💸 בנק אגוד כ”כ אישי ודיגיטלי שלקח להם שבוע לחזור לתלונתי בפייסבוק ואין להם מושג מה כתוב בה

התקשרתי לבנק איגוד (הם כותבים את זה אגוד) לבקש שיפסיקו לגבות ממני תשלום חודשי על כרטיס אשראי. הנציגה אמרה שהם יפסיקו אם אגיע למינימום חיובים חודשי על הכרטיס. למרות זאת, הבנק המשיך לגבות את העמלה.

הבנק מציג את עצמו “מצד אחד אישי, מצד שני דיגיטלי”. כל כך אישי שאי אפשר להתקשר ישירות לבנקאי בסניף, אז במקום לחכות על הקו, שלחתי להם את התלונה בפייסבוק מסנג’ר. כל כך דיגיטלי, שלקח לבנק שבוע שלם ושתי פניות פייסבוק נוספות לחזור אלי לטיפול בתלונה – לא בפייסבוק, בטלפון.

צ'ט של עידו קינן עם בנק איגוד

התלונה כמובן לא טופלה באותה שיחה, אבל גרוע מכך – הנציגה בכלל לא ידעה על מה אני מדבר. השיחה הלכה בערך ככה:

אני: הבנק הבטיח לי להפסיק לגבות דמי כרטיס אשראי אם אגיע למינימום חיובים חודשי אבל הוא ממשיך לגבות אותם.
הנציגה: זה לא מה שהבטיחו לך, כנראה שלא הבנת.
אני: את הקשבת להקלטה של השיחה שבה הבטיחו לי את זה?
הנציגה: לא.
אני: יכול להיות שלא הבנתי את מה שאמרו לי, אבל את בכלל לא יודעת מה אמרו לי, אז אני לא מתכוון להתווכח על זה. תחזרי אלי בבקשה אחרי שהקשבת להקלטה.

פוסט "מצד אחד אישי מצד שני דיגיטלי" בפייסבוק של בנק איגוד

מה שאני מסיק מזה לגבי נוהל שירות הלקוחות של בנק איגוד בפייסבוק זה שהם מקבלים תלונה בפייסבוק, פונים למרכז שירות הלקוחות ואומרים להם “תתקשרו בבקשה ללקוח פלוני אלמוני”, בלי להעביר להם את פרטי התלונה, לא משנה כמה היא מפורטת וממוסמכת. במרכז שירות הלקוחות מכניסים את הפנייה לתור, וכשהתור מגיע – אחרי שבוע שלם ושתי פניות נוספות בפייסבוק, במקרה שלי – נציג ממרכז השירות מתקשר ללקוח, ומתחילים את הטיפול מאפס.

כמו עם חברות תקשורת (ובמיוחד סרטן האיידס נטוויז’ן-סלקום וצרעת-ההרפס הוט-הוט-מובייל), גם כאן אני ממליץ לפנות ישירות לנציב פניות הציבור ולדרוש את הזכויות שלכם. אגב, גם אם תפנו לנציב פניות הציבור של בנק איגוד באימייל – pniot_hatzibur@ubi.co.il – אתם לא תקבלו תשובה באימייל. “פניות שיתקבלו בכתב באחד מערוצי התקשורת הנ”ל (פקס, דואר אלקטרוני, טופס מקוון) יענו באמצעות דואר ישראל בלבד”, מאיימים שם. דואר ישראל, זה שיעיל בהבאת מכתבים ליעדם כמו שרולטה רוסית יעילה בהריגת המשתתפים בה.

(_!_) איגוד האינטרנט פסל את רישום הדומיין co.il.זונה-אוכלת-בתחת

הוועדה לבחינת שמות מתחם פוגעניים של איגוד האינטרנט הישראלי פסלה את הדומיין זונה-אוכלת-בתחת.co.il. האיגוד הודיע היום כי הדומיין נפסל ברוב של 3:1, וללא מתן זכות לרושם הדומיין לנמק מדוע לדעתו יש להתיר את הרישום.

עד 2012 החליט איגוד האינטרנט בעצמו על קבלה או דחייה של בקשות לרישום שמות מתחם, לפי תקנונו שקובע כי לא יוקצו “שמות המכילים מילים גסות, שפה גסה, שמות הפוגעים בתקנת הציבור או ברגשות הציבור או שמות שבכל דרך אחרת אינם תואמים את חוקי מדינת ישראל”. בפברואר 2012 הקים האיגוד את ועדת השמות הפוגעניים, שבה ארבעה חברים, אחד מאיגוד האינטרנט ושלושה נציגי ציבור. פסילת דומיין מצריכה רוב, כשבמקרה של תיקו הדומיין לא נפסל.

כיום חברים בוועדה הנק נוסבכר מאיגוד האינטרנט, שמשמש כיו”ר הוועדה, הפרופסור למשפט וטכנולוגיה מיכאל בירנהק, השופטת לשעבר ד”ר איריס סורוקר והסופרת יוכי ברנדס.

אפרסקים. תמונה: Anja Pietsch (cc-by)

אפרסקים. תמונה: Anja Pietsch (cc-by)

פרופ’ בירנהק נימק את הצבעתו נגד הרישום: “שם המתחם המבוקש הוא קללה גסה, ובא בגדר ‘מילים גסות, שפה גסה’. אין לנו לפנינו אלא את הבקשה עצמה, ללא הקשרה. איננו יודעים מי המבקש/ת ומה שאיפתו/ה הכמוסה בקשר לאתר שאמור לפעול תחת שם המתחם המבוקש. כשלעצמו, צירוף המילים הנ”ל חד משמעי למדי, ואני מתקשה לראות כיצד הוא נחלץ מתיבת ה’שפה הגסה’. הגם שמניעת רישום שם מתחם פוגעת במידת מה בחופש הביטוי, אני סבור שהמבקש יוכל להמשיך ולהתבטא באפיקים אחרים, גם ללא שם המתחם הנ”ל, וזאת כפוף לכל דין”. ד”ר סורוקר נימקה: “המילים ‘זונה אוכלת בתחת’ הן גסות, חסרות ערך מאזן, ועלולות לעודד החפצת נשים והתייחסות מקלת ראש אליהן כאל אובייקטים מיניים. חופש הביטוי אין פירושו החופש להוביל לזילות נשים (וזונות בתוך כך). חופש הביטוי לא יפגע, בוודאי שלא בצורה ניכרת, אם יואיל המבקש לבחור שם שאין בו גסויות לשמן. דעתי היא שיש לדחות את הבקשה”. נוסבכר נימק: “אני סבור ששם המתחם פוגע ברגשות ציבור ויש לפסול את שם המתחם המבוקש”.

ברנדס נימקה את דעת המיעוט:

מותר לאדם לקלל כאוות לבו ולבטא בכך את מררתו וזעמו וגסות רוחו. אמנם כשמדובר בקללות בפורומים ציבוריים, חופש הביטוי אינו חזות הכל. אך הביטוי האמור אינו מסית ואינו מכליל. זה ביטוי גס, מגעיל וחסר תוכן. אך, כאמור, מותר לאנשים להיות גסים ומגעילים.

ב-2012 התנגדה ברנדס לרישום דומיין שהתייחס לזנות, כלהנשיםזונות.co.il, ונימקה זאת בכך ש”זה פשוט ‘ייהרג ולא יעבור’. אסור לנו לאשר זאת בשום פנים ואופן. כבר לא מדובר רק בעלבון גס, אלא בהכללה שיש בה משום הסתה וביזוי כבודן וגופן של נשים באשר הן”.

הדומיין הראשון שבו דנה הוועדה הוא יהוה.co.il, והיא אישרה את רישומו במרץ 2012 בהצבעת תיקו. הוועדה אישרה פה אחד את sharmuta.co.il, zaingadol.co.il, יהשוה.co.il ואת נבלות.co.il. הוועדה פסלה את כלהנשיםזונות.co.il פה אחד.

(הלשין: Virtual Johnny)

✈️ אל על מתעקשים להמשיך לטוס בסופת החרא של הפרדת קטינים מהוריהם בטיסות

אחרי שאיש בשם ארנון יהל, שהזמין מראש מושבים צמודים לו ולבתו בת ה-10 בטיסת אל על, קיבל הודעה מהחברה שהוא יופרד ממנה בגלל, ואני מצטט, “שקר כלשהו”, אלא אם ישלם או יתחנן בפני דיילי הקרקע, ואחרי שאל על עברה סופת חרא אינטרנטית בת יממה וחזרה בה מההפרדה, אפשר היה לצפות שהיא תטוס החוצה מסופת החרא ולא תמשיך עמוק לתוכה. אבל אל על הרי רוצה לשחזר גם השנה את ההישג של השנה שעברה, אז זכתה בתואר חברת התעופה הגרועה בעולם לפי נתוני FlightStats.

המתגלצ’ת יעל פורמן שאלה את אל על (מוטו רשמי: “הכי בבית בעולם, ואנחנו מתכוונים לבית מטבחיים”):

בהמשך לסיפור על הפרדת הורה מביתו והושבתם בשני קצוות המטוס, אני שמחה שהנושא נפתר לשביעות רצונו של הלקוח.

מעניין אותי לדעת עקרונית מה המדיניות שלכם מעכשיו. האם תורו לנציגי השירות לעולם לא להפריד הורה מילדו הקטין במקרים של שינויים בסידורי ההושבה? או שהעניין יסתדר רק עבור אנשים שעושים רעש בפייסבוק?

חשוב לי לדעת מה המדיניות הכללית שלכם בנושא, כי אני לא מתכוונת לטוס עם חברה שחושבת שזה הגיוני לתת כרטיסים נפרדים להורים עם ילדים קטינים אפילו אם הם לא משלמים על זה במיוחד.

אני אדגיש – זו לא בעיה מבחינתי אם שינויים בסדרי ההושבה יעבירו אותם למקום פחות נוח, אם הם לא שילמו מראש על מקומות ספציפיים, אבל יש לי בעיה גדולה אם עדיין נראה לכם הגיוני להפריד הורים מילדיהם הקטנים אחרי שאלה טרחו וציינו לעצמם מקומות צמודים.

יעל פורמן ואל על בדיון בפייסבוק של אל על, 4.2017

אל על השיבו בקוהרנטיות של תקנון שימוש שנכתב בעורכדינית ואז נערך על ידי גורס אשפה:

שלום יעל, אל על מיישרת קו עם חברות התעופה המובילות בעולם הגובות תשלום עבור הושבה במושבים נבחרים במחלקת תיירים. בכל מטוס מוצעים בנוסף לבחירה מושבים ללא עלות במחלקת תיירים. ניתן לבחור או לרכוש מושב החל מרגע הזמנת הכרטיסים ועד כיממה טרם הטיסה ובכך להבטיח הושבה יחד. במידה ולא נעשתה בחירה שכזו, המערכת מקצה מקומות על בסיס מקום פנוי.
אנו ממליצים במקרים כאלו לרכוש מושבים צמודים עם הילדים בכדי להבטיח את הושבתכם יחד. במידה וישנה בעיה ספציפית, ניתן לפנות אלינו בהודעה פרטית וננסה לפתור אותה. תודה

ניתוח טקסט:

אל על מיישרת קו עם חברות התעופה המובילות בעולם הגובות תשלום עבור הושבה במושבים נבחרים במחלקת תיירים

אל על עושה פה מהלך מעורר השתאות של ניסיון לשידרוג המיתוג שלה באמצעות הצגת הרעה בתנאים כהצטרפות למועדון יוקרתי של חברות תעופה מובילות. הדבר משול להכפלת מחירו של ממרח “השחר” ונימוקה בכך שגם נוטלה וקדברי הכפילו מחירים.

כל המהלך הזה הוא הסחת דעת – פורמן לא שאלה על מושבים נבחרים, אלא על הושבת הורים עם ילדיהם. היא אפילו הדגישה זאת בשאלתה – “אני אדגיש – זו לא בעיה מבחינתי אם שינויים בסדרי ההושבה יעבירו אותם למקום פחות נוח, אם הם לא שילמו מראש על מקומות ספציפיים, אבל יש לי בעיה גדולה אם עדיין נראה לכם הגיוני להפריד הורים מילדיהם הקטנים אחרי שאלה טרחו וציינו לעצמם מקומות צמודים”.

בכל מטוס מוצעים בנוסף לבחירה מושבים ללא עלות במחלקת תיירים.

תודה, הו חברת תעופה רבת חסד, על המושבים ללא עלות! תודה לך שלא יישרת קו עם חברות תעופה מובילות בעולם שבהן כרטיס טיסה מעניק לרוכש רק את הזכות לעלות על המטוס ולעמוד כל הטיסה.

שוב הסחת דעת. השאלה היא לא על מיקום המושבים אלא על כך שהורה וילדו ישבו יחד, לא משנה איפה.

ניתן לבחור או לרכוש מושב החל מרגע הזמנת הכרטיסים ועד כיממה טרם הטיסה ובכך להבטיח הושבה יחד.

לא נכון, כפי שהבחין המתגלץ’ נדב שכטר: “במקרה הקודם לנוסע היה מקום שהוא בחר במעמד הזמנת הכרטיס, ובכל זאת הוא ובתו הופרדו בעקבות ‘צורך מבצעי’ או מה שזה לא היה”.

במידה ולא נעשתה בחירה שכזו, המערכת מקצה מקומות על בסיס מקום פנוי.

גם במידה וכן נעשתה בחירה שכזו, המערכת מקצה מקומות על בסיס מקום פנוי, כפי שעשתה לארנון יהל ובתו.

אנו ממליצים במקרים כאלו לרכוש מושבים צמודים עם הילדים בכדי להבטיח את הושבתכם יחד.

רק לפני שני משפטים אמרתם ש”ניתן לבחור או לרכוש מושב החל מרגע הזמנת הכרטיסים ועד כיממה טרם הטיסה ובכך להבטיח הושבה יחד”. אם אפשר לבחור מושב ולהבטיח הושבה יחד, למה אתם ממליצים לרכוש מושבים כדי להבטיח הושבה יחד? אתם מנסים לרמוז שמי שלא ירכוש מושבים צמודים עלול לאבד את ההושבה המשותפת? ואם כך, למה לרמוז ולא לומר במפורש?

במידה וישנה בעיה ספציפית, ניתן לפנות אלינו בהודעה פרטית וננסה לפתור אותה.

כשיהל פנה אליכם באופן פרטי, לא פתרתם לו את הבעיה. כשהוא כתב לכם בפייסבוק, לא פתרתם לו את הבעיה אבל אומת האינטרנט נחשפה אליה וחרבנה לכם על הראש במשך יממה ואז פתרתם את הבעיה. מי שאוהב לדבר עם בוטים יכול לפנות אליכם בהודעה פרטית, מי שרוצה שהבעיה תיפתר צריך לגשת ישר לשיימינג.

כדי לא להקשות על בוט שירות הלקוחות של אל על, ניסחתי את השאלה מחדש בפורמט של שאלה אמריקאית. אם תתקבל תשובה בשפת בני אנוש, אפרסם אותה כאן.

🏴 כמה שוטרים ופקח צריך בשביל לדרוש הסרת דגל ללא סמכות?

למשטרה יש משאבים מוגבלים, והיא לא יכולה לשלוח שוטר בכל פעם שמישהו מתלונן על איום ברצח או איזו שטות כזאת, כי אז לא יישארו לה שלושה שוטרים (מלווים בפקח) להקצות למשימה בסדר גודל של להורות לאזרח להסיר דגל פלסטין בהסתמך על שום חוק ואל תנסו להסביר אותם או לחפש סעיפים כי הם בעצמם הודו בפני תולה הדגל, אמיתי סנדי, שהם לא מתבססים על החוק.

אמיתי סנדי מספר בטוויטר ש-3 שוטרים ופקח עירוני דרשו ממנו להסיר דגל פלסטין שהניף במרפסת, 4.2017

🕶️ בר רפאלי מחליפה פרזנטור

פעם ניהלתי את דף הפייסבוק של ynet, מה שדרש ממני לקרוא את דף הבית של אתר החדשות מדי מספר שעות. כך גיליתי את הערך ה-SEOי/קליקבייטי של הדוגמנית ואשת העסקים בר רפאלי – אני לא זוכר זמן שבו לא היה בשער אייטם אחד לפחות עם השם שלה. קראתי לזה הדיילי רפאלי, וזו גם היתה ההפניה שהשתמשתי בה כשקידמתי את האייטמים הללו בפייסבוק. נזכרתי בזה כשראיתי היום את טקס החלפת את שלט החוצות הענק על מחלף השלום בתל אביב, מפרסומת בכיכובה של בר רפאלי לפרסומת אחרת בכיכובה של בר רפאלי. אני חושב שהמותגים הם הפרזנטורים שלה.

פועלים מחליפים שלט חוצות של בר רפאלי בשלט חוצות של בר רפאלי על מחלף השלום בתל אביב. צילום: עידו קינן, חדר 404 (cc-by-sa)

בר רפאלי ובר רפאלי על שלט החוצות. צילום: עידו קינן (cc-by-sa)

“עיתון שבו פרסמת מטפורות כמו דימויים זהים לאותן מטפורות” 📰📆🇮🇱 פרידה מעמוס רגב

העורך הראשי של ישראל היום, עמוס רגב, פורש, כך לפי דיווח לא חתום בישראל היום. בטור שפרסמו בעלי העיתון, מרים (כאן היא חתמה מירי) ושלדון אדלסון הם כתבו:

היתה לנו הזכות הגדולה, עמוס יקר, להמתין בציפייה רבה לעיתון שערכת באהבה ובמסירות רבה; עיתון שעליו ניצחת כמו מנצח על תזמורת

עמוס רגב, העורך הראשי של ישראל היום. תמונה: העין השביעית

עמוס רגב. תמונה: העין השביעית

כמו תאומו ידיעות אחרונות, ישראל היום הוא עיתון שקונטרס החדשות שלו כתוב רע, מילולית (הצלחתי להכניס פה מטא-תרתי-משמע?), והמשפט האחרון הוא דוגמה טובה. הוא מורכב ממטפורה*, “עיתון שעליו ניצחת” – ששואלת את הניצוח מעולם התזמורת לעולם העיתונות – ואליה צמוד דימוי, “כמו מנצח על תזמורת” – שעושה שימוש באותה השאלה בדיוק!

זה כמו לחרוז עם אותה מילה. אני משער שבמכתב הפרידה האישי הם כתבו לו חמשיר בסגנון

עמוס רגב המנצח
על העיתון הוא מנצח
בשבתו כעורך
את העיתון עורך
ותמיד יוצא כמנצח

אני מקווה שהעורך הראשי הנכנס, בועז ביסמוט, יביס את הכתיבה הגרועה.

_______________
* ואפילו זו מטפורה משומשת, וממש מהעת האחרונה, וגם היא בפרידה מעורך ראשי של עיתון ישראלי, אולם בנסיבות אחרות – משה ורדי, לשעבר עורך ידיעות אחרונות, שמת החודש. רון ירון, העורך הנוכחי, ספד לו בטור בעיתון:

יש דבר אחד שמשה אהב כמעט כמו את העיתונות: מוזיקה קלאסית. הוא העריץ נגנים, בעיקר כנרים, ואפשר היה לדבר איתו שעות על יהודי מנוחין ויאשה חפץ ואייזק שטרן. וכשרצה להגדיר עד כמה המקצוע הזה, עיתונאי, הוא משהו שחייב לזרום לך בעורקים, נהג לומר: אפשר ללמד קוף לנגן על כינור, זה עדיין לא יהפוך אותו לכנר.

ורדי לא היה כנר, אבל הוא היה מנצח. המאסטרו של העיתון. והתזמורת הזו, שקוראים לה “ידיעות אחרונות”, מבכה היום את לכתו: היה שלום משה ורדי, היה שלום עורך דגול.

הפשרה היצירתית בתביעה ייצוגית נגד גוגל, שהיתה משחררת את הספרים הלכודים בחוקי זכויות היוצרים של ארה”ב, נדחתה בגלל הגבלים עסקיים

ב-2013 פסק בית המשפט המחוזי של מחוז דרום ניו יורק לטובת גוגל בתביעה הייצוגית של גילדת הכותבים האמריקאית ואחרים נגד פרוייקט דיגיטציית הספרים העצום שלה. ביהמ”ש קבע שמדובר בשימוש הוגן, משום שגוגל לא מציגה לגולשים את הספרים במלואם, אלא רק קטעים מהם במסגרת חיפוש, מה שנחשב לשימוש הוגן שאינו מפר זכויות יוצרים. שנתיים קודם לכן דחה בית המשפט הסכם פשרה בין הצדדים, מה שבדיעבד חסך לגוגל תשלום של 125 מיליון דולר שנכללו בהסכם – כמעט שליש מהסכום שהחברה השקיעה בדיגיטציה עצמה, 400 מיליון דולר. אבל הדחייה הזאת גם חירבה מעשה אומנות משפטי שיכול היה לפתור בעיית זכויות יוצרים בת כמאה שנה, ולהוציא מהחושך לאור הדיגיטלי ספרים שהדפסתם הופסקה והם קבורים תחת חוקי זכויות היוצרים האמריקאיים ועלויות גבוהות מדי של איתור בעלי זכויות. ג’יימס סומרס פרסם כתבה מרתקת בנושא באטלנטיק, שממש כדאי לקרוא. אני מדבר עליה היום בתוכנית “לונדון את קירשנבאום” בערוץ 10.

גוגל ספרים (Google Books) החל ב-2002 תחת שם הקוד “פרוייקט אוקיינוס”, אז פנתה גוגל לאוניברסיטת מישיגן, שבה למד המייסד-השותף של גוגל, לארי פייג’, והציעה לדגטל עבורה את 7 מיליון הספרים שבספרייתה, תמורת עותק לגוגל. ב-2004 החלה גוגל לסרוק את הספרים, בשילוב של עבודה אנושית – החברה גילתה שאצבעות אנושיות חבושות מעין קונדומים ורודים הם אמצעי הדפדוף היעיל ביותר שגם לא פוגע בספרים, חומרה – ארבע מצלמות ומערך תאורה שצילמו כל ספר בקצב של 1000 דפים בשעה ולידאר שהקרין רשת תלת-ממדית בתאורת לייזר על הספר כדי לסמן את העקמומיות שלו, ותוכנות – שיישרו את התצלומים לפי רשת הלייזר, במקום שהעובדים המצלמים יבזבזו זמן ביישור ושיטוח ספרים, תיקנו צבע וניגודיות, איתרו מספרי עמודים, שלפו איורים ותרשימים, המירו הערות שוליים ודירגו ספרים לפי חשיבות, כך שהם יהפכו מפריטים פיזיים מנותקים לרשת מידע.

יד של עובד גוגל בזמן סריקת ספר לשירות גוגל ספרים, שנכנסה בטעות לסריקה. תמונה: גוגל ספרים. צילומסך: theartofgooglebooks.tumblr.com

יד של עובד גוגל ב”גוגל ספרים”. צילומסך: The Art of Google Books

בסוף אותה שנה הכריזה גוגל על הפרויקט, תחת השם גוגל פרינט, ששנה אחר כך יוחלף לגוגל ספרים. אחרי אונ’ מישיגן, גוגל חתמה על הסכמים גם עם הרוורד, סטנפורד, אוקספורד, הספריה ציבורית של ניו יורק ועשרות ספריות נוספות, ותוך קצת יותר מעשור סרקה כ-25 מיליון ספרים, כשהכוונה היא לסרוק את כולם – בפוסט ב-2010 טענה החברה שיש בעולם 129,864,880 ספרים בסך הכל, עם הסבר מפורט של מהנדס תוכנה על איך הגיעו למספר הזה.

כצפוי, גילדת הכותבים האמריקאית הגישה ב-2005 תביעה ייצוגית נגד גוגל, בטענה שגוגל סורקת את הספרים ויוצרת עותקים דיגיטליים שלהם בלי לקבל רשות מבעלי זכויות היוצרים. גוגל אכן לא ביקשה רשות, בנימוק שהשירות שהתכוונה להציע הוא חיפוש שיציג קטעים מהספרים, ולא את הספרים במלואם או מכירה שלהם. אבל סיבה נוספת היא שבמסורת של משבשי תעשיות מבוססות זכויות יוצרים וברוח עמק הסיליקון, גוגל לקחה סיכון ופעלה בלי לבקש רשות, מתוך תקווה והערכה שהיא תצליח לשכנע את בעלי הזכויות שהיא מועילה להם – או תביס אותם בזירה הציבורית, ואם זה יגיע לכך, גם המשפטית.

אחרי שהגישו את התביעה, התובעים הבינו שהמהלך של גוגל דווקא עשוי להועיל להם: ספרים ישנים, שהדפסתם ומכירתם הופסקה ושאין להם גירסה דיגיטלית, יוכלו לקבל חשיפה מחודשת, להימכר לציבור הקוראים ולייצר הכנסות חדשות – כשגוגל לוקחת על עצמה את חלק הארי של ההוצאות (דיגיטציה, אחסון מקוון, מכירה וסליקה). הפסד של גוגל במשפט היה מונע ממנה ללכת בכיוון הזה.

אולם גם נצחון של גוגל לא היה פותר את הבעיה, משום שחלק מהספרים הישנים מנועים מלהימכר בגלל תסבוכת משפטית בחוקי זכויות היוצרים האמריקאיים, שנוגעת למה שמכונה “יצירות יתומות”, שלא ידוע מצב זכויות היוצרים שלהן – האם הן שייכות ליוצר או ליורשיו, או שהועברו לאדם או גוף אחר, או פגו והיצירה עברה לנחלת הכלל, כלומר חופשית לשימוש בלי צורך לקבל רשות ולשלם. הבעיה מתמקדת בעיקר בספרים שפורסמו בין 1923 ל-1964 – יש הערכה שמדברת על כך שמחציתם בנחלתם הכלל, אולם לא ידוע אילו מהם, ושל מי הזכויות על המחצית השנייה. נסיון לברר את מצב הזכויות לשם פרסום ספר מחדש יקר מדי לעומת ההכנסות הצפויות, ולעתים בלתי אפשרי.

גוגל וגילדת הסופרים הגיעו לפשרה מבריקה, שחורגת מהמטרה המקורית של התביעה: גוגל תשלם חד-פעמית 125 מיליון דולר, שיכללו תשלומים לבעלי הזכויות של הספרים שסרקה, לסופרים, לכיסוי הוצאות המשפט ולהקמת גוף בשם מרשם זכויות הספרים (Book Rights Registry). גוגל תורשה להמשיך לסרוק ספרים, וגם למכור אותם – כשבמקרה של הספרים הלא-יתומים, בעלי זכויות יוכלו לקבוע את המחיר, לחלק אותם בחינם או לאסור על מכירתם. גוגל תעביר למרשם 63% מהרווחים על מכירת הספרים. המרשם יחלק אותם לבעלי הזכויות שיפנו אליו וידרשו תשלום על יצירותיהם, וישקיע חלק מהכסף שנותר בחיפוש בעלי הזכויות האבודים של היצירות היתומות. מאחר שהתביעה ייצוגית ומייצגת את כל בעלי זכויות היוצרים על ספרים בארה”ב, אישור הפשרה כפסק דין תחול על כל הספרים שם, וכך תפתור את בעיית היצירות היתומות בתעשיית הספרים.

הצדדים הכריזו על הפשרה ב-2008, עבדו על הפרטים והתיקונים זמן רב וב-2011 הפשרה המתוקנת הוצגה לציבור להגשת התנגדויות. 500 כאלו הוגשו, ורבות מהן נסובו סביב המונופול שהפשרה מעניקה לגוגל – על הסריקה, הגישה לחיפוש והמכירה של ספרים בכלל, וכאלו שהדפסתם הופסקה בפרט. מונופול כזה יתן לגוגל יתרון לא הוגן על כל מתחרה נוכחי ופוטנציאלי, ויאפשר לה להפקיע מחירים של מוצרים – ספרים ותוכנם – שהיא בכלל לא יצרה – למשל במחירי מינויים לספרים דיגיטליים שהיא תמכור לאוניברסיטאות וספריות ציבוריות. הנימוקים הללו שכנעו את חטיבת ההגבלים העסקיים של משרד המשפטים, שטענה במסמך שהגישה לבית המשפט שחברה שתרצה להתחרות בגוגל תצטרך לסרוק ספרים בלי רשות, להיתבע ייצוגית על ידי בעלי הזכויות ולחתום על הסכם פשרה, רצף אירועים בלתי סביר לשיחזור. השופט דני צ’ין דחה את הפשרה, ובסוף 2013 דחה את התביעה. בית המשפט מהמעגל השני דחה ב-2015 ערעור של הגילדה על הפסיקה, וב-2016 סירב בית המשפט העליון לבקשת הגילדה לבחון מחדש את פסיקת בית המשפט מהמעגל השני, והותיר אותה על כנה.

ספר נושך. צילום: Me MilouMy (cc-by-nc-nd)

ספר נושך. תמונה: Me MilouMy (cc-by-nc-nd)

🎂 פייסבוק מודה: מנגנון חסימת המשתמשים האוטומטי חשוף למניפולציות

פייסבוק מסרבת לגלות את הסיבות לחסימה שגויה של משתמש בולט, המיליארדר הסיני הגולה גואו וון גואי (郭文贵), בנימוק שהדבר עלול לחשוף את מערכת החסימות למניפולציות.

פרופיל הפייסבוק של גואו וון גואי

פרופיל הפייסבוק של גואו וון גואי

גואו הוא מיליארדר סיני שמתגורר בארה”ב ומתבטא נגד השלטון הסיני. לאחרונה פרסם גואו האשמות בשחיתות נגד בכירים במפלגה הקומוניסטית השלטת בסין, ובשבוע שעבר הגישה ממשלת סין לאינטרפול בקשה למעצרו. לפי דיווח של העיתונאי פול מוזור בניו יורק טיימס, פייסבוק השעתה ביום שישי את הפרופיל של גואו.

גואו התלונן על החסימה בטוויטר שלו, ובין השאר כתב: “מה זאת אומרת, פייסבוק חסמה אותי? הם כנראה נבהלו מאוד! האם זה יחסום את הגילויים שלי? זה ממש מפוקר. זה מעניין מאוד. הפחד והדאגה שלהם גורמים לי לחשוב שהערך של הראיות המגוונות שלי גדול משדמיינתי”, כך לפי תרגום שפורסם בטיימס.

אחרי שגואו התלונן בפומבי, דוברת מטעם פייסבוק אמרה שהמערכות האוטומטיות של החברה השעו את גואו בטעות, ושמרגע שהחברה יכלה לחקור את הטעות, היא השיבה את הפרופיל לקדמותו. היא אמרה שקשה יהיה לקבוע את הסיבה המדוייקת להשעיה, וכי פרסום הסיבות יאפשר לאחרים לבצע מניפולציות על המערכת. בתגובה לספקולציות של מגיבי טוויטר של גואו, שלפיהן ממשל סין מפעיל אוסף חשבונות מדיה חברתית לדווח על חשבונות של אנשים כמו גואו כדי לגרום להשעייתם, מסרה הדוברת מטעם פייסבוק כי החברה לא מסירה תוכן פשוט על סמך מספר הפעמים שהוא דווח.

אני לא מביא כאן ציטוט מדוייק של הדוברת מאחר שהניו יורק טיימס עצמו הביא את דבריה בציטוט עקיף:

A Facebook spokeswoman said that the company’s automated systems had erroneously suspended Mr. Guo’s account and that once the company was able to investigate the error, it had restored the profile. The precise reason for the suspension would be difficult to determine, the spokeswoman said, adding that publicizing the reasons could allow others to manipulate the system. […] The Facebook spokeswoman said the company does not remove content based simply on how many times it has been reported.

ביקשתי מכתב הטיימס את מילותיה המדוייקות של הדוברת, ואביא את הדברים כאן אם אקבלם.

מפייסבוק ישראל לא התקבלה תגובה כי לא התבקשה תגובה כי אני לא טורח לפנות אליהם לאור העובדה שהם מחרימים אותי, ובפעם הבודדת שהם השיבו לפנייה שלי בחודשים האחרונים, התשובה הגיעה אחרי הדדלייין ויותר מיממה אחרי פנייתי, ובמקום תגובה על השאילתה שלי קיבלתי שאלת הבהרה מטופשת שהם יכלו לבדוק בעצמם, אבל העיקר שטכנית הם יכולים לומר לפרוטוקול שטכנית הם השיבו לפנייה שלי.

📑 פינטר תרגם את דבריו על האלגוריתם החדש של גוגל תרגום באמצעות האלגוריתם החדש של גוגל תרגום

השיפור באלגוריתם של שירות התרגום “גוגל טרנסלייט” היה נושאו של ראיון ב”רבע לדיגיטל”, וראיון מורחב בחדר 404, עם יובל פינטר, דוקטורנט למדעי המחשב בתחום עיבוד שפה באוניברסיטת ג’ורג’יה טק. בהתאם לסוג ההומור המאוד מסויים שלו, פינטר תרגם את הראיון לאנגלית באמצעות גוגל טרנסלייט.

חתול גוגל. תמונה: Serena (cc-by-sa); עיבוד: חדר 404

חתול גוגל. תמונה: Serena (cc-by-sa); עיבוד: חדר 404

⚖️ ממשל טראמפ דרש לחשוף זהות מפעיל חשבון מורד של רשות ההגירה, טוויטר תבעה והממשל נכנע 🎙️ שישבת

הקליקו לארכיון האחראי על האינטרנט

דונלד טראמפ הוא לא אדם שיימנע ממריבה אינטרנטית קטנונית, כפי שעולה ממכתב שקיבלה לוסי, נערה בת 17, מפרקליטיו של טראמפ, שדרשו ממנה להסיר את האתר שהקימה, TrumpScratch.com, שבו הגולשים יכולים להכות בפניו של נשיא ארה”ב באמצעות כפות של חתולים.

טראמפ מתעסק גם עם יריבים במשקל קצת יותר משמעותי, כמו alt_uscis, פרופיל טוויטר צללים שמציג את עצמו כ”התנגדות הגירה”, כלומר ביקורת על רשות האזרחות וההגירה האמריקאית, אחד ממספר רב של פרופילי טוויטר צללים של ארגונים ממשלתיים, שעובדי הארגונים ומתנגדים אחרים פתחו בעקבות בחירתו לנשיאות, בתחילה בנושא ההתחממות הגלובלית ובהמשך בסוגיות אחרות, אשר מצייצים נגדו ומפרסמים מידע שלא נוח לו.

Kittenfeed.com. תמונה נעה מהאתר

Kittenfeed.com. תמונה נעה מהאתר

ממשל טראמפ פנה לטוויטר בדרישה לחשוף את זהותו של העומד מאחורי החשבון. את הבקשה הגיש אדם הופמן, סוכן ברשות המסים והגבולות של המשרד לבטחון המולדת האמריקאי. הדרישה היתה לחשוף את זהות המפעיל עד לתאריך שקדם ביום למועד שליחת הבקשה עצמה, ולשמור על הדרישה בסוד. טוויטר השיבה כי חשיפת זהות כזו תדרוש צו בית משפט. הופמן השיב כי לא יונפק צו כזה. בתגובה, טוויטר הגישה תביעה בבית המשפט המחוזי של המחוז הצפוני של קליפורניה. ארגון זכויות האזרח ACLU הודיע שהוא ייצג את מפעיל החשבון ויילחם על זכותו לפי התיקון הראשון לחוקה האמריקאית להתבטא בחופשיות ובאנונימיות.

ממשל טראמפ נחשף כאן כבריון על הנייר – למחרת הגשת התביעה, טוויטר הודיעה שמשכה את התביעה מאחר שהממשל משך את דרישתו לחשוף את פרטי מפעיל החשבון. טראמפ סקראץ’ ממשיך לפעול בכתובת חדשה, kittenfeed.com. יועץ משפטי מטעם ארגון טראמפ (Th Trump Organization), אלאן גרטן, מסר לאובזרבר, שחשף את הסיפור: “זה שקרי לחלוטין, שום מכתב כזה לא נשלח על ידינו”.

(תודה, yara)


משודר בגלצ בפינה “האחראי על האינטרנט” בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30


← לדף הקודםלדף הבא →