רגע, למה לא אמרת שאחותך יהודיה ממך?
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=Y5wCALTOhCU[/youtube]
“רגע, את לא יהודיה?”, הזדעזע החתן בתשדיר הבחירות המדובר של ש”ס, “כוכבית גיור”, ועורר דיון נרחב על התבוללות, גזענות, מזרחיים ורוסים, דתיים וחילונים ופקסים – טכנולוגיה מיושנת שרלוונטית עדיין במשרדי ממשלה ובמפלגת ש”ס. וכמובן, שטפון של ממים.
בתשדיר הבחירות נראה זוג מתחת לחופה, גבר כהה נמוך ואישה בהירה גבוהה, כשברקע שיר בערבית. הגבר שואל את האישה, מרינה, על מכשיר הפקס שמונח לפניה. היא עונה במבטא רוסי כבד עד מוגזם ש”ביתנו שלח, מתנה לחתונה” (רמז למפלגת ישראל ביתנו). כשהוא תוהה למה צריך פקס, היא מסבירה: “מחייגים כוכבית גיור ומקבלים אישור”. “רגע, את לא יהודיה?”, הוא מזדעזע. הפקס פולט אישור גיור ומרינה אומרת: “עכשיו כן”. כשהיא מנסה לנשקו הוא נרתע ועושה פרצוף נגעל.
האסוציאציה של רבים מהממיסטים היתה, כצפוי, גרמניה הנאצית, ובפרט חוקי נירנברג, שאסרו על נישואים בין ארים לבין יהודים. ג’ון בראון פרסם קריקטורה אנטישמית של יהודי עקום אף ולבוש בהידור, שמנסה לפתות אישה בלונדינית במילים המתוקות “בא לך לעלות אליי הביתה לראות את הפקס שלי?” האמנית ז’ויה צ’רקסקי פרסמה גירסה משלה לתמונה המפורסמת מ-1935 של זוג מעורב שהושפל על ידי חיילי פלוגות הסער הנאציות אס-אה. הזוג אולץ להצטלם כשהאישה נושאת שלט שעליו כתוב “אני החזירה הגדולה בעיר והולכת רק עם יהודים”, והגבר שלט שעליו כתוב “אני יהודון שרק לוקח נשים גרמניות לחדרי”. בגירסה של צ’רקסקי, הגבר חושב, “רגע… את לא יהודיה?”
עבודה של צ’רקסקי עמדה לפני מספר חודשים בלבו של דיון על גזענות. בציור נראה אדם מזרחי מנסה לנשק בכוח אישה בלונדינית. דן קופר ויואב יעקב ליפשיץ פרסמו גירסאות אקטואליות של הציור – ליפשיץ הדביק את ראשי החתן והכלה מהתשדיר על התמונה וכתב לצדה “כך הכרנו”, וקופר הסתפק בהוספת הכיתוב “את לא יהודיה?!” צ’רקסקי שיתפה את שתי התמונות בדף הפייסבוק שלה. ובתשובה להערות המגיבים כתבה כי “כל מי שחושב שהציור הזה גזעני הוא גזען בעצמו!” דיון על הגזענות בסרטון ובציור אפשר לקרוא אצל אורטל בן דיין.
ליפשיץ התייחס לפרשת עבר נוספת, שבה בר רפאלי זכתה לביקורת ציבורית כשהצטלמה עם כובע של סנטה קלאוס ובירכה את הנוצרים לרגל חגם, ופרסם את תמונתה עם הכיתוב “רגע, את לא יהודיה?!”
יאנה עברי, שמופיעה כניצבת בתשדיר, סיפרה בפייסבוק כי הולכה בכחש: “מעולם לא הסכמתי להשתתף בקמפיין שלהם ולא חתמתי על הסכמה להשתתף בקמפיין של המפלגה. אני אמנם עבדתי מספר שבועות כתחקירנית במטה הבחירות שלהם אך מעולם לא הסכמתי להשתתף בקמפיין הבחירות, ביקשו שאני אחליף ניצבת תוך הבטחה כי יהיה טשטוש מלא”. אחרי סיפורה נמרח בכל התקשורת היא עדכנה: “רוב המגיבים על הסרטון של שס מתחלקים לשני חלקים, החלק הראשון אשר תומך בי ומחזק אותי בימים קשים אלו, ולהם תודה ענקית. ויש את החלק השני אשר עוד לא החליטו אם הם מאמינים לי, אז ככה כל מי שלא מאמין לי, מוזמן לפנות לשס ולקבל העתק של ריליס שהייתי אמורה לחתום עליו במקרה בו אני משקרת אם תביאו אחד כזה אני אצעק בכיכר העיר שאני שקרנית ואם לא , אז כנראה כי הוא לא קיים ובמקרה הזה בבקשה תעזבו אותי בשקט!”
לעברי יש תפקיד חשוב בהחלטת ש”ס להסיר את הסרטון מאתרה בגלל טענות לחוסר צניעות – שמלתה של עברי היתה קצרה מדי. חברתה אריאלה גויכמן פרסמה לה על הקיר תמונה של שתיהן יחד, וכתבה: “התקשרו מש”ס להודיע שהחתונה שלי מבוטלת כי השושבינה (הנראית כאן בצד בחצאית קצרה) הגיעה לחופה במיני! יאנוש ידעתי שהחצאיות שלך ישגעו את המדינה יום אחד, רק לא תיארתי לעצמי שיש להן את הכוח להפיל מפלגות!!” עוד כתבה גויכמן: “התקשרו מש”ס להודיע שהחתונה שלי מבוטלת כי השושבינה שלי (הנראית כאן בצד התמונה בירוק) הופיעה לחופה במיני”.
מאשה אברבוך מציגה את מה שלא רואים בתשדירי בחירות: “ועכשיו, אחרי ששחררנו זעזוע וקיטורים ראשוניים נוכח הסרטון המזעזע של ש”ס, אני רק רוצה לומר שהכניסה לרחם של אמא שלי ובחינת יהדותי מוכרת לי מעט מאוד מדתיים מזרחיים שכאלה, כי המפגש שלי איתם בחיי היה מוגבל, ומוכרת לי הרבה יותר מחברי לספסלי לימודים מהגן ועד האוניברסיטה, מפגשים ברחוב, בברים, באקטיביזם- בכל מקום, מצד לבנים ולבנות נאורים ונאורות. ובעיקר- חילוניים וחילוניייייייות!”
מכון שחרית פרסם קריאה נגד הסכסוך, שיצאה משיתוף פעולה של שתי קבוצות שפעילות במכון. קבוצת המזרחים כתבה: “אנחנו דור שני ושלישי ליוצאי עדות המזרח קוראות וקוראים למנהיגות הפוליטית בישראל להתעשת ולחדול ממדיניות ההפרד ומשול בחברה הישראלית. אנו קוראים לכם להפסיק לייצר קיטוב והפרדה, להפסיק עם סימון האויבים בקרבנו ובקרב הקבוצות המוחלשות בתוכינו בפרט ולהתחיל להוביל מדיניות המאחדת אותנו ורואה את הטוב המשותף לכולנו”. קבוצת הצעירים דוברי הרוסית כתבה: “אנחנו דור 1.5 ליוצאי ברית המועצות לשעבר, יודעים שתשדיר הבחירות המכוער שהפיקה ש”ס אינו אלא פרובוקציה מתוכננת שמשרתת גם את ש”ס וגם את ליברמן שמקדם, מצדו, קמפיין נגד ש”ס בתקשורת ברוסית. השלכת בוץ הדדית זאת אולי משרתת את האינטרסים הפוליטיים שלהם, אך מזיקה לציבור הישראלי”. הטקסטים המלאים כאן.
מייק וייצמן הקים את הדף “רגע? את לא יהודיה?“, שמייצר ומלקט ממים על סרטון ש”ס. “הייתי נורא עצבני על הסרטון, כבן העדה הרוסית”, הוא מספר. “אמנם אני יהודי, אבל זה עשה לי פלאשבק ללפני עשור, שגם אז היה לש”ס קמפיין שהראה את הרוסים כנחותים. ראיתי שמחפשים רוסים לכתבה של ערוץ 10, אילנה ברודו ואני נתנו ראיון קצר לחדשות, חזרתי הביתה, ומרוב העצבים יצא לי מם תמים לחלוטין של ‘מה, את יהודיה?’. ביום שישי החלטתי שאני לא שם את זה בוול או באלבום, אז פתחתי דף, בהתחלה קראתי לו ‘מרינה איבנוב’, כשמה של הכלה בסרטון, ואחר כך החלפתי ל’רגע? את יהודיה?’. זו הדרך שלי להתמודד עם גזענות בהומור. לא היתה לזה אג’נדה פוליטית, שום דבר חוץ ממחאה נגד הגזענות. גם בעבודתי בתור יועץ תקשורת אני לא קשור לשום מפלגה ולא מריץ שום קמפיין”.
כמה ממים על הקמפיין: איתם טובול יצר מם אהבה לזוגתו בלה מלכין בפורמט של מם “איראנים, אנחנו אוהבים אתכם, לעולם לא נפציץ אתכם”; bbistr מיעך את הסצינה אל תוך הסרט “סקס והעיר הגדולה” ויצר את “ש”ס והעיר הגדולה“; עמיר שיבי הכניס את התשדיר לכנס של הליכוד ביתנו; אלכס פולונסקי נדחף לזוגיות של ציון ברוך ויאנה יוסף (ויש עוד).
בסוף השבוע לקה הרב עובדיה יוסף באירוע מוחי ופונה לבית חולים. הרשת נשטפה שוב בבדיחות ודיונים על ש”ס. שלמה קראוס לועג: “אז עד עכשיו זה היה לפני אירוע מוחי?”; עמרי וייל פוסק: “בשעה 2:30 לפנות בוקר הוא הרגיש שיתוק ביד. רב, בעל ידע, במיוחד כשהוא סובל מסוכרת ובעיות בלב, חייב לדעת כי יש סיכוי שמדובר באירוע מוחי וזה דבר מסוכן. רק בגלל סיכוי קטן אפילו, הוא היה צריך להזמין אמבולנס או רופא כבר בלילה. עובדה שעשו את זה בשבילו בבוקר בדיוק מסיבות אלה. אבל בלילה הוא לא עשה את זה, מה שאומר ששיקול הדעת ההלכתי שלו פגום. מאד פשוט. מדבר ברמה הפשוטה של הלכה. אם הוא אכן סיכן את החיים שלו, שיפסיק לפסוק”. עמיר שיבי מונה נושאים שבטאבו, ובהם “קשישים ממוצא מזרחי הלוקים בבריאותם ובכל הזדמנות משווים חילונים לנאצים וטוענים כי חיילים נהרגים כי לא מילאו מצוות”; חיים נבון נוזף: “האם מישהו מהמזלזלים כאן ברב עובדיה קרא תשובה הלכתית אחת שלו? סלחו לי, רבותיי, אתם נשמעים כמו אנשים שמבקרים את מוצרט בגלל התסרוקת שלו”. אורטל בן דיין תוהה: “למה ששמאלנים רוצים ללעוג לרב עובדיה יוסף הם תמיד אומרים ‘גבר בשמלה’? מה זה המשטור המגדרי הזה? חשבתי שאתם רואים מגדר על רצף..”
המם המרושע והמצחיק ביותר שייך דווקא לשר הפנים וסגן ראש הממשלה, אלי ישי מש”ס, שעשה בראיון לרדיו קול ברמה קישור רפואי-פוליטי בין האירוע המוחי של יוסף לבין היודמות לגייס אברכים לצה”ל: “אנחנו כולנו תפילה שבעזרת השם מחר הוא ישתחרר. אבל אין ספק שהרב לוקח מאוד מאוד מאוד ללב את כל העניין של בני הישיבות. זה מה ששגור בפיו כל יום, כל יום. אין בוקר אין רגע שאני לא מגיע אליו והוא בוכה על בני הישיבות ועל סכנת הגיוס”.
התפרסם במקור (זהירות, אוטופליי) בגירסה שונה בוואלה, 13.1.2013
סופר-מם נולד: בעולם אידיאלי
הרועי קהת שכותב בס”ד המציא מם אינטרנטי חדש, “בעולם אידיאלי“, שהוא למעשה סופר-מם שמתלבש על ממים קיימים.
“חשבתי לעצמי על סטטוס של ‘בעולם אידיאלי, אני כרגע לא מבזבז את הזמן שלי בפייסבוק, אלא עושה דברים שאני אמור לעשות’ על שלל הטיותיו”, סיפר קהת שכותב בס”ד לחדר 404. “ואז אמרתי לעצמי שאולי כדאי למצוא לזה תמונה מתאימה‘. ואז חשבתי ‘הי, זה יכול להיות סוג של מם’. ואז אמרתי ‘אז אולי בעצם אני אעשה את זה על ממים’. ואז שכחתי מה היה הרעיון המקורי וזרמתי עם זה”.
בת מלח כבודה פנימה | מם הדרת נשים ממלח סלית
ממים על הסרת תמונת האישה מאריזת מלח סלית:
מישל יבור, שדיוקן עירום שלה סיבך אותה עם פייסבוק, מציעה את עצמה כדוגמנית המלח החדשה:
מונולוג של סלית (עמיר שיבי):
מה החילונים רואים, מה החרדים רואים (טל איתן):
הרב עובדיה יוסף גולש בפורנו (אנטריקוט מפרות קדושות):
האיש המעניין ביותר בעולם (עמיר שיבי):
בת מלח כבודה פנימה (שמעון נעים):
טחינה סלית (איתי בר-יוסף):
אישה, צאי מהמטבח! (רונית צח ועמיר שיבי):
אסקימו מלח לימון (יואב בן פורת):
מלח גס (עמיר שיבי):
סטטוסים מצייצים מנכסים את התמונה עם הלוגו שלהם (אני):
דיווח ב”לאישה” (גבריאל סרג’יו דנילוביץ’):
אולי פשוט תחליפו את האישה בגבר? (אתאיסטים – נעים להכיר):
ישו המצויר (אני):
יש גם תגובות מילוליות.
אבינועם יגור: “נשים למטבח! חוץ מהנשים שמצויירות על האריזה של מוצר מטבח כלשהו, הן- החוצה מהמטבח!”
טלי חרותי-סובר: “אני מאוד בעד הדרת נשים משקיות מלח. וגם מעטיפות של מאמא עוף, השקדיה וכל חומרי ניקיון. אני בעד הדרת נשים שוכבות על פגושים של מכוניות יוקרה. ובעד הדרת התחת של נטלי דדון בפרומו להישרדות. אני בעד הדרת נשים (ובעיקר בעד הדרת ילדות מפרויקט אופנה במיני וסטרפלס, בגליון עלאק אינטלקטואלי של מוסף הארץ, שמתנגד להדרת נשים על שקיות מלח…)”.
עשיתם מם? ספרו לי. רוצים לעשות? הנה התמונות המקוריות (צילומים: ברית הראל ואני).
[עדכון אחרון: 25.8.2012 20:54]
עמיר שיבי, יצרן ממים | יוצרשת
מלחמה שהכריזו פעילי ימין קיצוני על עמיר שיבי הביאה לכמה השעיות שלו מפייסבוק. מה הרגיז אותם כל כך? “ממים”, יצירות שמורכבות מעיבודי תמונה וטקסטים, שבהם הוא מבקר ותוקף בארסיות, בעיקר משמאל, סוגיות אקטואליות.
“אין לי פרות קדושות, ומבחינתי כל אימג’ שקיים בתרבות הפופולרית ראוי ורצוי שיתייחסו אליו, פרט לפורנו אולי – אבל זה בקטע של טעם טוב”, אומר שיבי (גילוי נאות: אנחנו חברים). “ברגע שאתה מנסה להעביר מסר, ואתה מתעלם מדימויי שואה ושכול ומוות וכל הדברים האלה כי אתה פוחד לגעת בהם, עדיף שתתעסק עם משהו אחר. על אחת כמה וכמה במדינה שלדעתי המוות והשכול והטראומה של השואה עדיין פועמים בכל מקום. ברור שבמקום כזה, ברגע שאתה נוגע בדימויים כאלה ומשליך אותם להקשרים אחרים לחלוטין, אתה תחטוף אש. לדעתי הדברים שהכי הרגיזו אנשים היו דברים שנגעו בשואה”.
מה באמת הקטע שלך עם השואה?
“השוואה של אדם אינדיבידואלי לנאצי, או של המשטר בישראל לגרמניה הנאצית – האמירות הללו מטופשות לחלוטין. מה שחשוב לי זה לנסות להעביר באמצעות הדימויים הקשים האלו נקודה אמיתית – החרדות שלנו מהשואה, החרדות שהמנהיגים שלנו מנסים להכניס בנו מפני דברים דומים שעלולים להתרחש. זה שאני אדם חרדתי מטבעי מושך אותי פשוט לדברים האלה – זה ממלא גם אותי חרדה, מן הסתם, אני לא מחוסן”.
לפי שיבי – וקוראיו אולי יחלקו על כך – “אני משתדל מאוד להימנע משורה תחתונה חותכת. אנשים קוראים דברים והם תמיד רוצים עכשיו שורה תחתונה בהכל. זה ממש הקפטיליזם בהתגלמותו, אנשים לא רוצים להנות מן הדרך אלא רק להגיע למטרה”.
התקשורת והפרסום מנסים לאמץ את השפה הממיסטית, וגם שיבי קיבל הצעות בתחום, אבל הוא לא חושב שזה יכול לעבוד: “הז’אנר הזה קורץ למרכז בשביל רייטינג ועושה זאת באמצעות הומור, אבל הוא לא יכול באמת להיכנס לתוך המרכז או לפרסם דברים, מפני שאז הוא יסתור את עצמו. מטבע הדברים המיינסטרים מקהה כל דבר, והדבר הזה מספיק עדין, רך ונימוח, שאם תקהה אותו עוד יותר זה לא ייראה. אסור שבכל אמירה יסתתר איזשהו ‘כן, אני יודע שאני פוגע, אבל תבינו אותי’. אתה צריך להגיד את הדברים ולקחת בחשבון שתחטוף, לפעמים בצדק, לפעמים אתה תתקן ותשתפר, אבל בשום אופן לא תיקח את הצורה ותשנה את המסרים כך שהם ימכרו לך ביסלי או משבצות פרסומת בערוץ 2 או מה שזה לא יהיה”.
_________________________________________
הראיון המלא הגולמי:
איך הכל התחיל?
“במקרה לחלוטין. בחודשים האחרונים יש מין תעשייה כזאת של יצירת ממים. זה נראה כאילו זה היה ככה מאז ומתמיד, שהיו כמה עשורת חבר’ה שהם יוצרים ממים, והם עובדים בקונטקסט שהם יצרני ממים, וזה כרטיס הביקור שלהם בתוך העולם הזה. אני חושב שזו אשליה. הכניסה שלי לתוך הדבר הזה היתה לחלוטין אישית. אני מדמיין לעצמי היום ממיסט ימני – יש לו מין ארגז כלים של ממים. קשה לייחס לדברים שהוא עושה מקוריות או דרגה של חופש. הם מאוד מאוד תבניתיים ומאוד מאוד בעיתיים במובן הזה. כשאני מדבר על המקריות הזאת – לא ידעתי בכלל שהעולם הזה קיים, לא היה לי ברור שזה מה שאני עושה. זה הכי טריוויאלי היום שאתה לוקח תמונה ושם לה את הטקסט, ועושה את התחבולה והערטול, זה נראה כמו שבלונה שתמיד היתה קיימת. כשאני עשיתי את זה, אני אומר בכל הענווה, לא היה לי ברור שזה משהו שאני מתפרץ לדלת פתוחה. היתה לי תחושה שאני יכול להגיד איזה משהו באמצעות הדבר הזה.
“הלחן הוא המימד הצורני, וזו הדרך שבאמצעותה אני מייצר את הדברים. הרבה פעמים אני פשוט רואה אימג’ מסויים ואני מנסה מה התמונה מנסה להעביר בצורה גולמית, מה הצלם ניסה להעביר, ומה התמנונה הזאת יכולה להעביר מעבר לברור מאליו, ומה אני יכול להוסיף לה בשביל להעביר את מה שאני רוצה להעביר. חשוב לי שיהיה לי חומר גלם ביד, אתה צריך משהו ללוש ביד ולבדוק אותו לפני שאתה עושה איתו משהו.
“המושג הזה של מם, נורא קל להשתמש בו – כביכול המון אנשים יודעים במה מדובר – זה משהו ויראלי, גרפי, הומור, ציניות, אבל זה נובע מכך שהמדיום הזה בארץ נורא נורא צעיר ולא התפתח עדיין אוצר מילים לתאר את כל הניואנסים שלו. אחוז הממים הקלאסיים שאני עושה הוא זניח, ביחס לשאר הדברים. אם אני מפרסם 10-15 דברים ביום, אולי 1-2 מהם עונים להגדרה של מם, וכל שאר הדברים – אני לא יודע מה זה פשוט”.
למה דווקא אותך הימין הקיצוני הפך לסמל והתנפל עליך?
“אין לי פרות קדושות, ומבחינתי כל אימג’ שקיים בתרבות הפופולרית, פרט לפורנו אולי – אבל זה בקטע של טעם טוב – ראוי ורצוי שיתייחסו אליו. מבחינתי דימויי שואה ושכול ומוות וכל הדברים האלה – ברגע שאתה מנסה להעביר מסר ואתה מתעלם מהם כי אתה פוחד לגעת בהם, אז עדיף שתתעסק עם משהו אחר. על אחת כמה וכמה במדינה שלדעתי המוות והשכול והטראומה של השואה עדיין פועמים בכל מקום. ברור שבמקום כזה, ברגע שאתה נוגע בדימויים כאלה ומשליך אותם להקשרים אחרים לחלוטין, אתה תחטוף אש. לדעתי הדברים שהכי הרגיזו אנשים היו דברים שנגעו בשואה.
“השוואה של אדם אינדיבידואלי לנאצי, השוואה של המשטר של ישראל לגרמניה הנאצית, האמירות האלה הן אמירות שהן מטופשות לחלוטין – אין כאן באמת מקום להשוואה. ומה שחשוב לי כשאני משתמש בדברים האלה זה לנסות – והנסיון הזה הוא גם עבור עצמי – אע”פ שאני חושב שאין מקום להשוואה ושתהום פעורה ביניהם, עדיין להצליח באמצעות הדימויים הקשים האלו להעביר איזושהי נקודה אמיתית, ושהבנאדם שיסתכל על הדבר שעשיתי זה לא יזרוק אותו ישר ל’אסור להשוות’ ולקטע של לקחת אדם ולהלביש אותו בבגדים של נאצי, שזה דברים מזעזעים ובזויים בעיניי, אלא לנגן על ניואנסים ודברים עדינים ביותר – החרדות שלנו מהשואה, החרדות שהמנהיגים שלנו מנסים להכניס בנו מפני דברים דומים שעלולים להתרחש. באופן כללי, החרדתיות שלנו מתבטאת לטעמי בצורה הטובה ביותר דרך הדימויים האלה. זה שאני אדם חרדתי מטבעי מושך אותי פשוט לדברים האלה – זה ממלא גם אותי חרדה, מן הסתם, אני לא מחוסן בפני הדברים האלה.
“לא צריך להיות עד כדי כך טריוויאלי, אבל ברור שהומור וציניות וגרוטסקיות ופארסה וכל הדברים האלו נועדו גם לשכך איזה כאב עצמי, להוריד מעמסה, ליצור קתרזיס, והרצון שלי באיזשהו מקום, לא בקטע אלטרואיסטי או אגומניאקי, הוא לשכך את החרדה אצל אנשים אחרים. כשבנאדם מגיע לטיפול אצל פסיכו’ והוא פוחד מדברים, אז אחד מהטיפולים הידועים ביותר עוד מהתקופה של פרויד זה לעמת אותו עם החרדה הזו, לא להרחיק אותו. אם הוא פוחד מקהל הוא יכנס לתוך הקהל. וזה הדבר שאני עושה מבחינה אישית.
“אני משתדל מאוד להימנע משורה תחתונה חותכת. אנשים קוראים דברים והם תמיד רוצים עכשיו שורה תחתונה בהכל. זה ממש הקפטיליזם בהתגלמותו, אנשים לא רוצים להנות מן הדרך אלא רק להגיע למטרה. אין לי שורה תחתונה, ואני משתדל להעלים את השורה התחתונה – או שלא תהיה לי שורה תחתונה או שיהיו לי עשרות שורות תחתונות. ומי שמחפש את זה ולא מוצא, זה גורם לאנטגוניזם עצום. אתה יכול ליהנות מהצורה, מההומור. אם אתה משתמש בדברים שהם טאבו, חד דינך – אתה מבצע פעולה של לשון הרע, אתה מעליב בכוונה אנשים וצריך לסתום לך את הפה”.
אפשר לבקבק אותך?
“זה נוסה מספר פעמים על ידי חברות מסחריות שהיו מעוניינות פשוט להפוך את המסרים שלהן מבחינה צורנית למשהו שהוא יותר מחוספס כזה שמדבר לרשת, שזה לא ייראה כמו פרסומת בוהקת שסה”כ רוצה להכניס לך את היד לכיס, אלא משהו עם הרבה הומור עצמי. זה לא עבד. לא ניסיתי גם מלכתחילה, זה סקרן אותי אולי מבחיהנה תרבותית, איך באמת ניתן לקחת את הז’אנר הזה ולהפוך אותו. הוא נוצר ועובד מהשוליים. הוא יכול לקרוץ למרכז, הוא קורץ למרכז בשביל רייטינג ועושה זאת במאצעות הומור, אבל הוא לא יכול באמת להיכנס לתוך המרכז או לפרסם דברים, מפני שאז הוא יסתור את עצמו”.
זה יכול להגיע לפריים טיים, לארץ נהדרת?
“הקטע האסוציאטיבי והנונסנסי וההומור הלא מתחשב, הדברים האלה מלכתחילה נלקחו קצת מהמיינסטרים. אבל אתה לא יכול באמת להעביר הכל למיינסטרים, כי הוא מטבע הדברים מקהה כל דבר, והדבר הזה מספיק עדין, רך ונימוח, שאם תקהה את זה עוד יותר זה לא ייראה, לא יהיה לזה זכות קיום. זכות הקיום של זה יכולה להימצא בבלוגים ובתוכניות לייט ניייט באמת אמיתיות, כאלו שמכבדות את עצמן. אסור שתהיה שם התנצלות. אסור שבכל אמירה יסתתר איזשהו ‘כן, אני יודע שאני פוגע, אבל תבינו אותי’. אסור שיהיה את הקטע הזה. אתה צריך להגיד את הדברים ולקחת בחשבון שאתה תחטוף, לפעמים בצדק, לפעמים אתה מגזים, אבל זו מין דרך כזאת. אתה עושה משהו, מבין שהגזמת ולא תעשה אותו שוב, אתה תתקן ואתה תשתפר, אבל אתה בשום אופן לא תיקח את הצורה ותשנה את המסרים כך שהם ימכרו לך ביסלי או משבצות פרסומת בערוץ 2 או מה שזה לא יהיה.
“זה ז’אנר שהוא על-זמני, זה ז’אנר שעובד לעומק. בטלוויזיה דברים עובדים כרונולוגית. זו לא רק בעיה טכנית, זו בעיה טיפה יותר עמוקה ובשיבל להעביר את המסרים שאתה מנסה להעביר בתמונה אחת, להעיבר את זה לדקה וחצי של מערכון, או אפילו סטריפ קומיקס, זה דורש ויתורים, אתה לא יכול לשמור על הכל. הרצון הוא לשמור על זה כטיפה מרוכזת ומרה שאתה יכול לשתות אותה, היא לא תהיה כ”כ טעימה. אתה יכול למהול אותה בכל מיני דברים ויתכן שהטעם שלה ישתפר, אבל משהו גם ילך בדרך”.
התפרסם במקור בטור “יוצרשת” במדור fi בגליון אוגוסט 2012 של מוסף פירמה של גלובס
בחור ערבי יקר, אנחנו לא רוצים שתיפגע מהממים שלנו
“בחור ערבי יקר”, פונה ארגון להב”ה בכרוז גזעני שפרסם אתמול בעברית ובערבית, ושבו הוא מזהיר גברים ערבים מפני ניהול מערכות יחסים עם נשים יהודיות. הכרוז מסתיים באיום מרומז: “בשבוע שעבר ערבי שחשב למצוא בנות יהודיות נפצע. אנחנו לא רוצים שתיפגע, שמור על הכבוד של הבנות שלנו כי בנפשנו הדבר!” אומת הרשת משיבה לארגון בממים.
הממיסט עמיר שיבי החליף את המילים המנומסות והמכובסות באזהרה בוטה:
עמיר שיבי ומתן יונס תרגמו את הכרוז עבור הערבים דוברי הגרמנית:
נמרוד צוק קורא את הכרוז בקולו של קולונל האנס לאנדה מ”ממזרים חסרי כבוד”:
האמנית זויה צ’רקסקי כתבה כרוז ל”בחור יהודי יקר!”: “אנחנו ממש לא שואלות אותם עם מי אנחנו צריכות לצאת ואם מתחשק לנו לצאת עם ערבי – זה ממש לא עיניינך!”
המתמטיקאי גדי אלכסנדרוביץ’ הוציא כרוז נגד פיזיקאים. “כשם שאתה לא רוצה שיאמרו שמסה ומשקל זה אותו דבר כך אנחנו לא מוכנים שתגיד ש-x ו-sinx זה אותו דבר. כשם שאתה היית עושה הכל כדי למנוע עשיית צחוק מהמדע, כך גם אנחנו!”
ואני התחברתי ל”שיר כאב” של מאיר אריאל:
אמין אסלנוב נחקר במשטרה, טוען בפייסבוק שלא התעלל בחתולה
אם אתה עושה משהו אסור, אל תתעד. אם תיעדת, אל תעלה לפייסבוק. אם העלית לפייסבוק, אל תגדיר את התמונה פתוחה לכל גולש. אם הגדרת, אל תתפלא שהגולשים מדווחים למשטרה ואתה נלקח לחקירה. במיוחד אם התעללת בחתול, החיה הרשמית של האינטרנט.
אמין אסלנוב, שהעלה לפייסבוק תמונה שלו מניף חתולה מהזנב, נלקח לחקירה במשטרה ומכחיש שהתעלל בחתולה.
אסלנוב פרסם את התמונה אתמול בפרופיל הפייסבוק שלו, וזו שותפה מאות פעמים על ידי גולשים, ששיתפו אותה גם בדף הפייסבוק של המשטרה ושל המעסיק של אסלנוב, אולמי האירועים טרויה.
הבוקר הודיעה המשטרה בפייסבוק:
ב-ynet דיווחו שמהמשטרה נמסר כי “עם העלאת התמונה לדף הפייסבוק של המשטרה, בצירוף פרטים מזהים שניתנו על ידי גולשים, יצאה ניידת משטרה לכתובתו ועיכבה אותו לחקירה. הוא קשר את עצמו לאירוע והביע חרטה על מעשיו. לאחר מכן שוחרר בתנאי מעצר בית לשלושה ימים”.
מספר שעות אחר כך, אסלנוב מחק את התמונה ופרסם סטטוס הבהרה:
אסלנוב הגדיל לעשות והאשים את הבלוגר עומרי חיון, שחשף את הסיפור בבלוגו, בכך שהוא ניפח את הסיפור ושהדור שלו מקולקל (!)
אולמי טרויה כתבו בפייסבוק שלהם:
הגזמה?
“לא מבין הרבה במשפט ופלילים”, כתב דן קופר, “אבל העובדה שהכניסו את מנפנף החתולים למעצר בית לא מוגזמת בטירוף? זו נראית כמו פרקטיקה משטרתית שנלחצה מאוד מהפרסום הויראלי”.
יעל געתון ביקרה את הלינץ’: “זה די נורא להרים חתול מהזנב. ואין לי ספק שהוא לא ירים יותר חתולים מהזנב או שום חיה אחרת משום כיוון שלה. אבל נראה לי שחלאס. אני מכירה מעסיקים שמנצלים עובדים בלי רחם, חברי מועצה שמתעלמים מהבוחרים שלהם ועושים בהם מניפולציות וסתם אזרחים גזעניים מפורסמים וחשוכים שמפרסמים שטויות ברשת. לא זכור לי שהגישו נגדם תלונה במשטרה, דרשו את פיטוריהם או הפיצו תמונתם בזעם ברשתות החברתיות. נראה לי שהבחורצ’יק כאן הוא טרף קל. אולי כי הוא לא יכול להגן על עצמו. אולי כי הוא עובד זוטר באולם אירועים. אולי כי הוא לא באמת מסוכן”.
ועם ההתעללות של תעשיית הבשר אין לכם בעיה, מזכיר אורן בן יוסף.
זה אדם! זה חתול! לא, זה סופר-מם!
כבר אתמול הפך אסלנוב למם, הכבוד/השפלה המקובלים אצל אומת האינטרנט, והתמונות המשיכו לזרום.
דן קופר בסופר-מם: אסלנוב והחתול שמסתתר בתמונה:
עמיר שיבי הכניס אותו למם פינוקי:
ויק גילברט הושיב את אסלנוב על הסקרנות (Curiosity, הגשוש שנשלח למאדים) שהרגה את החתול:
אסלנוב מביא מדליה בהנפת חתולים. איור: עמיר שיבי.
ממים נוספים בפוסט המקורי על אמין אסלנוב >>
מפלגת העבודה מחפשת כותבי ממים. אתם תזריקו לעצמכם איידס מרוב צחוק
טל שניידר מדווחת בפלוג:
בינתיים במפלגת העבודה מחממים מנועים ומחפשים כותבי ממים. האופן שבו ממים הפכו למצרך מבוקש מדאיגה. אם הכלי הזה, שהאפקטיביות שלו נובעת מעצם היותו חתרני, עומד להשתלב בדף המסרים הפוליטי היומי, הוא יאבד מערכו האמיתי.
גם יהונתן קלינגר ודובי קננגיסר, המתמודדים על מקומות במפלגת העבודה, גייסו לטובתם ממיסטים. שאלוהים יעזור לנו בבחירות הקרובות.
קמפיין הממים של בנק מזרחי: “בנק מזרחי לא יצא בקמפיין ויראלי, הקבוצה היא לא פייק, שמרנו על שקיפות לאורך כל הדרך”, אומר מנהל הקמפיין
קמפיין הממים המסונתזים של בנק מזרחי נחשף פה אתמול. יניר אלתר מקומברסיישן, החברה שעושה את הקמפיין עבור בנק מזרחי, הגיב בפוסט. אני מביא פה את תגובתו המלאה ואת תשובותי.
אפתח בהבהרה: קומברסיישן פנו אלי באוקטובר 2011 וביקשו שאכתוב ואפרסם פוסט שיווקי בתשלום. אני פרסמתי אחד כזה, שעומד בתנאים שלהם אבל צחק עליהם. בהמשך הצעתי לעו”ד יהונתן קלינגר לכתוב פוסט בתשלום על פוסטים בתשלום, תמורת הכסף שקומברסיישן חייבים לי. הוא הסכים, וביקש שהכסף יועבר מהם ישירות כתרומה לעמותת אשנ”ב. בפוסט שפרסמתי אתמול כתבתי שקומברסיישן עדיין לא שילמו. אלתר טוען בתגובתו שהתרומה הועברה לאשנ”ב. אף שלא זכור לי שקיבלתי ממנו הודעה על כך עד היום, בדיקה עם אשנ”ב העלתה שהתרומה אכן הועברה, ועל כן אני מבהיר שקומברסיישן עמדו בהתחייבותם.
ועכשיו לתגובתו של אלתר:
יש פה כל כך הרבה אי דיוקים וסילוף של המציאות , שנורא בא לי להגיב. תעשה לי טובה ותפרסם את זה…
1. בנק מזרחי לא יצא בקמפיין ויראלי. היוזמה היא שלנו.
משרד פרסום יכול ליזום מהלכים פרסומיים עבור לקוחותיו. הלקוחות משלמים על המהלכים הללו, מאשרים אותם ואחראים עליהם. אם קמפיין עובר על החוק או הטעם הטוב, האחריות היא של הלקוח, לא של משרד הפרסום. אני עומד מאחורי האמירה שהבנק יצא בקמפיין הזה.
2. הקבוצה היא לא פייק. היא קבוצה אמיתית.
הדף (ולא קבוצה) נוצר ביום שני והבקשה לייצר ממים הגיעה ביום חמישי. רוב מוחלט של התכנים בדף, נכון למועד הפרסום ביום שישי, הוא “ממים” של בנק מזרחי. הדף הוא עדיין פינוקיו, אבל לא מן הנמנע שיהפוך בהמשך לילד אמיתי.
3. אין פה שום קמפיין מכירתי ולא נעשה שום פרסום לקמפיין הזה.
לפני כמה שבועות ניסיתי לברר מדוע אני מקבל מקבוצת ישראפרי אימייל פרסומי, שמספר לי ש”בנק איגוד מבטל את עמלות חשבון העובר ושב וגם: לא משלמים ריבית על המינוס בחשבון ומקבלים 3% ריבית על יתרה בחשבון!” בין השאר, תהיתי למה המילה “פרסומת” לא מופיעה בשורת הנושא, כפי שמחייב החוק. עומר להב, מנהל מועדון ההטבות ישראפרי, הסביר לי כי “לא מדובר בפרסומת אלא בהצעה חינמית לחלוטין לקבל מידע אודות תנאי חשבון טובים יותר וללא הצעת מכר”. בקרוב: הצעה חינמית לחלוטין לקבל מידע אודות המכונית החדשה מבית טויוטה.
ובחזרה לבנק מזרחי: “אין פה שום קמפיין מכירתי”: יש כאן קמפיין מכירתי, הוא נועד לפרסם את שירות הבנקאי האישי של בנק מזרחי, במטרה לעודד לקוחות לעבור אליו, כלומר למכור להם את שירותי הבנק.
“לא נעשה שום פרסום לקמפיין הזה”: קמפיין פרסומי הוא הוא הפרסום. לא צריך לעשות פרסום לפרסום.
4. הפנייה נעשה רק לקופירייטרים או כאלו שמציגים עצמם כקופי רייטרים או לאנשים שנוהגים לפרסם ממים ברשת. ביקשנו מהם שייצרו ממים מתוך מחשבה שמגיע להם תמורה על הזמן שהם משקיעים.
אנשים צריכים לקבל תשלום על עבודתם. זה אמור להיות ברור מאליו, אבל בשוק התקשורת המקומי זה לא כך, והאמירה הזאת ראויה לציון.
5. אף אחד לא נתבקש להסתיר זאת , אף אחד לא נתבקש לקדם מוצר. בסך הכל רצינו ממים מוצלחים על תשדיר הטלויזיה ולא חשבנו שזה הוגן לבקש זאת בחינם. אני אישית מאמין שאנשים צריכים להיות מתוגמלים על המאמצים שלנו
“אף אחד לא נתבקש להסתיר זאת”: כן, הם רק התבקשו לייצר ממים בתשלום ולקדם אותם כדי לזכות בכסף נוסף, בדף שמתיימר להיות דף אותנטי של ממים מרחבי הרשת, כשלמעשה הוא דף ממים שנוצר על ידי קומברסיישן. מעניין שקומברסיישן לא ביקשה מהגולשים לפרסם גילוי נאות ולציין לצד הממים שהם נוצרו בתשלום עבור הבנק. מעניין שאף לא אחד מיוצרי הממים של בנק מזרחי ראה לנכון לציין זאת מיוזמתו.
“אף אחד לא נתבקש לקדם מוצר”: כבר התייחסתי לטענה הזאת. חשבון בנק במזרחי הוא המוצר. וגם אם הקמפיין לא מוכר מוצר, הוא מקדם את הבנק תדמיתית. זה דיון סמנטי לא חשוב, בשורה התחתונה מדובר בקמפיין פרסומי.
6. מעבר לכך אני דוגל בתפיסה שבמדיה החברתית , כח הפרסום הוא של הגולשים ולא של המדיה ולכן אני מאמין , ואפשר לא להסכים איתי , שעדיף שהגולשים עצמם יהנו מהתמורה ולא אמצעי המדיה שמארח אותם.
אני לא מסכים איתך. הפיכת גולשים למפרסמים סמויים מזהמת את השיח החברתי ברשת, משום שהם מקדמים דבר באופן לא אורגני ולא אותנטי בתמורה לכסף (בניגוד, למשל, למישהו שממליץ על הבנק כי הוא מקבל בו שירות מצוין), דבר שברגע שיתגלה יגרום לחבריהם ברשת החברתית לפקפק באותנטיות של כל דבר שהם יאמרו שם בעתיד. אני מאמין גם שבפייסבוק לא יסכימו איתך, ויבדקו אם הקמפיין הזה עובר על הכללים לגבי פרסום מסחרי בפלטפורמה שלהם (לא שזה משנה לי, הם ישות מסחרית שמחליטה בשבילנו מה מותר ומה אסור לצרכיה המסחריים).
חוץ מזה, כמי שדוגל בתפיסה שבמדיה החברתית, כוח הפרסום הוא של הגולשים, מדוע אתה כמשרד פרסום מתווך בין בנק מזרחי לבין הגולשים וגוזר מזה את השכר שלך, במקום שהבנק יפנה ישירות לגולשים ויתן להם את כל הכסף שהוא מקציב לקמפיין?
7. הפעילות נועדה להשיק את הקבוצה שתמשיך לפעול ולפרסם ממים שגולשים שולחים גם לאחר שהדיון הזה יתפוגג. הקבוצה לא נפתחה בשביל לקדם את הקמפיין אלא בשביל לקדם את השיחה סביב הממים ברשת.
“הקבוצה לא נפתחה בשביל לקדם את הקמפיין”: מעניין, כי מרגע פתיחתה בתחילת השבוע, הקבוצה משמשת רק לקידום הקמפיין.
“פעילות נועדה להשיק את הקבוצה שתמשיך לפעול ולפרסם ממים שגולשים שולחים גם לאחר שהדיון הזה יתפוגג. […] לקדם את השיחה סביב הממים ברשת”: אז זה לא רק קמפיין לבנק מזרחי, אלא גם לדף הממים שפתחתם, שגופים מסחריים כבר יודעים שאפשר לרכוש בו מדיה, ושנועד לקדם את השיחה סביב הממים ברשת, תחום שאתם מתפרנסים ממנו, ולא יפריע לכם למצב את עצמכם כמומחים בו. לגיטימי, אבל זו לא פילנתרופיה, זה ביזנס.
8. שמרנו על שקיפות לאורך כל הדרך , לא יצרנו מצג שווא ולו לרגע, ולא ניסינו לשדל אף אחד לרכישה של מוצר באצטלה של משהו אחר .
שקיפות? תראה לי בבקשה איפה בדף “ממים מעולים” כתוב שהוא מופעל על ידי חברת קומברסיישן ומשמש לקמפיין של בנק מזרחי, ואיפה בממים של בנק מזרחי כתוב שהם הוזמנו בתשלום, ושיש תשלום נוסף למי שהמם שלו יזכה למירב האינטראקציות.
9. הרמיזה כאילו נעשתה פה עבירה על החוק , היא טעות והיא מטעה, אבל זו כמובן החלטה שלך לפרסם זאת. לתחושתי , זו השמצה מיותרת, אבל זה חשבון בינך לבין האלוהים שלך .
בוא לא נכניס לפה את אלוהים. החוק אוסר על הצגת פרסומת כמשהו שאינו פרסומת: “פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תכנה איננו מטעה”. אתה משלם לגולשים לייצר פרסומת לבנק מזרחי, בפורמט של ממים. הם מפרסמים את הפרסומת הזאת בפייסבוק, בלי לציין שמדובר בפרסומת שהם קיבלו עבורה כסף מחברת פרסום שעובדת עבור בנק מזרחי. אדם סביר עלול להניח שלא מדובר בפרסומת אלא במם אורגני ואותנטי, שנוצר על ידי אנשים שהפרסומת הטלוויזיונית של בנק מזרחי הצחיקה אותם מספיק בשביל ליצור ממים שיצחקו עליה.
10. לעומת זאת , הטענה שלך כאילו לא קיבלת תשלום על הפוסט שלך היא שקר גס ומיותר שפוגע בשמנו הטוב, ואל כך אני חושב שמיגע לנו התנצלות רשמית , אם כי אני לא מצפה לה. סכום של 300 ש”ח נתרם לעמותה לפי בחירתך. אני חושב שכעיתונאי , מוטלת עליך חובה ואחריות לצדק ואמת ודיווח אוביקטיבי ולא רק לתוכן מעניין ועסיסי.
ראה בראש הפוסט.
11. סרטון היוטיוב שקדמנו ב’קמפיין הקודם זכה ל 75000 צפיות ולא 6500 כי שכתבת… אבל זה באמת לא רלווניטי, פשוט לא יכולתי להתאפק. סליחה.
זה הסרטון שנציגתכם ביקשה לקדם בתשלום. המונה שלו עומד עכשיו על 6,460 צפיות.
12. החבר העורך דין שלך , יונתן קליגר, שאל הפוסט שלו קישרת בסוף הפוסט הזה , שלח מייל בו הוא מבקש מאחת העובדות שלנו שתשלם 1800 ש”ח אחרת הוא יתבע אותה על כך שהיא שלך לו מייל, שהוא פרסומי לתפיסתו. כמובן שזו היתה שטות גמורה מאחר והיא שלחה לו פניה עסקית למייל שהוא פרסם בבלוג שלו , אבל מדובר בסחיטה ואיומים מהרמה העלובה ביותר, ואשמח לפרסם את ההתכתבות ביניהם אם תרצה.
קישרתי אל הפוסט של חברי, עו”ד יהונתן קלינגר, שמדבר על בעלי אינטרסים שמשלמים לבלוגרים כדי לכתוב. הקמפיין שלכם לתערוכת הרכב שימש כדוגמה לכך, אבל הפוסט לא עוסק בקמפיין שלכם, כך שסכסוך ביניכם, אם יש כזה, אינו קשור לפוסט שפרסמתי על קמפיין בנק מזרחי.
לעניין ההאשמה בסחיטה ואיומים, בקשה לתשלום פיצוי כחלופה לתביעה משפטית אינו סחיטה באיומים. העברתי את הדברים לעו”ד קלינגר וזו תגובתו:
1. הפניה של קומברסיישן, לכך שאציג בבלוג של סרטון וידאו ואקבל 50 אגורות על כל צפיה היתה פניה עסקית לכתובת המייל הפרטית שלי. אם היתה לינור קלי מקומברסיישן טורחת לקרוא את תנאי השימוש באתר, היא היתה מבינה בדיוק כמה הדבר לא אהוד עליי.
2. התגובה של לינור לבקשה שלי היתה “היי יהונתן, אני באמת מתנצלת, זאת פשלה שלי,התבלבלתי, אני מכירה את הרגישות שלך בנושא, באמת שהמייל לא היה מכוון אליך, אנא סלח לי…:) אני מרגישה צורך להתנצל אישית, זה הנייד שלי: [מספר טלפון נייד] או שתרשום לי את שלך ואתקשר…תודה מקווה שאתה מבין את הטעות…”; כלומר קומברסיישן ידעה בדיוק שאסור לה לפנות אליי, ושאני לא מעוניין בפניה. כלומר מדובר בהטרדה ותו לאו.
3. לינור ביקשה מהבוס שלה לדבר איתי, אבל הוא לא עשה את זה עד היום (אני מעריך שהוא היה עסוק בחצי שנה האחרונה עם מזרחי-טפחות).
4. ככל הנראה, קומברסיישן מנהלים מאגר מידע שמחזיק מידע על בלוגרים שלא נמסר על ידם ומחזיקים מידע על העדפות שלהם, צנעת חייהם ועוד; ככזה, ועל פניו, הם מבצעים עבירה על פי חוק הגנת הפרטיות.
5. אני אשמח לפרסם את כל ההתכתבות, כולל התזכורת שטרם נתרמה לאשנ”ב התרומה, והדרישה שלי להתחייבות שלא ישלחו לי זבל למייל.
ובחזרה לתגובתו של אלתר:
אני בטוח שיש מקומות בהם אני טועה ואני מצר על כך שכחברת פרסום אנו עלולים לטעות גם בהמשך אבל זה חלק מהחיים. אני אישית מאמין שהעברת כוח השיווק מאמצעי המדיה אל הגולשים היא מהלך נכו. אשמח אם תחדד ותסביר לי איפה אני טועה ואיך ניתן לעשות זאת נכון יותר. אבל אני מתעקש שיש לדייק בפרטים , אין לתת מצג שווא לקוראים שלך , ויותר מכך , להתנער ממהלכים של סחיטה ובטח שלא להציג אותם כמלחמה למען הסייבר צדק.
אחזור ואחדד: כשמישהו מפרסם חברה תמורת כסף, זה צריך להיות מוצג כפרסומת, לא כתוכן גולשים אורגני. לגבי “מהלכים של סחיטה”, כאמור, זהו ויכוח בינך לבין קלינגר, ואין לו שום קשר לדברים שכתבתי על קמפיין בנק מזרחי.
* לפוסט המקורי על קמפיין הממים הוויראעלק של בנק מזרחי >>
בנק מזרחי בקמפיין ממים ויראעלק: 200 שקל לייצור והפצת מם פרסום סמוי בפייק דף ממים מהרשת
בנק מזרחי יצא בקמפיין ויראעלק שבו הוא מציע לגולשים תשלום עבור ייצור והפצת ממים על מהלך שיווקי של הבנק, בתקווה שאותן בדיחות יהפכו ויראליות ויפרסמו את שירותיו. גולשים שהבנק פנה אליהם באמצעות חברת קומברסיישן מתבקשים ליצור מם תמורת 200 שקלים ולפרסמו בדף פייסבוק שלכאורה נועד לשתף ממים ויראליים מרחבי הרשת, אך למעשה מורכב כמעט אך ורק מ”ממים” מסונתזים שנעשו עבור הקמפיין.
[עדכון 7.7.2012] התגובה המלאה של קומברסיישן, והתייחסותי לדברים, כאן >> [\עדכון]
קומברסיישן מספרת באתרה שהמטרה שלה היא “לייצר שיחה שיייוקית [כך במקור, ע”ק] ושיחה מתמשכת של המותג עם קהל היעד שלו”. מספר גולשים קיבלו אתמול את הפניה הבאה משני ברידנר מחברת “קומברסיישן”:
שלום [שם הגולש/ת],
יש לי הצעה שיכולה לעניין אותך…
שמי שני מחברת קומברסיישן.
אנו מעוניינים לגייס אותך לפעילות שלנו.
צריך להכין “מם” בנושא מסוים
בעבור ה”מם” אנו משלמים 200 ש”ח
אשמח שתחזור/תחזרי אלי בהקדם לאשר שאת/ה מעוניינ/ת בהשתתפות בפעילות, ואז אסביר לך את יתר הפרטים
את ה”מם” יש לשלוח אלי למייל לכל המאוחר עד ה 9.7
בברכה,
שני ברידנר
באימייל המשך כתבה ברידנר:
צריך להכין “מם” בנושא סרטון הפרסומת של מזרחי טפחות “סוגרים חשבון”:
www.youtube.com/watch?v=f3IqfYwnE3w&feature=plcp
ה”מם” צריך להיות:
1. להתייחס לסרטון
2. מעורר שיחה/ ויראלי
3. מצחיקאסור שה”מם” יהיה פוגעני/ משמיץ/ מעליב.
בעבור ה”מם” אנו משלמים 200 ש”ח, ובתנאי:
1. ה”מם” יאושר על ידנו בהתאם לתנאים שפורטו לעיל
2. ה”מם” יועלה בשמך ועל ידך לקבוצת הפייסבוק הזו: https://www.facebook.com/memimeulim
רק לאחר אישור שלנו כמובן
קבוצת הפייסבוק – למעשה, דף – נקראת “ממים מעולים – כל הממים שקורעים הרשת”, ותיאורה “ממים מעולים שגולשים שולחים” (כנראה שלא היה מקום להוסיף עוד מילה חשובה אחת, “בתשלום”). הדף נוצר ב-2.7, מחזיק נכון לעכשיו ב-77 חברים ומפעילו שיתף בו 11 תמונות, רק שתיים מהן לא קשורות לבנק מזרחי. שמונה מחברי הדף שיתפו בו 11 תמונות, ועוד שלוש תמונות יצרה ושיתפה ברידנר מקומברסיישן.
בהודעת האימייל השנייה פירטה ברידנר את התעריפון:
מעבר ל 200 ש”ח עבור ה”מם” יהיו פרסים כספיים נוספים:
ה”ממים” שייצרו הכי הרבה אינטראקציות/ שיתוף/ לייקים:
מקום 1: 1000 ש”ח
מקום 2: 750 ש”ח
מקום 3: 500 ש”ח
ה”ממים” שהכי אהבנו:
מקום 1: 1000 ש”ח
מקום 2: 750 ש”ח
מקום 3: 500 ₪
קמפיין מזרחי: פרסום סמוי ב-300 שקל
זו לא הפעם הראשונה שבנק מזרחי מנסה לסנתז ויראליות. בנובמבר אשתקד שלחה לינור קלי מקומברסיישן אימייל בנוסח הבא לבלוגרים ויוזרים פופולריים ברשתות חברתיות:
שלום [שם],
בנק מזרחי טפחות , יוצא במהלך מהפכני אשר מבטל את המוקדים ומאפשר לכל לקוח להנות משירות של בנקאי אישי המכיר את הלקוח ומטפל בו ישירות. לצורך זה הופק סרטון הסברה קצר אותו אנחנו היינו רוצים לקדם בעזרתך.
האם תהיי מעונינת , לשתף איתנו פעולה ולכתוב על המהלך?
את לא חייבת לכתוב על מזרחי טפחות, את יכולה לכתוב על כל נושא שהוא: טכנולוגיה, שירות וכדומה, רק פשוט לשלב בתוך הפוסט הפנייה לסרטון ההסברה.
עבור כתיבת הפוסט אנו משלמים 300 ש”ח.
באם תהיי מעוניינת,
אשמח שתחזרי אלי
הדרישה אז היתה “לייצר שיחה” סביב הסרטון הזה, שהוסר מאז, אולם בסופו של דבר המהלך הוקפא. אחר כך החליטו לקדם, תמורת 200 שקלים לפוסט, את סרטון הפרסומת “בדד“, שזכה מאז ועד היום בסך הכל לכ-6500 צפיות ביוטיוב.
סעיף 2 בחוק הגנת הצרכן קובע כי “לא יעשה עוסק דבר במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה)”. בהמשך החוק נכתב כי “פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תכנה איננו מטעה”. וכן: “היתה הטעיה בפרסומת, יראו כמפירים את הוראות סעיף 2 [האוסר הטעיה; ע”ק] – (1) את מי שמטעמו נעשתה הפרסומת ואת האדם שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו; (2) אם היתה הפרסומת מטעה על פניה או שהם ידעו שהיא מטעה – אף את המפיץ או מי שהחליט בפועל על הפרסום”. מי ש”עשה דבר העלול להטעות צרכן בניגוד להוראות סעיף 2″ או “פרסם פרסומת מטעה בניגוד להוראות סעיף 7(ג)”, “דינו – מאסר שנה או קנס פי שבעה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן – חוק העונשין)”. רק אומר.
חברת קומברסיישן ניסתה לקנות גם ממני פוסט פרסומי, והצליחה (אבל עד היום לא קיבלתי את הכסף. מעניין למה). [עדכון 7.7.2012] קומברסיישן מעדכנים שהכסף הועבר כתרומה לעמותת אשנ”ב, כפי שביקשתי. פרטים כאן. [\עדכון]
פונטים אנושיים: גלית גוטמן לייט, ישראל אהרוני בולד, בת הים הקטנה אריאל בלאק
בת הים הקטנה אריאל מהסרט של דיסני מדגמנת משקלים וסוגים שונים של הפונט אריאל, בתמונה שמופצת ויראלית. בעקבותיה הצטרפה אומת הרשת הישראלית למשחק.
יצרתם פונט אנושי? שלחו לי בתגובות או באימייל.
נרקיס חדש, בולד, חדש שחור וחדש מוטה (רותם פרי-לאסק).
ישראל אהרוני וישראל אהרוני בולד (בוב זאבי).
ועוד אהרוני בולד, מכיוון אחר (ויק גילברט).
אהרוני אנדרליין (ארז פרחי).
מירי (מרים) בולד (ויק גילברט).
גלית גוטמן לייט, בולד ויד בראש (קונסטנטין לאורי, עידן מלכה).
אריאל ויסמן בולד (רחלי רוטנר).
דוד של מיכאלאנג’לו (קונסטנטין לאורי).
וצפריר בשן מקנא שאין פונט על שם אראלה ממפעל הפיס.
הפסל דוד טרנספרנט (אני).
דוד ודוד בולד (מתן צור).
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
