אראל מרגלית מנצל את החטיפה למטרות פוליטיות כדי לנזוף בפוליטיקאים שמנצלים את החטיפה למטרות פוליטיות

אראל מרגלית. צילום :Orrling, cc-by-sa

אראל מרגלית ממפלגת העבודה כועס על פוליטיקאים שמנצלים את חטיפת שלושת הצעירים למטרות פוליטיות. כל כך כועס, שהוא מפסבק סטטוס מתלחלח-צדקני על זה ומקדם אותו בתשלום. כמו שכתב/ה אור גיל בסטטוס של שלי דובילנסקי בנושא: “העיקר שזה ‘ספונסורד’ כדי שאפשר אחד לא יחמיץ את המסר החשוב שבו הפוליטיקאי מסביר שאסור לנצל את האירוע לצרכים פוליטיים”.

אראל מרגלית מקדם סטטוס שקורא לא לנצל פוליטית את חטיפת שלושת הצעירים

בפרק הקודם: דליה איציק, בזמן ההתמודדות על הנשיאות, פרסמה הודעת תנחומים למשפחות שבנותיהן מתו בבריכה בסביון.

itzik sponsored

המברג של אגד אינטראקטיב

בתור פראייר.נט ונוסע מתמיד בתחבורה ציבורית, יש לי לא מעט תלונות לאגד. אחת מהן היתה שבאחד האוטובוסים שלהם, הצלון הוברג לדופן האוטובוס כך שאי אפשר היה להסיטו. איימתי לבוא עם מברג בפעם הבאה.

זה עבד. אחרי ארבעה ימים הגיב אגד אינטראקטיב, אחד מפרופילי הפייסבוק של החברה:

פייר, אתה צודק. אבל אתה בוודאי יודע שאם תשלח לנו פרטים על הנסיעה, נוכל לאתר את האוטובוס ולשלוח איש משק עם מברגה ולחסוך לך את ההתעסקות עם מאבטחים ואת התשובה לשאלה “למה יש לך מברג בכיס?”.

סיפקתי את הפרטים, ואחרי קצת יותר משלוש שעות הם העלו תמונות של טקס הסרת הבורג:

הסרת הבורג. צילום: אגד אינטראקטיב

צפו: ביטוח ישיר ממש עונים על שאלות של גולש בפייסבוק

זו מסוג המחמאות שבעולם אידיאלי לא הייתי צריך לתת. אבל אנחנו בישראל, אז כבוד לביטוח ישיר שעונים לעניין לשאלות של גולש, וגם כשהם לא עונים לשאלה מסויימת, טורחים להסביר למה הם לא ענו.

ביטוח ישיר עונים על שאלות בפייסבוק

נהג עם נכות שפוגעת בראייה המרחבית שלו תופס שלוש חניות נכים, המשטרה סובלת מאימפוטנציה [עדכון]

בפרסומת לעיל אומרים שהדבר היחיד שיותר גרוע מלתפוס חניית נכה זה לתפוס שתי חניות נכה. כפי שכתב חי מכלוף, בעל המכונית הזאת התייחס לכך כאתגר והצליח לתפוס שלוש חניות נכה. למה הוא חנה כך? גילעד נס, שצילם את הרכב, משער: “אולי הנכות שלו/שלה היא תפיסת עומק”.

מכונית תופסת שלוש חניות נכים. צילום: גילעד נס

התמונה הועלתה לפייסבוק של המשטרה, שמיהרה לזמן את הנהג לחקירה, קנסה אותו והחרימה את הרכב לשבוע שנפנפה את המתלונן ב”צלם התמונה יכול להגיש תלונה בתחנת המשטרה הקרובה נגד נהג הרכב”. זאת למרות שהמשטרה מחוייבת לטפל בתלונות שמגיעות אליה בפייסבוק. מוזמנים להגיב שם ולהזכיר למשטרה את תפקידה.

כנראה שיהיה יותר יעיל להתלונן בפייסבוק של תנובה, שלפי מדבקת אישור החניה הלא-עדכנית על הרכב נראה שהוא שייך לעובד או ספק (לשעבר?) שלה [עדכון: ספק של תנובה; ראו בהמשך הפוסט].

תו של תנובה על מכונית שחנתה בשלוש חניות נכים. צילום: גילעד נס

פרטי העבירה: רכב מספר 85-946-59 חנה ברחוב הסיבים 18 באזור התעשייה בפתח תקווה, 16.5.2014, 8:45. בעל תו חניה מספר 3220 לחניון משאיות של תנובה ל-2011-2012.

[עדכון 19.5.2014] מתנובה נמסר בתגובה:

תודה שהסבת את תשומת ליבנו לדברים. תנובה רואה בחומרה עבירות תנועה או חניה מסוג זה. חשוב לציין שלא מדובר ברכב תנובה, אלא ברכב של קבלן משנה המספק שירותים לחברה. כמובן שהנושא יטופל מול הגורמים הרלוונטיים.

הנה סרטון של מכונית חודרת לכביש סגור עבור מסע אופניים. מה המשטרה תעשה?

בועז ערד מדווח בדף הפייסבוק של המשטרה: “בשבת שעברה רכב שמספרו 91-704-12 מצא את דרכו לכביש שנסגר לטובת מסע אופניים ונסע נגד כיוון התנועה, בשוליים ובמהירות שסיכנה את הרוכבים. אודה לטיפולכם”. הוא מצרף סרטון שמתעד את האירוע.

פקודת הטיפול בתלונה ובתיק חקירה של המטה הארצי של המשטרה קובעת בין השאר כי “כל איש משטרה חייב לקבל תלונה על ביצוע עבירה, המופנית אליו. […] תלונה על ביצוע עבירה תתקבל […] מפי מתלונן הפונה אל איש משטרה, שלא במתקן משטרתי”. חוק סדר הדין הפלילי קובע כי “חייבת משטרת ישראל, ככלל, לפתוח בחקירה, משנודע לה על ביצוע עבירה, אם על סמך תלונה ואם בכל דרך אחרת”.

כך שאם מישהו מתלונן על עבירה בפרסום בדף הפייסבוק של המשטרה, שאותו מנהל קצין משטרה (רפ”ק שרון ימינחה), המשטרה חייבת לטפל בתלונה.

תגובת המשטרה לתלונה של ערד: “שלום, יש להגיש תלונה בתחנת המשטרה הקרובה בצירוף הסרטון”.

התלונה של בועז ערד ותגובת המשטרה בפייסבוק

לקוחה לפוקס: אתם כשל שירות לקוח. פוקס: ברשותך, אנחנו נדגים

הנסיון של מרב פלדי לקבל שירות בפייסבוק מרשת פוקס הוכיח לה שהם שומרים על אותה רמת שירות נמוכה כמו במוקד הטלפוני.

פוקס נותנים שירות מחורבן בפייסבוק

[עדכון: שלושה ימים אחרי, פוקס עונים – ומשקרים]

• הלשין: יואב אפטר

קוראי חדשות חברתיים בפייסבוק? אני קורא להחרים אותם

בשנתיים האחרונות אני נכנס פחות ופחות לדפי הבית של אתרי החדשות, וצורך יותר ויותר חדשות דרך הפניות של חבריי בפייסבוק וטוויטר. מחד אני מקבל את החדשות החמות והגדולות בסמוך למועד פרסומן, ומאידך זוכה להיחשף לכתבות פריפריאליות, שהגולשים חשבו שהן מעניינות והפכו אותן לפופולריות למרות שעורכי ההומפייג’ים לא נתנו להן בולטוּת.

לכן נבהלתי והופתעתי כשראיתי לפני כמה שבועות כותרת שחבר פייסבוק שלי, ותיק בעולם התקשורת, שיתף בפיד. נבהלתי, כי הכותרת היתה “הפיגוע בחיפה: הותרו לפרסום שמותיהם של 12 מ-15 ההרוגים”. הופתעתי, כי לא שמעתי על הפיגוע בשלב מוקדם יותר (“היה בום גדול”). מיהרתי להקליק, הגעתי לאפליקצית החדשות החברתית של נענע10 ונרגעתי: מדובר בפיגוע ארכיון.

אפליקציית החדשות החברתית (Social Reader) היא מטרד שפייסבוק השיקה לפני כחצי שנה, אז עם גופי תקשורת גדולים כמו הוושינגטון פוסט, יאהו והגרדיאן, והיום משתמשים בה גם נענע10, מאקו וישראל היום. בגירסתה המציקה ביותר, הקלקה בפייסבוק על לינק לכתבה שולחת את הגולש להתקנת האפליקציה. אם הוא עשה את הטעות ואישר, כל כתבה שהוא יקליק עליה בעתיד תפורסם אוטומטית על הוול שלו.

השיטה מזכירה את זו של נוכלי הלייקים: הם משתפים לינק שמבטיח תוכן סנסציוני, כמו סלבית שנתפסה בעירום או תמונות התאבדות של נשיא מורשע. הקלקה עליו גורמת ללייקים לעמודים שונים ולפרסום תכנים על הוול של הקורבן, בלי ידיעתו והסכמתו. השיטה החזירה למחזור החדשות כתבה ישנה על פיגוע בחיפה, שאותו איש תקשורת נכנס לקרוא בלי שום כוונה לשתף. השיטה חשפה שהעיתונאי החרדי קובי אריאלי קרא כתבה על קמפיין עירום של בר רפאלי, ששותפה על קירו בלי ידיעתו. “עברתי פיגוע פייסבוק”, זעק אריאלי בגל”צ.

אפשר לעקוף את האפליקציה – ללחוץ cancel בכל פעם שמגיעים אליה, להתקין ולהגדיר שהפרסומים שלה יוצגו רק לעינינו ולא לחברים, או להעתיק את כותרת הכתבה ולהגיע אליה דרך גוגל. אבל עדיף לשלוח לאתרי החדשות סיגנל שאומר שאנחנו לא שבעי רצון ממנה – להחרים אתרים שמשתמשים בה, וליידע את ראשיהם על הסיבה לכך. השימוש בקורא החברתי של הוושינגטון פוסט ירד מ-17.4 מיליון ל-9.2 מיליון משתמשים בממוצע חודשי בשלושים הימים עד ה-7.5. בקרוב אצלנו? אני מקווה מאוד.


התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון מאי 2012 של מוסף פירמה של גלובס


אלי ישי מגיב למחאה בפייסבוק על גירוש ילדה מצפון סודן: “אם המקרה הוא בדיוק כפי שכתבת אטפל לשחרורה המיידי”

יגאל שתיים, פעיל למען המהגרים מאפריקה וממייסדי “מרק לוינסקי”, סיפר הבוקר בפייסבוק על ילדה בשם קרס שמועמדת לגירוש:

שתפו > תלמידת כיתה ה’ בערד נעצרה על ידי משטרת ההגירה – למרות שאינה אמורה להיות מגורשת. היא כלואה כעת בכלא קציעות ונותק עימה הקשר.

האטימות והאכזריות שבפשעים שמבצעת בימים אלה מדינת ישראל מזעזעים – משפחות נשלחות לסכנת חיים, ילדים נכלאים עם הוריהם.

מורן מקמל, פעילה חברתית בערד שקרס חניכה שלה – מספרת כי קרס היא בת לשני הורים צפון סודניים שאינם אמורים להיות מגורשים היות ובארצם נשקפת סכנה לחייהם.

שתפו ואולי נצליח להחזיר אותה לספסל הלימודים לסיים את כיתה ה’. מי ששותק שותף לפשע.

כמה שעות אחר כך שותף הסטטוס בדף הפייסבוק הפופולרי “סטטוסים מצייצים”. 40 דקות וכמה עשרות תגובות לאחר מכן, שר הפנים אלי ישי (או מי שמפעיל את העמוד שלו) הגיב שם:

גברת מורן מקמל: אם המקרה הוא בדיוק כפי שכתבת שהתלמידה אכן מצפון סודן אני מבקש לשלוח לי הודעה מיידית לדף הפייסבוק שלי ואטפל לשחרורה המיידי.

אפשר להתייחס לכך בציניות – ביום שבו מבקר המדינה מעלה את ישי על המוקד, השר מנסה לגרוף נקודות זכות אצל מתנגדיו הגדולים ביותר. בעיניי, שר שלא רק פעיל ברשת חברתית אלא גם מתייחס לתלונות וטענות שעולות שם, ראוי להערכה, בתקווה שעוד נבחרי ציבור ילכו בעקבותיו.

מלחמת הריפורטים בפייסבוק והפתרון של הרשת החברתית הישראלית

ב-30 במאי הורה בית המשפט הגבוה בבריטניה לפייסבוק לסייע לחשוף את המטרידים של ניקול ברוקס. האישה פרסמה סטטוס תמיכה באחד המתמודדים ב”אקס פקטור”, וטרולים אנונימיים פתחו לה פרופיל פיקטיבי, פרסמו בשמה סטטוסים פוגעניים ושלחו בשמה הודעות מטרידות לאלפי אנשים, כולל הודעות פיתוי לנערות צעירות.

יומיים לאחר מכן הושעו חשבונות הפייסבוק של הו טסונג-סון, עיתונאי ואקטיביסט טייוואני, ושל עשרות פעילים נוספים בטייוואן ובהונג קונג, שלושה ימים לפני ההפגנות המתוכננות ליום השנה לטבח בכיכר טיאננמן.

אלו שני קצוות האכיפה של פייסבוק – חוסר נחישות מול פעילות פלילית ועודף נחישות מול פעילות לגיטימית. בפייסבוק הסבירו שהם לא יכולים לפקח באופן פעיל על 900 מיליון המשתמשים שלהם, ועל כן מפעילים לצד הצוותים האנושיים גם מערכות אוטומטיות, שפועלים שניהם על סמך ריפורטים, הלשנות ממשתמשי הרשת החברתית. דיווחים על הטרדה מקבלים קדימות, אמרו על ברוקס, ובמקרה של הו הודו בטעות, התנצלו והחזירו את החשבונות לפעילות.

יש צדק בטיעון של פייסבוק. כמו בפרדוקס האלוהי המפורסם, החברה הצליחה לברוא אבן שהיא לא יכולה להרים כדי לבדוק אם יש מתחתיה נחשים ועקרבים. מנגנון הריפורט נועד לאפשר לקהילות השונות שמאכלסות את פייסבוק לגבש לעצמן נורמות חברתיות (בגבולות כללי השימוש של פייסבוק) ולהקיא מתוכן אמירות, מעשים ואנשים שלא מצייתים להן. הבעיה היא שיש מנגנון למניעת שימוש לרעה ברשת החברתית, אולם באופן אירוני אך מובן, אין מנגנון שימנע שימוש לרעה במנגנון הזה. אם די אנשים ישלחו ריפורט, המערכת תעניש את המשתמש, גם אם לא עבר על הכללים. הערעור מייאש: אין עם מי לדבר ואין את מי לשאול אילו כללים הופרו, אם בכלל.

אבל כאן זה לא חו”ל, ואצלנו פועלת עוד רשת חברתית – הקשר הישראלי. אזרח ישראלי שעובד באחד מסניפי פייסבוק הפך בעל כורחו לצוות תמיכה של איש אחד. הוא אמנם סייע לעמיר שיבי שנחסם, אבל גם העלה סטטוס עצבני: “מי שייתן את הפרטים שלי, ועל אחת כמה וכמה את הטלפון שלי או האימייל שלי, למישהו, שבגלל שהמישהו הזה צריך משהו מפייסבוק, אני אעשה לו כזה אאוטינג שהוא יסגור את הפרופיל שלו בכל הרשתות החברתיות מרצונו החופשי וייעלם לאיזה אי בודד ששם אף אחד לא יזהה אותו! גאדמיט!”


התפרסם במקור במוסף “24 שעות” של ידיעות אחרונות, 17.6.2012


מה שתמונות השער של הח”כים בפייסבוק מספרות על ההבדלים בין הימין והשמאל, הקואליציה והאופוזיציה

ניר זייד אסף את תמונות השער (cover) מדפי הפייסבוק של עשרים חברי כנסת, ופרסם את התוצאות עם הסבר: “לחברי כנסת מהימין יש תמונות רקע של עצמם, של דגלי ישראל ושל ‘אבנים קדושות’. לחברי כנסת מהשמאל יש תמונות רקע של בני אדם” (זייד לא מדייק: 8 מ-10 הח”כים מהשמאל מופיעים בתמונות השער של עצמם, לעומת 9 מ-10 הח”כים מהימין; ובתמונת הרקע של מופז דווקא יש בני אדם).

In Israel, MKs’ Timeline Cover Photos Reveal the Differences Between Right and Left (this post in English)


“ליועצי התקשורת של הח”כים ולח”כים עצמם ישנה הבנה ברורה בחשיבות מיתוגו של נבחר הציבור ברשת החברתית, והמיתוג הזה אומר המון”, מסביר זייד לחדר 404. “על אף זאת, כשמסתכלים באופן שיטתי על כלל המיתוגים, מתקבלת תמונה מעניינת שמצביעה דווקא על מגמות פחות מודעות, במקרה הזה מגמות של התפרקות והקצנת השיח בחברה הישראלית. כל מחנה מרגיש מאוים מהצד השני, והדבר בא היטב לידי ביטוי בתמונות הרקע: לח”כים מהימין ישנו צורך גובר לשדר עוצמה, ממלכתיות, סמליות, לאומיות, אחדות והומוגניות, ואילו לח”כים מהשמאל ישנו צורך לשדר ביזור, הטרוגניות ואלטרנטיבה חברתית וכלכלית שצומחת מהשטח. הימין מתרכז כביכול בסמלי ואילו השמאל בממשי. לגולש נשארת ההחלטה להחליט עם איזה מחנה הוא מזדהה יותר, ועם איזה פחות”.

גם למגיבים אצל זייד יש אבחנות מעניינות. ניר אילין כתב: “צד ימין – צבעים קרים, צד שמאל – צבעים חמים”. ישי פארן פירש זאת אחרת: “צד ימין – כחול לבן. צד שמאל – אדום קומוניסטי”.

הראל צדוק כתב: “מלבד הצבעים אין קשר בין ימין לשמאל ואולי על אף כוונת המחבר. זו המחשה של שינוי מצב הצבירה של הפוליטיקאי המצוי מהאופוזיציה לקואליציה. כשהוא באופוזיציה (אסטרטגיית ‘תבחרו בי’) הוא ינסה להראות כמה הוא האיש של העם וכשהוא בקואליציה (אסטרטגיית ‘בחרתם נכון’) הוא יטפח את פולחן האישיות סביבו”.

ועמית אמלי כתב: “הכי מצחיק בוגי, עם תמונה של עצמו על רקע תמונה של עצמו”. Yo Dawg.

[עדכון 23:25] זייד מגיב לתיקונים: “אני מקבל את הביקורת, כמובן שזה פתוח לאינטרפטציה. רק אציין שהופעת בני אדם בתמונות הח”כים מהשמאל לא סותר את זה שגם נבחר הציבור מופיע בתמונה. אולי נכון יותר לומר שח”כים מהשמאל מבקשים לצייר את עצמם כמי שמשתייכים לקבוצה, כלומר הם מהווים חלק מכלל ולא הם במרכז (לעומת הח”כים מהימין). במובן הזה אצל השמאל הישראליות היא קונקרטית, היא קשורה לבני אדם בשר ודם, בעוד אצל הימין הישראליות היא מופשטת, הכלל מיוצג באופן סמלי והומוגני (הכותל, הדגל וכד’. אצל ליברמן נראה לי בכלל שמדובר במתקן עצורים או בית כלא). לגבי שאול מופז, כמובן שבתמונה שלו מצולמים בני אדם, אך נדמה לי שהכוונה יותר לשדר באמצעות שני החיילים תחושה של ‘ביטחון’, שזה שוב עניין מופשט יותר (‘צבא העם’, ‘ביטחון המדינה’)”.

לדף הבא →