גוגל לא חברה
שאלות ותשובות. שירות ניסיוני של גוגל, שבו עובדי החברה איתרו מידע עבור גולשים תמורת דולרים ספורים לבקשה, הוליד ב‑2002 את “גוגל אנסרז”, פלטפורמה שחיברה בין אנשים שזקוקים למידע לאנשים שרוצים להתפרנס מלמצוא אותו, כשגוגל גוזרת עמלה. ארבע שנים אחר כך נסגר השירות. האם מנוע החיפוש של גוגל כה מוצלח עד שהוא מייתר שירות כזה? לא – יש שלל שירותים כאלה, בהם “יאהו אנסרז”, שענה מאז 2005 על 89 מיליון שאלות ומחזיק עוד 300 מיליון שאלות פתוחות, “ארדווארק”, שגוגל רכשה בתחילת 2010, ו”פייסבוק קווסצ’נז”, שהושק בגירסת בטא בסוף יולי. מה יש לפייסבוק שאין לגוגל, ושמאפשר לה להתחרות בליגה של יאהו? קהילה פעילה בת יותר מ-500 מיליון חברים. בהודעת הסגירה של “אנסרז” חרגה גוגל מהבלה-בלה התאגידי החלול הרגיל שלה והודתה שאחת הסיבות היתה “הגודל המוגבל של קהילת אנסרז”.
“אינטר-נט”? בשלהי שנת 1995 השיקה מיקרוסופט את מערכת ההפעלה חלונות 95, שדרוג טכנולוגי וממשקי שהציג לעולם את כפתור ה-Start. קצת קשה להאמין, אבל חלונות 95 הגיעה בלי דפדפן, כי מיקרוסופט לא חשבה אז שהאינטרנט הוא גורם משמעותי. עד מהרה היא התעשתה, קנתה רשיון לדפדפן והוציאה את אינטרנט אקספלורר 1 בחבילת ההרחבה ווינדוז 95 פלוס. את המתחרים, נטסקייפ בעיקר, היא לא הביסה בערמומיות שקטה של נינג’ה סטארטאפית, אלא בהשתוללות של גורילה תאגידית.
רשת חברתית. פייסבוק הפכה את האינטרנט. חברים ומשפחה, פנאי ועסקים, דואר וצ’ט, אפליקציות ומשחקים, אלבומי תמונות והזמנות לאירועים, עזרה והמלצות, מפגשי מחזור וחיפושי דייטים, זרם בלתי פוסק של מידע שמגיע רק ממי שבחרנו שיהיה חבר שלנו. לא ברור אם עדיין קיים אינטרנט מחוץ לפייסבוק, אבל מי בכלל רוצה לצאת לבדוק? אפילו מיקרוסופט הבינה את זה, רכשה חתיכה מפייסבוק ומספקת לה את החיפוש באמצעות בינג, הנסיון המי-יודע-כמה שלה לנגוס בנתח השוק של גוגל. המורשת הכוחנית של ביל גייטס ממיקרוסופט מתאימה כמו כפפת אגרוף להתנהלות הדורסנית של מארק צוקרברג מפייסבוק.
גוגל מי? מנוע החיפוש המוצלח של גוגל הפך אותה לשליטת הרשת הסטטית, ארכיון ענק של מידע שאפשר לנבור בו ולמצוא מה שרוצים. אבל הרשת הופכת יותר חברתית, יותר מיידית, יותר ניידת, יותר סלולרית, וגוגל, כבר לא קטנה, גמישה וזריזה כשהיתה, . מתקשה לעמוד בקצב. כשארז פילוסוף, מייסד וואלה, אמר ש”הסושיאל נטוורק הגדול ביותר זה דואר”, אומת האינטרנט העברית עשתה מזה מטעמים. גוגל לא שמעה את הדי הצחוק, והתשובה הראשונית (והמאוחרת מאוד) שלה לפייסבוק היתה “גוגל באז”, רשת חברתית שנכפתה על משתמשי ג’ימייל והתבססה על אנשי הקשר הכי תכופים שלהם במייל ובצ’ט, עירבבה חברים רצויים עם כאלה שלא (נותני שירות, בוסים, אקסים) ועוררה גל מחאה על פגיעה בפרטיות. עכשיו גוגל מנסה שוב: אחרי שהשקיעה בזינגה, יצרנית משחק הפייסבוק הפופולרי “פארמוויל”, היא מקיימת מגעים איתה ועם יצרניות נוספות, לאספקת משחקים עבור פלטפורמה סודית שהיא מקימה, שנקראת לפי השמועות Google Me (“גגל אותי” וגם “גוגל אני”).
רשת לא חברותית. אנסרז, באז, הרשת החברתית אורקוט שמצליחה רק בברזיל, חיקוי וויקיפדיה העצוב גוגל נול והשירות לעבודה שיתופית גוגל ווייב, שנסגר לאחרונה מחוסר עניין לציבור – רשימה חלקית של הפספוסים של גוגל בתחום החברתי-שיתופי. למה החברה עם מגע הקסם האלגוריתמי כושלת כשזה מגיע להנעת מסה קריטית של אנשים לפעילות חברתית, המומחיות של פייסבוק? את הסיבה אפשר אולי למצוא כשמפענחים את הגנום של החברות ומייסדיהן. מנוע החיפוש של גוגל נולד לשני גיקים אדוקים, סרגיי ברין ולארי פייג’ (“הוא גדל עם דת הטכנולוגיה. הוא טכנולוגיסט”, אמר עליו דיוויד וייז, מחבר “הסיפור של גוגל”). פייסבוק נולדה לצוקרברג, שלפניה פרץ לאתרי אחוות בהרווארד והקים את “פייסמאש”, שהציג לגולשים זוגות-זוגות של תמונות של סטודנטיות וביקש מהם לדרג את הלוהטת מביניהן. פייג’ וברין פעלו מתוך אמונה משיחית יוקדת בכוחו של האלגוריתם לסדר את העולם שבני האדם בלגנו. צוקרברג פשוט חיפש זיון.
הטור התפרסם לראשונה בגירסה שונה מעט ב“מוסף הארץ” של ראש השנה, 8.9.2010
פייק רני רהב האמיתי
אנשי תקשורת ומפורסמים ישראלים משתמשים בפייסבוק לדבר אל (או עם) הקהל שלהם. אבל האם הם באמת יכולים להסיר שם את מסכת הסלב ולדבר בחופשיות? טור שלי באונלייף >>
רוצים להיכנס לפייסבוק? עשו לייק
אליטרציה זה סקסי
מישמישים של נעם פרתום:
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=TARF80D3tjA[/youtube]
עבודה של “אם תרצו”?
הציונות חודרת גם למדעים המדוייקים. הלשין: איתי אשר.
על זה ח”כ יוליה שמאלוב ברקוביץ’ מבזבזת את הכסף שלנו
[ח”כ שמאלוב ברקוביץ’ לא שילמה על הסרטון. תיקון בהמשך הפוסט]
סרטון הבת-מצווה הזה נשלח לרשימת התפוצה של ח”כ יוליה שמאלוב ברקוביץ’. זכותה להביך את עצמה, אבל היא בטח שילמה כמה אלפי שקלים מתקציב קשר עם הציבור על פיסת הטראש הזאת. יוליה, אני רוצה את הכסף שלי בחזרה!
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=uSGWd8WMOSk[/youtube]
[עדכון 22.9.2010] הסרטון נעשה בהתנדבות על ידי מעריץ של ח”כ יוליה שמאלוב ברקוביץ’. אני מתנצל שמיהרתי להסיק מסקנות לחובתה, ושמח לשבח אותה על החסכון בבחירה לשלוח ברכה באימייל ולא בדואר, שמבזבז כסף ונייר. הבמה לדובר הח”כית, ברק גרנות:
עידו יקירי,
לכבוד חג הסוכות ולאור הפוסט המלבב, החליטה לשכת ח”כ יוליה שמאלוב ברקוביץ’ לזכות את חשבונך במלוא עלות הפקת הסירטון שמומן (לכאורה) מתקציב קשר לבוחר.
הנך מוזמן לסור אל חשבות הכנסת ולבדוק את פירוט הוצאותיה של חברת הכנסת על הסירטון (המסתכמים ב 0 ש”ח בלבד) כמו גם על אפיקים אחרים, כמו הוצאות לשכה חוץ פרלמנטארית (0 ש”ח בלבד) או הוצאות דיוור ישיר, המקובלות בקרב חברי כנסת המבקשים לברך את בוחריהם הנאמנים (0 ש”ח בלבד). אם תבדוק את פירוט ההוצאות, תגלה כי על אף שח”כ שמאלוב ברקוביץ’ הינה ח”כית חדשה, שנאלצה לרכוש בשנתה הראשונה לכנסת ציוד עבודה בסיסי (עטים, מדפסת, פקס, מחשב נייד וכיו”ב) המתוקצב בחשבון ‘קשר לבוחר’, מצוי חשבון תפעול הלשכה של ח”כ שמאלוב ברקוביץ’ ביתרה חיובית משמעותית מאד. זאת, בשונה ממאזניהם של רבים מחבריה למשכן, שחלקם חברי כנסת וותיקים ואף שרים לשעבר…
באותה היזדמנות, עשה טובה ותבדוק כמה עצים נחסכו כתוצאה מהחלטת של ח”כ ברקוביץ לבחור בדרך הווירטואלית, כמה דיו, כמה מעטפות, כמה בולים, כמה גרפיקאים, כמה … כמה כסף ציבורי ונזק סביבתי נחסך כתוצאה מההחלטה ללכת על סירטון במקום ברכה אישית מבויילת.
אני לא מודאג. גם על דברי אלה, תהיה לך ודאי הערה צינית להשמיע.
תודה לך על הפצת המצגת, שאגב הופקה בהתנדבות ע”י עורך וידאו חובבן לאחר מספר ניסיונות מוצלחים פחות של עבדך הנאמן, ולא עלתה למשלם המיסים הישראלי דבר.
בלעדייך… לא היינו מגיעים לקהל היעד הקורא כבדרך קבע את בלוגך המשובח.
אהבה מעבר לשמשה
את התמונה הזאת שלחה לי בתחילת אוגוסט דקלה נחמני, מנהלת מדיה חברתית באוריון, וסיפרה:
כל בוקר אני עוברת ליד גן ילדים, ראיתי כבר כמה פעמים בחורה שעובדת בגן מגיעה בבוקר. בימים האחרונים ראיתי מודעה דבוקה לשמשת המכונית שלה. חשבתי בהתחלה שהיא מוכרת את האוטו, ומכיוון שבדרך כלל אני מאוד ממהרת לא התעכבתי כדי לקרוא מה כתוב. עד שיום אחד קלטה עיני את המודעה והייתי חייבת לעצור ולצלם אותה. כנראה שהבחורה משלימה הכנסה בהסעת ילדים לגן ולכן יש לה בוסטרים במושב האחורי. אולי זה מונע ממנה להכיר בני זוג ולכן היא החליטה להבהיר את העניין
שלחתי את נחמני לצוד, והיא חזרה עם השלל: חדוה דוד, גננת ומטפלת בת 37 מהמרכז. “אני רווקה, פנויה, מעוניינת בקשר”, סיפרה לי דוד, שמחת החיים שלה נשפכת דרך הטלפון ומאיימת להטביע אותי. “השלט הזה ספציפית בא בעקבות שיחה עם בנאדם שנתן לי הכוונה לחיים. הוא אמר לי, ‘נגיד אני רוצה למכור אוטו. אני יודע כמה אני שומר על האוטו הזה וכמה אני מתחזק אותו וכמה אני מטפל בו ודואג לו. אני שם מודעה בעיתון למכירה ופרטים עובדתיים של מודל ונפח ושנת יצור ודברים כאלה, ואנשים מתקשרים, שואלים, מבררים את המחיר, אומרים ‘תודה, שלום’, סוגרים את הטלפון והאוטו לא נמכר. אבל אם את אותו שלט עם בדיוק אותו מלל אני אשים על האוטו עצמו, ומישהו יעבור ויראה בדיוק את מה שהיה כתוב בעיתון, אבל על האוטו, יש סיכוי יותר גדול שהאוטו ימכר’. זה כן היה במרומז כלפי. הבנתי את מה שהוא אומר, אבל את האיך לעשות את זה לקח לי כמה שנים. השלט הזה הוא כבר עשה קדנציה שניה. הייתי איתו, הורדתי אותו בעקבות קשר שלא קשור לשלט, והוא חזר לפני פחות מחודשיים”.
האם הוא באמת נועד לנטרל את המסקנה המתבקשת מהבוסטרים? “זה נולד מתוך זה שאני לא מחכה רגל על רגל. גם ברמזורים אני כל פעם מסתכלת לצדדים ובוחנת, אני בנאדם נורא סקרן ותקשורתי מאוד, בוחן לא בביקורת אלא מתוך הרבה אמפתיה וחום וסקרנות. אני מחייכת ואז אני רואה שישר מסתכלים אחורה לראות אם יש כסאות, ואז אני מתחילה לתופף על ההגה שיראו שאין טבעת, אבל אז כבר מתחלף לאור ירוק. בסופו של דבר ברמזור אחד אי אפשר לתת את כל תעודת הזהות שלך במלואה על רגל אחת”.
התגובות לשלט נעות בין סקרנות להתלהבות לפרגון. “אנשים שולפים את הפלאפון ומצלמים את השלט, אבל כאילו שאני לא אראה שהם עושים את זה. הם מחביאים אותו, מכוונים אותו, מצלמים, מסתירים, בודקים אם התמונה יצאה”, מספרת דוד. “יום אחד מישהו עצר מאחורי ברמזור, קלט את השלט, צפר לזה שעמד בנתיב לידו והתפתחה ביניהם תקשורת בעקבות השלט. לפי הבעות הפנים ראיתי שבהתחלה זה היה תמיהה ואז חיוך. מבחינתי השלט הזה הוא יותר חקר אנתרופולוגי שלי על אנשים”.
היא מקבלת גם הצעות – טלפונים וכרטיסי ביקור של אנשים מעוניינים, והיה גם אחד ששאל “אז את רוצה רק שאני אעשה לך את הילד?” (התשובה היא לא) – אבל מודה כי “האפשרות להכיר בדרך כזאת היא טיפה מסוכנת, ואני לא בנאדם שלוקח סיכונים, אני גם לא השארתי טלפון על השלט. זה יותר הקריצה שמאחורי זה, לדעת שפתחתי עוד דלת חיובית, אחרת. זה לא שאני ארים הנדברקס בשוליים של הכביש ואתחיל לדבר ואקח טלפונים”. אבל באימייל כן: hedvadavid73@gmail.com.
____________________
התפרסם במקור בגירסה שונה במוסף הארץ, 17.9.2010
כשל כיפור: עומסי תנועה באיילון
שגיא מלאכי מדווח: ‘לכל מי שסומך על “מפת עומסי התנועה’ באתר של נתיבי איילון, מסתבר שהכבישים אדומים גם בערב יום כיפור”.
• כשל כיפור קודם: סעו לאכול!
אנחנו לא רוצים להתבזות פה
אימייל שנשלח ללקוחות רהיטי וקסמן:
לונדון החופשית
יונית חגואל מדווחת על הומור פנימי בחדר הישיבות “לונדון” בריטליקס:
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
