הפרוטוקולים של צעירי פייסבוק: איך פייסבוק הביא אותה בנוק-אאוט למציאות

פוסט של אילן בר-מגן

קשה היה לחזות את האינטרנט בגירסתו החדשה, זו שבניצוח אחד בשם מארק צוקרברג ואורקסטרת הפייסבוק ניצחה את המציאות. ובהשלכה קצת יותר רחבה, האינטרנט בן התשחורת הטינאייג’רי הפך מגימיק למשנה סדרי עולם, שהתעלה והגדיר מחדש את המציאות עד שהפך למציאות עצמה. אז הנה גירסה מקושקשת על מה היה לנו בחמש עשרה השנים האחרונות (כאילו כזה, אתם יודעים, בערך, בחוויה האישית שלי, יו קנואו). כמו כל דבר שעובר אבולוציה, האינטרנט המציא את עצמו מחדש בלי הפסקה. האינטרנט של היום הוא לא האינטרנט של לפני ארבע שנים הוא לא האינטרנט של לפני עשר שנים.

עידן ההתלהבות

האינטרנט התחיל, אם תרצו ואם לא, במערכון של החמישיה הקאמרית, שבו הוצגה אישה בגילומה של קרן מור, שחושבת שהיא יודעת מה זה אינטרנט אבל אין לה מושג קלוש מה זה באמת, אבל בכל זאת משלבת אותו בעולם המושגים שלה. ובאמת זה היה המצב אז – האינטרנט היה מילת באז מגניבה בעלת רזולוציה נמוכה ביותר, הדבר הזה שמאפשר בערך כלום, אבל עדיין מגניב לספר עליו. באמצעות האינטרנט ניתן לבצע את הפעולה המדהימה של לדבר עם אנשים מכל רחבי המדינה, ואפילו מחו”ל הרחוקה! אין יותר להתכתב במכתבים עם אנשים במדור מיוחד במעריב לנוער (לא שאני עשיתי את זה. אממ. ילדים אחרים ;).

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=wDaG_Kte-60[/youtube]

החוויה האישית שלי? יש חלון של שעה כל כמה ימים לגלוש באינטרנט, כי החל מהשעה עשר הטלפון בחינם, והספק מוכר חבילה של עשר שעות בחודש בכמה עשרות שקלים. הגלישה כולה מתוכננת מראש, כדי לא לבזבז זמן. לקפוץ לדודים ברמת גן, להאזין למודם עושה קולות של פקס שנחנק, להיכנס בנטסקייפ לאתר של אלופת הצ’מפיונס 1994 אייאקס אמסטרדם, להוריד משם את הפלא הטכנולוגי הנקרא תמונות (ולחכות רק חמש דקות לתמונה! על מסך מחשב צבעוני! ישירות מהולנד הרחוקה!). אחרי כן לאחסן את כל חמשת התמונות על דיסקט שחור גדול ודק, להגיע הביתה, לקוות שחלק מהתמונות שרדו את הנסיעה הרחוקה מרמת גן לראשון לציון הרחוקה (דיסקט שלא נפגם זה נס!) – כל זה כדי להיות הבעלים הגאה של (תרועת חצוצרות): תמונה במחשב.

באינטרנט ניתן לדבר עם אנשים שגרים רחוק ממך, בעזרת דואר שהוא לא דואר רגיל אלא אלקטרוני. אנשים התלהבו מעצם היכולת לתקשר מסביב לעולם (אוי, תראו איזה הייפ יצר ילד בשם אילן באיזה יוזנט ב-1997 רק סביב האפשרות לתקשר ממקום רחוק).

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=z3tFx_QtkMg[/youtube]

עידן המציאות האלטרנטיבית

ופתאום זה התחיל להיכנס לנו לחיים ובאמת לעשות משהו, אנשים באמת השתמשו באינטרנט ביומיום. מאפיינים: אפשר להיות מחובר לאינטרנט קצת יותר זמן מעשר שעות בחודש. אין שמות, רק כינויים. אייסיקיו, מירק, קהילות הזויות. האינטרנט הוא חוויה מסתורית, כמו סמטה אפלה באיזור מוכה פשע. אדם יכול להתקיים בעשרות זהויות בסביבות שונות מבלי שאף אחד ידע מי הוא – וזה מה שמקובל. חברויות וירטואליות של שנים – מבלי להכיר באמת במציאות. בעידן הזה להעביר תמונה למישהו אחר היה אקט בעל משמעות, התקדמות משמעותית בהיכרות. תמונה הייתה משהו שקשה לייצר (סורק היה מצרך נדיר ומצלמות דיגיטליות נכנסו לשימוש המוני ראשוני רק בסוף 2002). הפרטיות עדיין הייתה חשובה – אינפורמציה בסיסית כמו שם אמיתי ותמונה היו כה נדירים בסביבה, שהיה ברור לכולם שישמשו לרעה. ומעל הכל, זה מחוץ לפרוטוקולים של החיים. מה שקורה באינטרנט נשאר באינטרנט. אם נפגשים עם מישהו מהאינטרנט זה מחוץ למשחק, זה לא משהו שבאמת קרה, זה אפל, זה אוונגרדי. מציאות אלטרנטיבית. וזה הגיוני שכל זה יקרה, כי בתקופה הזו יש יותר סיכוי שתדבר עם מישהו שאתה לא מכיר מאשר ממישהו מהסביבה שלך, כי עדיין לא כולם משתמשים, וגם אם כן, הם לאו דווקא בסביבה שלך. ולמה לדבר באינטרנט עם מישהו מהסביבה הקרובה שלך? דבר איתו בטלפון.

עידן המציאות הקרובה

דברים החלו להתבסס. המחשב התחיל לשמש באמת לתקשורת קרובה. סלולרי נכנס לחיים של כולם, החלה תרבות של סמסים, מסנג’רים למיניהם, כולם לומדים להשתמש באימיילים וליצור רשימות חברים – ופתאום לכולם יש את זה וכולם מכירים את המושגים והכללים. פתאום כולם מתקשרים עם חברים שלהם – אלה המציאותיים. אימיילים ויראליים באאוטלוק, ניצנים של “פרוטוקלי מציאות” – היסטוריה במסנג’ר, פורומים מאונדקסים במנועי חיפוש. חלק מהאנשים לוקחים סיכון ומעלים תמונות לאתרים שונים, אבל זה עדיין לא משהו מקובל. תמונות באתרי הכרויות ובכלל – לא מצרך שנעול בכספת, אבל עדיין משהו פרטי. בלוגים של אנשים עלומים בכל פינה, ושמות – עדיין, ברוב המקרים, פשוט לא נכתבים ולא מתועדים. האינטרנט מורכב עדיין ברובו מאסופה של שימושים של אנשים שונים, בלי זהות אמיתית.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=-6NvXEPw03s[/youtube]

עידן המציאות

מהפך! יש שמות! ויקרא המקום גילגל (או גוגל?), ויתמלא העולם בעודף מידע, ובו נוצרה ברית בין המכרים. משהו נשבר, באיזושהי נקודה השיווי משקל אבד, ומי שלא מעלה תמונה הוא חסר הזהות שחורג מהנורמה. הסטטוס קוו החדש: גם שם מלא וגם תמונה זה מאסט. לאט לאט חלחלו הרשתות החברתיות, לבסוף בניצוחו ובניצחונו של פייסבוק עם הבשורה החדשה-ישנה: לכולם יש שם אמיתי במציאות. כולם מזוהים עם שם פרטי ושם משפחה ותמונה שמחוברים אורגנית. ויחבר פייסבוק את כולם עם כולם ויברא אורגיית ענק של שיתוף ומידע. ויאחד המציאות והאינטרנט לגוף אחד. קיום של אני אחד באינטרנט ובמציאות. כל אחד אחראי למעשים שהוא עושה, והכל נרשם בפרוטוקולים של פייסבוק. המסתוריות של האינטרנט נעלמת מול העיניים, הפרטיות נרמסת בהסכמה, ואנשים יוצרים את האני המאוחד החדש שלהם באינטרנט, זה שבתפיסה שלהם מייצג אותם במציאות. אין מה להרחיב, אתם מכירים את זה טוב מדי.

עידן הפוסט-מציאות

ועכשיו למנה העיקרית – המציאות היום. הסוויץ’. אחרי שנגמרה תקופת הטירונות, לפתע ב-2010 פייסבוק הוא המציאות החדשה, והמציאות כבר לא מתנהגת כמו מציאות. נשמע מופרך או מוגזם? רובכם שמתם לב שסימון של “אין א ריליישנשיפ” בפייסבוק הוא כבר הצהרה שהיא עשירית אירוסין, משהו מחייב שכזה, השלב ראשון בהתמסדות של קשר. שמתם לב גם שמה שלא נרשם בפייסבוק לא באמת קורה – אירועים שלא באמת מתרחשים כי אף אחד לא העלה תמונה לפייסבוק, ועל כן לא נזכרים בתודעה הקולקטיבית, שגם ככה מוצפת במידע. אבל יש עוד משמעויות הרבה יותר עמוקות לתפיסת העולם של כולם – הגדרת המציאות כולה. נדגים את זה: אם היום בחור מכיר בחורה במסיבה או בפאב והיצרים מתלהטים, עדיף לו לחשוב פעמיים אם להוסיף אותה בפייסבוק – אם הוא מתחבר איתה בפייסבוק, הוא חלק מהמציאות שלה. זה אומר שהחברים והחברות שלה, ואולי אפילו המשפחה, מודעים לקיום שלו, ובתפיסה שלה הוא חלק מהעולם שנבנה סביבה. הוא מנחית את עצמו ישירות לעולם שלה כעוד אחד ממאות חבריה וחברותיה. התמודדות אחרת לגמרי מאשר להשאיר את הקשר טלפוני, להישאר חצי אנונימי כבחור ההוא עם הבלורית מהמסיבה בבר שאוהב לעשות נעים בגב – בלי יותר מדי פרטים מעבר, בלי ריגול, בלי משמעויות, בלי מה ההוא אמר ומי ראה מה – בלי להיחשף ובלי לחשוף. כמו המסתורין ההוא מההתחלה של האינטרנט, חסרים הפרטים וחסר ההקשר למציאות שמוגדרת מחדש בפייסבוק, למציאות הסטטוסית, תרתי משמע. אם אתה בפייסבוק שלה אתה שחקן במציאות שלה, ואם אתה לא בפייסבוק שלה אתה באלטר-מציאות, זו שעדיין לא דווחה וסופרה לאף אחד ולא נכתבה בדפי ההיסטוריה של פייסבוק, מקום חופשי מדאגות. המציאות האלטרנטיבית האמיתית. כן, כמו המציאות האלטרנטיבית שפעם האינטרנט יצר. הכל התהפך. אז תחשבו טוב טוב לפני שאתם מוסיפים מישהו בפייסבוק, ולחילופין תתחילו ליהנות מהעידן שבו פתאום דווקא בסביבה הלא וירטואלית החיים הרבה יותר חופשיים וחסרי תיעוד, פרוטוקולים ומבטים בוחנים של אחרים.

___________________
היה זה פוסט של אילן בר-מגן, יזם אינטרנט, בוגר מדעי המחשב בטכניון וקופירייטר בעברו

עוד בנושא:
איך לגלוש באינטרנט: מדריך משנת 2025
תם עידן הפרטיות של מנכ”ל פייסבוק, מארק זאקרברג

הפוסט נשלח באמצעות הפוסטומט. איור: יעל בוגן, העין השביעית, cc-by-nc-sa. עיבוד: עידו קינן

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

11 תגובות לפוסט “הפרוטוקולים של צעירי פייסבוק: איך פייסבוק הביא אותה בנוק-אאוט למציאות”

  1. ששו on 20 באוקטובר, 2010 16:50

    אולי זה קצת אולד-סקול, אבל מה עם קרמיט? הזמנים הטובים ש’דף אינטרנט’ היה רק טקסט, לקח דקה לעלות ולא היו בו לינקים או רוגלות או בעצם… כלום חוץ מטקסט.
    עד היום אני לפעמים מעביר את השואש למצב של ‘טקסט בלבד’ ומגדיר טקסט לבן על רקע כחול, רק בשביל הנוסטלגיה. ואז אני מנסה לחייג לביביאס אקוואריוס ועונה לי איזו זקנה אומללה שמתחרשת מלחיצת-היד של המודם
    :)

  2. הלל on 20 באוקטובר, 2010 16:50

    היה להם רק ויקיפדיה באנגלית אז, אחרי הרצח? מסכנים…

  3. אבישי עברי on 20 באוקטובר, 2010 17:07

    עשירית אירוסין? יותר כמו שני שליש חתונה
    פוסט מגניב

  4. רן בר-זיק on 20 באוקטובר, 2010 17:50

    פוסט מגניב ביותר, העלה לי גלי נוסטלגיה. מדהים איך שהמדיום הזה התפתח. היום האנשים היחידים שאני מכיר ואין להם חיבור אינטרנט מסוג כלשהו הם סבי וסבתי.

  5. סימבה on 20 באוקטובר, 2010 18:16

    יופי של פוסט.
    אישית גיליתי ב 94 את ה IRC ומאז נעלמו עקבותי, דוא”ל ענין אותי פחות.
    אני זוכר את עצמי מתחבר לאקטקום בחשבון shell כשנה-שנתיים לפני החיבורים ה “גרפיים” בארץ (SLIP ואח”כ PPP) וגולש עם LYNX לאתרים טקסטואלים לחלוטין, ומאוחר יותר גולש גרפית עם “TIA” שהיה מדמה SLIP על גבי חיבור ה SHELL של אקטקום, ואת הביביאס שלי סגרתי חודש אחרי, פשוט כי לא יכלתי לפנות לו בלילה את הקו, זה כבר לא ענין אותי :)

  6. מור on 20 באוקטובר, 2010 20:45

    אחלה פוסט, מזכיר לי נשכחות
    ומעלה כמה נקודות למחשבה לגביי המציאות שהפייסבוק קובע היום
    ישר כוח אילן (:

  7. עומרי on 20 באוקטובר, 2010 22:00

    פוסט משובח
    במיומנות כתיבה משובחת סיכמת פה את המהפכה של הפייסבוק ואת ההשלכות (ההתחלתיות שלה) של החיים שלנו

    בראבו

  8. נמי on 21 באוקטובר, 2010 09:22

    משובח אכן. ת’אמב אפ

  9. נמי on 21 באוקטובר, 2010 09:25

    במיוחד פסקת ה”חוויה האישית”. לי כבר היה מותר שעה אחת ביום, וכמובן שחרגתי מזה כמו מטורפת ואח”כ היו מגלים את זה בחשבון של בזק ומחטיפים לי.
    הו, הימים הטובים.

  10. איתי ברנר on 21 באוקטובר, 2010 23:32

    ואף אחד לא מדבר על המודמים החיצונים בעמידה שלא באמת הגנו עליך מפני ברקים?! לי נשרפו לפחות שניים כאלו…

  11. הופ on 25 באוקטובר, 2010 13:42

    מצטרף למשבחים. יופי של פוסט.

פרסום תגובה