רכבת ישראל: כריזה בערבית זה רעש, מסכי פרסומות עם רמקולים זה לא רעש

מי שנוסע ברכבת ודאי נתקל באנשים חסרי התחשבות שלא מסתפקים באוזניות, וחושפים את כל הקרון למוזיקה שהם שומעים ברמקולים של הסלולרי או הנגן. נסיעה ברכבת בימים האחרונים מגלה שרכבת ישראל בעצמה אימצה את שיטת מטרדי הרעש כדי להכניס כסף לקופה.

בחודשים האחרונים הציבה חברת “ברעם פרסום מקורי” בכמה תחנות צגים אלקטרוניים שמקרינים פרסומות בווידאו. לחלק מהמסכים נוספו באחרונה רמקולים, שמאלצים את הנוסעים להיחשף לפרסומות גם אם הם לא מסתכלים עליהן. בביקור השבוע בתחנת סבידור בתל אביב, סרט פרסומת שהוקרן על מסך ברציפים 3-4 נשמע לא רק על ידי מי שעמד לידו, אלא גם ברציפים 5-6, מרחק שני נתיבי רכבת מהמסך.

בעולם מוצף גירויים פרסומיים, אין להתפלא על ההסלמה משלטי פרסום סטטיים למסכי וידאו לרמקולים. כך קרה גם בטלוויזיה, מפרסומות להצבת מוצרים ולפרסום סמוי, ובאינטרנט, מפרסומות הטקסט ובאנרים לחלונות קופצים, חלונות מסתתרים ובאנרים מנגנים ומדברים.

הסכמתה של רכבת ישראל לפרסום הקולי, לעומת זאת, כן מפתיעה, לאור עמדתה בסוגיה רועשת אחרת. בסוף 2011 ביקשו ארגוני שותפות שראקה מהרכבת להוסיף לכריזה ברכבות את השפה הערבית. מנכ”ל הרכבת, בעז צפריר, דחה את הבקשה ונימק זאת בכך ש”ריבוי ההודעות והארכת משך מסירתן לנוסעים בדרך של כריזה בשפה נוספת, תהפוך את הנסיעה ברכבת לקולנית ורועשת”.

מרכבת ישראל נמסר בתגובה: “לא קיים כל בסיס להשוואה בין עוצמת הרמקולים במסכי הפרסום המוצבים על הרציפים ונשמעים בסביבתם הקרובה בלבד, ובין עוצמת הכריזה הנשמעת בכל רחבי התחנה. יש לציין כי בחברת רכבת ישראל לא התקבלה כל תלונה באשר לעוצמת הרמקולים במסכים אלו, שהוצבו על ידי חברת ‘ברעם’ שהינה זכיין הפרסום בתחנות וברכבות הנוסעים. באשר לשפת הכריזה בתחנות, הרי שמדיניות חברת רכבת ישראל, כמקובל בחברות הרכבות בעולם, היא לכרוז בשפה אחת בלבד ובצורה מצומצמת ככל הניתן (מלבד בקו הרכבת לנתב”ג, בו קיימת כריזה באנגלית) וזאת מתוך תפיסה שירותית שמטרתה שמירה על אווירה שקטה ונעימה ברכבות ובתחנות הנוסעים”.

מעניין אם ברכבת יסכימו להשמיע כריזה בערבית ברמקולים הפרסומיים, וכמה זה יעלה.

“זיהום פסיכולוגי”

יואל וירבה, שנוהג לנסוע ברכבת, הבחין גם הוא ברמקולים. בעקבות פרסום הידיעה ב”הארץ”, הוא כיתב אותי על תלונה ששלח לרכבת:

תלונה על מפגע פרסומי

שלום רב,
ברצוני להתלונן על גורם המפריע לי מאוד בהמתנה בתחנות הרכבת.
לאחרונה הותקנו מסכי פרסומות בעלי רמקולים.
המסכים מפריעים לי בפני עצמם, היות והם מהווים פרסום אגרסיבי ומבחינתי, זיהום פסיכולוגי.
התוספת המזעזעת של רמקולים הופכת את ההמתנה לבלתי נסבלת. כעת אני נהפך לצרכן כפוי של הפרסומות, ואין לי שום דרך להימנע מהן.

עד שלא יופסק המפגע הפולשני הזה — אני נאלץ להימנע משימוש ברכבות, ולעבור לנסיעה באוטובוס.

בברכה,
יואל וירבה
עין הוד

________________
התפרסם במקור ב”מוסף הארץ”, 17.8.2012

תגובות

4 תגובות לפוסט “רכבת ישראל: כריזה בערבית זה רעש, מסכי פרסומות עם רמקולים זה לא רעש”

  1. יוני בראל on 20 באוגוסט, 2012 18:23

    אם הקריטריון הוא כמות התלונות, כמה תלונות היו מתקבלות אם היתה כריזה בערבית? באמת מישהו היה פונה לרכבת ומבקש שיפסיקו עם זה כי זה מפריע?

  2. ניימן on 20 באוגוסט, 2012 20:55

    מזעזע. גם העניין עם הערבית וגם הפרסומות עם הסאונד.

  3. רוצים שקט ברכבת? תשלמו | חדר 404 on 20 במרץ, 2013 07:59

    […] כך גם ההחלטה (שסוקרה במדור “תוצרת הארץ”, 17.8.2012) להתקין רמקולים על צגי הפרסום האלקטרוניים בתחנות, כדי שגם מי שלא מביט בהם ישירות ייחשף למסרים הפרסומיים […]

  4. » כתוב בעפרון בקרון השקט on 25 באוגוסט, 2015 17:32

    […] בשפע ברכבת (ואיפה שהוא לא קיים באופן אורגני, רכבת ישראל תיצור אותו באופן מלאכותי), ואילו שקט הוא מוצר נדיר ובביקוש, ולכן קל יותר למכור […]

פרסום תגובה