זמביה חסמה סושיאל ביום הבחירות; פייסבוק וטיקטוק חסמו ימין קיצוני בישראל 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ

זמביה אופליין

ביום חמישי התקיימו הבחירות בזמביה, כשהמתמודדים המובילים הם הנשיא הנוכחי אדגר לונגו, והמתמודד הוותיק (פעם שישית!) הקאינדה היצ’ילמה. באותו יום חסמה המדינה רשתות חברתיות ומסרים מידיים, בנימוק שהם עלולים לשמש לשיבוש הבחירות. החסימה מהווה פגיעה בשקיפות הבחירות, זרימה חופשית של על התנהלותן, תוצאותיהן וערעור עליהן והתארגנויות מחאה אפשריות.

המתמודדים לנשיאות זמביה, הקאינדה היצ’ילמה ואדגר לונגו (משמאל, עם נתניהו) 🖼️ שגרירות ארה”ב בזמביה, משרד ר”מ ישראל

מוקדם יותר החודש עברו ברשתות החברתיות במדינה שמועות על כך שהממשלה הזמבית תשתק את האינטרנט מיום הבחירות ועד ליום ראשון שאחריהן. דיווחים בתקשורת הזרה ציטטו מקור ממשלתי שאישר את השמועה: “כן, האינטרנט ירד מיום חמישי. תהיה האפלה מוחלטת. נחזיר את הגישה לאט בסביבות יום ראשון באזורים נבחרים, וכנראה שניתן גישה מלאה ביום ראשון או שני, לפני המצב”. לדברי המקור, ההוראה הועברה ל-ZICTA, הרשות הזמבית לטכנולוגיות מידע ותקשורת, שאמורה לבצעה.

שר המידע ושירותי השידור, איימוס מלופנגה, טען שמדובר בדיווח שקרי שנועד לזרוע בהלה: “הממשלה מבקשת להבטיח לאנשים של זמביה, כאן ובחו”ל, כי היא עודנה מחוייבת לזרימה חופשית של מידע, אפילו בתקופת בחירות”. אולם ימים ספורים לאחר מכן, מלופנגה שינה גירסה ואמר שבעוד הממשלה “מצפה מהאזרחים להשתמש באינטרנט באחריות. אבל אם אנשים מסויימים יחליטו להשתמש לרעה באינטרנט להטעות ולהפיץ מידע שקרי, הממשלה לא תהסס להפעיל מגבלות חוקיות רלוונטיות למניעת כל פגיעה בחוק ובסדר בזמן שהמדינה עוברת את תקופת הבחירות”.

🤣🤣🤣🤣 #ZambiaDecides2021 pic.twitter.com/48NfoVfCFL
— Zambian Elections 2021 (@2021Zambian) August 14, 2021

בין המגבלות החוקיות הרלוונטיות אפשר למנות את חוק הסייבר אבטחה ופשעי הסייבר, שהנשיא לונגו אישר בחתימתו בסוף מרץ השנה, אשר אוסר “שימוש לרעה בסייברספייס”. ארגוני חברה אזרחית עתרו באפריל לבית המשפט העליון בבקשה לפסול חלקים מהחוק שלדעתם מנוגדים לחוקה. מועמד האופוזיציה לנשיאות היצ’ילמה הבטיח כי אם ייבחר לנשיאות, יתן עדיפות גבוהה לביטול החוק. לפי ספירה ראשונית של חלק מהקולות, הוא המועמד המוביל כרגע לנצח בבחירות.

“זה כמעט נוהל קבוע של ממשלות ביבשת [אפריקה] להגביל את האינטרנט ביום הבחירות”, צייץ העיתונאי הניגרי אנו אדאוייה, עורך החדשות של העיתון The Continent. בנטבלוקס מזכירים כי מלבד זמביה, מדינות נוספות באזור שהטילו מגבלות על גישה לאינטרנט בתקופת בחירות כוללות את קונגו, אוגנדה, טנזניה, גינאה, בורונדי, טוגו, מאוריטניה, בנין, קמרון ומאלי.

צו שמורה להשיב את הגישה לשירותי האינטרנט בזמביה 🖼️ צ'אפטר וואן פאונדיישן — צו שמורה להשיב את הגישה לשירותי האינטרנט בזמביה 🖼️ צ’אפטר וואן פאונדיישן

וואטסאפ של פייסבוק נחסמה בזמביה בחמישי אחה”ץ, וכשעה אחריה נחסמו גם פייסבוק מסנג’ר, פייסבוק ואינסטגרם (כולם של פייסבוק) וטוויטר, לפי חברת נטבלוקס, שמנטרת חסימות אינטרנט ברחבי העולם. מתגלצ’ים בזמביה שרצו לעקוף את החסימות השתמשו בשירותי VPN, לפי דיווח של טקקראנץ’. הגישה לרשתות החברתיות הושבה בשישי בערב, אך וואטסאפ נותרה חסומה לפחות עד שעות הלילה המאוחרות של יום שישי שעון זמביה.

ארגון זכויות אדם הזמבי צ’אפטר וואן פאונדיישן עתר לבית המשפט והשיג ביום שישי צו שמורה לזיקטה להשיב את הגישה לשירותי האינטרנט במדינה. הבוקר דיווח הארגון כי הגיש את הצו לזיקטה, אולם שם לא טיפלו בו נכון ל-7:30 בבוקר: “הורינו לעורכי דיננו לפנות להליך בזיון בית המשפט נגד זיקטה על שלא מילאו את הצו”. מאוחר יותר ביקש הארגון: “שלום זמביה! אנחנו רוצים לוודא ששירותי האינטרנט חזרו לכל חלקי המדינה. אנא הגיבו עם המיקום שלכם”.

מצביעה בבחירות בזמביה, 2011 🖼️ Louise Mellor/DFID

ימין קיצוני אופליין

פייסבוק הודיעו ביום חמישי כי הסירו לצמיתות את עמודיהם של פעילי הימין הקיצוני ממפלגת “עוצמה יהודית”, הח”כ לשעבר ד”ר מיכאל בן ארי וברוך מרזל, בגלל תמיכתם בתנועות כ”ך וכהנא חי, שהוצאו מחוץ לחוק בישראל ומסווגות כארגוני טרור בארה”ב. פייסבוק ישראל מסרו כי

במאמץ למנוע ולשבש כל פגיעה ממשית, אנחנו לא מאפשרים לארגונים ולאנשים שמכריזים על יעד אלים או שעוסקים באלימות להיות נוכחים בפייסבוק. בהתאם לכך, הסרנו את ברוך מרזל ומיכאל בן ארי מהפלטפורמות שלנו, בשל התמיכה המתמשכת שלהם ב’כך’\כהנא חי – ארגונים שמוגדרים כארגוני טרור על פי החוק האמריקאי והישראלי.

בשבוע שעבר טיקטוק הסירו, זו הפעם השלישית בשנה האחרונה, פרופיל של ארגון להב”ה לשמירת טוהר הגזע היהודי על ידי הסברה ופעולה נגד זוגיות בין נשים יהודיות לגברים ערבים. הסרת החשבון בוצעה לאחר בקשה מארגון השמאל “מחזקים”. מטיקטוק נמסר:

בטיחות חברי הקהילה שלנו היא בראש סדר העדיפויות שלנו. כללי הקהילה שלנו מבהירים כי איננו מאפשרים שום תוכן פוגעני או שיח שנאה בפלטפורמה ואנו מגנים מעשי אלימות מכל סוג. אנו פועלים ללא הרף להסרת תכנים פוגעניים ואף למנוע מהם לעלות לפלטפורמה ונוקטים פעולה של חסימת חשבונות במידת הצורך.

מרזל אמר שאין לו חשבון בפייסבוק, וכי העמודים שנחסמו היו כאלו שכתבו עליו. בן ארי מסר בתגובה לדהמרקר: “פייסבוק ממשיכה במדיניות של סתימת פיות לאנשי ימין. תומכי טרור מובהקים וארגוני טרור פועלים ללא כל הפרעה. הדף שלי עם 57 אלף עוקבים נמחק, עם תירוץ שאין מאחוריו כלום. אני בקושי כותב בפייסבוק, והרוב שם זה שיעורים והרצאות שלי. לא הזכרתי את הרב כהנא ובוודאי לא את תנועת כך. אנשי שמאל עומדים מאחורי סתימת הפיות הזאת, תוך העלאת דברים מהאוב”.

ח”כ בצלאל סמוטריץ’ כתב לפייסבוק ישראל: “בעוד מר מרזל ומר בן ארי פרסמו פרסומים לגיטימיים לחלוטין, הריני להביא לידיעתכם חשבונות פייסבוק אשר קוראים לאלימות, ויש בהם בכדי להוות הסתה הלכה למעשה”. בין ששת החשבונות שמנה סמוטריץ’ נמצאים דף אוהדים למפקד חללי אל-אקצה בטול כרם מוחמד נאיפה שנידון למאסר על שורת פיגועים רצחניים, והדף של באסם שתיוי, ששוחרר אחרי עשר שנות מאסר בכלא על פיגועים.

החסימות בטיקטוק ובפייסבוק מצטרפות לחסימת פעילי ימין קיצוני בוואטסאפ. בחודש מאי, בסמוך למהומות האלימות במזרח ירושלים ומבצע שומר החומות נגד חמאס בעזה, חסמו פייסבוק חשבונות וואטסאפ של 30 פעילי עוצמה יהודית, ובהם חשבונו של בנצי גופשטיין, יו”ר להב”ה, ושל איילה בן גביר, פעילת ימין קיצוני ואשתו של ח”כ איתמר בן גביר. בן גביר הגישה תביעה נגד פייסבוק על החסימה, ובעלה הגיש תלונה במשטרה נגד מנכ”לית פייסבוק ישראל, עדי סופר תאני, ומנהלת קשרי הממשל של החברה, ג’ורדנה קוטלר.

Oats אונליין

הטוויטריסט המוכשר Oats, ובשמו הארצי עמרי צורף, קרא פוסט על התעלפויות חוזרות ונשנות של חיילים בטקסים צבאיים מיותרים וקיבל השראה לכתוב סינופסיס ל”סרט אימה שאני רוצה לראות”. ספקית הטלוויזיה הרבערוצית יס השיבה לשרשור הארוך שלו: “נשמע כמו סדרה שהיינו רוצים לראות. באמת כאילו. פונים אליך בדיאם”. יש למה לחכות.

אוקיי תקשיבו הנה פיץ’ לסרט אימה שאני רוצה לראות: הפיקוד הבכיר בצהל עושה עסקה עם אל כנעני קדום (ענת או רשף) בה כדי לקבל כוח והשפעה צריך להקריב חיילים ובגלל זה השיט הזה קורה בכל טקס החלפת תפקידים, עד שחיילת אחת מגלה את הסוד. הופעת אורח של כל רמטכ”ל שעדיין חי.
היא חופרת בגליונות ישנים של ביטאון חיל האוויר ומגלה שכל שלוש שנים יש דיווח על אותה כמות חיילים שפונו בטקס החלפת המפקד אצלה בבסיס ובגלל הרוטציה של הסדירניקים אף אחד לא עולה על זה. עד שהיא מגיעה לגיליון מ1967 בו פורסם מחקר של רופאת היחידה על הסימנים המוזרים שמוצאים על החיילים שפונו
היא יוצרת קשר עם הרופאה, שבינתיים כמובן פרשה וגרה בבית מבודד במצפה רמון כי היא הרגישה אשמה מדי בשביל להתרחק. הרופאה לא רוצה לדבר על הנושא הזה כמובן, עד שהחיילת מספרת שאחיה הגדול גם פונה מטקס דומה ומאז הוא לא מדבר. הרופאה משתכנעת ומספרת לה כל מה שהיא יודעת…
ב1949 צה”ל עוד היה צבא מאוד חלש, ובחפירות של הקמת אחד הבסיסים בנגב הפיקוד הבכיר גילו שענת, אלת המלחמה הכנענית, תעניק להם את הכוח שהם מחפשים – כל מה שזה ידרוש מהם זה כמה קורבנות צעירים כל שלוש שנים. הם החליטו להסתיר את זה באמצעות טקס החלפת פיקוד, שתמיד ייערך בשיא גל החום באוגוסט
הרופאה הצטרפה לבסיס ב1960 ושנה לאחר מכן הגיעו למרפאה שלה באותו יום שבעה חיילים עם מכת השמש הכי מוזרה שהיא ראתה בקריירה שלה. מלאים סימנים מוזרים שלא אופיינים למכת שמש. היא טיפלה בהם אבל רובם היו צריכים פינוי רציני יותר לבית חולים ורובם לא שרדו. זה קרה שוב ב64, אבל הכי גרוע היה ב67
ב67 הטקס הוקדם בלי התראה מראש ל4 ביוני, ובאותו יום הגיעו למרפאה שלה לא פחות משלושים חיילים, אף אחד מהם לא שרד את הלילה. שבוע אח”כ הרופאה הבינה את הדפוס. היא התחילה לחקור טקסים שמבוססים על קורבן אדם ובזכות הספרים שאמא שלה הביאה איתה ממרוקו היא למדה על ענת ועל הבטחת הכוח שלה
שלוש שנים לאחר מכן היא ניסתה להתקין ציליות במגרש הטקסים אבל נכשלה, אבל בסבב הבא היא דווקא כן הצליחה. היא זימנה אליה את כל החיילים בשבוע שלקראת הטקס ונתנה לכולם טבליות הידרציה לשים בבקבוקי המים שלהם וקרם הגנה “בגלל החשש מגל החום”, והזהירה במיוחד לקראת הטקס. ב73 אף חייל לא פונה.
הפיקוד שגילה מה היא עשתה פיטר וגירש אותה, אבל בהמשך אותה שנה היא הבינה את ההשלכות של המעשים שלה. בגלל שהמערכת כבר קיימת, אי קיום הטקס הוביל לאובדן אדיר של חיי אדם. המערכת הייתה כל כך מושרשת במדינה שלא יספיק לעצור את הטקס הנקודתי. היא הבטיחה לא לנסות להפריע לטקס שוב.
עד היום. החיילת והרופאה יוצאות לדבר עם כל הרמטכלים שפרשו, מקבלות דחיות מכל מי שהן מצליחות לדבר איתו – עד שהן מגיעות לדן חלוץ, הרמטכל שכיהן הכי מעט חודשים. בטח, הוא אומר, ב2006 ניסינו להקדים את הטקס שוב לקראת מערכה גדולה אבל לא הייתה מספיק שמש באותו יום. כל לילה אני חושב על האנשים שאכזבתי, החיילים שאיבדתי, הכל בגלל תאוות כוח. לא התאוששתי מזה. מאז אני מחכה להשלכות. הוא מחליט לעזור להן ומבטיח להכין מסמך עם כל הדרגים, האנשים המעורבים, איך לבטל את החוזה עם ענת ומתי. הם קובעים להפגש ביום למחרת. בבוקר הן חוזרות ומגלות את דן במשרד שלו, עם סימן על העורף.
המשרד ריק לגמרי, אין אף מסמך. אחת הידיים שלו קמוצה לאגרוף. החיילת פותחת אותה ומגלה שהוא חרט לעצמו על כף היד מספרים. קוארדינטות. 30.6461729,34.7298798
החיילת מכניסה את הקוארדינטות לגוגל מפס ומגיעה לתוצאה מוזרה. אבל הן מחליטות שאין ברירה, הן חייבות לרדת לשורש העניין.
הן מגיעות לבית הכנסת של מצפה רמון, קצה הכביש הכי קרוב לנקודה שהמפה הראתה, וממשיכות ברגל. החום של אוגוסט יוקד במיוחד, השמש לא מראה רחמים. הרופאה מוציאה לשתיהן טבליות הידרציה, אבל החול מתחת לרגליים שלה שוקע בבת אחת והיא מפילה אותן אל החול. הן מגיעות לנקודה, “מערת נטיפים לא מוכרת”
לא נראה שיש כאן מערה. הן מחפשות מסביב לכל הסלעים באיזור, עד שהחיילת מוצאת כיתוב קטן על סלע גדול במיוחד. כמה הירוגליפים – זרוע, זיגזג, שני סכינים, שני עיגולים, ונחש. ומתחת, בחריטה שנראית הרבה יותר חדשה: “בני ענת”. הן מנסות להזיז את הסלע. הוא כבד, אבל זז בקלות מפתיעה. מתחתיו – בור
החיילת והרופאה מסתכלות אחת על השנייה, ומבינות שאין דרך חזרה. החיילת מתחילה להכנס אל תוך הבור. נחש יוצא מתחת לסלע, היא נבהלת, מאבדת אחיזה ונופלת פנימה. זה לא סתם בור, זו מערה ענקית. על הקיר אותה חריטה כמו על הסלע. ההירוגליפים. ועוד משהו. תקועים בתוך הקיר – חרב. וענף זית.
קול נפילה מאחוריה. הרופאה נכנסה למערה, בכניסה לא הרבה יותר חיננית משל החיילת. הן מתקרבות אל הכיתובים על הקיר, מתחת לכיתוב הגדול יש עוד חריטות, גם הן בעברית. “בני ענת כרתו ברית דמים. בח’ופש נכה שורשים.”
ח’ופש. הן הבינו. הכל התחיל בחרב הזו.
לשלוף את החרב אומר לשבור את הברית.
הרופאה התקרבה לקיר וניסתה לשלוף את החרב מהקיר. כלום. היא הייתה נעוצה שם כהוגן. הן ניסו למשוך אותה ביחד. שום דבר. מה עכשיו, הן חשבו. החום במערה היה בלתי נסבל, יותר נורא מהחום בחוץ, והשמש שהאירה מהכניסה הצרה הרגישה כמו קרן מזכוכית מגדלת.
הן ניסו לתלוש את הענף, אבל נראה שהוא בוקע מהקיר ולא להיפך. החיילת הרימה אבן וניסתה להשחית את החריטות על הקיר. עם כל תנועה שלה המערה הרגישה כאילו היא מתחממת יותר, והקיר נשאר כמו שהיה. מותשות, מיובשות, הן התיישבו על הקרקע הלוהטת.
“אולי נכרות איתה ברית חדשה” הציעה הרופאה.
“מה?!” הופתעה החיילת
“איזו ברירה אחרת יש לנו?” ענתה הרופאה, “אם עד היום המערכת הצבאית הרוויחה מזה, אולי אנחנו צריכות לנתב מחדש את הכוח אלינו. ברית דמים תמורת שלום.”
“החום עלה לך לראש. על מה את מדברת? זה לא פתרון. וגם מאיפה את יודעת איך עושים משהו כזה”
“לא הייתי כנה לחלוטין קודם.”
“ב1960 לא הגעתי למצפה רמון רק כרופאת יחידה. הייתי חלק מפרויקט של לוי אשכול שהמטרה שלו הייתה למצוא את מקור הכוח של ענת. משה דיין החביא את הפרטים של הברית אחרי מלחמת סיני כי הוא לא רצה שהם יפלו לידיים הלא נכונות. אבל אשכול ראה את המציאות כמו שהיא – ישראל תמיד תהיה תחת איומים…”
והצבא שלנו חייב להיות הכי חזק בעולם.
בכל מחיר.
דיין יצר מסורת של טקסי החלפת מפקדים באמצע הקיץ בכל הבסיסים בארץ בתור הטעייה, והצוות שלי ישב על הנתונים במשך שנים כדי לצמצם את האפשרויות, ולאורך השנים התפזר בכל הבסיסים העיקריים כדי לעקוב מקרוב אחרי כל מה שמתרחש. כשהגעתי למצפה הבנתי – שהטקס שלכם – הוא המקור. הוא הברית.
בטקס של 64 אשכול כבר היה שר הבטחון והוא היה כל כך קרוב לנפץ את הברית – אבל דיין לא רצה לוותר על הכוח. הוא החליף אותו כשר בטחון ותוך פחות מיומיים ביצע טקס חדש. ראיתי אותו מחסל את הילדים האלה בידיים שלו.
היינו חייבים לעשות משהו. לשנות את הפרדיגמה.
ב73 היינו הכי קרובים, אבל עוד לא מצאנו את המקור לברית. את המערה הזו.
אבל את – את הובלת אותנו הנה.
ואת תפתחי לנו את השער לברית חדשה.”
הרופאה הוציאה סכין מהתיק שלה. היא נראתה כמו גרסא קטנה של הח’ופש שתקועה בקיר.
“בני ענת כורתים ברית דמים חדשה.
בח’ופש נכה שורשים”
היא הניפה את הסכין
החיילת נפלה אחורה. הסכין חתכה לה את היד.
היא ניסתה לזוז אחורה אבל נדחקה אל הקיר, מנסה למצוא עם היד משהו להתגונן איתו, תופסת את הקיר. הדם שלה נמרח על הקיר, על האותיות החרוטות, והמערה כאילו התחילה לנשום.
סלעים החלו ליפול סביבן, בזמן שהרופאה המשיכה לקרוא את מילות הברית. החיילת תפסה את אחד הסלעים והטיחה אותו ברופאה, שומטת לה את הסכין מהיד. שתיהן נאבקות להשיג את הלהב.
החיילת תפסה את הסכין והפנתה אותה אל הרופאה שמנסה להדוף אותה.
“את לא מבינה מה את עושה”, צעקה לה הרופאה, “הברית חייבת-
היא הפסיקה לדבר. הסכין נעוצה לה בחזה.
החיילת המבוהלת נרתעת אחורה ממה שעשתה.
המערה הפסיקה לרעוד.
היא ישבה שם זמן שהרגיש כמו נצח. חושבת על מה שקרה, על מה שהיא עצרה.
החיילת שלפה מהכיס סיגריה. היא שנאה לעשן, אבל זה הרגיש כמו זמן מתאים לסיגריה. האוויר היה כבד ולוהט והעשן שהיא נשפה עמד
היא יצאה מהמערה, מסונוורת. האוויר הלוהט בחוץ הרגיש מרענן. להקת יעלים עברה במה שהרגיש כמו מרחק נגיעה. החיילת נכנסה לרכב של הרופאה והדליקה את המזגן. הרדיו שהחל לנגן מנה את ההרוגים מירי הרקטות שהחל מלבנון. -סוף-
עמרי צורף בטוויטר

פודקאסטי.קו, ממשיכים להקליט עבורכם פודקאסטים מעולים גם בתקופת הקורונה

אם אתן רוצות להמשיך להפיק את הפודקאסט שלכן גם בימי הריחוק החברתי, אם אתם רוצים לנצל את הזמן הפנוי להתחיל את הפודקאסט שדחיתם עד עכשיו – דברו איתנו באימייל (sales@podcasti.co) או בטלפון (051-562-6638), או בקרו באתר לפרטים נוספים Podcasti.co

הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ אות פתיחה: ניאן קאט של daniwell, ביצוע גיטרות לניאן קאט של The GAG Quarter והשיר Never Gonna Give You Up של ריק אסטלי תודות: הדר בן יהודה