השריפה בכרמל: אסון? כן. מחדל? לא בטוח

פוסט של דן לוי



[צביקה בשור כתב פוסט שבו קשר בין החסכון על אמצעי הכיבוי לבין הבזבוז על הממשלה המנופחת, וקרא לה להתפטר. דן לוי משיב לטענות]

במדינת ישראל, אולי שמתם לב, מתרחשים מדי פעם גם ארועים עצובים. מעל דרגת עצב קולקטיבי מסויימת, התלוייה על-פי רוב במספר הנפגעים, מזדרזת התקשורת להגדיר את הארוע כ”אסון”, וכך משתמרים בזיכרון הלאומי ארועים כגון “אסון שיירת הל”ה”, “אסון הנ”ד”, “אסון הבונים”, “אסון המסוקים”, “אסון גשר המכביה”, “אסון השייטת” ו”אסון ורסאי”.

המילה “אסון” פורטת על מיתרי הסקרנות האנושיים. בני המשפחה מתאגדים סביב הטלויזיה כדי לשמוע שוב ושוב את אותם הדיווחים הלקוניים ואותן התמונות בכל הערוצים. אתרי החדשות באינטרנט מתלבשים במיטב מחלצות האבל ומנפקים עמודים עם “כל הדיווחים והכתבות”. סיפורי הנספים מהדהדים על המסך. מועדי ההלוויות נמסרים. מונה הכניסות מטפס ביחס ישר למספר הקורבנות; הרייטינג מתנהג ביחס הפוך למוראל הלאומי.

בשנה האחרונה התווספו לרשימת האסונות “אסון הרכבת“, שבו נהרגו 7 נוסעי טרנזיט שנתקע על המסילה, “אסון היסעור” ברומניה, שבו נהרגו 6 אנשי חיל האוויר, ובימים אלו אנו מסיימים את השנה העגומה עם “אסון הכרמל“.

למעלה מ-40 הרוגים, 4 מיליון עצים שרופים ו-40 אלף דונם חרוכים מזכים את השריפה בכרמל בתואר הנכסף. כעת, אפשר להמשיך בשידור החוזר: קרה אסון – יש אשמים. קרה אסון גדול – מדובר במחדל: יש להקים ועדת חקירה ממלכתית, וכל המתפטר הרי זה משובח.

“יום הכיפורים של הכבאים“, קורא אלוף בן, “כך שורפים יסודות של מדינה“, מזדעק רון בן ישי, “שיטת החלטורה שוב גבתה קורבנות“, מתאונן ד”ר צ’לו רוזנברג. לטובת אלו המתעצלים להיכנס לקישורים, אביא את עיקר הדברים: ידענו שיש בעיה בשירותי הכבאות ולא השקענו כסף כדי לפתור אותה. אכן קשה להתווכח עם עובדה זו, אולם מכאן ועד הגדרתה כ”מחדל” הדרך היא ארוכה, ובעיקר שגויה.

התקציב השנתי של מדינת ישראל עומד על כ-300 מיליארד ש”ח. עשו לעצמכם תרגיל מחשבתי קטן ודמיינו עצמכם כאחראים על חלוקת התקציב. להזכירכם, למדינת ישראל צרכים רבים: ביטחון, חינוך, תשתיות, בריאות, ביטוח לאומי, מדע, תרבות וספורט, למשל. נניח שחילקתם בתבונה (כמו שרק אתם יודעים) ונשארו בידיכם 50 מיליון ש”ח עודפים. האם תשקיעו אותם בתרופה נוספת בסל הבריאות? (אנשים מתים שלא לצורך!); או שמא בעזרה לניצולי שואה? (לא יתכן שאנחנו מתייחסים אליהם ככה!); אולי בעצם בהקמת גדר מערכת בגבול ישראל-מצרים? (אי אפשר לסבול יותר את המסתננים האלה!)

כנראה שהייתם בוחרים באפשרות הנכונה, והייתם קונים למדינה מטוסי כיבוי אש חדישים. שכן, למרות שמעולם לא הייתה שריפת חורש רצינית בישראל, אין לדעת מתי זה יקרה, ויש להתכונן תמיד לגרוע מכל. רק קחו בחשבון שכרגע הרגתם חולה סופני שנזקק לתרופה שלא היתה לו, השפלתם ניצול שואה ונתתם לסודנים לכבוש את אילת.

אסונות אינם בהכרח נובעים ממחדלים. 220 אלף קורבנות רעידת האדמה בהאיטי אינם מעידים על רשלנות ממשלתם. כך גם 15 אלף הנספים בגל החום במזרח אירופה השנה ואלף ההרוגים בשטפונות בברזיל ביוני האחרון. חוסר המוכנות של ישראל לאירוע השריפה בכרמל אינו “מחדל לאומי”, הוא לכל היותר חלוקה לא מדוייקת של עוגת המשאבים.

______________________________________
דן לוי, יליד 1982, גדל והתחנך ברחובות, שירת בחיל האוויר במשך 8 שנים, לאחר מכן חצה את רוסיה ברכבת הטרנס-סיבירית והיום הוא סטודנט לפיזיקה והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. הפוסט התפרסם במקור בבלוג "ימים מוזרים"

5 בדצמבר, 2010 | בנושאים: 404 | 41 תגובות