עורך scoop.co.il, שי גולדן, תוהה אם יש לו זכות קיום

[עדכון: שי גולדן וכתבי סקופ הצטרפו לדיון. אם כבר קראתם את הפוסט, קפצו ישר לתגבובים]

לפני שבוע וחצי שלח רכז הכתבים של אתר חדשות הגולשים “סקופ” (scoop.co.il) אימייל לכתביו, וביקש מהם ללכת לרחרח במסעדות מזון מהיר בתקווה להביא סיפורים באווירת החולדות בארומה של שומר מסך.

אבל רק שניים וחצי כתבים מתוך מאות הרשומים הביאו סיפור, וזה ביאס את העורך הראשי, שי גולדן, מספיק בשביל לשלוח אימייל המשך בו הוא תוהה אם לסקופ יש בכלל זכות קיום:

הדבר ממנו אתם חוששים יותר מכל, קורם עור וגידים, ולא מיוזמתי ולא באשמת המערכת: האתר הזה הופך לבלוגיה אחת גדולה. […] בשביל בלוגספירה אין צורך במערכת. בשביל בלוגספירה, נבנה לכם ממשק, תעלו בלוגים ואנחנו נלך הביתה ונעבוד כולנו במקומות אחרים – כי אין פה צורך בעורכים. […] רק לשלוח מאמרי דיעה…חברים, לא זו הסיבה ש”סקופ” הוקם לשמה ולא זו הסיבה שאנחנו יושבים פה מערכת של ארבעה אנשים. […] בסופו של יום, הסיפור והעתיד של האתר הזה בידיים שלכם. אם תהפכו אותו לזירת דיעות – הוא יתמוגג לאטו. אני לא יודע, יכול להיות שהפרה רוצה להניק הרבה יותר משהעגל רוצה לינוק.

הנה האימיילים המלאים של צור וגולדן.

האימייל של רכז הכתבים של סקופ, עומר צור, 20.3.2008:

חברים שלום,

אנחנו מבקשים מכל אחד ואחת מכם לצאת אל מסעדות המזון המהיר (כן, גם לארומה וכל דומיה), לצלם ולתעד בכל דרך אפשרית את ליקויי ההגיינה. בכל מסעדה או בית קפה שתיכנסו אליהם תמצאו ליקויים שכאלה, ניתן לצלם את השירותים, את המטבח (אם יש גישה) את המוצרים (לפעמים שקיות הקטשופ ואו אלף האיים והמיונז הן ללא תוקף) ועוד.

אנחנו נייחד את השבוע הבא ואת זה שאחריו לנושא הזה, כתבות וידאו ואו כתבות טובות אחרות בנושא יזכו לחשיפה בפינה בערוץ 2 ובאמצעי תקשורת נוספים.

אז קדימה צאו אל הדרך והביאו את התמונות שיגרמו לכולנו לחשוב מחר פעמיים לפני שאנחנו נכנסים לאחת מרשתות המזון המהיר ואו רשתות בתי הקפה.

בהצלחה,

עומר צור, רכז כתבים

האימייל של העורך הראשי של סקופ, שי גולדן, 24.3.2008:

חבר’ה, תחקיר מסעדות המזון המהיר לא מתקדם בכלל. ואני מעט מתוסכל, למען האמת. כרגע הגיעו רק שני אייטמים (של צילה ושל נסים – וחצי אייטם של עופר). לא יודע מה לומר לכם – מצד אחד כולם פה מדברים מדברים יום וליל – ובהמון להט קדוש – על כמה שצריך להירתם לנושאים וכמה שחשוב שנפעל כמערכת ולא כקבוצה של המון בודדים. ומצד שני, כשאנחנו מדרבנים אתכם לעסוק בנושאים רחבים – כד לעורר מודעות ציבורית – אנחנו נתקלים באדישות רבתי. איש-איש וענייניו ואיש-איש והנושאים שלו.

מאמרי דיעה זה באמת אחלה, באמת, בלי ציניות – אבל שימו לב איך זה שבמהלך היום עולים רק שניים-שלושה אייטמי חדשות של גולשים שלנו וכל היתר דיעות באתר. הדבר ממנו אתם חוששים יותר מכל, קורם עור וגידים, ולא מיוזמתי ולא באשמת המערכת: האתר הזה הופך לבלוגיה אחת גדולה.

בשביל בלוגספירה אין צורך במערכת. בשביל בלוגספירה, נבנה לכם ממשק, תעלו בלוגים ואנחנו נלך הביתה ונעבוד כולנו במקומות אחרים – כי אין פה צורך בעורכים. יישב פה איש טכני שיודא שהאתר לא נופל ושלום על ישראל.

אם זו מערכת של עיתונאים גולשים, הגיע הזמן שכל החבר’ה הרדומים פה (ולצערי, מדובר בחלק הגדול של הגולשים הרשומים) יתעוררו ויתחילו לחשוב על אייטמים של חדשות. הם קורים בכל מקום – בשכונה, בבית, במעגל הקרוב, הבינוני והרחוק. לא צריך להיות נחום ברנע כדי לשים לב לסיפור שמונח לכם מתחת לאף. אף אחד לא מבקש ממכם לחשוף את פרשת ווטרגייט פה. אבל רק לשלוח מאמרי דיעה…חברים, לא זו הסיבה ש”סקופ” הוקם לשמה ולא זו הסיבה שאנחנו יושבים פה מערכת של ארבעה אנשים.

אני, כמובן, מדבר בכלליות, מכיוון שאני רואה תמונה רחבה – אבל ברור שיש פה כמה אנשים שעושים עבודה עיתונאית אמיתית (מאיר, עופר, מקסים, יאיר, נסים – כשנחה עליו הרוח – ואחרים), אבל בגדול, הסיבה שהלכנו למהלך של שותפי תוכן היא שאת עיקר החדשות אנחנו לא מקבלים מהגולשים שלנו – אלא ממערכות חיצוניות.

מעט נתונים, ברשותכם: מדי יום מגיעות לממשק 40 כתבות חדשות בממוצע (כפול מאשר לפני חודשיים. כפול!!). 36 מהן הן מאמרי דיעה, ביקורת תרבות, ספורט וכו’. אייטמי חדשות (לפני שמתייחסים בכלל לאיכותם וחשיבותם הרחבה) יש לנו פה 4-5 ביום. מה אני אגיד לכם, זה מספר דל מאוד לעשות איתו אתר “חדשות גולשים”. דל מאוד.

אייטם כמו ששלח נסים על הסלקציה הוא לא קשה מדי. כולנו נתקלים בסיפורים כאלה מדי יום. האייטם של עופר על הזיהום שפלטו הארובות באשדוד הוא לא כתבת תחקיר – הוא פשוט עניין של ערנות וזריזות תגובה. הסיפור של יאיר מורדוף מהיום על כיסא הפלא הוא לא כתבת תחקיר של מוטי גילת, אבל הוא סיפור נהדר, של כתב עם ראש גדול ולב גדול. זה הכל. אנחנו לא מבקשים ממכם לחשוף שחיתויות במשרד האוצר. סיפור כמו זה שעלה עליו אתמול מיכאל עם מערכת הסקייגארד, בא פעם בשנה לאתר כמו שלנו – אם בכלל. אבל סיפורים מהיומיום, על עוולות, על טרדות, על מצוקות, על עיוותים ואי סדרים שכולנו נתקלים בהם מדי יום, זה יש לכל אחד מאתנו זמין. העניין הוא פשוט הרצון לכסות את זה. כן, גם אני כותב מאמרים על הישרדות – מאוד קל, נכון. אבל, עם כל הכבוד אליי, זה באמת קצת פחות חשוב. המאמר על הישרדות יכול להתפרסם בכל מקום ברשת ובעיתונות ואיש לא ישגיח בהבדל. לא בשביל זה הוקם “סקופ”. הכתבות שאתם כותבים – זה יש רק בסקופ. והעניין הוא – שאתם כותבים המון, ומשקיעים הרבה אנרגיה בייצור אייטמים – אבל אתם לא מנתבים אותה לאפיק הנכון.

ומילה מסחבק: אחרי כל מהומת המיקום בעמוד הראשי – כתבות ניוז, בדרך כלל, ומטבע הדברים, מגיעות לעמוד האשי. מרביתן גם זוכות בכותרת הראשית ובהמון צפיות. יכול להיות שגם זה תמריץ עבורכם.

אה, ועוד דבר – כתבות חדשותיות מקבלות עדיפות על מאמרי דיעה גם בטיפול וגם בהעלאה לאתר. פקק התנועה של חלק מהמאמרים שלכם הוא תוצאה של הצורך שלנו לייצר אתר שכולל תמהיל של חדשות ושל דיעות והזמן שאנו מקדישים לייצור חדשות – בין אם משותפי תוכן, ובין אם מזנבות סיפור שמגיעים אלינו, אם ממכם, אם מגורמים אחרים.

“סקופ” הוא אתר לא קטן. נתוני הגלישה בו בחודש האחרון זינקו בצורה דרמטית (גידול של מעל 50%). אם אנחנו רוצים להפוך את המקום הזה למקום משמעותי ברשת – זה אומר שאתם צריכים להתחיל לייצר חדשות. והרבה. אנחנו פה כדי לעזור לכם – אבל אני אומר את זה בצורה הכי ברורה: ככה אי אפשר להמשיך.

אנחנו נארגן לכם מצלמות ונשפר לכם את הממשק. אבל בסופו של יום, הסיפור והעתיד של האתר הזה בידיים שלכם. אם תהפכו אותו לזירת דיעות – הוא יתמוגג לאטו.

אני לא יודע, יכול להיות שהפרה רוצה להניק הרבה יותר משהעגל רוצה לינוק. ואם זה ככה, בואו נחשוב ביחד מה מערכת היחסים בין המערכת לביניכם. כי תפקיד משכתבים ומגיהים ולוקחי תגובות בלבד לא מתאים לנו בכלל.

תחשבו על זה. ואנחנו נחשוב על זה ונראה מה נחליט ביחד.

שי גולדן

תגובות

33 תגובות לפוסט “עורך scoop.co.il, שי גולדן, תוהה אם יש לו זכות קיום”

  1. גילעד on 30 במרץ, 2008 08:38

    תזכיר לי, שי גולדן כתב פעם משהו שאינו מאמר דעה?

  2. שי גולדן on 30 במרץ, 2008 12:44

    באמת התעניינתי מאיפה דורה קיבלה את המייל לכותבים, ממנו ציטטה בכתבה בעיתונכם המשותף. עסקאות בארטר בין הבלוגספירה לפרינט היו תמיד הצד הנאצל של מעשה התקשורת בעיניי. בכל אופן – יפה לך ויפה גם לה. תכנסו קצת ל scoop.co.il, קורים שם דברים הרבה יותר מעניינים מהתכתובות שלי.

    יאללה, ביי.

  3. אפי פוקס on 30 במרץ, 2008 13:01

    אפרופו המטאפורה שגולדן בחר בא: חקלאי אחד סיפר לי פעם שאם פרה לא מניקה את העגל שלה אחרי שהוא נולד- היא מתה מהרעלה בעטינים.

    לתשומת ליבו של גולדן / סקופ / מישזה לא יהיה

  4. אפי פוקס on 30 במרץ, 2008 13:07

    *[בחר בה]

  5. דרומי on 30 במרץ, 2008 13:48

    אפי, החקלאי שסיפר לך את זה כנראה מומחה גדול בתחום האבוקדו.
    אם פרה (בריאה) לא מניקה את העגל שלה אחרי שהוא נולד (וגם לא נחלבת), כואב לה בעטינים כמה ימים ואז מתייבש לה החלב.

  6. ולדי on 30 במרץ, 2008 15:30

    אני רק לא מבין למה האדונים הנכבדים האלה מצפים שאנשים שבסך-הכל לא חייבים להם כלום, לא משתכרים אגורה עבור כתיבתם באתר הזה ומכפיפים עצמם לתקנון הפרסום הדי דרקוני שלו, יהיו נלהבים ללכת לרשתות המזון המהיר ולחפש קוליפורמים בחומוס.

    הם לא יקבלו על זה לא פוליצר, לא פרס סוקולוב, ואפילו לא 20 שקל מסכנים לכיסוי הוצאות נסיעה. אז בשביל מי ובשביל מה בכלל לטרוח?

    (וכן, אתר שלא משלם לכתבים שלו וסומך על טוב לבם של כותבים שרק רוצים קרדיט הופך במהרה למפלט הגרפומנים של הרשת. צפוי מאוד, מוכר מאוד – אבל כשאדם מקים אתר בשביל לעשות מכה בעזרת רוח ההתנדבות של הגולשים, ככל הנראה הוא לא צופה את הצפוי…)

  7. אפי פוקס on 30 במרץ, 2008 18:12

    דרומי- משהו שקשור לדלקת העטין או משהו כזה?

  8. שי גולדן on 30 במרץ, 2008 20:16

    עולה השאלה, ולדי, למה לכתוב בכלל? למה לכתוב בלוג? למה להגיב בפורום? למה לקחת חלק בכל פעילות, מכל סוג שהוא, שאינה בתשלום כספי? אתה מבין, יש אנשים, לא רבים, אבל קיימים, שמעוניינים לעסוק בעתונות ומעוניינים לכתוב ומעוניינים להביע דיעה ומעוניינים להיות חלק מקהילה. אפשר שקמצתם מוכרים לך. להערכתי, הבלוג הזה הוא דוגמא לאיש כזה בדיוק. כן, יש לו פרנסה, אבל חשוב לו לכתוב בבלוג – גם ללא תגמול – מכיוון שחשוב לו להשמיע דיעה ולייצר היגד בשיח. זה לא נראה לי מגונה מדי, אתה יודע.

    אתה יודע, קצת קשה לדבר על רוח הרשת וכל השמחה הגדולה הזאת ולעמוד תמיד עם יד ימין מקולשנת ולזעוק show me the money. לא כולם חזירים קפיטליסטים. לא כולם נבלים. יש אנשים שפשוט רוצים להרגיש חלק מעשייה ומקבוצה ומאידיאל. לא כולם מטומטמים ומנוצלים. יש ביניהם כמה אנשים בוגרים מאוד ורציניים מאוד. מבטיח לך.

    ואגב, לא הבנתי מה הכוונה ב”תנאי פרסום דרקוניים”. תחושתי שאינך מכיר את האתר ואת הנהוג בו כלל.

    וכמו כן, סתם, לידיעתך, הכותבים מתוגמלים בשווה כסף (ובקרוב נעבור למודל של תגמול דומה למקובל באתרים אחרים – אם באמצעות אדסנס של גוגל, ואם באמצעות תשלום פר צפיות) ומקבלים מאתנו מצלמות, רשמי-קול ושאר עזרים טקטיים לביצוע המלאכה. יום טוב, בכל מקרה.

    שי

  9. עופר on 30 במרץ, 2008 20:36

    תראו חברים… קראתי וממש לא הבנתי מה הבעיה פה.
    קינאה? אולי. אני כתב “סקופ”, אני כותב בסקופ קרוב לשנה, ובפרק הזמן הזה הצלחתי להביא לכל כך הרבה שינויים שכשאני מסתכל אחורה… אני גאה, אישתי גאה, בני שיגדל יהיה גאה, המשפחה והחברים גאים.
    הצלחתי להביא לשינוי ולהאיר את הנקודות שאיש לא רצה להתעסק עימם.
    אנא ממכם, בטרם תקפצו כמו עדר ותשמיצו רק כי כך נוהג בעל הבלוג הזה, רק לרגע קט כנסו לדף הכתב שלי והתרשמו… מבטיח שלא תתאכזבו:
    http://www.scoop.co.il/user_homepage.html?reporter_id=3119

  10. צילה on 30 במרץ, 2008 20:37

    לכל המלינים על הא ועל דא. גמני כותבת בסקופ, לא מהיום כבר יותר משנה. לא אל תטעו אני לא ילדה, לא מתבגרת ולא בשנות ה 30, אני ילדה גדולה, בת 40. עכשיו וודאי תגידו מה יש לה לעשות מלבד לכתוב שם ? שתנקה את הבית, תבשל לבנות שלה, תחנך אותן ובסוף היום תיתן לבעלה. אז ככה אחת החולות של החברה שלנו כיום, והחברה הישראלית בפרט היא חוסר הסולידריות. ברגע שקיים חוסר סולידריות נוצרות מיני חולות רעות עד כדי ירידה לעברינות, הרי כל אחד דואג לתחת שלו.
    אז אנחנו לא מאלו שיושבים על הספסל בגינה הציבורית ומקטרים באנלוגיה לשני הזקנים מהחבובות, אנחנו אלו שיוצאים לשטח, מרחרחים ומוציאים את הזבל שמנסים לטאטא מתחת השטיח הן הרשויות והן מוסדות.
    במקום לשבת כאן ולשים ללעג את האתר, קום הצטרף לסקופ ונסה לבצע את המהפכה הקטנה שלך.ודרך אגב, אדם שטורח ועושה לא תמיד יעשה דברים על מנת לקבל פרס.
    ולסיכום: תלמד ממני, אם מדברים עליך (סקופ) סימן שאתה מעניין אותם. הבעיה מתחילה כשמפסיקים לדבר עליך, אזי אתה לא מעניין יותר אפחד.
    שבוע נפלא!
    צילה חפש אותי שם

  11. איציק on 30 במרץ, 2008 21:25

    לדעתי, עדיף לחשוב על מה שבור ואיך מתקנים אותו. פנייה שכזו, גם אם נכתבה עם המון רגש ואמת, קשה לי להאמין שתועיל.

    אתם רוצים לקבל מכתבים יותר, תנו להם יותר. אני מבין שהמודל הוא ללא תשלום, אבל אפשר לצ’פר בדרכים אחרות. למשל להבליט יותר את הכתבים הטובים, או אולי לפתוח מערכת בלוגים צדדית, בה יוכלו הכתבים להתבטא גם ללא עריכות. כך גם יוכלו לכתוב שם את מאמרי הדעה, וכתבות ישלחו למערכת.

  12. עידו קינן on 30 במרץ, 2008 21:36

    עופר – “בטרם תקפצו כמו עדר ותשמיצו רק כי כך נוהג בעל הבלוג הזה” – הפוסט הזה עשוי 100% עובדות והבאת דברים בשם אומרם. איפה בדיוק השמצתי?

    גולדן, אני כותב בלוג שלא למטרות רווח כספי מיידי, אבל אין שאלה בכלל שהוא תורם לי למוניטין, שאולי אי אפשר לכמת בדיוק אבל בהחלט שווה כסף. לעניין המודל הנאצל של כתיבה חינם, אחת הבעיות במקרה של סקופ היא מראית העין ותחושת הכותבים המתנדבים, שכן בניגוד לפרוייקטים חופשיים מבוססי תוכן מתנדבים כמו פיירפוקס וּוויקיפדיה, בסקופ מושקעת קרן הון סיכון ויש בראשו קבוצה של מקבלי משכורת, ואולי זה מנקר עיניים.

  13. דן בונבידה-סקופ on 30 במרץ, 2008 21:40

    אני מבין את הפחד של העיתונות הכללית ושל הדוברים למיניהם מאיתנו. אנחנו מערערים את הבלעדיות שלהם על אספקת המידע. פתאום יש חדשות גם מדימונה ומירוחם, מעכו ומשלומי. הם הופתעו לגלות שקיים עולם מחוץ למסעדת הבראסרי, ושתושבי הפריפריה מחוברים לאינטרנט.

  14. עופר on 30 במרץ, 2008 22:06

    עידו, לא צריך פירוש רש”י בכדי להבין את הנימה בה נאמרו הדברים. נכנסת לקישור שלי? תגיד לי באמת ובתמים, מה דעתך. ברור שכולנו רוצים להרוויח משהו..כרגע הסיפוק מהעשייה מספיק, כרגע!

  15. The Daily Dolly 30/03/2008 at The Daily Dolly on 30 במרץ, 2008 22:34

    […] קינן כותב על Scoop.co.il ומצליח, בתגובות, לנסח את הדבר שהכי מפריע לי במודל עליו […]

  16. דורה on 31 במרץ, 2008 00:30

    נו, באמת. אף אחד כבר לא הולך לבראסרי.

  17. נמרוד אבישר on 31 במרץ, 2008 06:55

    אני בכל זאת אנסה לשמש קצת פרקליטו של השטן, ורק לצורך גילוי נאות – שי גולדן, על אף שמעולם לא פגשתי בו, הוא אחד האנשים החביבים עליי בעיתונות הישראלית עוד מהתקופה שהיה מבקר טלוויזיה וברשת הישראלית עוד מהתקופה שבה החזיק את הבלוג שלו בבלוגלי. אני לא כותב בסקופ.
    כש”עבדתי” במגזין במה (אני קורא במושג העבודה משהו שמקבלים עבורו תמורה בפפלים, לא במוניטין. פאק לוט אוף מוניטין זה עשה לי, אבל זה כבר סיפור אחר) נתקלנו לא אחת בקשיים דומים. שם, אגב, זה היה מסובך בהרבה, מכיוון שהמגזין לא עוסק בחדשות אלא רק במה שבמסדרונות החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית מכנים “כתבות צבע”; קרי, ביקורות סרטים, ספרים, הצגות, ניתוחים פוליטיים (שנבדלים ממאמרי דעה, כמובן) וכיו”ב. הגבול בין מאמרי העומק השונים למאמרי דעה היה דק ונחצה לעתים תכופות מדי. כל הדברים שגולדן דיבר עליהם במייל שלו היו תקפים גם שם: צוואר בקבוק, בעיה של עמוד ראשי, מראית עין של חוסר רצינות, עורך ראשי שתולש שערות בלילה כי הוא צריך לבחור שלושה מתוך עשרים מאמרים שכולם מאמרי “אני חושב ש…” ורובם לא מספיק טובים כדי להיכנס אפילו למדור דעות להכניס היום, ואין לו מושג איך לגרום לזה להיראות טוב.
    והייתה תקופה שיצאה הנחיה (אמנם לא במייל, אלא בפורום כותבים נסתר מעין) שלא כותבים יותר מאמרי דעה. לא מקבלים יותר מאמרי דעה. אם יש לך דעה, תפתח בלוג. אני הייתי בערך היוצא מן הכלל היחידי. כי פלטפורמה שמתיימרת להיות פלטפורמה עיתונאית רצינית, לא יכולה להפוך להיות בימת נואמים בהייד פארק.

    מי שכותב בסקופ כותב בהתנדבות. הוא יודע שהוא כותב בהתנדבות, הוא מבין את זה, הוא בוחר לעשות כן, וסיבותיו עמו. בין אם הוא מחפש חשיפה ומוניטין (שיהיה בהצלחה)ובין אם הוא עושה זאת מכל סיבה אחרת, קשה לחשוב על מישהו ששותף בפרויקט כזה בהתנדבות ולא רוצה לראות אותו מצליח. גולדן מופקד על הפיכת הפרויקט למצליח, אבל ברור לגמרי שהוא לא יכול לעשות זאת לבד – הוא צריך לדרבן, לעודד, לבקש, לחזר על הפתחים של כותביו המתנדבים – אני מניח שזה לא פשוט. לעזאזל, כשאני צריך לבקש משהו מהעורכים בבמה חדשה אני תמיד מרגיש כמו קבצן, וזה למרות שאני מתנדב שם בעצמי.
    אז מה בעצם כל כך לא בסדר פה? מה כאן הסיפור? שסקופ מפנה את כתביו למקומות שקל להוציא מהם סיפור? מה הנזק בזה? שגולדן, בניסיון להמריץ את הכותבים, שטח בפניהם את המצב שהוא נמצא בו? הרי כולנו יודעים שלא מספיק להתנדב, צריך גם לעשות את זה כמו שצריך. הנחת היסוד היא שאם התנדבת למטרה מסוימת, אתה צריך לסייע בהשגתה.
    אני שמח על הדיון הזה. אני שמח ששי מעורב בו, זה מתאים למה שאני חושב עליו. אני גם מבין את הצורך של אנשי פרופסיה (ולית מאן דפליג שעיתונאות היא פרופסיה) לסנוט בחובבנים. יחד עם זאת, לא ברור לי מה האפקט שמנסים עידו והמגיבים להשיג כאן. מי שלא רוצה לעבוד ללא תמורה, לא עושה את זה. מי שעושה את זה – וודאי שהוא לא חייב שום דבר לאף אחד (הרי אף עורך עיתון מודפס לא היה מוציא מייל כזה; לכל היותר הוא היה מוציא מכתב פיטורים), אבל כל עוד הוא מתנדב, יהיה נחמד מצדו ליישר קו עם מה שהאתר צריך.
    ויש לי עוד כמה דברים לומר, אבל כתבתי מספיק, אני חושב. אולי המשך בבלוג שלי, אם וכאשר הוא יתחדש.

  18. שוקי (כותב בסקופ) on 31 במרץ, 2008 08:49

    אז מה אם אנשי מערכת “סקופ” מקבלים תגמול כספי (משכורת) והכותבים לא? זו עובדה גלויה שידועה לכותבים ב”סקופ”. התנאים שקופים – מי שרוצה כותב ומי שלא – גם טוב. מה הבעיה בדיוק?
    “סקופ” מספק פלטפורמת תוכן בעלת מאפיינים מוגדרים – כמו כל מערכת תוכן אחרת. בקצה של כל מערכת תוכן תמצא מישהו שמרוויח כסף – זה יכול להיות העורך וזה יכול להיות ספק התשתית.
    לכותבים ב”סקופ” מניעים שונים ומשונים – כל אחד ומניעיו. בסופו של דבר אנשים כותבים כי הם מאמינים שהם מקבלים, או יקבלו, בתמורה ערך כלשהו – ולא כל ערך נמדד בכסף.

  19. דורה on 31 במרץ, 2008 11:12

    די כבר. אני מבינה שאנשי סקופ צריכים להרגיש מקופחים ומושפלים כדי לשמר את הילת המרד, אבל שאר המגיבים כאן — איפה ראיתם “השמצות” ו”לסנוט בחובבנים” בפוסט? מגיב אחד קפץ על סקופ והחלטתם שלזה בטח התכוון המשורר? עידוק מפרסם “הדלפות” (פחח) כאלה בבלוג כי הן נראות לו מעניינות. לא בכל דבר צריך לחפש מזימות.

    אישית אני חושבת שהמודל של סקופ בסדר גמור (אם כי הוא לא עובד בינתיים, כפי שגם שי הודה במכתב), והמכתב של שי עורר בי רצון לקרוא הידד. רק הטון — אם כבר מדברים על העניין הדי מינורי הזה — מעט מוזר בעיניי. אני מבינה מאיפה הוא בא, אבל אני לא יודעת איך הייתי מגיבה אליו. כבר יצא לי לעבוד בהתנדבות ולשמוע נזיפות בטון כזה מאחד ה”בוסים”, אבל זה היה מבן אדם שגם הוא עבד בהתנדבות.

  20. ציפי צבי (כותבת בסקופ) on 31 במרץ, 2008 12:14

    לכל המלינים ו/או המשבחים: אילו היו חושבים בעלי אתר סקופ על אחד כמו שי גולדן לפני ולפנים (ולא רק בחודשיים האחרונים), אין ספק שסקופ היה משיג כבר מזמן את מטרותיו…
    יפה נאומו של נמרוד אבישר! ממש יפה והוגן!

  21. איציק on 31 במרץ, 2008 12:20

    באמת שרציתי לתת הזדמנות לאתר ולתכניו, במיוחד אחרי האיזכור כאן והתגובות של העורך וכתבים מהאתר. אלא שאז נתקלתי בכתבה הזו:

    http://www.scoop.co.il/article.html?id=15406

    וסתם התעצבנתי.

  22. שי גולדן on 31 במרץ, 2008 12:48

    דורה, אני לא רואה בזה נזיפה. יש מושג מקסים באנגלית, שנקרא Pep-talk, וריאציה על שיחת מוטיבציה. מאמנים נוהגים לדרבן את השחקנים שלהם בחדר ההלבשה כדי שיעלו עם אש בעיניים למגרש. יישמע לך מגוחך אולי, אבל אימנתי פעם קבוצת ילדים בקט-סל, אי אז בנעוריי. האמיני לי שהלהט, התשוקה והאנרגיות שהבאתי לאימון של ילדים בכיתה ה’, לא נפלו מאלה של צביקה שרף במכבי ת”א.

    כך גם בסקופ, העובדה שמדובר במתנדבים ובעיתונאים מרצון לא גורמת לי להתייחס אליהם כמו אל כיתה טיפולית. נהפוך הוא. אני נוהג בהם באותו כבוד ובאותו טון שאני נוהג ושנהגתי בעיתונאים שלי, בימים שערכתי עיתונאים בשכר ושעמדתי בראש מערכות בכלי תקשורת מסורתיים יותר. אני לא חושב שזה נוזף – אני חושב שזה הוגן וישר, ובעיקר מעביר להם את התחושה שלי, שאני עומד בראשה של מערכת אמיתית, עם עיתונאים אמיתיים – ושהיחס שאני נותן להם הוא היחס שאני מצפה לקבל בחזרה, ברמה של אדם לחרו וברמה של איש מקצוע לאיש מקצוע.

    ואני מבטיח לך, אגב, דורה, ששום מייל פורוורד שיגיע אליי בעניינך ב”כלכליסט” או בכל עניין אחר, לא יועבר הלאה, בטח לא לפירסום. את יודעת, עניין של אתיקה. אולי “אתיקה” אינה המילה הנכונה. אולי “הגינות” היא המילה. הרי דיברנו בינינו ערב פירסום הכתבה, יכולת לשאול אותי על המכתב. העדפת שלא. אני מכבד את הבחירה שלך. זו עבודתך וגם אני מתפרנס בדיוק מאותו ענף. אבל, את יודעת, הכתבה עשתה אצלי רושם של מישהו שהגיע לכתוב סיפור כשהסוף שלו ידוע מראש ועכשיו רק חיפש את ההוכחות לטענה שלו. קוראים לזה לסמן מטרה. את העובדות שלא מתיישבות עם הטענה שלך – סילקת החוצה. את הגידול האדיר בתנועה באתר. את קצב הרישום המוגבר של הגולשים בו. את העובדה שהוכפל קצב העלאת וכתיבת האייטמים באתר. היו שם גם כמה שגיאות עובדתיות שנפלת בהן – אבל לא נתחיל לעשות פנקסנות. כולנו עיתונאים וכולנו נופלים פה ושם. גם לך מותר. גם לי זה קרה בעבר, בטח יקרה בעתיד. ועדיין, יש את הקטע הזה – שכאשר מראיינים אדם לכתבה, שואלים אותו את כל השאלות. בעיקר את הקשות, אגב. ואם היית שואלת את השאלות שהעלית בכתבה בנחרצות שכזאת כטענות מוצקות, אני מבטיח שהיית מקבלת תשובות. אולי לא טובות, אבל תשובות. אבל, עזבי, חפיף, אני מתחיל להישמע לעצמי כמו חצוצרן עם זמבורה שבורה. לא מתאים. רק בריאות וכו’.

    ועדו, קראתי את הטענה שלך בעניין האחזקות של קרן ההון סיכון בסקופ. ואם אני אספר שהבעלים של סקופ נכנס לפרוייקט הזה ממקום ציוני לגמרי, מטעמים של השקעה ברעיון שבעיניו הוא תמצית הדמוקרטיה, זה יעשה לו ול”סקופ” טוב בעיניך? אני לא יודע. אבל זו האמת. שלוש דקות עם האיש והיית מבין שבכל הנוגע ל”סקופ”, לפחות, כסף הוא לא האישיו שמנהל אותו. כן, הוא לא רוצה להפסיד ולהנשים את הדבר הזה עד קץ הימים, אבל הוא נכנס לעניין ממקום אידיאולוגי לגמרי. בכל מקרה, בלי קשר לפוסט הזה – אחלה בלוג יש לך. תבורך. יאללה, סלאמת.

  23. עידו קינן on 31 במרץ, 2008 13:15

    גולדן, ההשקעה הכספית בסקופ לא מכתימה אותו בעיניי – להיפך, טוב שיש עוד כלי תקשורת בארץ, טוב שכסף חדש נכנס לשוק הזה, וטוב שיש לסקופ עורך ראשי מנוסה שיכול לנתב את האתר לכיוון של עיתונות מקצועית וביקורתית.

    מה שאני כן אומר זה שיכול להיות שהעובדה שיש כסף ומקבלי משכורות במיזם הזה עלולה לפגוע בתחושת השליחות של הכותבים המתנדבים.

    ואולי אני טועה, וזו בכלל לא הבעיה של סקופ, או לא הבעיה העיקרית.

  24. דורה on 31 במרץ, 2008 13:16

    אם הכתבה לא היתה עוברת שינויי צורה עקב אילוצי העיתון, היא היתה הרבה יותר ארוכה ופחות נחרצת. זה לא אומר שהיית מרוצה ממנה או אפילו חושב שהיא הוגנת, אבל היה לי יותר קל לדון עכשיו על הפרטים. המסקנה שלי בעינה עומדת, ואם אתה רוצה לקרוא לזה סוף ידוע מראש, אז אוקיי. הוא ידוע מראש כי זה מה שראיתי כשהסתכלתי על סקופ. אגב, ממבט בעולם נראה שזה מה שקורה באתרים כאלה באופן כללי. אני אשמח מאוד אם סקופ בפרט והתחום הזה בכלל ימצאו את עצמם, ואם אפשר אז בשבועיים הקרובים, כי אלוהים יודע שיש צורך בעיתונות אלטרנטיבית.

    אתה צודק לגבי המייל — היה יותר הגון להזכיר אותו בטלפון.

  25. שי גולדן on 31 במרץ, 2008 13:54

    עידו, אתה יודע, גם בויקי יש מישהו שמקבל משכורת. אנשים טכנולוגיים, אנשי תפעול ואחרים. אין כמעט מיזם בעולם – נאצל ככל שיהיה – שאין בו מקבלי שכר. עמותות הכי קדושות והכי חשובות, יש בהן מישהו שמקבל שכר, גם אם קוראים לזה “החזר הוצאות”, או ווטאבר. ביוניצ”ף יש אנשים על הפיירול, כך גם בקרן הפליטים של האו”ם ובגרינפיס ועוד ועוד. אבל, אתה יודע, הרגשה ונראות כלפי חוץ הם עניין סובייקטיבי, קשה להתווכח איתם. אני מניח שברגע שסקופ יתחיל לעבור משלב האינקובציה שלו לשלב הנוכחות המשמעותית ברשת – גם הדיון בעניינו ישא טון אחר (אולי, אגב, יותר ביקורתי), אבל, כאמור, אין טרוניה ואין קנוניה. לא כועס ולא מריר ולא כלום – באמת. בסך הכל, בגבולות הז’אנר, מה שנקרא, זה פייר פליי לגמרי להעלות את התהיות האלה ולתמוה את התמיהות. לגיטימי באימא של הלגיטימי.

    ודורה, גם כאן, אין כעס ואין טרוניה ואין קנוניה. סתם, אכזבה קלה. אבל נתגבר, יהיה בסדר. זה המשחק, אני מקבל את החוקים שלו עליי ומחיל אותו גם על עצמי כשנוח לי, אז לפחות לא אהיה צבוע גדול מדי. חבל על המייל שלא הוזכר, אבל, כאמור, עבר, נשכח, מת. עוברים הלאה.

    ולמקרה ששכחתי – נמרוד אבישר שולתתת! מכיר אותו עוד מימי הבלוג שלי והוא אחד הכותבים הכי מעניינים ברשת היום.

    יום טוב. ביי.

  26. רחביה ברמן on 31 במרץ, 2008 15:31

    עידו, חבל שעיתונאי מצוין כמוך נופל בספין עלוב של רשת מוזס. :-)

    התחקיר שנכשל היה ניסיון ראשון מסוגו, ולא עליו ועל שכמותו ייבנה סקופ. הוא גם נעשה בעצם לבקשת הכותבים. סקופ הוא מיזם חדשני והוא עוד לומד איך להפעיל את איבריו. הסיפורים הכי טובים שלנו מגיעים אלינו לגמרי מיוזמת הכתבים, והם מגיעים כל הזמן.

    הייתי מוסיף דברים, אבל אני בדיוק כותב על זה משהו. כשיתפרסם, תקרא ותגיב :-)

  27. OMG » צריך לרסן את הנטייה הטבעית להתנשא on 31 במרץ, 2008 20:37

    […] הרחבה מעניינת + דיון עם שי גולדן וכתבי סקופ בחדר 404. […]

  28. גידי נקודה גוב • עומדים בשער על וורדפרס • שאול פרחיו בגוגל • ועוד : חדר 404 on 14 באפריל, 2008 02:01

    […] במכתב המאוכזב ששלח עורך אתר חדשות הגולשים סקופ, שי גולדן, לכתבי האתר, הוא התלונן על ריבוי הדעות ומיעוט החדשות באתר: “הדבר ממנו אתם חוששים יותר מכל, קורם עור וגידים, ולא מיוזמתי ולא באשמת המערכת: האתר הזה הופך לבלוגיה אחת גדולה”. […]

  29. ולדי on 16 באפריל, 2008 23:03

    תגובה לשי, באיחור אופנתי של שבועיים וחצי:

    למה לכתוב בלוג? למה לכתוב בכלל?
    אני לא יודע. ברצינות. אולי זו הסיבה שאני עצמי לא כתבתי שום דבר משמעותי כבר חצי שנה. הבנתי שכרגע, במקום שבו אני נמצא אני יכול לשנות בשתי ידיי הרבה יותר מאשר בכתיבה באינטרנט. מסתבר שכשאני עסוק פיזית ברפורמציה של הסביבה הקטנה שלי, אין לי יותר מדי צורך לקטר מעל גלי האתר.

    מה שאני מנסה לומר, בין היתר, הוא שכתיבה באינטרנט ב-99% מהמקרים היא נחלתם של גרפומנים, ובהינתן העובדה הפשוטה הזו – סביר להניח שהכתיבה שלהם (וגם, בוא נהיה הוגנים, שלי) לא תשנה כלום.

    היו זמנים שבהם לומר למישהו “אני אכתוב עליך בעיתון” עוד גרמו לו לרסן את עצמו מלעשות עוול זה או אחר. היום הזמנים השתנו. אנשים משתינים בקשת על החוק, הסדר הטוב, על המוסר, ומניחים על כל אלה ועל כולנו שטרונגול גדול בלי לחשוב לרגע “מה יגידו השכנים”. לאף אחד לא אכפת מהשכנים, מהעיתון, מבלוג זה או אחר או מאתר כמו “סקופ” שלוקח גרפומנים ומנסה לתעל את האנרגיה שלהם לאפיקים שיניבו לו רווח מסינדיקציה של אייטמים חדשותיים לכל מיני אתרים אחרים.

    יש בארץ מספר קהילות פורחות שעוסקות בחדשות ואקטואליה. הקהילה של rotter.net היא, אולי, הבולטת שבהן, ובה כותבים מדי יום עשרות רבות של אנשים, וקוראים אלפי גולשים. אולי אפילו אפשר לומר שהרב רוטר הצליח איפה שאתם נכשלים, והוא אפילו לא מחלק לגולשים שלו מצלמות ו”שווי כסף”. אז מה העניין, בעצם?

  30. One נגד כולם » בלוגיקה on 8 במאי, 2008 14:22

    […] של שי גולדן, עורך סקופ, לכותבי האתר נחשף על ידי דורה ופורסם גם אצל עידוק, גולדן וחברי סקופ הגיעו להגיב. הם ניהלו שיח. בשורה […]

  31. ארז on 17 ביוני, 2008 09:27

    תגידו לי, אתם החבר’ה בסקופ, רוצים כבר לקנות את הכתיברית “סקופ” או שאני מוכר את זה לחברת סקופ?

    תודה.

  32. יש לי סקופ בשבילכם: לתוכן חינם יש מחיר : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן on 9 בינואר, 2009 12:21

    […] מן הארכיב: האם ל-scoop יש זכות קיום? 9.01.2009 / 12:12 | בנושאים 404, Press, Release, עיתונות […]

  33. בג”צ ללע”מ: שנו תנאי הענקת תעודות עיתונאי לאתרים | חדר 404 • הבלוג של עידו קינן on 14 באפריל, 2010 17:33

    […] הארכיב: יש לי סקופ בשבילכם: לתוכן חינם יש מחיר • עורך scoop.co.il, שי גולדן, תוהה אם יש לו זכות קיום 14.04.2010 / 15:59 | בנושאים 404, אינטרנט, עיתונות […]

פרסום תגובה