לבכות לך, גם אם אתה עדיין חי

רצח רבין הגיע במפתיע, ותפס את כל הערוצים והעיתונים לא מוכנים. הם נכנסו לנוהל רצח ראש ממשלה, שהתגבש תוך כדי תנועה כי לפני כן אף אחד לא דמיין שצריך להכין נוהל כזה מראש, זה היה פשוט בלתי נתפס. יעקב אילון סיפר אז שנזכר בעיתונאי שהסתכל בשעון ודיווח את שעת מותו של קנדי, וחיקה זאת בשידור כשהוכרז רשמית על מותו של רבין.

כשאריאל שרון נכנס בפעם השניה לבית החולים, התקשורת התחילה עם אולפני חדשות שמותחים מעט מידע להרבה שעות שידור. מצד שני, שרון עוד חי, אז אפשר לשדר פרסומות.

מנכ”ל הדסה הסביר שוב ושוב ושוב שקצב הטיפול הוא לא קצב התקשורת של המאה ה-21, ושהם עשויים להידרש לחכות ימים, שבועות, חודשים. מה התקשורת אמורה לעשות עם כל החבצלות שהכינה? ברור: לשפוך לנו אותן על הראש: תמונות מההיסטוריה של שרון, סקירת חייו, קטעים מצולמים בהם הוא נראה משתמש ב”חוש ההומור המפורסם שלו”, תוכניות “חיים שכאלה בדיעבד”, משדרים מיוחדים עם יאיר לפיד ואילנה דיין וקובי מידן.

לטובתם, כדאי ששרון יחיה, כי אם הוא ימות, לא יישארו להם חומרים לשדר מלבד ההלוויה הממלכתית בהשתתפות עם ישראל ומנהיגי העולם.

6 בינואר, 2006 | בנושאים 404, טלוויזיה, עיתונות ותקשורת, רבין, שומפלביזם