הזעם על יאיר לפיד בפייסבוק יקבע איך יראו המנהיגים שלנו בעתיד // אברי גלעד
לפני כשבועיים פתחתי חשבון פייסבוק ציבורי, מה שאומר שאני רץ לפוליטיקה (כך הבנתי מתגובות אומת הפייסבוק). במקביל אני צופה בזעם שמופנה כלפי יאיר לפיד – זעם שקובע, בעיניי, איך ייראו המנהיגים שלנו בעתיד, אם בכלל יש עתיד, ומי האנשים שיגיעו לפוליטיקה.
אני, אגב, לא רץ לכנסת – אבל בפוסט הזה אבקש לברר: מה בדיוק הדיל המוצע לרץ הטרי.
אם אני מבין נכון, אתה כותב בפייסבוק פוסטים ואם שפר עליך מזלך, וכשרונך, ולבך, אתה מגיע להרבה אנשים. אם אתה מגיע אליהם מספיק פעמים, בנושאים שונים, נוצר הרושם שאתה מייצג אותם, ונוצר רושם נוסף – שלייקים הם כוח פוליטי. בבוא יום הבחירות, הלייקים מתורגמים להצבעות, ויש לך כח פוליטי אמיתי. עד כאן, הכל פשוט.
עכשיו מה? אם צברת כח גדול מאד, מה תעשה? תאמר – רגע, אני לא באמת יודע איך מתנהלים בפוליטיקה, תנו לי ארבע שנים ללמוד מבפנים, לשרת בתפקיד צנוע יחסית, נגיד הגנת הסביבה, הגנת העורף, הגנה משמש, לראות מי נגד מי, ובבחירות הבאות תצביעו עבורי שוב ואז אהיה מוכשר לקבל תפקיד רציני? האם יש בשפה העברית מספיק מילות לעג שיספיקו לכל גלי הצונאמי של הביקורת אם כך יבחר המגיע הטרי לפוליטיקה לעשות? בשביל זה בחרנו אותך? אתה מתחמק מאחריות! ביזבזנו את הקול! בבחירות הבאות נצביע עבור אופנה אחרת! אתה כל כך 2012!!! והאופציה השניה – לתרגם את הכח לתפקיד רם ככל הניתן. זה מסוכן אבל אתה בונה על גרף לימוד מהיר ועל זה שכל האהבה שקיבלת חייבת להיות מתורגמת לסבלנות כלפי צעדיך הראשונים במשרה הרמה.
איזו סבלנות? האצבע שלחצה לייק חייבת ללחוץ דיס לייק. התקווה העצומה מתחלפת ביאוש תהומות. עוד לא שלחת את החליפה שקנית לכבוד המעבר מטי שרט לבגדי שרד פעם אחת לניקוי יבש, וכבר יש לך מפגינים מול הבית. השכנים שלך זורקים ביצים, הסתבכת גם עם הטבעונים.
מה אנחנו רוצים? רק אנשי ציבור מתוך הפוליטיקה? כאלה שכבר בכיתה י’ עשו דילים על ראשות ועד הכיתה? ברור שלא. אנחנו מזהים שהם חושבים ביחוד על עצמם. אז רוצים אנשים מבחוץ. אבל אנשים מבחוץ בהכרח לא מכירים את המערכת מבפנים ובהכרח לוקח זמן עד שהם מגלים את כל הקומבינות, מבינים את מפת מוקדי הכח, מסוגלים לנהל את המאבקים האמיתיים בלי שיסובבו אותם על האצבע. לאלה אין לנו סבלנות. אנחנו חושבים שהרצון שלהם לשרת את הציבור הוא סיבה מספיקה לרדת לחייהם, ובמיוחד כשאנחנו חברים מהפייסבוק, אז בכלל, הוא חייב לי.
באופן שאנחנו מתנהלים מול לפיד (ואין לי מושג אם הוא מתאים לתפקיד או לא, ממתין), אנחנו קובעים מי האנשים שיגיעו לפוליטיקה. כל מי שלב בקרבו, ועור אמיתי לו, ורצון כן לעשות טוב, לא יטבול את קצה בהונו בביצה הזאת. בשביל מה? בשביל מאות אנשים עם מגאפונים מחוץ לבית? זה שווה את זה? אז מי שיגיע (ומגיע) לפוליטיקה אלה אנשים עם הפרעות אישיות, חלקן חמורות ממש, שמחוללים נזקים עצומים, ולא מעניין אותם מה אומרים עליהם כי הם בפסגת העולם.
אישית, הייתי מעדיף במשרד האוצר מישהו שכבר ניהל כמה מיליארדים, ובמשרד הביטחון מישהו ששכב במארבים ובמשרד החוץ מישהו יודע לחייך. אבל אלה על פי רוב לא מעוניינים בדיל הישראלי, מה חסר להם?
הפוסט הזה אינו כתב הגנה על תכניתו הכלכלית של יאיר לפיד, והוא גם לא עוד ביקורת נגד הגזירות. זו רק תזכורת לכך שהקשר בין יכולת לקיים תקשורת יעילה דרך פייסבוק, לבין יכולת ניהול פוליטית, עוד לא עבר את שלב הניסוי הקליני. הרשת החברתית הזאת לקחה את עניין הסיפוק המיידי למקומות חדשים. מול עיניינו אנחנו רואים עכשיו כמה כלי הנהדר הזה מסוכן, גם בהכתרת מנהיגים וגם בעריפת ראשם.
אברי גלעד הוא ממגישי “המילה האחרונה” בגל”צ ו”העולם הבוקר” ברשת. הסטטוס התפרסם במקור בדף הפייסבוק שלו. כאן אפשר לקרוא ראיון עם אברי גלעד
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
