אחד שהבין // האם האינטרנט היתה מצילה את עיתון “חדשות”?

כמעט כולם מסכימים שאף תרחיש כלכלי לא היה מושיע כנראה את “חדשות”, אך האם האינטרנט היה מסוגל מציל את העיתון החדשני לכשעצמו? רון מיברג, זאב חספר, יאיר רוה, רענן שקד ונוספים מטקבקים בעד ונגד

עיתון חדשות נולד ב-1984 ברעש, עם מסוקים שהפיצו אותו מהגג כדי לעקוף את פועלי הדפוס שהפגינו נגד שבירת החוזים הקיבוציים, ומת ב-1993 בשקט, בהודעת ביפר ובפגישה שבה הודיעו לעובדים שאין להם עבודה. כשנסגר, אמרו עליו שאם כל מי שהספיד אותו גם היה קורא אותו, הוא היה מצליח לשרוד. לרון מיברג, אחד מכותביו ומעורכיו הבולטים, היה עוד רעיון, שאותו פרש בפני קוראי מעריב בנובמבר 2008, בטור שהקדיש ליום השנה ה-15 לסגירה: “עוד כמה שנים והאינטרנט היה מציל את ‘חדשות'”, קובע מיברג. “הוא היה יכול להיות עיתון האינטרנט הראשון. לפתח את התחום. לפרוץ את הדרך. הוא היה אינטרנטי ממילא. לא היו לו קוראים. היו לו גולשים. ‘חדשות’ נסגר ביום שבו התברר שהיו לו 20 אלף קוראים. לירחון ‘מוניטין’ היו 20 אלף קוראים. קוראים גלשו ב’חדשות’ לפני האינטרנט. אם היה מושך שנתיים נוספות, היה ניצל. החרון הקדוש ש’חדשות’ היה שופך על רצח רבין היה הופך את המדינה. לשיטתו”.

“התחושה שלי היתה שחדשות, לפחות בתפיסתו היומית, היה אינטרנטי”, מסביר מיברג בראיון טלפוני מביתו במדינת מיין שבארה”ב (הראיון המלא עם רון מיברג כאן). “המהדורה היומית של חדשות, כפי שהיא תוכננה בידי אנשים שהיו אינטליגנטים ומשכילים מדי כדי לעמוד במשימה, היתה לפשט את ההגשה, זאת אומרת מעט מילים, תמונות גדולות, טקסטים קלים. המאמץ האינטלקטואלי והטקסטים הפוליטיים נשמרו למהדורת סוף השבוע. […] הרבה לפני האינטרנט, בהשוואה לעיתונים אחרים, היה משהו מאוד קליל, מאוד קצר. התחושה היתה, וגם היתה טענה בזמנו, שבעצם בחדשות אתה מדפדף בזמן שלוקח לך לנגב את החומוס. זה לטעמי מזכיר את הפורמט של האינטרנט. […] אבל הוא נסגר ב-1993 ממחסור חמור בכסף. אינטרנט אז לא היתה אופציה. אם הוא היה שורד או מחזיק מעמד עוד חמש שנים, או לא יודע להגיד לך בדיוק כמה, הוא היה יכול לעשות את המעבר לאינטרנט ולהיות הראשון בעצם, כי היה לו כבר את כל הנתונים, גם את כוח האדם, גם אתה האנשים הצעירים, גם את האנשים היותר מתקדמים במקצוע, היותר מחוברים לחו”ל”.

“חדשות בעצם ניסה להציג לשוק הישראלי את הנוסחה המנצחת שיש היום בהרבה מאוד עיתונים בעולם”, אומר שמוליק סגל, חבר צוות ההקמה של חדשות ומנהל השיווק שלו והיום מנהל חברת סליקה בניו יורק. “השילוב של החדשות המקוצרות והכותרות הרציניות ביחד זה בעצם היום מה שקורה בכל העולם. הרעיון היה מאוד נכון, לצערי הוא יצא טרם זמנו. הקהל בארץ לא היה מוכן לכל מה שהעיתון הזה הביא”. סגל מביא כדוגמה את העיתון ששימש מודל לחדשות, USA Today. מדובר באחד מהעיתונים הנפוצים בארה”ב, המכונה שם McPaper משום שהוא גירסת המקדונלדס של העיתונות: מהיר ומשביע. “ותראה את USA Today פורח היום, אחת החברות היחידות באמריקה שמדווחת על רווחים בעולם של הפרינט”. לגבי חזון הרשת הוא אומר: “הצלחה של עיתון באינטרנט היא אם הוא מצליח להגיע לקהל הצעיר. אתה מכיר את כל הקלישאות שהקהל המבוגר רגיל לקרוא את העיתון המודפס, קשה לו מאוד לקרוא באינטרנט. כל ההצלחה של אתר אינטרנט היא כמה הוא מצליח להגיע לאנשים שמוכנים לוותר על העיתון, שיש להם תחומי עיסוק אחרים וקריאת עיתון היא לא החלק העיקרי של היום”.

“זו אמירה מיברגית נחמדה”

“ל’חדשות’ לא היה מקום כעיתון פרינט בשלהי תקופתו, ובוודאי שלא יכול להיות לו מקום היום, כשגם עיתוני הפרינט הגדולים נאבקים בזמנים משתנים ומול עתיד שאינו בהכרח לוקח אותם בחשבון. ‘חדשות’ כאתר אינטרנט היה מקום שאליו הייתי שמח מאוד לגלוש על בסיס קבוע”, אומר רענן שקד, היום בעל טורים ב-7 ימים וב-7 לילות ועורך 24 שעות של ידיעות אחרונות, וב’חדשות’ שימש משכתב דסק, כתב מגזין וכתבות צבע ו”בתול בכיר”, כהגדרתו.

דבורית שרגל, שהיתה שם מגיהה, עורכת בדסק וסגנית עורכת מוסף הקולנוע והמוזיקה קליפ, עבדה בעיתון תל אביב וברייטינג והיום כותבת את בלוג ביקורת התקשורת “ולווט אנדרגראונד“, אומרת: “אני משוכנעת שחדשות כמו שהוא היה, היה מצליח באינטרנט, זה אין לי ספק. מצליח במובן שאנשים היו קוראים אותו. שטח הפנים הרבה יותר גדול באינטרנט, כמו שאנחנו יודעים. אין ספק שהוא היה מגיע לקהלים גדולים יותר”.

“זה נכון שזה היה עיתון שכל מה שהיה חדשני בו זה כניסת הכתיבה האישית והניו ז’ורנליסטית”, אומר יאיר רוה, עיתונאי ומבקר קולנוע בידיעות אחרונות ופנאי פלוס ובעל בלוג הקולנוע “סינמסקופ“, שחלטר בחדשות והתקבל לעבודה שם בדיוק יום לפני הסגירה. “לכאורה כיום זו כתיבה שמאפיינת, נגיד, בלוגים. ‫אבל היא מגיעה מתרבות מגזינית אמריקאית. רולינג סטון, למשל. אינטרוויו.‬ ‫כלומר, חדשות היה צריך להפוך לשבועון, לשרוד עשר שנים ככה, ואז להפוך לאתר”.‬

“זו אמירה מיברגית נחמדה, אבל זה נשמע לי משונה”, אומר זאב חספר, מי שהיה בחדשות כתב כלכלי בכנסת ואחר כך העורך הכלכלי, לפני שעבר להיות עורך כלכלי בידיעות אחרונות, ממייסדי ynet ועורכו הראשי, מנכ”ל נענע10 וכיום סמנכ”ל ניו מדיה בערוץ 10. “חדשות היה מאוד חדשני כי הוא היה צעיר, האנשים שעשו אותו היו מאוד צעירים, זה היה דור אחר של עיתונות, שנולד במקומות אחרים. אבל אני לא רואה בהכרח את הקשר בין הכתיבה של חדשות של אז לבין האינטרנט. […] הכתיבה של חדשות היתה כתיבה עיתונאית פרופר, אולי היו אזורים שהיה בהם יותר ניו ג’ורנליזם, אבל בשורה התחתונה היתה כתיבה עיתונאית. הכתיבה באינטרנט היא מאוד מגוונת שיש בה הכל מכל, כך שאני לא בהכרח רואה את הקשר”.

Dan Ben-Amots is attending

עמודי החדשות של חדשות הגיעו עם הכנה לאינטרנט: טקסטים קצרים עם תמונות גדולות, הרבה פוליטיקה ופלילים. “הטקסטים היו אולי קצרים יותר מעיתונים אחרים, כותרות גדולות, יותר ‘קליפי’, כמו שנהגו לומר, הרבה מאוד רפרורים וקישורים לכל מיני מקומות”, מאבחנת שרגל. ההומפייג’ של חדשות ודאי היה דומה לכל הומפייג’ חדשותי אחר שאנחנו מכירים היום, אבל עם יותר תמונות: כמה כתבות ראשיות עם תמונות גדולות (ומבנה חלופי של כתבה ראשית אחת עם תמונה ענקית באירועים חשובים או סקופים גדולים), סקרול מבזקים, ובהמשך כתבות מחולקות לפי נושאים: תרבות, פוליטי-מדיני, ספורט וכו’. “אין לי ספק שהחלק החדשותי של ‘חדשות’ – על הידיעות הקצרות יחסית והגרפיות במידה רבה, שאומץ ושוכלל מאז על-ידי העיתונות הישראלית כולה, היה מיתרגם בקלות לאינטרנט – כולל גלריות מפורטות וממשקי פלאש מעצבנים”, אומר שקד.

ההומפייג’ היה נותן גם מקום בולט לשדרת הכותבים-הכוכבים, כשלכל כוכב עמוד משלו עם לינקים לכל הכתבות שלו, פרטים אישיים מפייסבוק ולינקים לכתבות ואתרים שהוא שיתף דרך Google Reader. מתבקש לאפשר להם גם לכתוב בלוגים, בהם יתקשרו עם הקוראים וישתפו חומרים מעניינים שלא נכנסו לכתבות. “אם להקצין, כתבי עיתון חדשות הם בלוגרים של ממש ואפילו יצרני UGC [תוכן גולשים]”, קובע עופר שני, ממייסדי נטקינג ו-nrg, סמנכ”ל התוכן והעורך הראשי של וואלה והיום אחראי על חממת מיזמי המדיה המקוונים קונקטור. “הם היו ממציאים את טוויטר ואת פליקר כבר באמצע שנות התשעים, אולי לא כפלטפורמה של UGC אבל בטח כפורמט עיתונאי”. נושאים ואירועים מתמשכים שחדשות העניק להם טיפול מיוחד – כמו משפט דמיאניוק, שיענקל’ה רוטבליט ליווה באופן צמוד – היו מקבלים אזור מיוחד בפורמט בלוגי, שמאפשר דיווחים ניוזיים שוטפים, כתבות סיכום יומיות ומפעם בפעם מאמרים ארוכים ומעמיקים יותר.

מדור הרכילות ציפורה, שסבב סביב דמותה הבדויה של כותבתו לא פחות מאשר סביב הסלבים, היה ממציא את עצמו מחדש בטאמבלר, פלטפורמת בלוגים גמישה שהיתה מאפשרת לו לשלב אייטמים מילוליים ותמונות פפראצי בלתי נמנעות, שחלקן היו מגיעות מהקוראים החמושים במצלמפונים. אופציה נוספת לפפראצי היא חשבון פליקר, שם היתה יכולה הציפורה התורנית להוסיף על התמונות notes עם הערות שנונות על המצב. דן בן אמוץ היה פותח לששת קוראיו קבוצה בפייסבוק, והם היו עושים attending למסיבות החשק הידועות לשמצה שלו. את המריבה המיתולוגית שלו עם מיברג, שאותה ניהל בטורו השבועי, יכולים היו השניים להמשיך בזמן אמת בטוקבקים.

לגבי המגזין של חדשות, נדמה שאין מי שהיה מעז לאתגר את המוסכמה שלאנשים אין כוח לקרוא כתבות ארוכות באינטרנט. “אתה לא אמור לקרוא 2500 מילה – אני מוכן להתווכח איתך ולהגיד שכן, אבל לא כך זה נולד”, אומר מיברג, שלו רק היו מבקשים ממנו, יכול היה למלא חצי אינטרנט. רענן שקד אומר ש”החלק המגזיני היה מוכרח להתאים את עצמו לפורמט הכתבות הקצרות יותר, אבל העריכה המגזינית של ‘חדשות’ היתה משתלבת היטב ברוח הלא מחייבת של האינטרנט הישראלי”.

“הוא לא היה מחולל מהפכה”

האם חדשות היה מתגלה כמהפכני, פורץ דרך ומשפיע באינטרנט כפי שהיה בפרינט? חספר מזכיר שהעיתון העברי הראשון שפתח מהדורת רשת היה גלובס: “אתה מצפה מעיתון כלכלי לשמרנות כלשהי בתפיסה, ולא היא. הוא היה העיתון הראשון שעבר לווב. […] בכל זה אני רוצה לבוא ולומר שהחדשנות של חדשות לאו דווקא היתה מתורגמת לחדשנות וובית”. לדבריו, “ידיעות אחרונות של היום וגם כמובן מעריב לא היו נראים כמו שהם נראים היום לולא חדשות של אז, אבל כללי המשחק בווב הם כ”כ אחרים, יש כ”כ הרבה שחקנים, ויש שם אוקיינוס של רעיונות ואנשים, כך שאין גוף אחד שמוביל, בעצם”, גורס חספר. “אני לא חושב שחדשות היו הופכים לכאלה. ואני חושב שזה טוב. להבדיל מעולם הפרינט הסגור יחסית, זה שבווב העושר הוא כל כך גדול, שאין גוף אחד שמסוגל להוביל אחריו את כולם, וכולם מעתיקים אותו וכו’, זה דווקא נראה לי סבבה, דמוקרטי יותר, נכון יותר, פלורליסטי יותר, זה בדיוק הכיף של האינטרנט”.

“חדשות היה מוצא דרך להפוך ייחודי – ולא שמדובר במשימה קשה כשזה מגיע לאינטרנט הישראלי. תמהיל כותביו, הרוח האנטי-ממסדית הקלה שלו ומסירותו לתוכן לפני הכל היו נותנים לו ערך מוסף”, אומר שקד, אבל מסכים עם המסקנה של חספר: “הוא לא היה מסוגל לחולל מהפכה באינטרנט כפי שאף אתר תוכן ישראלי לא מסוגל לעשות כיום. אבל הוא יכול היה להיות תוספת מבורכת, פופולרית ובועטת למצאי הקיים המצומצם והשמרני של אתרי תוכן מרכזיים בישראל”.

יש אתר ישראלי שמזכיר לך את ‘חדשות’, או את המהפכה שהוא עשה בפרינט?
“מתבקש לומר ‘וואלה’, אבל כשחושבים על זה, לחדשות היתה איכות מובחנת, היו כותבים, היתה אמירה, היה קו, היתה רוח והיו נורמות עיתונאיות — כך שלמעשה אין שום דימיון לוואלה”.

אוהל הדוט.קום

כמו “העולם הזה” בשבועונים, גלי צה”ל ו-103FM ברדיו, כל העיר במקומונים, הכבלים וערוץ 2 בטלוויזיה ו-ynet, וואלה ורוטר באינטרנט, גם “חדשות” עשה מהפכה בתקשורת הישראלית, לטוב ולרע. אף שגם בימיו הטובים הוא היה רק מקומון ארצי של הברנז’ה העיתונאית-תרבותית-בליינית, הוא החדיר לעיתונים הגדולים, החזקים ומאריכי הימים ממנו את פורמט הטבלואיד, את הכתיבה הצהובה, את הגישה העממית, את הניו ג’ורנליזם, את התמונות והכותרות הגדולות על חשבון הטקסט, את הצבע בעמודי החדשות, את האינפלציה של הטורים האישיים, את ההתרסה מול מוקדי הכוח וגם את הטאלנטים עם החוזים האישיים.

סיפור הצלחתו וכשלונו של חדשות הוא תבנית שחזרה לפניו ואחריו אצל המו”ל עמוס שוקן: הוא מאתר נישה לא מטופלת ומשיק בה באומץ מוצר חלוצי (המקומונים הנשכניים; הטבלואיד חדשות; קפטן אינטרנט; IOL), ריח ההצלחה עולה באפיהם של השחקנים הגדולים, הם מעתיקים ממנו את הרעיון ומשקיעים בו הרבה יותר כסף, והתחרות מאלצת את שוקן לשנות מהותית, לצמצם או לסגור את המיזם שלו (הטלטלות שעברו על “העיר” ו”כל העיר” וההחלטה לאחד את מערכות המקומונים; סגירת חדשות; גוויעתו של הקפטן אל המיינסטרים; חניקת IOL בתוך וואלה).

האם, כמו בפנטזיה של מיברג, “חדשות” היה משכיל לתרגם את החדשנות להצלחה אינטרנטית עיתונאית, רייטינגית וכלכלית? או שהוא היה מדמם כסף וקוראים מול התחרות החזקה ושוק העיתונות הנחלש, מדשדש ונסגר? לאופטימיים נזכיר שמעריב, שפעם היה העיתון הגדול במדינה ואחר כך השני בגודלו ואז השלישי, ושמחזיק אתר שהצהיר פעם שיביס את ynet בתוך שנה וחצי, נקלע לקשיים חמורים כל כך שסגירתו עמדה על הפרק; ושאפילו ידיעות אחרונות, העיתון הגדול במדינה מקבוצת התקשורת החזקה במדינה, קיצץ משכורות ותלושי חג. “חמוד שמיברג גילה את האינטרנט”, מחמיא רוה. “אבל הוא גר במיין, הוא רואה עיתונים נסגרים סביבו כל יומיים, חלקם נשארים בתור אתר, ‫והוא חושב, ‘אולי זה מה שהיה צריך לקרות לחדשות’. ‫אבל אנחנו ב-2009, איזה אתר סביבך הוא דמוי ‘חדשות’, הוא בעברית, והוא עושה כסף? ‘‫חדשות’ היה נסגר גם בתור אתר אינטרנט”.

שקד מזכיר את הדיילי ביסט כמודל לאתר המדומיין של חדשות, ופנטזיה דומה יש גם לעופר שני: “הלוואי שהיה לנו פה בארץ אתר עם כותבים ועורכים כל כך מוכשרים כמו שהיו בחדשות. אני משוכנע שזו היתה אורגזמה אינטרנטית יומית עבור גולשי ישראל. עיתון חדשות הריח ממשהו שמזכיר היום אתרים כמו האפינגטון פוסט והדיילי ביסט, ותחשבו שכל זה יכל להתרחש באמצע העשור הקודם”. רוה מוכן לתת סיכוי לאתר כזה, בתנאי שהוא יתוחזק בסופר-גרופ של העיתונות הישראלית: “אם כל צוות חדשות עכשיו ברגע זה יתקבץ ויעלה אתר, אולי יש סיכוי.‬ מיברג. רינו צרור.‬ דורון רוזנבלום. ‫ציפורה. ‫עירית לינור.‬ נילי לנדסמן. ‫כמו הופעת איחוד של להקה”.

וזה הרי לא יקרה. גם אין באמת טאלנטים של “חדשות” שהלכו לאינטרנט.
“אבל כל אלה שהזכרתי קצת נעלמו. זה יהיה הקאמבק שלהם. אדם ברוך ואודי אשרי מתו. הם מבינים שלא נשאר הרבה זמן”.

“הדיילי ביסט לא ממש תפס, אבל ההאפינגטון פוסט והסלייט הם מרתקים כשלעצמם”, אומר מיברג. “אני במקרה מסתכל במהדורה המקוונת של הניו יורק טיימס כי זה יותר מהר מלקבל את העיתון, יחסית לאיפה שאני גר. אבל אני לא מחמיץ את ההאפינגון פוסט ואת הסלייט בשום יום, שמה הכיף שלי, יש שם טקסטים שאני לא מוצא באף מקום אחר. וזה מבחינתי סיבה לקיומו של גוף תקשורת”.

אם מישהו היה מקים אתר ישראלי דומה, ברוח “חדשות – הדור הבא”, היית מצטרף?
“הייתי צועק ‘אחרי!’ ויוצא ראשון מהעמדה. התשובה היא כן, חד משמעית”.

חדשות קידם את העיתונות הישראלית לעידן האינטרנט, אבל לא ראה את הארץ המובטחת ולא בא בשעריה. שנתיים אחרי סגירתו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, וכמה שעות אחר כך העלה משרד הפרסום טמיר כהן אתר בשם נטקינג, בו גולשים יכלו להדליק נר זכרון וירטואלי לרבין. נטקינג היה סנונית הפורטלים ואתרי החדשות הישראליים. הוא ניסה לבנות מגה-מטרופולין לאומת האינטרנט הישראלית, שבקושי היו בה מספיק תושבים למלא את נס ציונה, ונסגר חמש שנים מאוחר יותר. אם כל מי שהספיד אותו היה גולש אליו, גם אז הוא לא היה שורד. גם כל בדיקת היתכנות כלכלית אופטימית אחרת ל”חדשות”, ולא רק בגירסה אינטרנטית, נתקלה בעת כתיבת כתבה בנבואות שלאחור שחורות בלבד.

(מו”ל “חדשות” עמוס שוקן לא הסכים להתראיין לכתבה, בטענה שדשו בנושא מספיק. הוא הסכים רק לומר בחיוך ש”גם ‘הצפירה’ (עיתון עברי מסוף המאה ה-19, ע”ק) היה יכול להצליח אם הוא היה עולה לאינטרנט”).

התפרסם במקור בגירסה שונה בגליון אפריל 2009 של מוסף פירמה של גלובס

בונוס לקוראי חדר 404: הראיונות המלאים, אחרי הקיפול.

ראיון טלפוני עם רון מיברג, 2.4.2009: כאן.

ראיון אימייל עם רענן שקד, 3/4/2009:

דעתך על האמירה של מיברג: האם חדשות מתאים ויכול היה להפוך לאתר אינטרנט? בעתיד החלופי הזה, אתר “חדשות” היה משלים את העיתון המודפס או מחליף אותו? איך האתר הזה היה נראה? האם הוא היה יוצא מעבר לבועה התל אביבית? האם הוא היה עושה מהפכה באינטרנט כמו שחדשות עשה מהפכה בפרינט?
“נדמה לי שמיברג מתכוון לעובדה שבאינטרנט, 20 אלף גולשים בהחלט מסוגלים להחזיק אתר תוכן המקיים את עצמו ממודעות ונספחים מסחריים. ככזה, אין לי ספק ש’חדשות’ – על גישתו, כותביו, מדוריו והרוח הכללית שלו – יכול היה להיות אתר אינטרנט מוצלח, אולי סוג של גירסה ישראלית ל”דיילי ביסט” הנוכחי של טינה בראון. ל”חדשות” לא היה מקום כעיתון פרינט בשלהי תקופתו, ובוודאי שלא יכול להיות לו מקום היום, כשגם עיתוני הפרינט הגדולים נאבקים בזמנים משתנים ומול עתיד שאינו בהכרח לוקח אותם בחשבון. “חדשות” כאתר אינטרנט היה מקום שאליו הייתי שמח מאוד לגלוש על בסיס קבוע. לא, הוא לא היה מסוגל לחולל מהפכה באינטרנט כפי שאף אתר תוכן ישראלי לא מסוגל לעשות כיום. אבל הוא יכול היה להיות תוספת מבורכת, פופולרית ובועטת למצאי הקיים המצומצם והשמרני של אתרי תוכן מרכזיים בישראל. מכיוון שמעולם לא סברתי ש”חדשות” היה בועה תל-אביבית, אני מניח שגם אתר האינטרנט לא היה כזה. אם בכלל, ישראל כולה היא כיום סוג של “בועה תל-אביבית” במובן הישן של המילה (בשעה שתל-אביב העכשווית היא סתם עיר מגודלת, שרירותית וחסרת אופי). אם בכלל קיימת בועתיות באינטרנט, היא מנת חלקם של אתרי תוכן המעדיפים התחכמות על פני מהות – מה שמעולם לא היה הקו המנחה של ‘חדשות'”.

האם ואיך התוכן של חדשות היה משתנה במעבר לאינטרנט? האם חדשות היה נשאר ייחודי או הופך לעוד אתר כמו כל האחרים?
“‘חדשות’ היה מוצא דרך להפוך ייחודי – ולא שמדובר במשימה קשה כשזה מגיע לאינטרנט הישראלי. תמהיל כותביו, הרוח האנטי-ממסדית הקלה שלו ומסירותו לתוכן לפני הכל היו נותנים לו ערך מוסף. אין לי ספק שהחלק החדשותי של “חדשות” – על הידיעות הקצרות יחסית והגרפיות במידה רבה (שאומץ ושוכלל מאז על-ידי העיתונות הישראלית כולה) היה מיתרגם בקלות לאינטרנט – כולל גלריות מפורטות וממשקי פלאש מעצבנים. החלק המגזיני היה מוכרח להתאים את עצמו לפורמט הכתבות הקצרות יותר, אבל העריכה המגזינית של “חדשות” היתה משתלבת היטב ברוח הלא מחייבת של האינטרנט הישראלי”.

אם יש משהו שיש הרבה ממנו באינטרנט הישראלי, זו כתיבה אישית וקצרה. הסיקור של רוטבליט את משפט דמיאניוק היה עובד מצוין כבלוג שמתעדכן יומית, ציפורה יכול היה להפוך לעמוד טוויטר או לגלריית פפראצי בפליקר. אבל מה עם כתבות המגזין הארוכות והמעמיקות? האם חדשות באינטרנט היה מתקצר עוד יותר, לטורים אישיים ובלוגים, בהתאם למוסכמה ש”אנשים לא קוראים כתבות ארוכות באינטרנט”? ואם כן, האם היתה לו זכות קיום (כלכלית אבל גם תקשורתית ותרבותית)?
“ראה תשובתי הקודמת. בכל מקרה, כתבות המגזין של “חדשות” כפי שפורסמו, למשל, במוסף השבת שלו, לא היו עוברות היום בשום פורמט מבחינת אורך ולעיתים טרחנות אישית. מבחינת כתיבה, עריכה וטיפול – המוסף הקדים את זמנו, ואין ספק שהיה מתאים מאוד לאינטרנט הישראלי העכשווי”.

הסיפור של חדשות הוא תבנית קבועה אצל שוקן: הוא מוצא נישה לא מטופלת ומייסד בה משהו חלוצי (טבלואיד חדשות; מקומוני הניו ג’ורנליזם; קפטן אינטרנט; IOL) ואז העיתונים הגדולים מעתיקים אותו והוא לא עומד בתחרות (סגירת חדשות; הטלטלות שעברו על “העיר” ו”כל העיר” וההחלטה לאחד את מערכות המקומונים; גוויעתו של הקפטן אל המיינסטרים; חניקת IOL בתוך וואלה). בהנחה שחדשות היה מחזיק עוד כמה שנים והופך לעיתון האינטרנט הראשון בישראל, האם הוא היה שורד עד היום, מול משבר העיתונות והתחרות מצד אתרי העיתונים והפורטלים המתחרים, או שהיה כושל ומפסיד כסף, או ששוקן פשוט היה סוגר אותו?
“היה נרכש על-ידי וויינט או אתר גדול אחר, הופך לערוץ פנימי ולבסוף לאבק. אפשרות שנייה: אנשי שוקן היו חשים שהאתר מוצלח מדי ומשמש את קוראיו ביעילות, ועושים בו ריאורגניזציה טוטאלית שלאחריה לא היתה שום דרך למצוא בו את הידיים והרגליים. בכל זאת, מסורת”.

האם יש אתר ישראלי שמזכיר לך את חדשות, את המהפכה שחדשות עשה בעיתונות המודפסת?
“מתבקש לומר ‘וואלה’, אבל כשחושבים על זה, לחדשות היתה איכות מובחנת, היו כותבים, היתה אמירה, היה קו, היתה רוח והיו נורמות עיתונאיות – כך שלמעשה אין שום דימיון ל’וואלה'”.

ומכיוון שאין מקום מסודר למצוא בו את המידע הזה: באילו שנים עבדת בחדשות, ואילו תפקידים מילאת שם?
“אוהו, זו חתיכת פרה-היסטוריה. עבדתי שם כשלוש שנים (אני מניח), בין 89′ ל-91′, הייתי משכתב דסק, כותב מגזין במוספים וצבע בחדשות, ובתול בכיר”.

ראיון צ’ט עם יאיר רוה, 31/3/2009:

עבדת בעיתון חדשות?‬
“שאלה מצחיקה.‬ כתבתי כפרילאנס כמה פעמים.‬ והתקבלתי לעבודה שם יום לפני שהוא נסגר.‬ אז כן. יום אחד”.

לול‬. מיברג: “הנה בדיקת מציאות: עוד כמה שנים והאינטרנט היה מציל את “חדשות”. הוא היה יכול להיות עיתון האינטרנט הראשון. לפתח את התחום. לפרוץ את הדרך. הוא היה אינטרנטי ממילא. לא היו לו קוראים. היו לו גולשים. “חדשות” נסגר ביום שבו התברר שהיו לו 20 אלף קוראים. לירחון “מוניטין” היו 20 אלף קוראים. קוראים גלשו ב”חדשות” לפני האינטרנט. אם היה מושך שנתיים נוספות, היה ניצל. החרון הקדוש ש”חדשות” היה שופך על רצח רבין היה הופך את המדינה. לשיטתו.” ‫יש לך דעות או תובנות מעניינות בנושא?
“לכאורה נכון,‬ אבל לא מבחינת הזמנים.‬ ‫ובוודאי שלא מבחינת המודלים העסקיים בארץ.‬ מיברג חושב על האפינגטון פוסט‬, אני מניח‬. זה נכון שזה היה עיתון שכל מה שהיה חדשני בו זה כניסת הכתיבה האישית והניו ז’ורנליסטית, ולכאורה כיום זו כתיבה שמאפיינת, נגיד, בלוגים.‬ אבל היא מגיעה מתרבות מגזינית אמריקאית. רולינג סטון, למשל.‬ אינטרוויו.‬ כלומר, חדשות היה צריך להפוך לשבועון, לשרוד עשר שנים ככה, ואז להפוך לאתר.‬ אבל שמע, חמוד שמיברג גילה את האינטרנט. אבל הוא גר במיין. הוא רואה עיתונים נסגרים סביבו כל יומיים. חלקם נשארים בתור אתר.‬ והוא חושב ‘אולי זה מה שהיה צריך לקרות לחדשות’. ‫אבל אנחנו ב-2009, איזה אתר סביבך הוא דמוי-חדשות, הוא בעברית, והוא עושה כסף?‬”

שאלה טובה. בלוגים?‬
“‫חדשות היה נסגר גם בתור אתר אינטרנט.‬ שוב, ההאפינגטון פוסט זו הדוגמה הכי טובה.‬ ועכשיו יש כמה מיזמים דמויי-האפינגטון‬. ‫כמו זה של מה שמה‬, טינה בראון‬. the daily beast. מה שכן, אם כל צוות חדשות עכשיו ברגע זה יתקבץ ויעלה אתר. אולי יש סיכוי.‬ ‫עכשיו.‬ ‫מיברג. רינו צרור.‬ דורון רוזנבלום.‬ ציפורה.‬ עירית לינור.‬ נילי לנדסמן.‬ כמו הופעת איחוד של להקה”.‬

וזה הרי לא יקרה. כי הם לא עשו את זה עד היום. אין בכלל טאלנטים ענקיים של חדשות שהלכו לאינטרנט.‬
“‫אבל כל אלה שהזכרתי קצת נעלמו.‬ זה יהיה הקאמבק שלהם.‬ אדם ברוך ואודי אשרי מתו.‬ הם מבינים שלא נשאר הרבה זמן”.‬

זה צריך להיות ענק. אני הייתי משלם 250 שקל להופעה הזאת.‬
“היום אולי אפשר היה להפוך את זה למשהו.‬ אז אני מסכים עם מיברג, אבל לא עם התזמון שלו”.

כשכתבת שם פרילאנס, זה היה על קולנוע מן הסתם‬
“דווקא הכתבה הראשונה היתה על מוזיקה‬. ואז כשחגי לוי הלך לביים את “שלג באוגוסט” אני החלפתי אותו כמה שבועות במדור הוידיאו שלו‬ (כמעט כתבתי די.וי.די)‬. זה היה ב”קליפ”. מוסף המוזיקה”.‬

וכשקיבלו אותך לעבודה, לאיזה תפקיד‬?
“היה מוסף תרבות של סוף השבוע, לא זוכר את שמו. גידי אביבי ערך.‬ ונילי נדסמן כתבה שם מדור פריוויו טלוויזיה. עמוד. והיא עזבה. ואני הייתי אמור להחליף אותה.‬ די דומה ל”הסרטים הטובים” בעכבר העיר, שעשיתי כמה שנים אחר כך.‬ סרטים בטלוויזיה.‬ אמצע שבוע.‬ ‫תשאל את דבורית, היא בטח היתה שם.‬ זה היה משהו כמו “שישי”.‬ בקיצור, הגשתי את מדור הבכורה שלי. כלומר, פקססתי אותו.‬ ולמחרת באתי להתקשר לשאול האם הטקסט הגיע, האם הוא ברור, האם הכל בסדר.‬ ובדרך לטלפון אני שומע רדיו. שומע את שאול ביבי מתראיין נזעם. כועס.‬ וזהו.‬ בזה נגמר.‬ ‫ורק הרגשתי הקלה שעוד לא הודעתי לעורכים שלי בצומת השרון שאני עוזב.‬ אח, פלאשבק לנעוריי”.

ראיון אימייל עם עופר שני, 1/4/2009:

זה מה שמיברג כתב: “הנה בדיקת מציאות: עוד כמה שנים והאינטרנט היה מציל את “חדשות”. הוא היה יכול להיות עיתון האינטרנט הראשון. לפתח את התחום. לפרוץ את הדרך. הוא היה אינטרנטי ממילא. לא היו לו קוראים. היו לו גולשים. “חדשות” נסגר ביום שבו התברר שהיו לו 20 אלף קוראים. לירחון “מוניטין” היו 20 אלף קוראים. קוראים גלשו ב”חדשות” לפני האינטרנט. אם היה מושך שנתיים נוספות, היה ניצל. החרון הקדוש ש”חדשות” היה שופך על רצח רבין היה הופך את המדינה. לשיטתו”. כתבתי הרבה שאלות, אבל תרגיש חופשי לענות רק על החלקים שמדברים אליך, וגם לענות לשאלות שלא שאלתי. מה דעתך על האמירה הזאת? האם חדשות מתאים היה להפוך לאתר אינטרנט? בעתיד החלופי הזה, אתר “חדשות” היה משלים את העיתון המודפס או מחליף אותו?
“אני מסכים לאמירה של מיברג. חדשות בהרבה מובנים נשא את רוח האינטרנט על דפי הפרינט שלו שבר פורמטים, פרץ את הגבולות שהיו נהוגים בעתונות הכתובה לפניו, בכל הקשור בנושאים, בסגנון הכתיבה, בצבעים, כמעט בהכל. זה מזכיר מאוד את שבירת הפורמטים ופריצת הגבולות שהביאה איתה רשת האינטרנט ואם להקצין, כתבי עיתון חדשות הם בלוגרים של ממש ואפילו יצרני יו ג’י סי. גם השתלשלות העניינים סביב פרסום התמונה של ליבק מקו 300 מזכירה התנהלות של מדיה אינטרנטית בה גבולות הצנזורה מיטשטשים ואם תרצו ליבק הוא הפוטו-בלוגר הראשון שפרסם סקופ, הרבה לפני דראדג’ ריפורט ופרשת מוניקה לוינסקי.

“אם העיתון היה מתאים להפוך לאתר אינטרנט? כמובן, והלוואי שהיה לנו פה בארץ אתר עם כותבים ועורכים כל כך מוכשרים כמו שהיו בחדשות אני משוכנע שזו היתה אורגזמה אינטרנטית יומית עבור גולשי ישראל. עיתון חדשות הריח ממשהו שמזכיר היום אתרים כמו האפינגטון פוסט ו-thedailybeast.com. ותחשבו שכל זה יכל להתרחש באמצע העשור הקודם. ממש מצער. נוכחות אינטרנטית של עתון חדשות היתה מייתרת את עיתון הפרינט ומתאימה הרבה יותר לקצב התכנים שפורסמו בו”.

הסיפור של חדשות הוא תבנית קבועה אצל שוקן: הוא מוצא נישה לא מטופלת ומייסד בה משהו חלוצי (טבלואיד חדשות; מקומוני הניו ג’ורנליזם; קפטן אינטרנט; IOL) ואז העיתונים הגדולים מעתיקים אותו והוא לא עומד בתחרות (סגירת חדשות; הטלטלות שעברו על “העיר” ו”כל העיר” וההחלטה לאחד את מערכות המקומונים; גוויעתו של הקפטן אל המיינסטרים; חניקת IOL בתוך וואלה). בהנחה שחדשות היה מחזיק עוד כמה שנים והופך לעיתון האינטרנט הראשון בישראל, האם הוא היה שורד עד היום, מול משבר העיתונות והתחרות מצד אתרי העיתונים והפורטלים המתחרים?
“אם היו עובדים בו אנשים שמבינים את המדיום האינטרנטי ויודעים לנהל גוף תקשורת הפועל באינטרנט – הוא היה שורד ומשגשג. אני באמת חושב שזה עניין של אנשים ושל ניהול, ומסכים כמובן לחלוציות ששוקן מפגין בכל פעם מחדש”.

אם יש משהו שיש הרבה ממנו באינטרנט הישראלי, זו כתיבה אישית וקצרה. הסיקור של רוטבליט את משפט דמיאניוק היה עובד מצוין כבלוג שמתעדכן יומית, ציפורה יכול היה להפוך לעמוד טוויטר או לגלריית פפראצי בפליקר. אבל מה עם כתבות המגזין הארוכות והמעמיקות? האם חדשות באינטרנט היה מתקצר לטורים אישיים ובלוגים, בהתאם למוסכמה ש”אנשים לא קוראים כתבות ארוכות באינטרנט”? ואם כן, האם היתה לו זכות קיום?
“אני באמת מעוניין לתת את הקרדיט לאנשים שעבדו בחדשות בזמנו וחושב שהם היו ממציאים את טוויטר ואת פליקר כבר באמצע שנות התשעים. אולי לא כפלטפורמה של יוזר ג’נרייטד קונטנט אבל בטח כפורמט עיתונאי”.

האם אתר “חדשות” היה נשאר ייחודי או הופך לעוד אתר חדשות שנראה כמו כל האחרים? האם הוא היה עושה מהפכה באינטרנט כמו שחדשות עשה מהפכה בפרינט?
“זה עניין של איכות תוכן ושל חדשנות ואני בטוח שאם הטאלנטים שהיו בחדשות היו פועלים כמערכת אינטרנטית – היא לא הייתה סטנדרטית והיתה עושה מהפיכות”.

האם יש אתר ישראלי שמזכיר לך את חדשות, את המהפכה שחדשות עשה בעיתונות המודפסת?
“לא ממש. אולי יש ואני לא מכיר. אבל זה מאוד מזכיר לי את האתרים האמריקאים שהזכרתי קודם וגם פוטו-בלוגים מסוימים בפליקר”.

ראיון טלפוני עם עמוס שוקן, 1/4/2009:

“אני חושב שכבר דשו בזה מספיק”.

גם אני חשבתי, אבל יש נקודה מעניינת שרון מיברג העלה על זה שחדשות יכול היה להפוך לאתר אינטרנט.
“גם ‘הצפירה’ היתה יכולה להצליח אם היא היתה עולה לאינטרנט”.

ראיון טלפוני עם דבורית שרגל, 31/3/2009:

“אני חושבת שאנשים קראו את חדשות כמו שקוראים כל עיתון, בדפדוף, הרי אף אחד לא ממש קורא את כל העיתון, חוץ מאנשים שלא אציין את שמם. אני זוכרת שקראתי את זה [את מה שמיברג כתב] ואני חושבת דווקא שהכוונה שלו בגלל שהטקסטים היו אולי קצרים יותר מעיתונים אחרים, כותרות גדולות, יותר ‘קליפי’, כמו שנהגו לומר, הרבה מאוד רפרורים וקישורים לכל מיני מקומות”.

הייפרטקסט, את אומרת.
“כן. יכול להיות שלזה הוא מתכוון”.

חדשות אולי היה מצליח באינטרנט יותר מאשר בפרינט.
“אפשר רק לקוות או ליבב על זה או להתאבל. היו בו מיטב האנשים. היום באינטרנט, באתרים, אין לך פיגורות שאתה בא לקרוא אותן. בחדשות אנשים באו לקרוא שמות – אז אולי גם באינטרנט. אם כל האנשים האלה שכתבו בחדשות היו עושים את זה באינטרנט, אולי באמת התמונה היתה אחרת היום”.

זה היה מצליח גם עסקית?
“אני לא יודעת. יש לנו מודל עסקי למה מצליח באינטרנט? כן, וואלה מצליח באינטרנט. אני לא יודעת איזה מודל עסקי יכול היה לעבוד. זה שאלות שמיטב המוחות העסקיים עוסקים בהן, אני לא בנאדם לענות על שאלות כאלה. הייתי בתחילת הדרך מגיהה ואח”כ עורכת בדסק ואח”כ סגנית עורכת קליפ, זה היה עיתון המוזיקה והקולנוע, בו כתבו מיברג, שניצר, חגי לוי, שרון מולדבי. [ערכה אותו] עופרה מזרחי. אני משוכנעת שחדשות כמו שהוא היה, היה מצליח באינטרנט, זה אין לי ספק. מצליח במובן שאנשים היו קוראים אותו, היה מגיע להרבה יותר אנשים, החשיפה שלו, שטח הפנים הרבה יותר גדול באינטרנט, כמו שאנחנו יודעים. אין ספק שהוא היה מגיע לקהלים גדולים יותר”.

הוא היה עיתון תל אביבי מבחינת האנשים שקראו אותו?
“אני חשבתי שכל המדינה קוראת חדשות, אבל זה בגלל שאני גרתי בתל אביב. אז כנראה שכן, כנראה שבאמת רק בתל אביב קראו אותו. לא רק בת”א, זו הגזמה, היו איים בכל מקום. אבל כן, יש מצב שהוא היה קצת יותר תל אביבי, למרות שבאמת היו בו נסיונות גם לצאת מהעיר וגם ‘היה שם’ של צביקה גילת. הוא כתב את “נהג מונית” – שזה היה מדור מעולה בזמנו, הוא דיבר בקולו של נהג מונית על מה שקורה במדינה ועשה את זה בצורה מאוד מוצלחת, זה לא נראה מעושה”.

באילו שנים היית שם?
“הייתי מסוף 87′ עד 90′, משהו כזה”.

ראיון טלפוני עם זאב חספר, 31/3/2009:

“[מה שמיברג אמר] זה נשמע לי משונה. זה נשמע נחמד כאמירה, זו אמירה מיברגית נחמדה, אבל אפשר להגיד כל דבר”.

חדשות הביא את הטקסטים הקצרים והתמונות והצבע לפני האינטרנט. אם הם היו חופפים, האם חדשות לא היה מבשר את האינטרנט, מקדים אותו בכך?
“[…] בשורה התחתונה, חדשות היה מאוד חדשני כי הוא היה צעיר, האנשים שעשו אותו היו מאוד צעירים, זה היה דור אחר של עיתונות, שנולד במקומות אחרים. אבל אני לא רואה בהכרח את הקשר בין הכתיבה של חדשות של אז לבין האינטרנט. מה זה כתיבת אינטרנט? היום זה הכל. ועדיין, הכתיבה של חדשות היתה כתיבה עיתונאית פרופר, אולי היו אזורים שהיה בהם יותר ניו ג’ורנליזם, אבל בשורה התחתונה היתה כתיבה עיתונאית. הכתיבה באינטרנט היא מאוד מגוונת שיש בה הכל מכל, כך שאני לא בהכרח רואה את הקשר. התפיסה שהחדשנות של חדשות אז היתה בהכרח מובילה את עיתון חדשות להיות עיתון הווב הראשון – אז מה הכוונה? מה זה אינטרנט? האם הכוונה שחדשות היה העיתון הראשון שעובר לווב מלא? […] גלובס היה הראשון. לכאורה גלובס היה בו גם משהו חדשני בתפיסה שלו, אבל הוא היה כן העתק של דברים שהיו בחו”ל. מה אתה מצפה מעיתון כלכלי כבר — אתה מצפה מעיתון כלכלי לשמרנות כלשהי בתפיסה, ולא היא. הוא היה העיתון הראשון שעבר לווב, לא שום דבר אחר. אח”כ היה גם מעריב, בזמנו.

“בכל זה אני רוצה לבוא ולומר שהחדשנות של חדשות לאו דווקא היתה מתורגמת לחדשנות וובית. אגב, אם תבחן את האנשים שעשו את חדשות, ובעצמם עשו מעבר מהותי לווב, לא לכתוב איזה בלוג פעם ב.., אלא שהפעילות העיתונאית המרכזית שלהם היא בווב — מעטי מעט עשו את זה. מהאנשים עצמם, מאותם חדשנים. הם אכן היו חדשנים בפרינט, אבל לאו דווקא היו חדשנים בתפיסות שלהם, הרחבות יותר, התקשורתיות לגבי הניו מדיה.

“זה לא שהיתה נהירה המונית – אם תיקח את חמישים האנשים הבולטים בחדשות ותבחן אותם אחד אחד — האם הם בעצמם באופן אישי עברו לעולם האינטרנט? לפי דעתי התשובה היא שלילית. אם אני סורק שמות, מעט מאוד. […] אז דבורית שרגל כן, אבל היא לצורך העניין היתה מגיהה בחדשות, וזו דוגמה אחת”.

חדשות באינטרנט היה ממשיך לעשות מהפכות ולהוביל את הכיוון שהעיתונות הולכת אחריו?

“לא, אני לא חושב. אני חושב שההשפעה הגדולה של חדשות היתה על הפרינט. היתה לו השפעה מהותית על הפרינט. ידיעות אחרונות של היום וגם כמובן מעריב לא היו נראים כמו שהם נראים היום לולא חדשות של אז, אבל כללי המשחק בווב הם כ”כ אחרים, יש כ”כ הרבה שחקנים, ויש שם אוקיינוס של רעיונות ואנשים, כך שאין גוף אחד שמוביל, בעצם”.

וואלה היה בין הראשונים וגם ידע לתת את התמהיל הרחב שהאתרים האחרים הלכו אחריו. מצא את הצרכים של הגולשים ושרד כלכלית.

“אבל אנחנו לא מדברים על הובלה כלכלית. אם אני מחזיר אותך לעולם של הפרינט, זה ידיעות אחרונות, בטלוויזיה ערוץ 2. דיברת על הובלה רעיונית, חדשנות, גוף שהולכים אחריו. לא הולכים אחרי וואלה. הוא ללא ספק הוכיח יכולות מאוד טובות אכן לענות על צרכים של הקורא, אבל אתרי אינטרנט אחרים לא הולכים בעקבות וואלה, אין איזה תפיסה וואלאית — כולל כל האתרים המובילים האחרים, לא ynet, וגם לא נענע, ובטח לא nrg, גם לא דהמרקר. כל האתרים בעשרת המקומות הראשונים, הם בוודאי לא הלכו בעקבות וואלה. יש פה הבדל בין הובלה תפיסתית, פילוסופית, לבין הובלת שוק, זה לא אותו דבר.

“אבל אני לא חושב שימצאו מישהו אחד כזה, ולשאלה מה היה אילו, אני לא חושב שחדשות היו הופכים לכאלה. ואני חושב שזה טוב. להבדיל מעולם הפרינט הסגור יחסית, זה שבווב העושר הוא כל כך גדול, שאין גוף אחד שמסוגל להוביל אחריו את כולם, וכולם מעתיקים אותו וכו’, זה דווקא נראה לי סבבה, דמוקרטי יותר, נכון יותר, פלורליסטי יותר, זה בדיוק הכיף של האינטרנט”.

מה עשית בחדשות?

“הייתי חמש שנים העורך הכלכלי של העיתון. הייתי שנתיים כתב כלכלי עם אמנון לוי בכנסת, הוא היה הפוליטי ואני הכלכלי, ואח”כ חמש שנים הייתי העורך הכלכלי של העיתון, לפני שעברתי לידיעות אחרונות להיות עורך כלכלי”.

29 בנובמבר, 2012 | בנושאים 404, עיתונות ותקשורת 

תגובות

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.