באיחור

פוסט של יעקב זנדמן


הגשם בא כמו הצבא
האמריקאי לבוכנוואלד
משקה את היער בחגיגיות מצוחצחת
מבשר בנחת “זה נגמר” דו-משמעי
מקושט כוכבים לבנים
ביד עוטה כפפה
מושיט מימיה של חסד
לאוד מוצל מאש, מצדיע
לשלדי עצים שותקים
דורך על ערימות רמץ חם עדיין
שהיה פעם גאווה
מפזם לעצמו שירי נצחון
בתא הטייס

_________________
יעקב זנדמן כותב את הבלוג "כל הדברים גדולים כקטנים", שם התפרסם הפוסט במקור

עוד על השריפה בכרמל:
השריפה בכרמל כפלטפורמה לקידום אתרים
מוֹדעוּת השריפה בכרמל
השריפה בכרמל וקידום אתרים: איך למנוע מחברת הקידום לפגוע לך בעסק
למה כל הממשלה צריכה להתפטר בעקבות השריפה בכרמל
השריפה בכרמל: אסון? כן. מחדל? לא בטוח
כך הציל גוגל את מדינת היהודים

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

23 תגובות לפוסט “באיחור”

  1. אסף on 7 בדצמבר, 2010 14:43

    למה השורות של הפסקא מפוצלות ככה?

  2. עידו קינן on 7 בדצמבר, 2010 14:56

    כי זה שיר?

  3. שחר on 7 בדצמבר, 2010 15:15

    מעריך אנשים שיכולים לקשר כל דבר לשואה

  4. זו אני on 7 בדצמבר, 2010 20:12

    עידו, אתה חייב להתחיל לסנן.
    זה לא שיר, זה חרטוט מנופח.

  5. עידו קינן on 7 בדצמבר, 2010 22:40

    את בקשות הסינון הללו אני מקבל רק כשמישהו אחר חתום על הפוסט. האם זה אומר שכל הפוסטים שלי מתאימים, או שלאנשים יותר קל לבקר כותבים אורחים מאשר אותי?

  6. הופ on 7 בדצמבר, 2010 23:25

    ההקבלה לשואה צרמה גם לי בהתחלה. ואז חשבתי שמנקודת המבט של הטבע, עבור היער זו באמת שואה, והגשם הוא בשבילו אכן מושיע שהגיע מאוחר מדי.
    ואז ההשוואה צרמה לי שוב – השיר הזה מיועד לבני אדם ולא לעצים, אי אפשר להשעות את ההקשר. להיפך – בשימוש בדימוי על טבח באנשים הוא כאילו מבקש בכוח את הפרובוקציה, את המחשבה על האנשים השרופים.
    אחר כך החלטתי שזה תרגיל מעניין בלחשוב מנקודת מבט של הטבע, דווקא דרך דימוי שקיצוניותו מחזירה אותך כל הזמן לבני אדם.
    בקיצור, שיר שגורם לי לחשוב ככה זה שיר שאני אוהב. חוץ מזה, הוא כתוב נפלא.

  7. צפריר כהן on 8 בדצמבר, 2010 08:13

    הופ: מה עם השואה שעברנ על הרי ירושליים לפני 15 שנים? והשואה הקודמת ביערות הכרמל לפני 21 שנים?

    מה עם השואה שהיתה בבומביי לפני שנתיים? והשואה בפקיסטן השנה?

  8. אייז on 8 בדצמבר, 2010 09:41

    @צפריר – אל תשכח את שואת הארמנים.

  9. XPH on 8 בדצמבר, 2010 10:37

    הבלוג פשוט מאוד מקיים את חוק גודווין במובן הרחב שלו. השאלה היחידה היא מי המפסיד.
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%92%D7%95%D7%93%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9F

  10. הופ on 8 בדצמבר, 2010 13:00

    צפריר: מה איתם? לא הבנתי את הכוונה/ הסרקזם הדק.

  11. הופ on 8 בדצמבר, 2010 13:07

    עוד על זווית הראייה של היער
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1202822.html
    מעניין לעשות את המניפולציה ההפוכה על מה שניצן כותב ולהחליף את ה”יער” ב”אדם”.

  12. צפריר כהן on 8 בדצמבר, 2010 16:54

    הרעיון של חוק גודווין הוא שאם לכל דבר קטן אתה צריך את התותחים הכבדים של השואה, לא ברור מה תעשה כאשר יהיה לך מסר חשוב.

    אני מקווה שברור שאני לא מתייחס לכל האסונות שציינתי “שואה”. ציון השרפות הקודמות נועד לתת קצת פרופורציה.

    לא ברור לי עד כמה השרפה הזו היתה נחשבת נוראית אם לא היה אוטובוס הסוהרים.

  13. צפריר כהן on 8 בדצמבר, 2010 16:56

    ידיעה שהתקבלה זה עתה: משהו ששקול כנראה לידיעה על כמה שרופים ישראלים:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1202901.html

  14. הופ on 8 בדצמבר, 2010 22:06

    צפריר: אני עדיין לא מבין אותך. אם אתה אומר ש”שואה” זה רק מה שאירע לעם היהודי בזמן מלחה”ע ה-2, אז העובדה היא שאנחנו משתמשים בה לגבי מקרים אחרים (כמו “שואת הארמנים”). ואם אתה אומר שזו לא שואה – הרי כל הרעיון בדבריי היה שמנקודת המבט של הכרמל זו כן היתה שואה, מבחינת גודל ועוצמה (המטען האכזרי שיש במילה שואה הרי לא תקף לגבי עצים). והשריפות הקודמות האחרות שהזכרת לא היו כאלה, או שהיו שואות קטנות יותר או אחרות.
    יכול להיות שאתה מתכוון ש”שואה” זה התותח הכי כבד שיש, ועבור הכרמל זה לא היה האסון הכי כבד אי פעם. בזה אתה אולי צודק, אני לא מבין מספיק בהיסטורית השריפות. בכמה מקומות קראתי שזו השריפה הגדולה בתולדות המדינה
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000605349

  15. צפריר כהן on 8 בדצמבר, 2010 23:40

    המילה “שואה” לא מוזכרת בשיר. מוזכרים בו בוכנוולד ואודים עשנים. לא מוזכרים חיילים תורכים, ולכן אני מניח שלא מדובר על שואת הארמנים.

    הדימויים לא מוצלחים במיוחד. הם מאוד מאולצים (גשם חגיגי? מקושט כוכבים? עוטה כפפה (אולי: העננים. אבל הם אפורים)? רגלי או טייס?

    נחליף את השורה השניה ב: “כמו הצבא הוויאטנאמי לקמבודיה” וזה עדיין יתאים בערך באותה מידה.

  16. יעקב on 9 בדצמבר, 2010 00:16

    לטהרני השואה:
    1.בוכנוואלד היה מחנה ריכוז נאצי ואיננו חלק ישיר ממכונת ההשמדה. לא ברור לי עד כמה היו הנאצים הופכים לטאבו אלמלא השואה.
    2.האם זה בסדר לקרוא ביום השואה קטע המתאר למשל שריפה ביער? האם מרגע שהשיח על השואה אימץ בטוי כמו “אודים עשנים” הוא הופקע מתחום השריפות?
    3.מי חבר בוועדת גודווין המאשרת שימוש חריג באסוציאציות?

  17. יעקב on 9 בדצמבר, 2010 00:45

    להופ,
    תרגיל, ולא רק מחשבתי – תמיד להרגיש ולחשוב על היער ועל הטבע באופן כזה, לא רק כשהוא נשרף.

  18. הופ on 9 בדצמבר, 2010 02:06

    אז מה אם המלה “שואה” לא מוזכרת בשיר?
    מהפסקה השניה אני מתחיל להבין אותך (יכול להיות שיותר מדי אירוניה משבשת לי את ההבנה). הדימויים לא מוצלחים, אוקיי. מקובל עליי, לא מסכים.
    הצבא הוויאטנאמי בהחלט יתאים באותה מידה, אם אני – ואני מניח שאני לא לבד פה – הייתי מכיר וזוכר (אולי הכרתי פעם) את סיפורה הבלתי נשכח של הושעת קמבודיה על ידי הצבא הוויאטנאמי.

  19. שרה on 9 בדצמבר, 2010 06:33

    יעקב ,
    לא בנימה של ביקורת …
    אבל מאוד זעזע אותי הפוסט שלך …
    אין שום דבר שדומה לשואת עמנו , מבלי לזלזל באסונות אחרים שקרו לעמים אחרים .
    אבל לקחת את השריפה הזאת … שהיא אסון לאומי בפני עצמו , ולחבר אותה לשואת יהודי אירופה – אותיבאופן אישי זה זעזע .

  20. צפריר כהן on 9 בדצמבר, 2010 08:06

    הופ: בפסקה הראשונה בסה”כ כתבתי שמדובר כאן על המאורע עצמו ולא על המילה “שואה”.

    אבל כתרגיל, נסה להתאים את השיר לאותה שרפה של אסירים צ’יליאניים מאתמול. נראה לי שגם כאן נדרש באופן כללי רק שינוי השורה הראשונה.

  21. הופ on 9 בדצמבר, 2010 13:37

    צפריר: נראה לי שהבנו אחד את השני אז בוא נפסיק עם זה כאן, כי הויכוח הזה מתחיל להיות מעצבן כמו אסיר ששוב ושוב מנסה לקפוץ מעל אותה גדר חשמלית.

  22. XPH on 12 בדצמבר, 2010 18:02

    העלתי את נושא חוק גדווין בהקשר של הפוסט ולא בקשר לתגובה של צפריר (כי מחנה בוכנוולד יש רק אחד מבחינתי). עם על כל 2 וחצי עצים שנשרפים נכתוב שואה אז זו באמת זילות של השואה (טוב אז נשרפו 6 מליון עצים זה עדיין עצים). בשרפה זו נספו כ42 סוהרים, אשר לולא אותה תאונה אומללה ספק אם השריפה הייתה מקבלת את נפח התקשורת שהיא קיבלה. גם עם היה בישראל צי של 20 מטוסי כיבוי, וכל הכבאיות היו מודל 2011 עדיין תאונה זו היתה יכולה להתרחש והקשר בינה לבין מחדלי כיבוי האש וממשלות ישראל לדורותם קלוש. (ואולי מעז יצא מתוק ועכשיו יקום מערך כיבוי מרשים)
    יעקב, זעזוע האמריקנים כאשר שחררו את מחנה בוכנוולד מרעיד את אמות הסיפים, ממש לא כמו הר קטן ומפוייח.

  23. יעקב on 21 בדצמבר, 2010 22:24

    XPH
    אני מסכים עם כל החלק המרכזי לכן בא נדבר על המשפט הראשון והאחרון שלך. צריך לשרטט כאן שני קווי גבול. 1.מה “מותר” להגיד בלי שמישהו יקפוץ ויצעק “שואה”. קמיקזה זה שואה? קוויזלינג זה שואה? סלקציה? טרנספר?
    2.באיזה נושאים מותר להזדעזע ולהשתמש בדימויים מזעזעים? כשאתה אומר “2 עצים, טוב 6 מליון עצים” הבעת עמדה מאד ברורה. האם מותר לצמחוני להזדעזע משחיטה יזומה של מליון עגלים?
    אולי צריך לחוקק את “חוק גודווין בריבוע” עבור מי שממהר וצועק “חוק גודווין”?

פרסום תגובה