ודייק, יואל
המשנה לעורך ידיעות אחרונות, יואל אסתרון, הוציא ספר חדש, ספר סגנון והאחדה עבור לכותבי ידיעות אחרונות, עורכיו ומשכתביו.
אז כן, אירוני למצוא שגיאות דווקא בידיעה על ספר כזה (כמה שגיאות תוכלו למצוא במשפט “לדגומא, הוא מדגיש כי המטבע האירופי נקרא ‘יורו’ ולא כפי שחלק רושמים ‘אירו'”?), אבל אירוני יותר למצוא שגיאות בספר עצמו, שאחת מהן אפשר למצוא בציטוט לעיל.
אף על פי יואל ולמרות אסתרון, השם העברי למטבע האירופי הוא “אירו”, ולא “יורו” (הפופולרי מאוד בשפת הדיבור). רוביק רוזנטל הסביר במדורו “הזירה הלשונית” ששם המטבע נגזר בכל שפה מהדרך בה מבטאים בה את שם היבשת. בישראל אומרים “אירופה”, ומכאן: “אירו”.
ודייק, עידוק: “ספר סגנון והאחדה עבור לכותבי ידיעות אחרונות”
אבל בבלוג זה הרבה יותר מתקבל על הדעת, או שמא החלקת פנימה סאטירה הפוכה.
היי עידו. במקרה הזה אני בצידו של אסתרון ולא במחנה רוזנטל (שאבחנותיו על עברית תמיד מעצבנות אותי). אמנם נכון שיש הגיון בכך שיורו יהפוך בעברית לאירו, אבל להבדיל משפות בדלניות (צרפתית למשל) עברית היא שפה סבלנית לקליטת מילים זרות. אני בעד גרסת היורו, אנגלוצנטרי ככל שיהיה.
אש”ג, אני מסכים איתך לסוגיה הכללית, אבל במקרה הספציפי הזה, מי קבע שאתה מאמץ את המילה הזרה מהבריטים דווקא, שקוראים לזה יורו, ולה את המילה הזרה מהגרמנים, שקוראים לזה אוירו?
אה, ובגלל זה אנחנו אומרים אירו-טראש, אירו-דאנס ואירו-טיקה? המילה “יורו” שגורה בעברית עדכנית הרבה מעבר לשם המטבע, ולכן עדיף להשתמש בה. חוץ מזה גם בבלגיה הפלמית אומרים “יורו” ולא “אורו” (שורוק עצבני בו”ו הראשון) כמתחייב משפתם (“אורופה”), ואם להם מותר אז גם לנו.
[…] לימים הוא יהיה המשנה לעורך ידיעות אחרונות, וגם שם יפרסם ספר האחדה וסגנון (גילוי נאות: אסתרון הוא מו”ל כלכליסט, העיתון הכלכלי […]