האמת, או סיפור מסופר היטב: האקטיביסטים נגד סלקום ומקאן
בפרסומות לסלולר לא מוכרים את מכשירי הטלפון, בטח ובטח לא את שירות הלקוחות, אלא חוויית-עולם בת שלושים שניות, שאפשר להגיד עליה שהיא החוויה ההפוכה מזאת של המתנה למוקד השירות הטלפוני: פנטסטית, אסתטית, מרגשת ומפתיעה לטובה. ובעוד החברות המתחרות נוהגות להציג אפריקאים שמחים מחכים למים (ראובני פרידן) או ליליפוטים בעולם לגו (אלדר חומסקי & ורשבסקי), בסלקום (מקאן אריקסון) מציגים סצינות מההווה הישראלי – ששונו והומתקו באופן פנטסטי ומפתיע לטובה.
אפריקאים שמחים מחכים למים:
ליליפוטים בעולם לגו:
הנה, לדוגמה, הפרסומת האחרונה של סלקום מציגה את אחד הפצעים הפעורים בנוף הישראלי-פלסטיני, חומת ההפרדה, מונומנט בן 402 מטר לאי היכולת שלנו ושל שכנינו לחיות יחד – באופן מאוד פנטסטי ודי מרגש. בעולם של סלקום, הדברים ששכנינו זורקים מעבר לגדר הם רק כדורי רגל; ואילו חבורת החיילים הממהרת אל הזירה בג’יפים ובחדוות קרב בעקבות נחיתה שכזאת לא עוסקת בסיכול ממוקד של חשודים בעלי שמאלית מתפרצת, אלא בטורניר כדורגל ספונטני ומשמח. אבל לא זו הסיבה שהעולם בפרסומת של סלקום כל כך פנטסטי ומרגש: בעולם הזה אין פלסטינים. יש, כמובן, מישהו שמחזיר את הכדור מעברו השני של הגדר, אבל הוא לא נראה, לא נשמע, לא מפריע בכלל לאסתטיקה המחוספסת של החייליות האנרגטית והשמחה הזאת, זו המתבטאת בשיר “אחלה בחלה” של הדורבנים. רק מחזיר ת’כדור.
מי שמצא את הפרסומת הזאת מגעילה במיוחד הוא Hippie Witch Doctor, שמסרב למסור את פרטיו או לדבר בטלפון, אבל טוען שהוא היפי מזדקן ושמאחוריו יש חבורה של היפים מורדים, פליטי סיקסטיז ומנענעי-סורגים-מערכתיים. ההיפים האלו הפיקו גרסה סאטירית של הפרסומת הגועלית ההיא, שבה בכל פעם שהכדור נבעט לצד השני, הנסתר, הטרצנדנטי של הגדר, הוא פוגע בראשו ובגופו של פלסטיני כפות ומכוסה ראש, המתכווץ בפחד ובכאב.
סלקום ומקאן עירניים מאוד בתחום יחסי הציבור, ככה שכמה שעות ספורות אחרי שהסרטון הועלה לפליקס, הוא כבר ירד משם. סלקום עשו את מה שאתה עושה כשיש לך טענה רעועה על זכויות ואתה צריך להפטר ממשהו שפוגע בך: אתה שולח מכתב מאיים מעורך דין. סלקום אמרו לתפוז שהפרו את זכויות היוצרים שלהם, ותפוז נכנעו. על החוקיות המפוקפקת של המהלך הזה ועל התגובה המהירה של תפוז כתבתי לעין השביעית ביום שישי, הנה כאן.
עכשיו אותה חבורה של היפים שחררו ליוטיוב סרטון חדש – ובו הם תוקפים את מקאן. “מקאן אריקסון היא סניף של חברה אמריקאית”, אמר לי בראיון מייל אותו Hippy Witch Doctor, “שסיסמתה היא ‘The Truth, Well Told’. אני תוהה איזה מין אמת יש בפרסומת של סלקום”. הסרטון החדש מראה, בהטיה שאפשר לצפות לה מהיפים מזדקנים, את המציאות מהצד השני של הגדר, כלומר, הצד שבו לא משחקים כדורגל יופי אחלה בחלה (בין השאר אפשר לראות שם קטע בלתי נעים של חייל צהל מפרק לאיזה מפגין פלסטיני את הברכיים במכות).
“לפלסטינים בפרסומת אין פנים”, אומר הסרטון, “אבל הנה הפנים מאחורי הפרסומת”, וממשיך להציג תמונות של אילן שילוח, מנכ”ל מקאן אריקסון, עמוס שפירא, מנכ”ל סלקום ישראל, וג’ון דונר, מנכ”ל מקאן אריקסון העולמית. ההיפים הם חובבי עימותים ידועים, כך שהם שלחו את הלינק לסרטון שלהם לכל המנהלים הרלוונטים במקאן העולמית; מעניין אם יישבר השיא של סלקום בהסרת הסרטון, וכמה זמן הוא יחזיק שם לפני שייעלם. יש הימורים?
יהונתן זילבר עורך את makoגברים ו-makoדיגיטל וכותב את הבלוגים זהלאזה וציטוטסגורציטוט
תגובות
16 תגובות לפוסט “האמת, או סיפור מסופר היטב: האקטיביסטים נגד סלקום ומקאן”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
האין קץ לרגישות? האין קץ לרגשי הנחיתות? הכולנו הפכנו לאישה במחזור שעלת 3 קילו במהלך החגים?
פרסומת נחמדה, סתמית, שמישהו בעל אינטילגנציה ריגשית גבוהה במיוחד הפך לאייטם תקשורתי בזה שהוא מצא דרך להפגע ממנה.
האין שאלות יותר חשובות במציאות המורכבת שלנו מהשאלה האם פלסטינים (שמיוצגים באור חיובי) מופיעים על המרקע או רק במרומז? (ואם היו מופיעים האם זווית הצילום היית מחמיאה לזיו פניהם או שבעלי השררה רודפי המדון היו כבר דואגים שיאפרו אותם גרוע?)
במציאות שבה אתה צריך לדאוג שמא פרסומת כזאת תפגע ברגשותיו של עם שלם, ישראל דורשת שקבוצת כדורגל שמשחקת מול נבחרת פלסטין תשחק גם מול הנבחרת שלה ונציגי פלסטין דורשים שכל סלברטי מאפיר בן 80 שמופיע בישראל יופיע גם אצלם.
(וכידוע לכולם אלו הן מחלוקות הבוערות כרגע)
בעולם כזה, להומור כמו שלך: חד, סרקסטי ולפעמים פוגע אין מקום במדיה המרכזית.
וחבל!!!
אוהב אותך, חבל שאתה מצודד במי שמשאיר אותך בשוליים.
הומור חד וסרקסטי הוא אמצעי בלבד. אדם גס ומחריד יכול להשתמש בו כדי לשווק את דעותיו הגסות והמחרידות, ואדם אחר יכול להשתמש בו כדי לתקוף אי-צדק.
דרוש אפס תחכום בשביל בוז וחוסר רגישות. את זה אפשר למצוא בכל מקום. בבקשה ממך, תמשיך להיות פוגעני ולהיות אחד מהרעים- רק אל תשלה את עצמך שאתה עושה את זה בשם התחכום, או שזה מוציא אותך בועט ו/או מגניב. גם יצפאן ושחר חסון יכולים להנפיק משפט כמו “הפכנו לאישה במחזור שעלתה 3 קילו במהלך החגים”. זו סתם אמרה של גועל נפש. אין בזה שום דבר בועט או חתרני, זה מותיר את הסדר על כנו ולא מאיים עליו.
מה רע בהשארת הסדר על כנו?
זה “לפרק את הברכיים במכות”? זה זילות של הביטוי! לי שוטר הרביץ בברך ובמרפק עם אלה. המכות שהמפגין מקבל שם זה כלום לעומת מה שהנבלות האלה עושים למפגינים תמימים.
נעה, את טרחנית.
אמרו לך את זה פעם?
מכל מה שהיה לי להגיד את בחרת להתרכז במשפט על האישה במחזור, שזה היה הדבר הכי פחות חשוב בכל מה שאמרתי… הלוא ברור שהקצנתי למען הדגשה… אז למה?
למה לא להתיחס ברצינות לטיעונים שבין השנינויות (הגרועות יש לומר) במקום למצוא סיבה למה אני לא בסדר?
סחתיין. טוב לראות שמישהו לא מוכן לטמון את הראש בחול אלא להתריס על ההתבהמות שלנו.
ומר “ואולי נדבר על המלחמות…” – קודם תרשום שם אחרי זה בוא ננהל שיחה.
ואולי נדבר על המלחמות שגובות מאות אלפי הרוגים באפריקה? מישהו הזכיר איסלם? הנכבד שלום,
נועה לא התמקדה רק במשפט הזה שלך. היא נתנה אותו כדוגמה לכך שאתה מצדד במיינסטרים ומאמין שעדיף “להשאיר את הסדר על כנו”. האם תפקידם של מבקרי תרבות שנונים וסרקסטיים אינו להאיר את העוולות בתרבותנו? האם תפקידם הוא להלל אותן, או להתעלם מהן?
בברכה.
שמי נעם, אני מטר 188, משקל 71 , עיניים חומות.
מישהו רוצה להשוות את רמת החשיפה שלו? זה יעשה אותו צודק יותר? זה עיקר הויכוח?
ואחרי שהוצאנו את זה מהמערכת.
אז מה זה הצידוד האוטומטי הזה באנדר-דוג… ואם המיינסטרים צודק?
ואם חברת הסלולאר הבין לאומית העשירה והמרושעת צודקת והאקטיביסטים טועים?
איזו עוולה תרבותית עולה מין הפירסומת?
איזה חטא בל יעבור עשו מפרסמי סלקום?
הם לא הראו פלסטינים? האם זה באמת מראה על סלידה עמוקה שיש בעם ישראל מפלסטינאים או שפשוט לא מראים שם פלסטינאים?
האם בפרסומת שהילד רודף אחרי ריח השניצל לבית שאינו שלו (ואין מראים את משפחתו האמיתית) מרמז שלמפרסם יש דעה שלילית על התא המשפחתי?
סילחו לי אך יש הבדל עמוק בין שאיפה לעולם טוב יותר ולצדקנות מאנפפת ואיפה שהוא לבכות על כך שאין מראים פלסטינאים בפרסומת זה חציית הגבול הזה.
ואם נהפוך לכל כך רגישים אז בערך כל פוסט בבלוג הזה נתון לביקורת על היותו פוגע במישהו. אם זה עובדי עריה, חברות, כותבי תורים ומי לא.
ואם כולם ירימו צעקה כל פעם שיצחקו על חשבונם, לא ישאר על מה לצחוק.
לכן אני אומר בקול, צחקו עלי, האם עשיתי שגיאת כתיב? הא איזה אוויל! האם דעותי מפגרות? הא איזה הדיוט! אך כל שאני מבקש שדווקא במקום כזה שמארח הומור שנון וחד לא יהללו התבכיינויות שהיינן מיותרות בהחלט.
שמע, נעם מטר שמונים ושמונה – הביקורת על הפרסומת של סלקום היא ביקורת על טעם רע, וטעם רע הוא מעצם טבעו עניין של טעם. אם השניצל של סלקום ערב לחכך, תאכל ממנו לתיאבון – כמו שאתה רואה, אין הרבה קופצים על המציאה.
(אם באמת מעניין אותך מה בפרסומת של סלקום מעלה טעם רע – זה הכיף, השמחה והזמרה הפיקטיביים האלו ליד אחד מהסמלים הכי קשים של הסכסוך – חומה שכל אדם הגון, אפילו אם הוא מבין כמה היא תרמה לביטחון שלנו, צריך להצטער על קיומה ועל הסבל שהיא גורמת לשכנים שלנו).
ביקורת על טעם רע בפרסומות?
יש דבר כזה טעם טוב בפרסומות?
אני שמח שמישהו אמר סוף סוף דברי טעם, אבל אני חולק עליך.
את המשפט “הסתרת הפלסטינאים מיצגת נובעת מהסלידה העמוקה שיש בעם ישראל לפלסטינאים” אני לא המצאתי אלא ציטטתי מתוכנית חדשותית ברשת טלויזיה ערבית שבה הציג “אקטיביסט” את הפרסומת, לכן אין כאן רק ויכוח על טעם וריח אלא ויכוח על רמת ה”רגישות” העודפת שמסתובבת בתקשורת המערבית ולראיה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3750239,00.html
אני במקרה מכיר מספר לא מבוטל של אנשים שעברו את הקורס המדובר ובכללם בנות שאף לא אחד מהם התלונן על המסורת אלא אף התעצבנו ממש כאשר הם ראו את הכתבה, לא רק זאת הם גם אומרים שהמפקדים אוסרים על בעלי בעיות גב ובעיות בריאותיות להשתתף!
עוד דוגמא למקרה בו התקשורת ושאר אנשים בעלי מודעות חברתית מפותחת קצת יותר מידי יוצרים בעיה היכן שהיא לא נמצאת.
ושוב אני חוזר לטענה המקורית שלי, שבעולם כזה, בעל רגישויות כאלה גבוהות, להומור כמו חדר 404 אין מקום. חבל שדווקא פה נותנים במה לאנשים שהופכים את העולם ל”סטרילי” מכל דבר שחס וחלילה עלול לפגוע במישהו.
צפריר, אני אישית מאוד אוהב את הפרסומות האלו לרד-בול, אני חושב שהן חמודות.
נעם מטר שמונים ושמונה, הסתרת הפלסתינים בפרסומת באמת נובעת מסלידה לפלסתינים, ומהצורך העמוק שהם פשוט יעלמו לנו מהחיים ומהכותרות. זה מה שמגעיל בפרסומת. אתה רוצה להגיד שמי שנגעל מזה לא צריך להגעל, כי הוא מגזים וזאת רק פרסומת? טוב. באמת שזכותך. רק תזכור שהדרדרות מגיעה צעד-צעד, ולפעמים כל צעד כל כך קטן עד שבזמן אמיתי, אתה בקושי שם לב שמשהו משתנה.
הנה סיפור אמיתי שהזכיר לי הויכוח כאן –
לפני כמה שבתות באמצע התפילה נשמעו סירנות של אמבולנסים בהתנחלות שבה אני גר, תוך זמן קצר התחילו כל האנשים שעוסקים בהגשת עזרה ראשונה לצאת מבית-הכנסת.
בסוף התפילה התחילו לחזור האנשים וסיפרו את הסיפור הבא – סמוך ליישוב (מעבר לגדר ההפרדה) ישנו מעין אצטדיון פלסטיני שבו התקיים משחק כדורגל גדול. תוצאות המשחק כנראה לא מצאו חן בעיני אחד מהצדדים והתחילה קטטה שנמשכה לקרב יריות, בעקבותיו דווח על כ-40 פצועים.
כוחות הרפואה הדחופה מההתנחלות שלנו הוזעקו, וכמו שהם עשו לא פעם, הם יצאו לטפל בנפגעים.
הסיפור הזה אולי מגלה קצת יותר על החיים האנושיים שמעבר ל”קו הירוק” מהפרסומת שעליה אתם מתוכחים.
לי לא כ”כ הפריעה העובדה שלא רואים פלסטינים בפרסומת. אולי בגלל שאני פשוט תקוע על אל ג’זירה אינגליש ולא רואה את הפרסומות בעברית. מה שהפריע לי יותר כשראיתי את הפרסומת היא העובדה שיש שם שלו חיילות שיושבות בצד ומעודדות. זאת חומה שסלקום מקאן ואריקסון לא מעיזים לגעת בה בישראל. למה לא להראות את החיילות Bending it like Beckham ?
[…] שלמה יידוב, שעשה מזה קריירה). לכן, לא הופתענו לגלות כיצד כל העולם ואחותו מתפלמסים, ובצדק, בעניין הפרסומת […]
[…] מפעילה סלולרית חמישית, והיא מציעה את אותו שירות בלי פרסומות מרגשות בטלוויזיה ושעולה איזה כמה עשרות שקלים פחות. הבעלים הוא […]