כתב גלובס קונה פלייבוי בשביל המאמרים. חבל שהוא לא יודע לקרוא
בעיה לכתוב ידיעות ביד אחת – אפילו אם מעתיקים אותן מהוול סטריט ג’ורנל. זה הסבר אפשרי אחד לאייטם שפרסם היום “כתב גלובס” על פרויקט הארכוב הדיגיטלי של כל גליונות מגזין פלייבוי:
חברת “פלייבוי” המוכרת בזכות הבעלים הכל יכול, יו הפנר, המגזינים ושפנפנותיו, מתכננת כניסה מאוחרת מה, לעולם הדיגיטלי.
מאוחרת מה, אה? פלייבוי נחשבת חלוצה בתחום הדיגיטלי (ב-1994 הקימה את אתר פלייבוי, אחד הראשונים אם לא הראשון שבאתרי המגזינים בעולם; ב-1996 החלה החברה להרוויח מפרסום באתרה; ב-1997 הקימה אתר פורנו בתשלום), וקבעה גם תקדימים משפטיים אינטרנטיים, בין השאר בתחום הפרסום במנועי חיפוש. המיזם הנוכחי הוא בסה”כ כיסוי פינה אנלוגית קטנה ואפלה בארכיוני העיתון.
ה”וול סטריט ג’ורנל” דיווח ביום שישי כי החברה, לה 3 מיליון מנויים […]
כתב גלובס הנרגש בטח התכוון למנויי העיתון, ולא למנויי החברה. הוול סטריט ג’ורנל דיווח על תפוצה של 3 מיליון עיתונים בארה”ב – זה לא מספר המנויים, ראשית כי יש עותקים שנמכרים לא למנויים, ושנית כי לעיתון יש גם תפוצה של 4.5 מיליון עותקים מחוץ לארה”ב.
לצורך הפרויקט ייסרקו 115,880 דפים, ויוקלדו הטקסטים (הלא רבים) בעיתון.
גיח גיח, גחגך לו כתב גלובס, פלייבוי זה עיתון של ערומות, יש שם רק תמונות. חבל שהוא השפריץ בטרם סיים לקרוא את הידיעה ממנה העתיק: המגזין, נכתב שם, פרסם ראיונות עם טנסי וויליאמס, מוחמד עלי וג’ימי קרטר. פורסמו בו גם יצירות של נבוקוב, קורט וונגוט ושל סילברסטיין. עוד קצת תחקיר-גוגל היה מגלה לכותב שמות נוספים, ואולי חושף אותו גם לידיעה הכלכלית (גלובס זה עיתון כלכלי, לא?) שראיון עם המייסדים של גוגל בפלייבוי כמעט וחרבן להם את ההנפקה.
בחברה מתכוונים להעלות 80 שנות מגזינים.
רק אם הם יתקנו סוף כל סוף את מכונת הזמן הארורה: 80 שנות מגזינים הן 54 שנות קיום המגזין מהקמתו ב-1953 ועד היום, ו-26 השנים הבאות שלו.
אייטם רצוף שגיאות כזה לא היה עובר בפלייבוי.
תגובות
14 תגובות לפוסט “כתב גלובס קונה פלייבוי בשביל המאמרים. חבל שהוא לא יודע לקרוא”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
פוסט אחושילינג, היה כיף לקרוא. השארת אחריך ענן עשן וריח חריף של מקלדת חרוכה.
כבר לא כותבים טקסטים מוחצים כאלה היום – לא בבלוגים ולא באתרים הגדולים.
פוסט גאוני.
נ.ב. כמדומני הם גם ראיינו את כהנא הי”ד (תוך חשיפת כמה פרטים מעניינים בראיון).
מה שהכי נורא זה שמדובר בסך הכל בארבע פסקאות קטנטנות…
על זה נאמר – לכתוב נח בשבע שגיעות כתיב.
כל הכבוד על האומץ והאינטגרטי. וחבל על הקרדיט האנונימי בכתבה. מראה שגם מי שטיפל בטקסט, זלזל בו…
כתב גלובס קונה פלייבוי בשביל המאמרים. חבל שהוא לא יודע לקרוא…
בעיה לכתוב ידיעות ביד אחת – אפילו אם מעתיקים אותן מהוול סטריט ג’ורנל. זה הסבר אפשרי אחד לאייטם שפרסם היום “כתב גלובס” על פרויקט הארכוב הד…
כתבה שלמה על פלייבוי ואף לא תמונה אחת.
אז אנחנו _כן_ קוראים את חדר 404 בשביל הטקסטים…
בפעם הבאה, צילומסך, כי הכתבה כבר ירדה.
One of the Crowd, אני חושב שמוטב כך.
איפה העורכים, לעזאזל?
אלפי כתבות שבכל יום עולות באתרי החדשות הגדולים בארץ שפשוט מתורגמות לעברית קלוקלת (“לקחתי תמונה”), כתות שמסננות קומוניקטים מפוקפקים לאתרי החדשות הגדולים (גגלו “דון שאול”)… מה יהיה?
שיסגרו את YNET וישימו בלוג גדול ומשותף של אלפי חובבנים וזהו.
אולי אם תהיה תחרות “עיתונאי נולד” נמצא כמה עיתונאים אמיתיים בארץ (שכמובן ינשרו קצת לפני הגמר).
באדיבות גוגלמטמון :
קריאה ביד אחת
[…] • מן הארכיב: גלובס בשבע שגיאות […]
[…] ומה יקרה כשההורים לא יהיו בבית? האם לילדים ינתן פתאום חופש מוחלט? אני חושש שכן; כשם שאין להורה שום דרך למנוע מהילד להחזיק גליון פלייבוי או בלייזר במגירת הגרבים שלו, לא יהיה ניתן לחסום את הרצון של הילד לגלות את המין בצורה מוחלטת. האם יש דרך יותר יעילה לחסום את הפורנוגרפיה מאשר להטיל סנקציה חברתית עליה? (ושימו לב להשלכות המעניינות של סנקציות חברתיות המובאות כאן) […]
[…] מן הארכיב: כמה טעויות אפשר להכניס בטקסט קצר על פלייבוי? (המון) 24 בMay, 2008 | בנושאים 404, ודייק, עיתונות […]
[…] הארכיב: גלובס מעתיק מוול סטריט ג’ורנל אייטם על פלייבוי, אבל