ואיזה אירוני זה שלוּ גריג מת בכיכר רבין
דוד ורטהיים כותב בנענע10 על השימוש הלא-מוצדק והמטעה שהתקשורת עושה בשמה של תוכנית הריאלטי “האח הגדול” כמקדם סקרנות לכתבות:
מי לא מכיר את המושג באזז-וורד? עיתונאים, פרסומאים ואפילו יח”צנים ובעלי עסקים קטנים – כולם רוצים להיות חלק מההצלחה ולהשתמש בחבורת הדיירים שמסעירה את המדינה, בין אם כדי לייצר עוד דפים נצפים ולהגדיל את הטראפיק ובין אם פשוט כדי למכור יותר. השיטה כאמור, מוכרת: כתבות או מודעות התופסות טרמפ על הבאזז של “האח הגדול” במטרה לצוד כמה שיותר אנשים לצרוך תוכן אחר לחלוטין, שקרוב לוודאי שמעולם לא היו נחשפים אליו אלמלא לאון או ונסה היו מתנוססים מעל.
בין הדוגמאות שהוא מונה שם מביא ורטהיים כותרת מדה מרקר, “‘האח הגדול’ גרסת נייס: תשווק מערכת לאיתור פעולות חריגות באמצעות האזנה לטלפון ולתקשורת הנתונים”, וכותב:
ב- Themarker לדוגמא, החליטו שגם כתבה העוסקת במכשירי ציטוט [כך במקור; ע”ק] והאזנה של חברת היי טק, תגרוף הרבה יותר צופים אם הכותרת תדבר על “האח הגדול”.
דוגמה נוספת:
בשער מוסף “סופשבוע” של מעריב מהיום (13.11), מתגלה כותרת מפתיעה: “האח הגדול”. כתבת השער, העוסקת בטכנולוגיה המודרנית המגשימה את נבואות הספר “1984”, אינה קשורה לתוכנית הטלוויזיה, מקסימום נוצרה בהשראתה (מה שלא פחות מקומם), אך השם? או השם.
אלא ששתי הכתבות הללו עושות שימוש לגיטימי לחלוטין בביטוי השחוק “האח הגדול” במשמעותו המקורית. אני תוהה אם ורטהיים קרא את הספר “1984”, או בכלל מודע לקיומו.
ועוד בעניין “האח הגדול”, הפעם התוכנית, תומר ליכטש מציע סיבה לכך שארז טל ואסי עזר מבזים את עצמם בהנחייתה:
מן הארכיף: לא רק תוכנית טלוויזיה של נשיונל ג’יאוגרפיק: נמר טרף ג’ירפה במציאות!
תגובות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
היי עידו, ראשית נעים להכיר. ביקורת קצרה על הביקורת:
א. אני מסכים שהדוגמאות שהבאת מהכתבה לא מביעות בצורה המיטבית את טענתי (וחבל שלא הבאת טובות יותר הנמצאות שם), אבל שום שימוש בכתבה על עסקת ענק של מכשירי ציטוט בימים “נטולי אח” לא הייתה זוכה לכותרת הכתבה, מקסימום משנה-במקרה הטוב. מה שמשנה זה הקונטקסט.
ב. לגבי מעריב-בדיוק כמו בסעיף א’-אם היית קורא את הערת הסוגריים שלי היית מגלה שטענתי הושמעה גם לגבי כתבות הנכתבות בהשראת האח. כתבה כמו כתבת השער בסופשבוע, שנגעה לתגים האלק/ביומטרים, ספק אם הייתה מקבלת שער או נכתבת בכלל בימים כתיקונם.
ג. לגבי הערת קריאת הספר-אשאיר לך את התהיות. הן מומלצות בתוספת שוקולד מריר עשוי היטב.
לא הבנתי כלום
אני חושב שאתה נותן כאן לעורכים יותר מדי הנחות. כן, ברור שהמונח קודם לתוכנים בכמה עשורים טובים. וברור שהשתמשו בו בדיוק לתאר את אמצעי המעקב הללו. אך עם זאת, העורכים של TheMarker לא מנותקים מהתקשורת הישראלית, והבחירה בשימוש במונח הזה עכשיו היה בהחלט מודע.
אתה יכול להתלונן, ואני אסכים איתך, שההצלחה של התוכנית ‘גונבת’ לנו מונח מהשפה. אבל זה קורה כל הזמן. אני אתנחם בעובדה שהספר של אורוול יזכר גם אחרי שתוכנית הריאליטי הנוכחית תפנה את מקומה לבאה, או לטרנד הבא.
וחוץ מזה, מה הבעיה שלך עם מכשירי ציטוט? אלה הדברים שאיתם אתה מייצר את הקוביות האפורות האלה שלך, לא?
קראתי והבנתי. אני מזועזע.
היי דוד, נעים גם לי, ותודה שקפצת לבקר.
אתה טוען, אם אני מבין נכון, ששימוש ב”האח הגדול” בימים אלה לא יכול שלא להיתפס כרפרור לתוכנית הטלוויזיה. אבל אם תדפדף באייטמים מהימים שלפני עליית התוכנית בישראל, תגלה שהצירוף “האח הגדול” במשמעותו המקורית היא אחת מהקלישאות הכי משומשות בתקשורת, ובפרט באזורים הטכנולוגיים (גוגל היא האח הגדול, מיקרוסופט היא האח הגדול, חברות הסלולר הן האח הגדול).
הכתבה במעריב גם היא לא נובעת מתוכנית הטלוויזיה. מדובר בכתבה עונתית, שמדי כמה חודשים מתפרסמת כמותה באחד מכלי התקשורת, ובה מספרים לנו איך בריטניה הפכה לפנאופטיקון מכוסה מצלמות ואיך אפשר לעקוב אחרינו דרך הסלולרי ואיך גוגל שומרת עלינו יותר מדי מידע.
ואנא, מכשירי ציתות (האזנה לשיחות של אחרים) ולא ציטוט (הבאת דברים בשם אומרם).
אין עורכים בנענע10?
השגיאה ב”ציטוט” עדיין לא תוקנה. נו מילא, ניתן להם עוד כמה שעות לעלות על זה (אם בכלל).
15 כוכבים על כותרת הפוסט הזה.
דוד, בימים כתיקונם, כשבכנסת דנים ומעבירים הצעת חוק שמכניסה את אזרחי ישראל למאגר ביומטרי ענק, אין כותרת אחרת ואין כתבת שער אחרת מאשר מה ש”סופשבוע” עשה.
אני כבר מחכה לכתבת ההמשך שלך, “כיצד מדורי הספורט מפתים את הציבור הצמחוני עם כותרות ‘עונת המלפפונים'”.
לכל מי שקופץ וזועק “אין עורכים באתר X” או “אין מגיהים באתר Y” בטוקבקים: דעו לכם שהרבה מאוד ערוצים באתרי אינטרנט מובילים הם עבודה של אדם אחד. זה לא תמיד נראה כך, כי יש הרבה שמות של כותבים (שותפי תוכן), אבל הכתב משמש לעתים קרובות כעורך, מגיע, גרפיקאי, פקיד ומה לא – והוא מקבל שכר נמוך בהרבה ממקבילו בכלי התקשורת המודפסים.
אז לפני שמתנפלים על כתב של נענע או העורך שלו בגלל טעויות הקלדה (שבעיניי הן פשוט לא ביג דיל – הן לא מפריעות להבין את הכתבה, הן רק מפגע אסתטי קל) כדאי לחשוב קצת על איך זה להיות במקומו.
ולכן התשובה לשאלה של לירון היא “לא”.
(אגב, לטעות בין “ציטוט” ל”ציתות” זו לא טעות הקלדה[1] אלא “סתם” טעות)
[1]להבדיל מ”טעות הקדלה” או “טע3ות הקלדה” או “טות הקלדה”.
בדיוק מה שרציתי להגיד.
אדר — את רק מחזקת את הטענה. באמת “אין עורכים ומגיהים באתר Y”. וזה באמת לא בסדר. זו הורדת רמת התוכן כדי לחסוך בעלות הייצור שלו, ואין סיבה שקוראים ישלימו עם זה. זה שמאשימים את הכתב או העורך במקום את המערכת — נו. אני מאמינה שאנחנו יכולים לחיות עם זה.
אכן חמור שאין מגיהים ב… בעצם באף אתר אינטרנט, אם אני לא טועה (פעם באתרי mooma וביפ היתה עריכה לשונית, אבל גם הימים האלה עברו מן העולם. כשניסינו להביא מגיהים לnrg בזמנו צחקו לנו בפנים).
אבל אני בכלל רוצה להגיד לעידו ולתומר ליכטש (שהיה מצחיק מאוד בוורדקאמפ), שזה לא יפה לצחוק על אסי וארז.
משתי סיבות:
א. כי הם באמת עושים עבודה מצוינת באח הגדול (אם יצא לכם לראות הנחיה של כל ריאליטי אחר שנעשה אי פעם בארץ אין לכם ברירה אלא להסכים);
ב. אם תשימו לב לגראף של גוגל – הוא לא מזהה חיפושים על ארז בכלל ב-2008. בכלל! וגם על אסי היה יותר באזז אינטרנטי כשהוא הנחה את “אקזיט” ב-2005, מאשר עכשיו. אז אולי הם בכל זאת עושים את זה בשביל הכסף (זה גם באמת נראה כיף).
נכון, קטנוני מצדי, אבל היי – שמעתי שפה זה מקובל.
אני יודע שבדיחות לא מסבירים, אבל אני חייב להבין את משמעות הכותרת.
בעין השביעית יש מגיהים
פחדן אנונימי, זה שילוב של שתי בדיחות זהות טיפולוגית: איזה אירוני זה שרבין נרצח בכיכר רבין, ואיזה אירוני זה שלו גריג מת ממחלת לו גריג.