ענת קם | קונספירצית עיתוני יום שישי
פוסט של אבי לבקוביץ’
אהה! עליתי על העיתונים הנבלות האלה. יש כאן ריח יותר ממסריח של עיתונות שתזמנה את המתקפה על הצנזורה כך שהסיפור יפורסם בסופ”ש. ראו, ידיעות אחרונות מפרסמות כתבה מושחרת ביום שלישי, נתן זהבי כבר מדבר על זה בקול רם ביום רביעי. רק מתבקש שהלחץ הזה הוא הקש שישבור את גב הגמל והתרת צו איסור הפרסום תתרחש כבר בבוקר שלמחרת. אלא שמדובר ביום חמישי בבוקר, העיתון של יום חמישי כבר הודפס ולכן העיתון הבא נאלץ להיות עיתון יום שישי המורחב פלוס המוספים שזה יותר הוצאות ולכן גם יותר מחיר. ובקיצור, תזמון כדי שלעיתונים יהיה על מה לכתוב בעיתוני הסופ”ש שעולים פי 2, ולקוראים כאילו תהיה סיבה טובה לקנות עיתון בעל “חשיבות היסטורית”. כי הרי לא בכל יום הו-הא חיילת מואשמת בהדלפת מסמכים ש”זה חלום של כל מדינת אויב לשים יד עליהם“. איזה סיפור מוצלח כדי לעשות מזה רווח קל.
למה אני אומר את זה? ובכן, כמה צדדים: בהנחה שראש השב”כ, שהציטוט למעלה שייך לו, לא עד כדי כך טיפש שיגדיר מסמך המתעד הפרת צו בג”צ בתור ידע שמשרת את האויב. אני מניח שהארץ ציטטו את דבריו בצורה כזו שתשרת את עיתון יום המחר שלהם. הסיבה שאני חושב שדיסקין לא כזה טיפש היא מפני שמדבריו משתמע כאילו שבג”צ פסקו באופן שכן ישרת את האויבים, ואז יש בעל משרה בכירה ברשות המבצעת שמפקפק ברשות המחוקקת, מי ישורנו?
במקרה שהטענה הנטענת היא שבג”צ מיישר קו עם החוק הבינ”ל, הרי שדיסקין מצדיק מסמך שמפר את החוק הבינלאומי בטענה שהחוק הזה פוגע בבטחונה של ישראל ושכולם נגדנו. או שמא, אנחנו מפרים את החוק הבינלאומי מתוך הגנה עצמית. או בקיצור: אום שמו”ם ושיקפצו לנו. מטעמים דיפלומטיים הייתי מציע לו לסתום את הפה ולחפש תירוצים אחרים.
והשגה אחרונה: אם דיסקין מצדיק הפרה של צו בג”צ ומעצר של מי שיצא חוצץ נגד ההפרה הזאת, הרי שהוא מתכוון לכך ש”עשינו פשע, ועכשיו אנחנו מוסיפים חטא על פשע ומנסים להעלים ראיות שעשינו אותו”.
מבחינתי לא המעצר/חיסול עצמו של המחבלים הוא הפשע, אלא בעיקר התפיסה הזאת שכולם נגדנו ושענת קם משתפת פעולה עם האויב. זו דרמה מאוד גדולה שבסופו של דבר מלבה את הבאז ומכניסה לתעשיית הפרינט עוד ועוד כסף מהצד (דגש על פרינט: הגישה לאינטרנט היא חינם, ועלות הגישה שווה בסופ”ש וביום חול)
התכוונת לרשות השופטת ולא למחוקקת, אני משער.
נראה לי שאתה חוטא כאן בהתממות קלה. המסמכים הרגישים שיש שישמחו לשים עליהם את היד (לא בהכרח מדינות אויב, אגב) הם לא אלה שכבר התפרסמו בעיתון הארץ, אלא חלק מאלפי המסמכים האחרים שמסתובבים להם עכשיו באנגליה.
לא ברור לי למה קשה לאנשים לעשות את ההפרדה בין אותם מסמכים בודדים שמעידים לכאורה על חשד להפרה של הוראות בג”צ בידי צה”ל ובין 2000 מסמכים (700 סודיים) שנגנבו ולא מתיחסים כלל לנושא החיסולים (על פי המשתמע מהתביעה וגם מתגובות המעורבים/מואשמים).
המסמכים שפורסמו ב”הארץ” פורסמו באישור הצנזורה, שאני מתאר לעצמי שלא היתה מאשרת אותם אם באמת “זה חלום של כל מדינת אויב לשים יד עליהם”.
יכול להיות שבין מאות המסמכים הסודיים ה-א-ח-ר-י-ם שנגנבו יש כאלו שכן יוכלו להזיק לנו?
אה, כן, איזה עיתונאי אומר שמבחינתו המסמכים הגנובים האלו הם בסדר והם לא מזיקים. מצטער, אני לא סומך עליו יותר מאשר אתה סומך על דיסקין.
אוקיי. אז אחזור בי מהטענה שהפרסומים אוברדרמטיים. מה לגבי התזמון של המתקפה כך שזה יפורסם בעיתון סופ”ש? האם זה יד המקרה? והאם זה יד המקרה שהטררם סביב הפרשיה על השוחד בפרוייקט הולילנד הושקט כך פתאום?
אבי, שום דבר לא מקרי. בזה אתה כן צודק.
[…] בעדה ונגד הממסד האפל (על השיקולים של העיתונות אפשר לקרוא כאן). מאז התפוצצה הפרשה בחו”ל התמלאו הבלוגים והרשתות […]