באמת צריך את חוק ניידות האימיילים?

השימוש באימייל בעולם הולך ודועך, בעיקר בקרב צעירים, שמעדיפים תוכנות מסרים מיידיים והתכתבויות פרטיות ופומביות ברשתות חברתיות. על אף זאת, האימייל הוא עדיין יישום פופולרי מאוד, גם בישראל – לפי סקר שערכה TNS טלסקר ערכה בדצמבר 2006 בקרב מדגם מייצג של גולשים ישראלים בני 18 ומעלה (בהזמנת גוגל, לקראת פתיחת שירות ג’ימייל לכלל הגולשים), כל הישראלים משתמשים באימייל, ול-65% מהם יש יותר מתיבה אחת.

שני חסמים מציבה תיבת אימייל בפני גולש שרוצה לעזוב את ספק האינטרנט שלו: תוכן התיבה וכתובת האימייל.

החסם הראשון, תוכן התיבה, הוא התכתובות שנשמרו בה וכרטיסי קשר עם כתובות אימייל ושאר פרטי התקשרות של האנשים איתם התכתב בעל התיבה. מי שמנהל את התיבה שלו באמצעות תוכנות כמו אאוטלוק או ת’אנדרברד יכול לגבות את האימיילים ואת כרטיסי הקשר לקבצים על המחשב, ולהעבירם בחזרה לתוכה אחרי חיבורה לספק האימייל החדש.

החסם השני, כתובת האימייל, משול למספר טלפון, שהחלפתו כרוכה בטרחה של הודעה לכל המכותבים על החלפת כתובת. אם בעל התיבה ישכח כמה מהם, והוא ישכח, הם ימשיכו להתכתב עם תיבה סגורה ולקבל הודעות שגיאה. אף שטכנית, מדובר בבעיה פעוטה יחסית לזו של תוכן התיבה, החלפת הכתובת היא החסם המשמעותי יותר במעבר בין ספקי אימייל, ועם החסם הזה מנסה להתמודד הצעת חוק ניידות האימיילים של ח”כ גלעד ארדן (ליכוד) ורונית תירוש (קדימה), שתחייב ספקיות אינטרנט להמשיך ולהפעיל את כתובת האימייל של הלקוח, גם אם הוא כבר לא לקוח, ובחינם.

מבחינת הלקוח, מדובר באפשרות לנטוש את ספק האינטרנט שלו ברגע שהוא מקבל הצעת מחיר טובה יותר, בלי לדאוג לגורל האימייל שלו. מבחינת הספקיות, מדובר בהוצאה זעומה שכוללת העברה חד-פעמית של תוכן התיבה לספק האימייל החדש שהלקוח בחר, והפעלת מאגר מידע עם כל כתובות האימייל והספקים הנוכחיים שלהן. עם זאת מדובר בהפסד הכנסות, שכן כיום הספקיות מציעות ללקוחות שעזבו להמשיך ולהחזיק בכתובת האימייל תמורת תשלום חודשי של שקלים בודדים.

wash-and-mail-by-ifranz-cc-by-nc.jpg
צילום: ifranz, רשיון cc-by-nc

***

מהסקר של TNS טלסקר עולה ש-48.8% רואים באימייל מבוסס רשת (כמו ג’ימייל, וואלה מייל, יאהו מייל, נענע מייל והוטמייל) את תיבת האימייל העיקרית שלהם, לעומת 32.9% שמתייחסים כך לתיבה של ספק האינטרנט. שתי מסקנות אפשריות עולות מהנתונים: האחת היא שספקי האינטרנט נותנים תיבות פחות טובות מספקי תיבות הרשת – למשל מבחינת הממשק, המחיר, נפח האחסון והשירותים הנלווים כמו אנטיווירוס ואנטיספאם; השנייה היא שיותר ויותר גולשים מבינים שסביר יותר שהם יעזבו את ספק האינטרנט מאשר את ספק האימייל.

קל לראות את הדמיון בין חוק ניידות המספרים להצעת חוק ניידות האימיילים, אבל יש הבדל משמעותי בין הניידויות הללו. בעוד מספר טלפון אפשר לקבל רק מספקי הטלפוניה הנייחת והסלולרית, כתובת אימייל אפשר להשיג ממגוון מקורות: ספק האינטרנט, המעסיק, ספק אימייל מבוסס רשת (חינמי כמו הוטמייל או בתשלום כמו mail2we), או על ידי רכישת דומיין משלכם ויצירת כתובות אימייל עליו (למשל me@idokenan.com).

הצעת החוק של ארדן ותירוש מגיעה באיחור, יותר מעשור אחרי שמשרד התקשורת אישר לחבר את ישראל לאינטרנט וכשהשוק החופשי כבר מספק מגוון חלופות לתיבה של הספקית. הוא פחות רלוונטי לשוק העתידי, אבל חשוב מאוד למי שמסיבות כאלה ואחרות עדיין צמוד לתיבה של הספקית שלו, ואם יתקבל החוק יוכל לצאת לחופשי.

אבל אם הצעת החוק הזאת תוביל את כל הספקיות להתחייב לספק שירות שימור כתובת אימייל במחיר סביר או בחינם תמורת הזכות לשלוח פרסומות לכתובת, יכול להיות שהיא השיגה את מטרתה בלי שתצטרך להיכנס לספר החוקים.

29 בינואר, 2008 | בנושאים: 404, אימייל, וובמייל, מייל | 4 תגובות 

הצעת חוק: ניידות אימיילים

כתב הכנסת של כלכליסט שאול אמסטרדמסקי ואני פרסמנו ידיעה ב-ynet על הצעת חוק ניידות אימיילים של ח”כ גלעד ארדן (ליכוד) [עדכון 19:41] ומסתבר שגם רונית תירוש (קדימה) [/עדכון], שתחייב ספקיות אינטרנט לאפשר ללקוחות להמשיך ולהשתמש בכתובת האימייל שלהם גם אחרי שהתנתקו מהספקית, ובחינם.

29 בינואר, 2008 | בנושאים: אימייל, אינטרנט, גלעד ארדן, חקיקה | 5 תגובות