אייס: תגובה על פרשת ולווט
לפני כמה ימים כתבתי על פרסום ידיעה באתר אייס שהתהדרה בכיתוב “פרסום ראשון” אף שפורסמה שבוע וחצי אחרי פרסום בבלוג של ולווט. עורך אתר אייס, אורי רודריגז-גרסיא, טיקבק תגובה:
עקבתי אחר הויכוח והתלבטתי אם להיכנס לסוגייה או לא, ובסופו של דבר החלטתי להגיב ולא להתחבא מאחורי כינויים.
קודם כל, עובדתית, הידיעה הגיעה לאייס ממקורות שאינם קשורים לוולווט, ובזמן העלאתה לאוויר לא היה ידוע לי או לכתבת על הופעתה בבלוג. וולווט הוא בלוג מעניין, ובאייס אנחנו נוהגים להיכנס אליו מפעם לפעם, אך מעולם לא השתמשנו בו כמקור, או אפילו כ’ליד’ לידיעה, מהסיבה הפשוטה שמדובר ב’מקור’ – אם ניתן לכנות אותו כך – שמסתתר מאחורי כינוי ואין באפשרותנו לבדוק איתו את המידע שהוא מפרסם.
וכאן אני מגיע לעניין הקרדיט. כלי תקשורת, מהגדרתו, הוא דו-כיווני: הוא מפרסם את המידע לקורא, והקורא יכול גם לתקשר, אם רצונו בכך, עם כלי התקשורת שפרטיו, כותביו ועורכיו מפורסמים בו בהתאם לחוק. מבחינה זו, וולווט לא עונה להגדרה של כלי תקשורת, שכן תגובות (אנונימיות, לרוב) לישות נעלמת באתר אינטרנט לא נחשבות כתקשורת לצורך העניין – וגם בתי המשפט בישראל דנו כבר בסוגייה. גם אם המידע פורסם כבר בוולוט (שאני, בנימה אישית, מכבד אותה על ההשקעה העצומה למרות שכאמור איני מכיר אותה), הדבר דומה למידע שפורסם בכל מקום אחר, נניח – בפשקווילים ברחוב החרדי, וסוגיית האתיקה שבמתן קרדיט לכלי תקשורת אחר כלל לא עולה לדיון. אם הדבר יגרום להפיכתו של אייס ל”אשלא”ש 2″ בוולווט – נחיה עם זה…
בואו נודה על האמת: אף כלי תקשורת לא אוהב לתת קרדיט לכלי תקשורת מתחרה. עם זאת כאשר באייס אנחנו מכניסים ידיעה שהיא פולו-אפ במהותה על חשיפה של עיתון / אתר אחר – אעמוד על כך שיינתן קרדיט. כך היה גם שלשום בחשיפה של רז שכניק על וועדת המדרוג, שמו ושם ‘ידיעות אחרונות’ הופיעו בידיעה, וכך היה בעשרות ומאות מקרים אחרים, ביניהם גם קרדיט לאתר החדשות הלא מאוד מוכר ‘בחדרי חדרים’, שכותביו לא מסתתרים מאחורי שמות-עט. אני לא מכיר כלי תקשורת רבים שנוהגים בהגינות הזו, ולמעשה – מבין כלי התקשורת שמסקרים את הברנז’ה אני לא מכיר אחד שנוהג כך.
למי זה אכפת בכלל אם הוא ראשון או שני או פולואפ או מה שלא יהיה.
הראשוניות לא תמכור יותר עיתונים או תהפוך את כלי התקשורת (אתר אינטרנט) ליותר פופולארי.
לכל היותר זה יהיה מעין “נא באוזן” לקולגה מהעיתון/ערוץ/בלוג מתחרה אבל בחיי, מעניין את הסבתא של הקורא הרגיל אם מישהו היה ראשון או שני.
רונן – לא מדוייק. באינטרנט באמת אין חשיבות מי ראשון או שני. חצי שעה יותר או פחוץ זה לא משנה. בדפוס זה כן
“מעולם לא השתמשנו בו כמקור, או אפילו כ’ליד’ לידיעה, מהסיבה הפשוטה שמדובר ב’מקור’ – אם ניתן לכנות אותו כך – שמסתתר מאחורי כינוי ואין באפשרותנו לבדוק איתו את המידע שהוא מפרסם”.
אני לא חושב שיש קשר בין אחד לשני. אפשר לקחת מידע שהתקבל או התפרסם באופן אנונימי כמו הרבה מידע שמגיע לעיתונאים ולהצליב אותו עם מקורות אחרים שהם מוכרים ואמינים.
רגע, ואם הוא כן היה יודע מי זאת/זה וולווט – האם כן היה נותן קרדיט? אם היה יודע שוולווט היא עידו קינן למשל וכל העולם היה יודע זאת – היה נותן או לא היה נותן? זאת השאלה.
http://www.notes.co.il/sharabani/20048.asp
אחת התגובות המתחמקות והלא רציניות שנשמעו לאחרונה (מתחרה רק בתגובות השיטחיות של יובל דרור).
מה ההבדל בין וולוט ואיס.
ב מידה שהוא רוצה לברר לגבי משהו שנכתב שם הוא יכול היה לשלוח דואל לכתובת שלה.
אני בטוח שבמידה שהוא היה חושב שנכתבת שם דיבה עליו הוא היה מוצא את הדרך למצוא מי האדם שעומד מאחרי האתר.
ואם האתר היה בבעלות תאגיד שרשום באיי הבתולה אז הוא כן היה מקור.
בכל מקרה לרשום בלעדי על ידיעה שפורסמה בעבר בוולוט זה פאטטי.
נ.ב.: ראיתי שוולוט נתנה קרדיט דווקא לאיס לגבי פטריק קים
dov, ההיכרות שלך את עולם התקשורת מרשימה. תנסה להתקבל למעריב לנוער, שמעתי שמחפשים כתבים שלא מבינים מהחיים שלהם.
[…] 13.6.2006: […]