פאוזה. תגובה אמוציונלית למתקפת הפרומואים ל”היפה והחנון”

פוסט של טל רוזנברג


היא לא כזו יפה, הוא לא כזה חנון. זה בעיקר הולך להצחיק כי אנחנו אוכלי נבלות.

היא לא כזו יפה, בעיקר כי הבורות מכוערת. הוא לא כזה חנון.

זה יצליח כי אנחנו נהנים משמחה לאיד. מלבעוט בחלש. אנחנו נהנים לראות אותה עילגת ונבערת, ולראות ואותו נכה חברתית ונבוך. אנחנו אוכלי נבלות חברתיות. צרכני ריקבון. אנחנו חגים מעליהם כנשרים, מחכים להזדמנות לתקוף בפאסיביות של צחוק, עם שקית של דוריטוס ובירה. מתמוגגים בעליונותנו, נחכה לנקודה שבה הם מונחים לנו ליד הרגליים בשביל לבעוט. בשביל להקיא, לא קצת, לא בפה. להקיא ממש. ולשמוח, לשמוח על כמה שאנחנו טובים יותר.

בשואה הבאה יהיה ערוץ טלוויזיה כזה של השמדה. ערוץ 20 פתוח על התור למשרפות, על הסלקציה, על הזונדר-קומנדו. נצחק איך זה גונב לחם להוא, ואיך הקאפו מכה פה ומצליף שם. נצביע להדחות, שיובילו, כמובן, להוצאות להורג, ונמליך לנו מלכים חדשים. בכניסה למחנה האח הגדול הזה, על השלט, יהיה כתוב שהטאלנטיות משחררת. נראה איך שורפים אותנו אחד אחרי השני ונתמוגג על ניחוח הבשר. אוכלי נבלות.

אז הן לא כאלה יפות, והם לא כאלה חנונים, ואנחנו בעיקר אוכלי נבלות, רודפי אמבולנסים, דורסי חלשים, מנציחי סטיגמות. מעודדי פאשיזם כלכלי במסווה של פאשיזם רגשי. אנחנו קונים כל מה שמוכרים לנו, בלי לחשוב מה זה אומר עלינו.

גועל גועל גועל.

וזה רק הפרומו. כשדלתות השאול יפתחו הערב*, נגלה שמה שמוכרים לנו זה הזדהות רגשית דרך לעג.

אנחנו אוכלי נבלות ואנחנו בדרך לגיהנום, עם תחושת עליונות, וגרעפצים בריח בירה ופירורים של דוריטוס על החולצה.

* הפוסט התפרסם במקור אתמול (ג’), לפני שידור התוכנית

___________________
היה זה פוסט של טל רוזנברג, תל אביבי בן 35, שבימים אלו בעיקר עסוק בלהיות מריר, בימים אחרים לא. רוזנברג כותב בעקביות רופפת את הבלוג "טרף קל", שם התפרסם הפוסט במקור

עוד בנושא: לרדת בגדול על היפה והחנון

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

6 תגובות לפוסט “פאוזה. תגובה אמוציונלית למתקפת הפרומואים ל”היפה והחנון””

  1. ג'וני on 10 בנובמבר, 2010 14:10

    יקירי, זה לא אנחנו המגעילים, אוכלי הנבלות וכן הלאה. זה אתה. רובנו לא רואים את היפה והחנון גם תכניות עתירות רייטינג כמו היפה והחנון – יש להן רייטינג של עשרים עד שלושים נקודות. בזמן שאתה ראית את מופע אוכלי הנבלות ההוא, רוב העם היה עסוק במשהו אחר.

    צפה ושנא את עצמך בפרטיות ביתך שלך – או אל תצפה, ותוכל לנצל את הזמן שמתפנה כדי לעשות דברים שמעשירים ומשמחים אותך.

  2. דובי on 10 בנובמבר, 2010 16:18

    גודווין! הפסדת.

  3. יובל on 10 בנובמבר, 2010 17:32

    מה שדובי אמר.
    אתה איש עצוב עצוב. 9.5 בסולם אורי ברייטמן.

  4. זליג on 10 בנובמבר, 2010 21:44

    הדבר היחיד שאני יכול להגיד זה שלפי הפרומואים (וטרם ראיתי את התכנית, אבל בדעתי לראות) הם *בהחלט* כאלה חנונים.

  5. שרה on 10 בנובמבר, 2010 21:56

    ואני חשבתי שזה פוסט מצוין .
    אתה צודק .
    רבים מאיתנו עונים לגמרי לתיאור הנוראי שלך .
    אולי היית קצת בוטה , אבל ברמת העיקרון – אתה מאוד צודק , וחבל שכך …

  6. היפה והחנון מנקודת המבט של אוכלי הנבלות וצרכני הרקבון : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן on 12 בנובמבר, 2010 09:27

    […] במאמר הביקורת שלו על הקונספט בוחר טל רוזנברג לתאר את צופי היפ”ח כתמצית הזוהמה האנושית, אנשים שיושבים במשך שעה וחצי עם האצבע מופנית כלפי המסך ורק מחכים לנקודות בהן יוכלו לפלוט “Ha-ha!” נלסוני כלפי המתמודדים. […]

פרסום תגובה