מכירת ניקסון ומכירת הליכוד

ב-1978 הוציא אלכס אנסקי את הספר “מכירת הליכוד” (הוצאת זמורה, ביתן, מודן). אנסקי היה חבר בצוות התעמולה של הליכוד, וחשף בספר את אחורי הקלעים של הקמפיין שהוביל למהפך 1977. ספר מרתק ומומלץ, אפשר למצוא אותו בחנויות ספרים משומשים ובאינטרנט (ככה אני קניתי אותו, מסוחר ספרים משומשים מקוון).

זהו שער הספר, שעיצב דוד טרטקובר:

צילום של מנהיג הליכוד מנחם בגין מניף את אגודלו בתנועת נצחון, מוטבע על פחית שימורים. המסר פשוט וברור: הליכוד ומנהיגו נמכרו כמוצר צריכה, כמו מלפפונים חמוצים.

עשור לפני כן, ב-1969, פרסם ג’ו מקגיניס ספר בשם “The Selling of the President 1968”, ובתרגום חופשי “מכירת הנשיא 1968” (הוצאת סיימון ושוסטר), שעסק פחות או יותר באותו נושא: אריזה, שיווק ומכירה של מועמד פוליטי כמוצר צריכה, במקרה הזה ריצ’רד ניקסון, שנבחר לראשונה לנשיאות ב-1968, נבחר לכהונה שנייה והתפטר בעקבות פרשת ווטרגייט.

הנה שער הספר, שלפי מה שאני מצליח ללקט באינטרנט, עוצב על ידי לורנס רצקין (Lawrence Ratzkin):

צילום של ריצ’רד ניקסון מוטבע על חפיסת סיגריות. המסר פשוט וברור: המנהיג נמכר כמו מוצר צריכה, אף שהוא מזיק לבריאות.

יש פה הרבה יותר מהשראה: שמו של הספר הישראלי ושערו כאילו הועתקו מהספר האמריקאי בשינויים קלים בלבד.

אנסקי וטרטקובר מכחישים

מצאתי דמיון עז בין העטיפה שעיצבת לספר “מכירת הליכוד” ובין העטיפה של ספר שפורסם עשור לפני כן, “The Selling of the President”, העוסק בקמפיין של ריצ’רד ניקסון. האם ראית את העטיפה של הספר האמריקאי לפני שעיצבת את שלך? האם מדובר בהשראה מודעת?
טרטקובר (באימייל): “אכן הדמיון בין שתי העטיפות ‘עז’, זאת הפעם הראשונה שאני רואה את עטיפת הספר האמריקאית שאני מניח שהיה מקור השראה לספרו של אנסקי.

“הפתרון שהבאתי היה הפתרון הטבעי והמתבקש לשמו של הספר ולקונספט שלו, אני מודה לך על שצרפת את העטיפה האמריקאית שבעיני יותר מוצלחת מקופסת השימורים הישראלית”.

***

תהיתי אם כתבת את הספר שלך בהשראת “The Selling of the President 1968”.
אנסקי (בשיחת טלפון): “לא. אם יש דמיון – יש דמיון, אבל אני באמת כתבתי אותו מיד אחרי הבחירות”.

ולא בהשראת הספר האמריקאי? כי גם השם וגם העטיפה דומים.
“לא, אין לזה.. ‘מכירת הליכוד’ זה שם שבדיוק בחרנו ממש לפני הסוף, כי אז השתמשו גם בתקשורת במילים ‘למכור את המפלגה, למכור את המועמד'”.

זו היתה הפעם הראשונה..
“”…שהשתמשו במילה ‘למכור’, ‘למכור’ בשפה העברית. ובאופן טבעי לקחנו את זה מן הפרסומים בעיתונים והדבקנו את זה לשם של הספר. ואחר כך זה היה מתוך דברים […] שהיו בישיבות”.

תגובות

14 תגובות לפוסט “מכירת ניקסון ומכירת הליכוד”

  1. דורה on 25 בנובמבר, 2008 18:00

    בסולם של 1 עד 10, זה פוסט שווה.

  2. עמרי on 25 בנובמבר, 2008 18:21

    אתה בטוח שב69 סיגריות נתפסו כמזיקות לבריאות?

  3. אסף שגיא on 25 בנובמבר, 2008 18:27

    כמוניקסון =)
    (כמוני + ניקסון)

  4. דובי on 25 בנובמבר, 2008 18:46

    אני לא חושב שזה בלתי סביר שהגיעו לשם ולעיצוב הללו בצורה עצמאית בשני הקשרים שונים. בהחלט יכול להיות שהקשר, אם יש, הוא עקיף: הספר על ניקסון יצר שיח על “מכירת פוליטיקאים כמוצרי צריכה”, ולבסוף אותו השיח הביא לצורת חשיבה דומה אצל אנסקי (ושאר חברי הקמפיין וכלי התקשורת שדיווחו עליו) ואצל טרטקובר.
    שזה, אם תשאל אותי, סיפור הרבה יותר מעניין מסתם השראה ישירה. בהנחה שהוא נכון, כמובן.

  5. אמיר on 25 בנובמבר, 2008 18:57

    השאלה היא מה יש בתוך הספר על בגין, והאם אפשר ללמוד דבר או שניים לגבי האופן שבו מוכרים פוליטיקאים היום.
    ואני חושב ששתי העטיפות שואבות מאנדי וורהל.

  6. גדי שמשון on 25 בנובמבר, 2008 19:00

    הספר של אנסקי אכן מרתק, ועיצוב העטיפה בהחלט יכול להיווצר על ידי יותר מצוות עיצובי אחד. מוכרים פוליטיקאי, פוליטיקאי זה כמו מרגרינה, כמו סיגריות, כמו בקבוק קולה, יאללה נעצב משהו שנראה דומה. לפעמים מוחות באמת חושבים דומה. אפילו לעתים קרובות, למרבה הצער.

  7. ראובן on 25 בנובמבר, 2008 19:22

    וואו, חומר ישן תמיד יותר מרתק

  8. ניבה on 25 בנובמבר, 2008 19:37

    בלי קשר לשאלת ההעתקה המכוונת או לא, אני תוהה אם שימורים זה כמו קופסת סיגריות. קופסת שימורים בהקשר הישראלי מייצגת צרכנות, אבל צרכנות צנועה וסגפנית, בניגוד לסיגריות שהן שיווק וצריכה פשוטים אבל ראוותניים. אם היו שמים את בגין על פחית קוקה קולה אפשר היה לדבר על שיווק אגרסיבי ובוטה.

  9. מאור קפלנסקי on 26 בנובמבר, 2008 08:21

    איזה פוסט מתוק!
    מדהים לגלות שהיה מיתוג אישי לפוליטיקאים גם 30 שנה לפני אובמה – פשוט לא קראו לזה כך..

  10. שחר שמש on 26 בנובמבר, 2008 10:06

    יש לי הצעה לפוסט בשבילך. למה שלא תיקח דולפין, כריש וליוויתן בתנוחות דומות, ותראה שמישהו העתיק? :-)

    הנקודה היא שתנאים חיצוניים דומים נוטים לייצר פתרונות דומים, גם אם אחד מהשלושה הוא בן לשושלת ארוכה של שוכני ים, והשניים האחרים הם בנים של יצורים שיצאו מהים, עלו על היבשה, ואז החליטו שלא מספיק טוב שם וחזרו לים.

    שחר

  11. אריאל on 26 בנובמבר, 2008 15:18

    זה תופעה ידועה ומוכרת בעולם הפרסום.
    אני זוכר את השער של מוסף 7 ימים של “ידיעות אחרונות” אחרי הניצחון של קדימה כאשר לוגו קדימה הופיעה על שורה של מוצרי צריכה קרי ככה מכרו לנו פלגה כפי שמכוכרים מוצרי צריכה. דווקא היית צריך להביא את התמונה הזאת. כתמונה שלישית לאוסף.

    יש אתר המתמחה (מצ”ב לינק) בנושאים האלו של פרסומות שדומות וצריך להבין שלא תמיד מדובר בהעתקה.
    בסופו של דבר בעידן הפוסטמודרניסטי כולנו ממחזרים ואף אחד לא באמת מחדש.
    http://www.coloribus.com

  12. כRובי on 26 בנובמבר, 2008 20:33

    כתבת שהספר נקנה כמשומש דרך הרשת – איזה אתר מציע מגוון ספרים משומשים לרכישה מקוונת? תודה.

  13. עידו קינן on 27 בנובמבר, 2008 12:43

    כRובי, קניתי אותו מכאן.

  14. נמרוד ברנע on 25 באפריל, 2009 03:49

    מה שמצחיק זה שיש לי את הספר, הוא מונח ממש מעל השולחן שלי, ואספתי אותו באחד מהפשיטות שלי.

פרסום תגובה

עליך להתחבר כדי להגיב.