מדינת ישראל, ברוכה הבאה לאינטרנט

במסגרת מאמצי ההסברה סביב תקיפת המשט לעזה פרסם משרד החוץ בפליקר סדרת תמונות של ציוד לחימה שנתפס על הספינה. “בעמוד הפליקר של משרד החוץ הישראלי, התמונות של מה שמכונה כלי הנשק שהוחרמו על הספינות שלקחו חלק במשט החופש לעזה נותנות עדות מספקת לערמומיות של הטרוריסטים האנטישמיים הללו”, כתב בסרקסטיות הבלוגר איבן קפקא, והציג עדויות שהתמונות מזויפות. במידע שמופיע לצד התמונות בפליקר נכתב כי הן צולמו בעבר הרחוק – ב-2006 ואפילו ב-2003. מגיבים בפליקר דיווחו על כך, והשתמשו במידע כדי לנגח את צה”ל ואת ישראל. אחרים ניסו לטעון שמדובר בטעות תמימה, לא בשקר. גולש אחד הסביר שלא יתכן שהתמונות צולמו בפברואר 2006, משום שדגם המצלמה שאיתה צולמו לא יצא עדיין לשוק באותם ימים, ושמדובר בפאשלה של הצלם, שלא כיוון את המצלמה לתאריך הנכון.

כשהבינו במשרד החוץ מה קרה, מיהרו לערוך את תאריך העלאת התמונה המוצג בפליקר, כך שיתאים לתאריך הפשיטה על המשט. אלא שצילומים דיגיטליים נשמרים עם מידע EXIF, אוסף של פרטים טכניים על התמונה, מסוג המצלמה דרך משך פתיחת הצמצם ועד תאריך הצילום המקורי. השינוי הידני, אף שהיה הדבר הנכון לעשות מבחינה עובדתית, רק תרם לתחושה שישראל מנסה לרמות את העולם.

הדיון הזה, קטן ולא מהותי לסיפור הגדול ככל שייראה, הוא לחם חוקה של השיחה באינטרנט: בלוגרים, פייסבוקרים, טוויטרים ושאר פעילי רשת משמשים לסירוגין כעיתונאים, פרשנים, בודקי עובדות ופובליציסטים. לפעמים זה עובד לטובתנו, כמו כשהבלוג הפופולרי Little Green Footballs חשף כי סוכנות רויטרס חתכה שתי תמונות של תקיפת חיילים על המשט והעלימה מהן סכין שהחזיק אחד מפעילי השלום. לדעת איך לעשות סושיאל מדיה זה קודם כל לזנוח את תורת הלחימה שפיתחת להתמודדות עם העיתונות המסורתית, ולהבין שמדובר בסוג אחר של אינטראקציה: מלחמת גרילה, קרבות פנים אל פנים, קטנוניות, תכסיסנות והומור. לשכת העיתונות הממשלתית ספגה ביקורת על אימייל ששלחה לעיתונאים הזרים שבאו לסקר את המצור על עזה, שבו המליצה להם בציניות על מנות במסעדת פאר עזתית. היא זכתה לשטיפה גם על שליחת הסרטון הסאטירי של לאטמה “בטעות” לעיתונות הזרה. הצעדים הללו נכונים עקרונית, אבל צה”ל, לשכת העיתונות ומשרד החוץ הם גופים ממלכתיים שלא יכולים להרשות לעצמם להיות ממזרים, והתוכנית של משרד החוץ להסתתר מאחורי ארגוני קש הסברתיים תתפוצץ לנו בפרצוף כשאומת האינטרנט תחשוף את פרצופם האמיתי, מה שיקרה בלי שום ספק.

פתרון אפשרי הוא הקמת מוצב הסברה מקוון רשמי אך בלתי מעונב, שידבר אל הגולשים בגובה העיניים ולא בשפה ממשלתית-דיפלומטית, יתן במה לתכני גולשים רלוונטיים בלי לקחת אחריות על כלל היצירה וההתבטאויות שלהם, וישמור על קשר דו-כיווני עם בלוגרים ופעילי סושיאל מדיה בולטים בארץ ובחו”ל. שיעורי בית: ללמוד את הדברים הטובים מעמוד הפייסבוק החדש והסחבקי של משטרת ישראל. גם בפורמט הזה יהיו כשלונות ופאדיחות אינטרנטיים, שהם בלתי נמנעים בסוג האינטראקציה הזאת – דוגמה טובה לכך היא טוויטר שגרירות ישראל בבריטניה, שבשבוע שבו נחשפה חוליית המוסד שחיסלה את מחמוד אל מבחוח דיווח על נצחון של שחר פאר בטורניר דובאי במילים “שחקנית טניס ישראלית מבצעת חיסול על מטרה בדובאי”. על משרד החוץ ומשרד ההסברה להיות ערוכים להתמודד עם נפילות כאלו, כמו שסטנדאפיסט ערוך להתמודד עם צופים שבאו להפריע.

• מתוך מדור “השרת” במוסף “פירמה” של גלובס, גליון יוני 2010

תגובות

3 תגובות לפוסט “מדינת ישראל, ברוכה הבאה לאינטרנט”

  1. אסכולת הכורסא » עיתונות חוקרת, הדור הבא on 18 ביוני, 2010 14:48

    […] שמח ששקרי ממשלות מתפוצצים להם בפנים, אני מאוד מצטער שזו המדינה שלי שמנסה לכסות ולשקר. מרתק […]

  2. דובר צה"ל – מדוע חושדים בו? on 16 באוגוסט, 2010 06:06

    […] וטען שאותם אמצעים באו מאוניה שנתפסה בעת המשט לעזה; אלא שהתמונות צולמו ב2006. בסוכנות הידיעות רויטרס חתכו תמונות כדי להציג את הצד […]

  3. יהונתן קלינגר | דובר צה"ל מזייף, כהרגלו ‏ :: Intellect or Insanity‏ on 16 באוגוסט, 2010 09:34

    […] וטען שאותם אמצעים באו מאוניה שנתפסה בעת המשט לעזה; אלא שהתמונות צולמו ב2006. בסוכנות הידיעות רויטרס חתכו תמונות כדי להציג את הצד […]

פרסום תגובה