וויקיליקס חושף: גם דיפלומטים הם בני אדם
פוסט של ניק אשטון-הרט
כמו אנשים רבים ברחבי העולם, גם אני עקבתי אחרי פרסום מברקי הממשל האמריקאי בוויקיליקס. אבל בניגוד לרוב האנשים, אני חי ועובד בעולם הדיפלומטי, בז’נבה, שהיא מרכז המגעים הבינממשלתיים העולמי. אני לא מייצג מדינה, אבל אני מקיים באופן שוטף אינטראקציות עם דיפלומטים, שרבים מהם בכירים למדי. כמוהם, גם אני מדווח לממונים עלי, לעתים תכופות באופן גלוי לב, כשאני נזהר לא לחשוף דברים שיועדו לאוזניי בלבד, למעט מקרים שבהם אני יכול לעשות כן בלי להפר את האמון שניתן בי ובלי לחשוף את מקור המידע.
הרושם הציבורי מהעולם הדיפלומטי הוא של אנשים בחליפות לוחצים ידיים, נושאים נאומים ומדווחים על הסכמות ואי-הסכמות שנוסחו במונחים שנבחרו בקפידה כדי לא לפגוע באיש. כל זה נראה די מסוגנן ומיושב. מה שהמברקים באמת מבהירים הוא משהו שאני ידעתי לכל אורך הדרך, והוא שהדיפלומטיה מאחורי הקלעים אינה מיושבת ומשעממת, אלא דומה לכל תחום אחר של פעילות אנושית – אנשים מרכלים זה על זה, מקדישים תשומת לב רבה לעמיתיהם כדי לנסות לגלות את המניעים שלהם ולדלות מידע שעשוי לתת להם יתרון, וכן, גם דנים בחטאים הקטנים של עמיתיהם. לא שונה מכל סוג עבודה אחר שהיה לי.
תופעות לוואי חיוביות
השפה מלאת התובנות, הבנויה להפליא והרהוטה של רבים מהמברקים היא הוכחה ברורה לכך שהדיפלומטים האמריקאיים הם אנשים משכילים, חושבים ומאוזנים. המגעים שלי עם דיפלומטים אמריקאיים מאוששים את הרושם הזה (ויותר מכך, אני יכול להגיד אותו דבר על הרוב המוחלט של הדיפלומטים מכל המדינות). עם זאת, אין ספק שזו תקופה קשה לרבים בשירות הדיפלומטי האמריקאי, והגילויים הללו מביכים. אבל האם זה יגרום לאיזשהו נזק ארוך טווח? אני חושב שהתשובה היא בהחלט לא – ולמעשה, תופעות הלוואי הלא מתוכננות יהיו חיוביות ברובן. יש כמה סיבות לכך.
ראשית, נדמה לי שלציבור הרחב היו ציפיות לגמרי בלתי סבירות לגבי האופי של המנהיגים הפוליטיים והאנשים המעורבים בדיפלומטיה, והמברקים הללו מבהירים לכולם – קבלו מבזק מיוחד – שהאנשים בעסקי הדיפלומטיה והממשל די דומים לכל האנשים האחרים, אלא שלמרבה הצער, אנחנו עדיין עושים את העבודה כשאנחנו תקועים בחליפות עסקים. אם אנשים יתחילו לראות מנהיגים פוליטיים כפי שהם באמת במקום להאליל אותם, התוצאה תהיה שלאנשים יהיו ציפיות יותר סבירות מהנציגים שלהם, וזה יהיה מאוד בריא לדמוקרטיה המודרנית.
שנית, כאשר במסגרת העבודה היומיומית שלי אני מדבר עם דיפלומטים מרחבי העולם, בלי קשר לדרגה שלהם, ואפילו כאלה ממדינות נשואות המברק העדכני שתפס כותרות – הם לא כועסים. הם מתייחסים לזה כדבר פרוזאי, ואפילו כנושא לבדיחות (דיפלומט אחד אמר לי, “אם אתה לא יכול להיות ראש מדינה ולצרף לנסיעות פצצה בלונדינית שופעת חזה כ’עוזרת’, מה הקטע בלהיות ראש מדינה?”; וזה לא שהוא מגיע מדיקטטורה שנשלטת על ידי מגלומן).
הסיבה שזה כך היא אולי ברורה מאליה: כל המדינות פועלות באותה דרך, כשהדיפלומטים שלהן שולחים לעיר הבירה מברקים יומיים עם סיפורים עסיסיים או תובנות על פקידים ממדינות אחרות. איך אתם חושבים שאנשים מתקדמים בדיפלומטיה? בדיוק כמו בכל מקום אחר, על ידי כך שהם דואגים שיבחינו בהם, ושהם יצאו צודקים בתחזיות שלהם – דבר שקל לעשות באמצעות דיווח לממונים עליך על מסקנותיך על אודות האנשים שאתה נמצא באינטראקציה איתם במסגרת העבודה.
שלישית, ישנו החשש שמדינות אחרות ימעטו לדבר עם ארה”ב בגלל דליפת המכתבים. סביר שיש בכך מן האמת – הזמנית – ברמה האינדיבידואלית, אבל ברמה הכללית הסיכון קלוש עד לא קיים. ההתנהלות של כל המדינות הללו באינטראקציות שלהם זו עם זו חייבת להימשך, והיא תימשך, וזה בלתי אפשרי בלי שיחות גלויות לב.
רביעית, הרבה מהחומרים שנחשפו הם לא יותר מאישור למה שכבר היה נושא לדיון ציבורי עוד לפני החשיפה. מעט מהחומרים חדשים, והם עוסקים כמעט באופן בלעדי בתפיסות גלויות לב לגבי מנהיגים ציבוריים מאוד על ידי אנשים אחרים. זה מדגים משהו שצריך לנחם את כולם: את הסודות הגדולים באמת קשה לשמור לפרק זמן ארוך, ואפילו את רוב הסודות הקטנים – הם משתחררים כי מישהו מלשין, או כי הם נלחשים למישהו כמוני בז’נבה ואז אני מתקשר לחבר ואומר, “נחש מה שמעתי היום”, רק בלי השמות.
אין ספק שהמקרה ירגיז כמה מהם – זמנית – אבל לרוב המנהיגים יש עור די עבה. כל תחושה נסערת תעבור עד מהרה, במיוחד כי, מנסיוני, אנשים בדרגות גבוהות בממשל נוטים להיות מהירי תפיסה. הם יודעים מי הם, והם טובים מאוד בלחוש איך הם נתפסים בקרב עמיתיהם.
הכסאות הכי טובים
בפרשה זו מקבל הציבור לראשונה כסא בשורה הראשונה לתהליך שהוא בדרך כלל נסתר מהעין, ונחשף רק בגירסה מסוננת מאוד בהודעות לעיתונות שנערכו בקפידה, בסרטונים של נאומים שהוכנו בדקדקנות ובסיפורי רקע בתקשורת, כשהפרטים מיוחסים ל”פקיד בכיר”.
מזכיר ההגנה האמריקאי רוברט גייטס פגע בול בתגובות שלו לסיפור:
כל ממשלה בעולם יודעת שממשלת ארה”ב דולפת כמו מסננת, ושזה המצב מזה זמן רב. […] העובדה היא שממשלות פועלות מול ארה”ב מכיוון שזה משרת את האינטרסים שלהן, לא כי הן מחבבות אותנו, לא כי הן סומכות עלינו, ולא כי הם מאמינות שאנחנו שומרים סודות. […] אז אומות אחרות ימשיכו לפעול מולנו. הן ימשיכו לעבוד איתנו. אנחנו נמשיך לחלוק מידע רגיש זה עם זה.
אם כן, המשיכו לקרוא ולעקוב אחרי התגלגלות אחד מסיפורי החדשות הכי מדהימים שהיו. הדיפלומטיה הרבה יותר מעניינת ממה שרוב האנשים חשבו שהיא יכולה להיות. אלו מאיתנו שהתמזל מזלם להשתתף בה ידעו זאת לאורך כל הדרך.
__________________
ניק אשטון-הרט (Nick Ashton-Hart) הוא יועץ בפרקטיקה פרטית בז'נבה שבשווייץ, שם הוא מייעץ לחברות טכנולוגיה רב-לאומיות מרשימת ה"פורצ'ן 50" ואיגודי תעשייה בנושאי קניין רוחני בילאומי ומדיניות סחר בינלאומי. [עדכון] הוא כותב את הבלוג A Diplomatic Life, שם התפרסם הפוסט בגירסה שונה מעט [\עדכון]. אפשר ליצור איתו קשר באימייל nashton@consensus.pro.
עוד וויקיליקס:
• מנסים לכבות את השמש
• וויקיליקס מייצרת מפולת שלגים של מידע זולג
• קומיקס: וויקיפדיה נגד וויקיליקס
גועל נפש. זה מה שנראה לו נורמלי? שגבר בעל עוצמה כמובן ירצה לקחת שפחת מין לנסיעת עסקים?
אולי הגיע הזמן שניק יוציא את הראש שלו מהמקום שבו הוא תקוע…
לא ניק אמר את זה, אלא דיפלומט שהוא דיבר איתו. וזה נאמר כבדיחה.
למה את קוראת לה שפחה?
ניק מצטט את זה כדוגמא להתנהגות שנחשפה דרך וויקיליקס והיא תכל’ס אנושית ומוצדקת לדעתו, הרי על זה כל המאמר – שמה שנחשף בוויקליקס זה שום דבר מיוחד, רק מה שכולנו עושים ביומיום.
מכיוון שזו הדוגמא היחידה במאמר להתנהגות שנחשפה דרך המברקים, זה בלט לי מאוד.
לי זה נשמע כאילו הוא כל כך רגיל לנורמות של הדיפלומטיה עם השקרים, התככים, וכן גם הניצול המיני, שהוא חושב שזו הנורמה. זה הכי אנושי בעולם, זה קורה להרבה מאוד אנשים בעמדות כוח ובדיוק בגלל זה צריך את אור השמש – כדי שאנשים שלא אימצו את הנורמות של המערכת יוכלו לשפוט אותה.
לשירה – את צודקת, היא כנראה מקבלת משכורת. נתפשר על פועלת מין?
גם אני לא הבנתי על מה הבדיחה.
זו אני: איפה נחשף במברקים הללו ניצול מיני?
של קדאפי? המנהיג שמסתובב כבר שנים עם חבורת שומרות ראש ש”במקרה” נראות טוב? אז עכשיו מסתבר שיש לא אחות?
[…] וויקיליקס: • וויקיליקס חושף: גם דיפלומטים הם בני אדם • מנסים לכבות את השמש • וויקיליקס מייצרת מפולת שלגים […]
[…] ביולי, 400 אלף המסמכים הצבאיים מעירק באוקטובר ו-250 אלף המברקים הדיפלומטיים האמריקאיים בנובמבר, נעשו בשיתוף עיתונים משמעותיים ברחבי העולם, […]