טוב, די

“שלום מר יאיר לפיד, רציתי לברר מהי עמדתך בנושא כובעי ארנבים”, כתבה הקומיקסאית רחלי רוטנר בתחילת השבוע בדף הפייסבוק של לפיד. הארנבים היו החלק הצמרירי ביום האינטרנטי הקשה של הפוליטיקאי הטרי, שהצליח לאבד את שלוותו מול שאלה מהתחום הבטחוני מהצד השמאלי והפך, כמקובל אצל אומת האינטרנט, למם ויראלי.

הקיר של לפיד, אבחן אחד הגולשים, הפך ל-ynet: המקום שאליו מגיעים מגיבים מימין, משמאל וממשרדי הטוקבקים בתשלום, אקטיביסטים ומשועממים, לדון בנושאים שעלו בכתבות ולהעלות אג’נדות משלהם. השאלה שהקפיצה את לפיד היתה: “מה עמדתך בנוגע למעברן של ארבע סטודנטיות למגדר וזכויות אדם מעזה לגדה המערבית. […] מערכת הביטחון מסרבת באופן גורף לאשר לסטודנטים מהרצועה לצאת ללימודים בגדה”.

למה להציג שאלה כזאת ללפיד, ח”כ/שר/ראש-ממשלה עתידי (48 אלף חברים בפייסבוק), ולא למי שיושבים כרגע ליד ההגה, כמו ראש הממשלה (159 אלף חברים), שר הפנים (5,514 חברים) או שר הבטחון (1,893 חברים)? “יאיר לפיד עשה את הטעות של לענות. הוא עונה”, מסביר שואל, איתמר שאלתיאל, רכז מדיה חדשה בארגון “גישה”. “שאלתי אותה שאלה את שר הבטחון בפייסבוק, הוא לא ענה לי מעולם, ביקש שאשלח את השאלה במייל, עבר חודש ולא שמעתי ממנו”. בעקבות הדיון הקדימו ב”גישה” את קמפיין “עושים UNDO לסגר“, שמציג התנגדות לסגר האזרחי מצד אנשים שלא חשודים בשמאלנות רדיקלית, כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו.

לפיד עונה, אבל אי אפשר להגיד שהוא מקיים דיאלוג עם הציבור. כששאלו אותו על סמים קלים, חסם כמה מהמגיבים. כשפרסמו אצלו סרטון של ב. מיכאל, שמנה שגיאות גסות בטוריו, הוא הגדיר זאת כ”להעלות אלי לקיר מישהו שמשמיץ אותי” – משמיץ, לא מעביר ביקורת לגיטימית. כשנשאל הסטודנט לתואר שלישי על הסטודנטיות הפלסטיניות, השיב לגוף העניין: “אני תמיד תומך בעמדת מערכת הבטחון. צה”ל אינו ‘מנגנון חושך’, אלא צבא מוסרי המגן על חיינו ושומר עלינו”. כשהגולשים לא הסתפקו בתשובה הזאת, הוא אמר: “הבנתי את השאלה, רק לא עניתי את התשובה שרציתם”. ולבסוף: “טוב ביי.” אומת האינטרנט התנפלה על משפט הכניעה והפיצה אותו לכל עבר בעשרות גירסאות ועיבודים גרפיים.

הסקרים החמיאו ללפיד עם הודעתו על כניסה לפוליטיקה, ועם הזמן הם החמיאו פחות ופחות. נדמה שלפיד מנצל את הזמן שהתפנה לו לשבת עם המחשב (או האייפד) ולריב עם מגיבים. הוא יודע לנאום, אבל נראה שקשה לו המעבר מכתיבה סטרילית בין ארבעה קירות למגע ישיר, מיוזע ומלכלכך עם הציבור. זה מאוד לא פוליטיקלי קורקט להגיד, אבל עד שיהיה תאריך לבחירות מוקדמות, אולי עדיף שהוא יהיה יפה וישתוק.


התפרסם במקור בגירסה מעודנת “מוסף הארץ”, 24.2.2012

הראיון המלא עם איתמר שאלתיאל:

מה אתה מחפש שם, בעמוד של יאיר לפיד?
“בהתחלה העליתי שאלה מטעם ארגון ‘גישה’ על מעבר סטודנטיות מעזה לגדה. באמת בתמימות. התשובה שלו היתה כל כך מפתיעה ומרתיחה עבורי שהמשכתי לשאול שאלות מטעם עצמי.

למה לא תשאל את ראש הממשלה, או שר הפנים, או שר הבטחון, או יו”ר האופוזיציה?
“יאיר לפיד עשה את הטעות של לענות. הוא עונה. שאלתי אותה שאלה את שר הבטחון בפייסבוק, הוא לא ענה לי מעולם. הוא ביקש שאשלח את השאלה במייל, התעקשתי שזה יהיה ציבורי, בסוף שלחתי לו במייל, עבר חודש ולא שמעתי ממנו. אני גם נטםל לדני דנון, אני נטפל למי שאני יכול. אבל יאיר לפיד עונה. יש לי ויכוחים הרבה יותר רציניים איתו מאשר ‘טוב ביי’, אבל מאחר שהתשובות שלו כ”כ מגוחכות, יש פה הזדמנות נהדרת. הוא נתן לי את הפתח ואני אנצל”.

איזה פתח? מה אתה מנסה לעשות שם?
“הוא מעולם לא ענה לשאלות בטחוניות, לשאלות בנוגע לכיבוש, עד כמה שאני יודע. כאן לראשונה הוא אשכרה עונה לשאלות בנושא הזה, ורואים מה העמדות שלו. אני חושב שהוא ענה ל’גישה’ כמו שהוא ענה כדי להפוך את עצמו ליותר ימני מהליכוד. הוא ענה תשובה שנועדה להציג אותו כלא-עוכר ישראל, בניגוד לארגוני זכויות אדם כמו שהוא תופס אותם, ככה”נ. לבוא ולחשוף את התשובות שלו זה שירות לציבור, וגם שירות עבורי. ואם זה אומר שהוא יוצא מגוחך, אז יאללה, בכיף”.

אז בעקבות התשובה הזאת לא תצביע לו :)
“נראה לי שמה שקורה באמת אצל יאיר לפיד זה שהוא עונה לאנשים, וזה ייאמר לזכותו, אבל הוא עונה כאילו הוא עונה לראיון עיתונאי. יש לו מסר, הוא עונה והוא חושב שבזה זה נגמר. ובאמת עיתונאים מנומסים לא לוחצים, אולי שואלים עוד שאלה וממשיכים הלאה. פה אנשים מתעקשים להבין מה הוא רוצה. מבחינתי זה מרתק לראות את זה קורה. איש של המדיה הישנה מנסה לפעול במדיה החדשה, וברגע שהוא נתקל בקצת לחץ, נשבר. ה’טוב ביי’ היה דוגמה מעולה – הוא היה כל כך בלחץ. אני חושב שזה המומעד הראשון שהפייסבוק שלו עומד לשבור אותו. בטור שלו הוא בוחר על מה לכתוב, בסטטוסים שלו הוא בוחר על מה לכתוב, ופתאום כשמציבים מולו שאלות ורואים איך הוא משתדל לא לענות עליהן, אתה גורר אותו למקומות לא נוחים. אם הוא היה נבון יותר הוא יכול היה לומר, אני לא מתמודד על הנושאים הללו. התשובות שלו מפילות אותו, אני סתם נהנה מהמופע”.

דיברתי גם עם פעיל המחאה החברתית אסף לוי, שנחסם מהעמוד של לפיד, אבל יריעת העיתון קצרה, אז הנה: “המוטיבציה שלי היא פשוטה: בעיני הוא מגדיר מחדש את המושג צביעות, והעקיצות שאני שולח לכיוונו, באופן די עקבי אני חייב להודות, הן כמו סיכות קטנות על בלון נפוח. אני מסתכל עליו ורואה שאין דבר כזה יאיר לפיד האדם, יש רק יאיר לפיד הפרסונה הטלוויזיונית. אני חושב שכל ההוויה שלו, המהות שלו, היא טישטוש מוחלט של הבנאדם לתוך הדמות הציבורית שהוא בנה. בסופו של דבר הוא פוליטיקאי שנולד בטלוויזיה, אף פעם לא הזיע ואף פעם לא ממש התאמץ להשיג משהו”.

תגובות

פרסום תגובה