איך קוראים היום? ראיון ב”מה שכרוך” בכאן תרבות

טכנולוגית קריאה ותיקה עדיין נמצאת איתנו. קוראים לה ספר (הרטרונים המקובל הוא “ספר פיזי”/”ספר נייר”). האותיות מודפסות על דפי נייר, שכרוכים יחד לפי הסדר. בבתי כנסת אפשר למצוא גירסה שונה של אותו רעיון – במקום דפי נייר מידפדפים – מגילה מתגלגלת. צעירים קוראים היום הרבה יותר מילים, אבל בעיקר על מסכים. אפילו האיבוק, הספר האלקטרוני, נראה מיושן עם הלינאריות הבומרית שלו. הבעיות המובנות בקריאה הן המאמץ הפיזי (תנועת העיניים, החזקת הספר/מסך, דפדוף/גלילה) והאינטלקטואלי (עיבוד, ניתוח, הבנה) הנדרשים, וזמן הקריאה, שיש עליו תחרות מצד תכנים שהולכים ומתרבים.

בלינקיסט הוא שירות גרמני לקיצור ספרי עיון. מי שאין להם זמן לקרוא ספרים שלמים אבל רוצים ללמוד דברים חדשים יכולים לקבל תקצירים – בשום אופן לא חידוש טכנולוגי או אחר, אבל בפורמט של מאמרים מקוונים קצרים שזמינים בכל מקום עם חיבור לרשת. אתרי חדשות רבים נוקטים היום בשיטה של קיצור מאמריהם שלהם – קופסת אמ;לק בראש הכתבה שמביאה את עיקרי המאמר.

כבר בתחילת האלף הוצגו טכנולוגיות לשיפור מהירות הקריאה, באמצעות יישום Rapid Serial Visual Presentation, תפיסה משנות השבעים להצגת מידע חזותי במהירות. דוגמה אחת היא AceReader, שממרקרת טקסט בצהוב, מילה אחרי מילה, בדומה לשיטה המשמשת בשירת קריוקי.

ב-2005 הודגמה תוכנת באדיבאז (BuddyBuzz), שהבטיחה לשפר את קצב הקריאה על גבי הסלולרי באמצעות שינוי הפרדיגמה – במקום להזיז את העיניים מצד לצד ולמעלה-למטה על גבי דף או מסך, העיניים נשארות במקום והמילים הן שזזות; ובמקום כמה מאות מילים בכל דף, רק מילה אחת בכל פעם, שמתחלפת בקצב שהקוראת בוחרת. עשור אח”כ יצא יישומון Spritz, שזמין גם כייסומניה לקריאת טקסט באתרי רשת. לטענת יוצריו, אפשר להגיע מקצב ממוצע של 200 מילים בדקה והבנה של 60% ל-300 מילים בדקה ברמת הבנה של 90%, ולהגיע אפילו ל-1000 ויותר מילים בדקה.

הדגמה של יישומון הקריאה המהירה ספריטס 📽️ spritzinc.com — הדגמה של יישומון הקריאה המהירה ספריטס spritzinc.com

שמיעת טקסטים איטית יותר מקריאה מהירה, אבל מהירה יותר ונוחה יותר לאנשים שמתקשים בקריאה מסיבות שונות – עיוורון, הגבלת ראייה פריפריאלית, דיסלקציה ועוד. ומי שההקראה איטית לה יכולה להשתמש בפיצ’ר שקיים בתוכנות אודיו ופודקאסטים, ולהגביר את קצב ההשמעה בלי לפגוע בפיץ’ של הסאונד. אתרי חדשות מפעילים שירותי הקראה אנושיים (אנשי הספרייה לעיוורים מקליטים כתבות של כלכליסט) וממוחשבים (ישראל היום משתמש בהקראת מכונה באיכות לא רעה).

החפיץ אורקם ריד (OrCam Read) משתמש במצלמה לקרוא טקסטים ממשטחים – שלטי חוצות, תפריטים במסעדות, וגם עיתונים, ספרים ומסכים – וברמוקול להקריא אותו קולית למשתמש.

ספרי אודיו אנחנו מכירים עוד מימי ספרקלטת – היום הם נמצאים בשירותים כמו אודיבל. אפשר להשיג ספרים רבים בגירסת אודיו רשמיות ופיראטיות, בקולות של סופרים, קרייניות מקצועיות, שחקנים וחובבניות שמקליטות את עצמן לאתרים כמו ליבריווקס, שבו מתנדבים מקריאים ספרים שעברו לנחלת הכלל.

Happy Monday! Welcome to #LevarBurtonReads Live! https://t.co/zlSyiPvaAz
— LeVar Burton (@levarburton) April 27, 2020

השחקן לוואר ברטון (ג’ורדי מסטאר טרק ומגיש סדרת הטלוויזיה לעידוד קריאה בקרב ילדים Reading Rainbow), מגיש הסכת בשם LeVar Burton Reads, שבו הוא מקריא פרקים מספרים. בימי הקורונה הוא ביקש לשדר גירסה בהזרמה חיה של ההסכת, וצייץ בטוויטר שהוא נאלץ לחפור במאגרי ספרים בנחלת הכלל כדי לא להפר זכויות יוצרים. מספר סופרים צייצו לו בתגובה שהם מתירים לו להשתמש בסיפוריהם, כולל הסופר ניל גיימן, שצייץ: “יש לך אישור גורף ממני לכל הסיפורים שלי, לוואר”.

You good Sir, are my hero! Sending love to you and yours during these turbulent times.
— LeVar Burton (@levarburton) March 25, 2020

אנשים מספרים סיפורים לילדיהם עוד מלפני המצאת הדפוס, וברשת אפשר למצוא סרטונים שמתעדים הורים שמקריאים לילדיהם, ומאפשרים לילדים של אנשים אחרים ליהנות גם כן. ב-CES 2020 הוצג בוקינו (Bookinou), נגן שמאפשר לאנשים להקליט את עצמם מקריאים ולילדיהם/נכדיהם/אחייניהם לשמוע את ההקראות במקביל לקריאת הספר באמצעות מדבקות שמממשקות בין הספר לגאדג’ט.

ובינות מלאכותיות שעושות דיפ-פייק קולי של אנשים יכולות להקריא סיפורים לילדים בקולות הוריהם העסוקים מבלי שאלו בכלל קראו את הספר. הנה אחת לדוגמה – Lyrebird AI. הנה הדגמה של דיפ פייק קולי של ג’יי זי מקריא המלט, שהוא לא היה מרוצה ממנה: