גָנַבוֹת, זוֹנים והאקדמיה ללשון העברית

פוסט של עדי ברטשניידר


פתיחת אתר האינטרנט החדש של האקדמיה ללשון עברית הזכיר לי סיפור אמיתי שקרה לי לפני יותר מ-15 שנים. במקום בו עבדתי אז התעורר ויכוח לשוני בין שני עובדים בעקבות סיפורי הבוקר הלא-קשורים לעבודה בעליל: מה נכון יותר לומר, גָנֶבֵת או גָנַבַה?

ומי אם לא אני, שאוהבת לדחוף את האף כל פעם מחדש, יפתור את התעלומה? אחד-ארבע מהיר אחד על החוגה (כן-כן, הטלפונים האלה שבמקום לחיצות מסובבים קמעה עם כיוון השעון ובחזרה) – והטלפון של האקדמיה ללשון עברית מתקבל ומיד מחוייג בחזרה.

וכך התנהלה השיחה (כשאני מוקפת בלפחות עשרה מחברי לעבודה):

שלום. הגעתי לאקדמיה ללשון עברית? אפשר לשאול שאלה? כי יש לנו ויכוח במשרד מה המילה הנכונה לנקבה של הגנב. האם זה…
“כן-כן. בוודאי. אני המזכירה. עוד רגע בבקשה, בדיוק עבר כאן פרופסור פלוני אלמוני, חכי על הקו”.
…
“שלום, הבנתי שיש לך שאלה?”, השתנה הקול מעברו השני של הקו לאיש חביב שהחליף את האישה החביבה שהיתה שם לפניו.

כן. מה נכון יותר מבחינה לשונית להגיד: גָנֶבֵת או גָנַבַה?
“אהמממ… מעניין… זו באמת סוגייה לא פשוטה… אני חייב לבדוק ולהתייעץ כאן עם הסגל. חכי בבקשה על הקו”.
…
“כן. ובכן, אפשר לאמר גָנֶבֵת מאחר ומדובר במקצוע, על משקל שוטר-שוטרת וגם מותר לאמר גָנַבַה. כמו רופא ורופאה. ויותר מכך, אפשר לאמר אף גָנַבִית, כמו במקצוע ‘רקדנית’. הסיבה לכך שכל האפשרויות הללו נכונות היא בגלל שאין לנו במקורות גנב ממין נקבה ולכן אין מילה ישירה שמתקשרת לכך. זה דומה למקרה שהיה לנו ממש לפני כמה ימים, צלצל אלי אבא לילד בגן ילדים מתל-אביב, שיש לו גננת ממין זכר(!) והילד קורא לו ‘גָנֵן’. הוא רצה לדעת האם הילד צודק. ומאחר והמילה ‘גָנַן’ קיימת במשמעות מקצועית שונה (שאגב, גם לה אין מקבילה בנקבה), ולא היה קיים עד כה גננת לילדים ממין זכר, לא היתה מילה כזו בעברית (ואגב, אנו מקיימים דיון לגבי המילה הזו בשבוע הבא). ואכן, יש מקרים בהם קיים שם שמתאר מקצוע רק עבור אחד המינים כשעלינו מוטלת האחריות לקבוע את השם החדש שיתאר את המקצוע למין השני. דומה הדבר לזוֹנַה ממין זכר. עורכי העיתונים פנו אלינו במטרה לקבל את המילה העברית הנכונה, וחשבנו על השימוש במילה ‘זוֹנֶה’ על משקל מוֹרַה-מוֹרֶה: מוֹרַה-זוֹנַה <--> מוֹרֶה-זוֹנֶה”.

(הערת אגב: נשבעת לכם בהן צדקי שככה בדיוק זה קרה!)

כאן השתררה דממה לשניה, ואז גם הוא הבין את מה שאמר ופרץ בצחוק בלתי נשלט.

אז אני שואלת אתכם, לא עדיף לנהל את התהיות וההצעות בשיחות טלפון שכאלה על פני הקשות סתמיות על מקלדת יחפה, בלי דו-שיח עסיסי ופליטות פה שיעזרו להעביר את יום העבודה עם מצב-רוח נפלא והרבה יותר תקווה?

עדי ברטשניידר היא רעיונאית, חריפה, מנטורית בנשמה ועובדת בתעשיית ההייטק כמעט 30 שנה. לא יודעת מה תעשה כשתהיה גדולה

29 ביולי, 2010 | בנושאים: 404, שפה | 16 תגובות