למה עברת מברלין לתל אביב? “אלכוהול”

“בארבע השנים שלי כאן, נדיר שפגשתי ישראלי בן גילי שלא היה מבולבל מההחלטה שלי לעבור לכאן והכריז שאני לא שפויה”, מספרת אנה ראו, בת 30, ברלינאית שעברה לחיות באזור בן-גוריון-בן יהודה בתל אביב, במאמר שכתבה ל-I24 News. בין מתנגדי מחאת המילקי יש כאלו שלא מבינים איך ישראלי מסוגל לעזוב את ישראל, אבל לא פחות מעניין לדעת שיש כל כך הרבה ישראלים שלא מבינים איך גרמני מסוגל לבחור בישראל.

“זה מקום נפלא לפסק זמן מתי שאתה צריך פסק זמן בחיים”, אומרת דנה ארפ, בת 35, ברלינאית לשעבר שהתאהבה בישראל כשהגיעה לחופשה כאן לפני כארבע שנים, ומתגוררת היום עם שותפה ישראלית בין פרישמן לגורדון. “חזרתי לגרמניה וחשבתי, ‘למה לך לחכות עד שתצטרכי פסק זמן, עשי את זה עכשיו’. חשבתי איך אני יכול להעביר את החיים שיש לי בגרמניה לכאן. ארגנתי הכל, שאלתי את הבוס ‘היי, אני יכולה לעשות את העבודה שלי משם?’, כי אני עובדת בחברת אינטרנט ובישראל יש חיבור אינטרנט, לא תהיה בעיה, והוא הסכים”.

יוקר המחיה לא פסח עליה: “תל אביב סופר יקרה, וידעתי את זה מראש, כמובן. הייתי צריכה לחסוך כסף כדי שאוכל להרשות לעצמי את זה, וזה משוגע”. מי שכן הופתעה מהמחירים היא ליביה היינס (“כמו הקטשופ אבל עם הסמ”ך העגולה, משהו כזה, העגולה, זו שנראית כמו O, ה”א יו”ד יו”ד נו”ן ואז העגולה”, היא מכניסה אותיות בעברית לשיחתנו באנגלית), אקס ברלינאית בת 22, שהתאהבה במקום בגיל 16, בטיול עם אביה לירושלים. כשחיפשה דירה, היא מספרת, “ראיתי שבע דירות ביום, ונדהמתי מהמחירים ומהסטנדרטים שאנשים חיים בהם. אבל הדירה שמצאתי מאוד נחמדה, ואפילו די זולה, אני משלמת פחות מ-2000 שקל לחודש”. היא גרה עם שלושה שותפים ברחוב גאולה, “וזה האזור שבו אני מסתובבת, הברקספט, ההר סיני, הפסז'”.

ליביה היינס, דנה ארפ ואנה ראו, ברלינריות שהיגרו לתל אביב. צילומים עצמיים

ליביה היינס, דנה ארפ ואנה ראו. צילומים עצמיים

שטחה העירוני של ברלין הוא כ-892 קמ”ר, לעומת 52 קמ”ר בלבד של העיר תל אביב יפו. ההפרש הזה הוא יתרון, קובעת היינס. “בברלין, רוב הזמן לוקח חצי שעה לנסוע לאנשהו, אז אתה חושב יותר על לאן אתה הולך. בתל אביב אפשר ללכת לכמה מקומות באותו ערב, כי הם כל כך קרובים זה לזה. קניתי אופניים אז אני יכולה להגיע לכל מקום בעשר דקות, שזה מאוד שונה בשבילי. בברלין אתה צריך לתכנן את הדרכים והזמן, כי זה תמיד יותר מאשר פה. אנשים פה אומרים שאת גרה רחוק מהם, וזה כולה 20 דקות. בברלין, אם אתה חי 20 דקות ממישהו זה כמעט כמו להיות שכנים”.

“זה פאקינג משוגע”, אומרת היינס, שלדבריה “אין לי אף דת”, על מצב הדת-מדינה אצלנו. “כמובן שבגרמניה יש חופשות כמו כריסמס וכו’, ואנשים חוגגים את זה, אבל זה לא כזה אינטנסיבי. פה זה ממש אינטנסיבי, יש כל כך הרבה חגים, וכל המדינה עובדת עם החגים. לדוגמה: למרות שאני לא יהודיה, אסור לי לקנות לחם בפסח. זה סופר-מוזר לי כי בברלין דבר כזה לא היה יכול להיות אפשרי בשום אופן”. גם המרואיינות האחרות לא יהודיות, מה שמקשה עליהן להתאזרח כאן. “אם אתה לא יהודי, זה משוגע להגיע לפה”, אומרת ארפ. “הממשלה מקשה להגיע לפה, להשיג עבודה. אני לא מבינה את זה. אני מבינה את נקודת המבט שהם חושדים ורוצים לשלוט במי נכנס למדינה, אבל אני גם חושבת שישראל מחמיצה הרבה הזדמנויות טובות”.

לראו (“בחברת החשמל חושבים שקוראים לי ‘רועי'”) יש קשר מיוחד לישראל – אביה הוא יוהאנס ראו, נשיא גרמניה ב-1999-2004 שנחשב ידיד ישראל, ובשנת 2000 היה לנשיא הגרמני הראשון שנאם בפני הכנסת – בגרמנית, למחאת חלק מהח”כים (הנאום בפדף). היא עצמה דוברת עברית כמעט שוטפת, שאותה למדה באולפן באוניברסיטה ומחברים. “אני מבקש מחילה על מה שעשו הגרמנים בשמי ובשם בני דורי, וזאת למען ילדינו ונכדינו, שאותם הייתי רוצה לראות בעתיד קשורים עם עתיד ילדי ישראל”, אמר הנשיא ראו בנאומו, שאנה לא יכלה להשתתף בו כי היתה אז בבית ספר. ביקורה הראשון בישראל היה באזכרה שנערכה לו בירושלים, “וזה גם קצת ללכת ב-footsteps שלו”, היא נדרשת באופן נדיר לאנגלית. בהמשך עברה לכאן לעשות מאסטר בהיסטוריה של המזרח התיכון והחליטה להישאר. למה? תשובה לא צפויה ממישהי שעזבה את גרמניה, מולדת האוקטוברפסט: “אלכוהול”, היא צוחקת. “לא יודעת, כתבתי את התזה, זה לקח לי זמן בגלל האלכוהול, זה קצת בצחוק אבל גם קצת נכון. יש לי פה הרבה יותר חברים, יותר כיף, יש ים”.

מה אומרים הברלינרים על חברתם שעברה לישראל? הם לא ממש מדברים על זה. “הם שמחים שיש להם מיטה פה”, היא צוחקת. “יש לי רק חבר אחד שממש רוצה לבוא לגור פה. חוץ מזה הם בסדר לבוא פעם בשנה ולהשתכר”.

למה את מתגעגעת בברלין?
“ללחם. אבל כל הגרמנים בטח אומרים את זה. הלחם בגרמניה הכי טוב בעולם, וגרמנים, לא משנה איפה הם, תמיד מתגעגעים ללחם. פה קצת… נֵה, אֵה”.

התפרסם ב”טיים אאוט”, 29.10.2014

18 בפברואר, 2015 | בנושאים 404, עירוניה, תל אביב