זכרונות מהסרט “שאזאם” שלא היה מעולם • סרט תיעודי שצולם באמצעות סלולרי שנגנב ️• סרטים במימון-קהל >> רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

“שאזאם” לא קיים

רבים מאיתנו זוכרים את קומדיית האייטיז המטופשת “שאזאם” בכיכובו של סינבאד. שזה די מוזר, כי הסרט הזה לא קיים. כתבה של אמליה טייט בניו סטייטסמן מתחקה אחר עקבותיה של הפנטזיה הקולקטיבית סביב הסרט המפוברק הזה. מדובר במקרה של אפקט מנדלה – זכרון קולקטיבי שנלסון מנדלה מת בכלא, כשלמעשה הוא מת כאדם חופשי.

תמונה מפוברקת שהופצה באימייל בדצמבר 2016, של קסטת וידאו של הסרט "שאזאם" בכיכובו של סינבאד. מקור: סנואופס

דיברנו על כך בתוכנית עם מבקר הקולנוע אבנר שביט. “גם לי נדמה שראיתי אותו, הוא נשמע מאוד הגיוני”, אמר שביט לעורכת “רבע לדיגיטל” אחינעם קפון. “זה מתחבר למשהו מאוד נפוץ – סוג ההודעות שאני מקבל זה שאנשים כותבים לי שהם מחפשים סרט שהם ראו. מנסיון העבר אני יודע שקשה לעזור להם כי הם נותנים פרטים משובשים, מערבבים בין פרטים, בין שחקן אחד לאחר. זה כמעט בלתי אפשרי לאתר מזכרונות של אנשים. כל הפיתוחים הטכנולוגים לא עזרו לפתור את זה. זה לא כמו שאזאם[, האפליקציה שמאתרת שמות של שירים לפי קטע מהם], אין דרך לפענח שברי זכרונות. אין משהו מוחשי. בגלל שהרבה סרטים דומים אחד לשני, קל לשכנע אדם שהוא ראה סרט שלא ראה. יש תקופות שנעשו הרבה סרטים אותו הדבר. יש הרבה סרטים אבודים מיתולוגיים. היה מקרה ביזארי של סרט שלא הצלחתי למצוא אותו עשרים שנה, ואז כתבתי באיזה פורום שאני מחפש אותו, ועוד מישהו כתב אותו הדבר, ושנינו מכירים והיה לנו אותו זיכרון בלי שידענו. במקרה הזה מצאנו אותו, כי זכרנו אותו מדויק”.

איך נוצרה הפנטזיה הזאת?
“אני חושב שהסיפור התחיל מכך שמישהו חיפש את הסרט הזה. סוג הדיון של חיפוש סרטים קורה הרבה. ואז עוד מישהו אמר שהוא מחפש את ראה אותו, ועוד מישהו אמר. והבעיה היחידה שלא היה כזה סרט. אני מניח שהצעד הבא שמישהו יעשה טריילר לסרט הזה, וזה יהיה מין אגדה”.

“לפני שנה כתבתי חידון פלייבאז של מה סרט שהמצאתי ומה סרט אמיתי, ואנשים נפלו בחמישים אחוז. קל לעבוד על אנשים”.

ציוץ טוויטר של סינבד על כך שטרם עשה סרט על ג'יני, אבל שהוא עומד לעשות סרט כזה, דצמבר 2016

הסרט טרם צולם, מכירת הכרטיסים החלה

מימון-קהל (או מימון-המון) משמש יוצרי סרטים לממן את הפעילות שלהם. דיברנו על כך בתוכנית עם הבמאית והמפיקה הילה מדליה, שמגייסת במימון-המון והרצתה על כך באירוע “שבוע הבמאיות”.

קולנוע במכונית. תמונה: prof.bizzarro (cc-by)

“אין הבדל אמיתי בין גיוס המונים לסרטים לגיוס המונים לסטארטאפ וכדומה”, אמרה מדליה לעורכת קפון. “בעולם, וקצת גם בארץ\ יותר ויותר זה הופך לכלי של גיוס כספים, אבל יש גם הרבה יתרונות וערך מוסף מעבר לכסף – יצירת קהל, בחינה של השוק, הגעה לציבור. הקהל שאתה יוצר הוא לא רק קהל שיבוא, אלא קהל שידחוף את הסרט – הם חלק מהדבר. גם כסף מקרנות בקולנוע שבאו לעודד את הקולנוע, זה בא עם חובות – נגיד כל מיני הגשות דוחות, אחוזים שהם צריכים לקבל אחרי זה, במקרה של גופי שידור אתה בעצם נותן להם את השידור ומוציא מהידיים שלך את היכולת השיווקית. במקרה של מימון המונים יש גם חופש אומנותי וגם חופש שיווקי.

“אך יש גם חסרונות – ברמה מסוימת, כשאנחנו מביאים תסריטים לקרנות זה ועדות ותחרות – אבל זה קל יותר, אתה רק צריך להביא פיץ’. מימון המונים זו עבודה קשה – אתה לא סתם הולך לאחד האתרים\ פותח עמוד והופ הכסף זורם. צריך לעבוד מאוד קשה כדי להגיע לקהל, כדי לשבור את המעגל שלך. לא שאמא שלי ודודה שלי ישימו כסף, אלא לשבור את מעגל המשפחה והחברים. זה דורש הרבה הרבה עבודה – הייתי מעריכה את זה בשלושה חודשים של עבודה. אי אפשר להסתמך על מזל. אז אפשר לשתף פעולה עם גורמים עם הרבה עוקבים – קבוצות פייסבוק של מליונים, אם זה עמותות או ארגונים. אבל אז עולה השאלה – למה שיעשו לי יחץ? כשעשינו את הקמפיין של ‘מיסטר גאגא’ הצלחנו להשיג יחץ בישראל, כי צילמו את נטלי פורטמן לטיזר, אז זה היה מושך.

הילה מדליה (משמאל) בהזמנה להרצאה ב"שבוע הבמאיות"

“היוצרים שמשתמשים במימון המונים הם מגוון רחב, אבל כדאי להסתכל על אילו קמפיינים הצליחו. רוב הקמפיינים הם כאלה שנגעו ברגש, ומה שנגע ברגש זה תוכן הפרוייקט עצמו. משהו שהוא סוחט את הלב והוא מרגש, משהו שהוא מצחיק ומגניב. למשל עשינו קמפיין על סרט של ילדים ערבים ויהודים רוקדים שרוקדים יחד, או סרט שקשור לאלצהיימר.

“פה בארץ זה פחות נפוץ לתרום לאמנות. אני חושבת שבדנ”א זה לתרום לעמותות, דווקא בחברה שלנו אמנות זה משהו שכביכול אנשים לא רואים כמשהו שצריך לתרום לו. אני מכוונת לצאת מישראל. אנשים מבינים בארה”ב את התרומה של אמנות לחברה ופה פחות, למרות שיש פה הרבה יצירה. בחו”ל זה באמת תופץ תאוצה. נראה לי שנאספו עשרות מליוני דולרים בקיקסטארטר רק לסרטים דוקומנטריים. שזה נישתי. פישר פרייס יצאו בקמפיין המונים, אתה שואל ‘מה הם צריכים את זה בכלל?’, אבל זה בדיוק העניין של קירוב והשגת הקהל”.

סרטים מטלפון גנוב ומצלמות מעקב

גנבת אנונימית גנבה במיומנות את האייפון של אנת’וני ואן דר מיר, סטודנט לקולנוע בן 23 מהולנד, בזמן שאכל ארוחת צהריים. הוא הצליח לעקוב אחרי המכשיר לדקות ספורות, וכשהוא והמשטרה היו קרובים למכשיר, הוא התנתק מהרשת והקשר איתו אבד. “למרות שזה היה מבאס, המרדף אחרי הגנבת היה די מרגש”, סיפר בצ’ט עם גולשים ברדיט. גניבת המכשיר עצמו לא היתה הבעיה הגדולה ביותר שלו, אלא הגישה של אדם זר לסרטונים, לתמונות ולאימיילים שלו.

ואן דר מיר קנה טלפון סלולרי, שתל עליו רוגלה והניח אותו כפתיון לגנבים. הגנב לא ידע שבעל הטלפון עוקב אחרי מיקומו על מפה, מצותת לשיחותיו ומקליט אותן, מדליק את מצלמת הווידאו ומסתכל על מעשיו. מהחומרים שאסף יצר ואן דר מיר את הסרט התיעודי הקצר Find My Phone. הסרט הופך את היוצרות: במקום שהגנב יחדור למידע האינטימי הקורבן, הקורבן מחלל את פרטיותו של הגנב באמצעות סוס טרויאני במסווה של טרף קל.

נושא הפרטיות והשימוש בסרטוני מעקב מזכיר את הסרט Faceless של הבמאית האוסטרית תושבת לונדון מאנו לאקש (Manu Luksch) מ-2007. לאקש כתבה תסריט על עולם עתידני שבו כולם נטולי פנים חוץ מאישה אחת, ויצאה לצלם ברחובות לונדון כשהיא מגלמת את תפקיד האישה. לאקש לא לקחה איתה מצלמה, אלא הסתמכה על מצלמות המעקב (CCTV) המרובות שמרשתות את רחובות העיר. בסיום הצילומים פנתה פנתה לכל הגופים שבמצלמותיהם תועדה ודרשה עותקים של הסרטונים בהתאם לחוק ה-DPA (ר”ת של Data Protection Act). הסרטונים הללו היו חומר הגלם שלה, שבו כיסתה בעיגולים שחורים ואפורים את פניהם של כל המצולמים מלבד עצמה – בהתאם לתסריט, שנכתב כך שגם יגן על פרטיותם של השחקנים בעל כורחם.


עורכת: אחינעם קפון; טכנאי: ניב בן אלי; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-17.1.2017. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


תגובות

2 תגובות לפוסט “זכרונות מהסרט “שאזאם” שלא היה מעולם • סרט תיעודי שצולם באמצעות סלולרי שנגנב ️• סרטים במימון-קהל >> רבע לדיגיטל”

  1. יובל on 6 בפברואר, 2017 00:47

    לא שמעתי את האודיו, אבל אתם מודעים לקאזאם (Kazaam נדמלי), סרט עם שאקיל אוניל שהיה בהחלט ובו הוא מגלם משהו דומה למה שסינבאד נראה כאן?

  2. דניקו on 2 בפברואר, 2018 14:41

    הסרט שאזאם הוקרן בארץ בתחילת שנות השישים הסצנה הראשונה בסרט זכורה לי היטב חבורת ארכיאולוגים מוצאת במערה בהודו טבעת קסמים שהעונד אותה צריך לקרוא בקול את המילה שאזאם ואז הופך להיות בלתי מנוצח

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.