רות, סוף למוניטין
צה”ל, כמו צבאות אחרים בעולם, יזדקק לשינוי מהותי ביחסו לאינטרנט כשיחליט שנמאס לו שתצלומים כמו של עדן אברג’יל קובעים את תדמיתו בעולם
בימים המוקדמים של האינטרנט דובר רבות על הסכנות הביטחוניות שבחשיפה (תמימה או זדונית) של מידע צבאי ברשת. היום כבר מדברים גם על הסכנה התקשורתית-תדמיתית. ב-2004 פורסמו מאות צילומי ארונות קבורה של חיילים אמריקאיים שנהרגו בעירק, עטופים בדגלים. צלמים צבאיים צילמו את הארונות כתיעוד היסטורי, אולם הממשל האמריקאי מנע את הפצתן, לטענת המבקרים – כדי למנוע דיון ציבורי ביקורתי על המלחמה. ראס קיק, מפעיל אתר חשיפת המסמכים The Memory Hole, השיג אותן באמצעות בקשה לפי חוק חופש המידע. באותה שנה נחשפו תמונות שבהן נראים חיילים מתעללים בעצירים עירקיים בכלא אבו גראייב. החיילים תיעדו את מעשי ההתעללות בעצמם, התמונות הופיעו בדוח צבאי סודי והגיעו לידי הניו יורקר, שפרסם אותן. אצלנו, עדן אברג’יל, שבמהלך שירותה הצבאי הצטלמה במדים על רקע פלסטינים כפותים, העלתה את התמונות לפייסבוק שלה, ואלו הובאו לידיעת התקשורת על ידי הבלוג “סחים, הם בכל מקום”.
צבאות לא יכולים להתמודד עם תכנים ויראליים כאלה בכלים הישנים, אבל גם לא בכלים חדשים-לכאורה, כמו סרטון יוטיוב שבו קצין צה”ל מסביר באנגלית רהוטה שאברג’יל לא נהגה כראוי. שתי התמונות שלה שוות אלף סרטונים כאלה, שמעטים הגולשים שיטרחו להפיץ, ועל כן לא יהפכו לוויראליים. צה”ל צריך לשנות תפיסה: לצד דוברות והסברה במדים ייצוגיים, הוא צריך לעודד ייצור תכנים במדי ב’, רשמיים פחות, משוחררים יותר, בעלי פוטנציאל לשעשע, לרגש, להדהים במובן החיובי – ואם יש הרבה מזל, להפוך לוויראליים. דובר צה”ל צריך לגייס אנשים כשרוניים, לתת להם להשתולל עם הרעיונות והיצירתיות (תחרות ליצירת שלטים חדשים במקום “הבסיס הוא ביתך, שמור עליו”? “מחויילים”, סדרת דוקו-ריאלטי שמלווה חמישה חיילים שקיבלו מצלמות ומתעדים את שירותם?), ואת התוצרים המוצלחים לשחרר לרשת. דוגמה לתוכן ויראלי כזה הוא סרטון חיילי הנח”ל הרוקדים בקסבה של חברון. הסרטון עורר ביקורות בקרב פלסטינים ופעילי שמאל, והצבא העניש בצדק שניים מהמשתתפים, שנדרשו להכין סרטון הסברה פנימי לצה”ל נגד התופעה. אולם, הוויראליות של הסרטון הביאה אותו לידיעת התקשורת העולמית, שם הוא זכה לתגובות חיוביות.
מדובר במלחמת אין ברירה – הרשת היא זירה שקשה להילחם בה, אבל אסור להפקירה. עם זאת, חשוב לזכור שאי אפשר לבחור מסר ולייצר לו ויראליות לפי הזמנה; ניסיון לחזות מראש מה יהפוך לוויראלי הוא בזבוז זמן, שעדיף היה להשקיעו ביצירת תכנים נוספים כאלה; ושתופעות מכוערות כמו חיילים שמתעמרים בפלסטינים במחסומים לא ייעלמו מהרשת כל עוד הן לא ייעלמו מהמציאות.
_________________________
הטור התגבש בשיחה עם יאיר בראף והתפרסם בתשרי 2010 ב"מוצש" - מגזין בהוצאת סטודנטים לתקשורת במכללת ספיר, שערכו בראף, נופית רחמים ואלכס פיק
ריצ’רד סטולמן בכל זאת ירצה בישראל
אחרי שמייסד תנועת התוכנה החופשית ריצ’רד סטולמן הודיע שירצה בישראל ואז ביטל את ההרצאות בגלל לחץ של מארחיו הפלסטינים, אמש נודע שנמצאה קונסטלציה שבה יוכל להרצות בישראל. הסיפור המלא ב-ynet מחשבים >>
אחרי הקיפול, טקסט ההזמנה להרצאה של סטולמן ביפו.
שיא של גמדים בהנהלת בנק הפועלים
כלומר, שיא של נשים – 5 מתוך 14 – אבל ברוח ההסכמה המיזוגנית של בנק הפועלים להעלים אישה מהקמפיין שלו, אני מחליף אותן בחמישה גמדים.
צילום: מעוז דגני, באדיבות דיבור ישיר – ערוץ הבלוגים והדעות של mako
נהג מונית עם דה-נירו, גירסת הסטיקר
אנטון ליבשיץ צילם את הסטיקרים המטרידים האלה.
סקס, ילדים, פדופילים ועוד אינטרטקסטואליות
דוגמנית שוודית במבצע מפנק. ynet, 9.3.2009.
החזה עבר שיפוץ, התחת הושתל בפרצוף. ynet, 5.4.2011.
חורים ברשת. נענע10, 29.6.2011.
פדופיליה: זמן איכות עם הילדים. אונלייף, 1.5.2011.
חיבוק או התקף לב? ynet, 15.6.2011.
שימי התקן תוך רחמי. אבל לפני כן הקפיאי ביציות. ynet, 23.6.2011.
נקווה שהטכנולוגיה של מחר כוללת פיצ’ר שמזכיר לך לא לשכוח את הילדים באוטו. ynet, 23.6.2011.
הלשינו: דנה בארי-שדה, ירון ברוידא, שחר אבירם, כשל, הדר גיל-רועי, דייויד רואו, מאור בוכניק, יוני ציגלר
גללים שיזוהו
ירון ברוידא צילם בתל אביב:
מדפיסים מוזיאון ותולים בשדרה
בניגוד לתערוכות הפינגווינים, השוורים, הספסלים, האריות, הגלובוסים והדולפינים, תערוכת הרחוב Galería Urbana MNAC בשדרת רקולטוס במדריד לא נדרשת לאפולוגטיקה שתעטה עליה תחפושת מינימלית ודקיקה של אמנות. זאת מכיוון שהיא מציגה רפרודוקציות של יצירות ממוזיאון האמנות הלאומי של קטלוניה. כתבה שלי ב-ynet מחשבים >>
דברים שלמדתי מהטלוויזיה: No Shit, Sherlock; תפודים חופשיים; ג’קי צ’אן
פוסט של רותי שניידר,
"דברים שלמדתי מהטלוויזיה"
No Shit, Sherlock
דברים שכמעט למדתם מהטלוויזיה
דברים שלמדתי מג’קי צ’אן
תקציר הפרקים הקודמים:
יפים, אמיצים, ועלק-שוברי מוסכמות
מה? רגע. מה?, דברים שלמדתי מגורדון רמזי, A rebel without a clue, אבל בלי לחץ
תחקירנים זה לחלשים, No Woman, No Cry, משרטטים את גבולות האפשר
________________________
רותי שניידר מתזמנת כתוביות לפרנסתה, אופה עוגיות לטובת הכלל וכותבת את הטאמבלר "דברים שלמדתי מהטלוויזיה" למען שפיותה