מה שקורה כשעובדי חברות גדולות מתבטאים בקיצוניות ברשתות חברתיות

לינה עאלם, עובדת סלקום, מביעה שמחה בפייסבוק על מותם של חיילי צה"ל במבצע צוק איתן. מחקתי את פני הילדים מאחר שהם קטינים

“נהרגו עוד 11 חיילים… :)” הסטטוס המקומם הזה התפרסם בפייסבוק של לינה עאלם, ואומת הרשת ביקשה להענישה. לפי פרופיל הפייסבוק שלה, עאלם עובדת בסלקום, חברה שידועה בחיבתה לתדמית משפחתית-לאומית, מהמונח הבלתי נסבל “משפחת סלקום” ועד לפרסומת שמראה חיילים שמחים וחיוביים משחקים כדורגל מעבר לחומת ההפרדה עם ילדים פלסטיניים נוכחים-נפקדים מעין המצלמה. אומת הרשת הפיצה תמונה של הפרופיל של עאלם עם סטטוס השנאה והלוגו של סלקום, וקראה לפיטוריה. הקריאה הבעירה את הרשת החברתית.

בסלקום, חברה שמפחדת כל כך מכוחם הרשתי של לקוחותיה עד שהיא נמנעת מלהחזיק דף פייסבוק רשמי, מיהרו לנסות ולרצות את הגולשים הזועמים. המנכ”ל, ניר שטרן, התערב באופן אישי ושלח לעובדי החברה מכתב שבו ביקש להבהיר את עמדת החברה ולקבוע כללי התנהגות חדשים.

“ביממה האחרונה הופיעו מספר התבטאויות קיצוניות של עובדים ברשתות החברתיות, הנוגעות למצב הבטחוני”, כתב שטרן לעובדים. “התבטאויות אלו הביאו לרעש תקשורתי וויכוחים סוערים בקרב עובדי החברה ולקוחותיה. לאור זאת, אני דורש להפסיק לאלתר את הבעת הדעות הקיצוניות ברשתות החברתיות ולשמור על רגישות ואיפוק”. במשפט שנראה שנכתב כהכנה לדליפת המכתב לתקשורת כתב שטרן: “סלקום מוקיעה ומגנה מכל וכול אמירות פוגעניות שמפורסמות על ידי עובדים בעמוד הפייסבוק הפרטי שלהם וקוראת לעובדי החברה לנהוג בכבוד ובסובלנות כלפי האחר”

אולם נראה שהנחישות של המנכ”ל נתקלה בחומת ייעוץ משפטי, שכן בהמשך המכתב הוא חותר תחת ההנחיה שלו עצמו וכותב: “עובד שיבחר להביע דעתו ברשת החברתית, למרות הוראה זו, נדרש להסיר באופן מיידי את שייכותו לקבוצת סלקום, שכן, סלקום אינה גוף פוליטי ואינה מזדהה או מביעה דעה בעניינים פוליטיים ומדיניים”.

הודעה מטעם ניר שטרן, מנכ"ל סלקום, על התבטאויות פוליטיות ברשתות החברתיות בזמן מבצע צוק איתן

הפעלת לחץ על גופים מסחריים ואחרים כדי שיפטרו אנשים שעשו או אמרו משהו לא ראוי התרחשה גם לפני מבצע צוק איתן. למשל, השוטר אריאל שפירו, שכתב בפייסבוק על ערביה שהיתה מעורבת בקטטה “חבל לא מתה הזונה הערבייה”, פוטר בהוראת המפכ”ל יוחנן דנינו; אולם אירועים שהעסיק את אמין אסלנוב, שהצטלם מתעלל בחתול, הוצף בקריאות לפטרו; ופרופסור אמיר חצרוני, שמרבה להתבטא בפרובוקטיביות ברשת החברתית, זכה למספר רב של קריאות לפטרו מאוניברסיטת אריאל בעקבות התבטאויות נגד משה סילמן שהצית את עצמו, פמיניסטיות שהפגינו במצעד השרמוטות ועוד. אבל בימים האחרונים התמסדה השיטה, עם דפי פייסבוק שמוקדשים לציד סטטוסים והלשנה למעסיקים.

החיים בפייסבוק תורמים לתופעה הזאת מכל הכיוונים. הרשת החברתית הופכת את הערבוב בין החיים האישיים, הפומביים והמקצועיים לדבר נורמטיבי, הן בבחירת הזהות (מה שמי? איפה למדתי? איפה שירתתי בצבא? איפה אני עובד? למי אני נשוי? מי הילדים שלי?) והן בהתנהלות היומיומית (שיתוף של אתר מעניין, תמונה מאירוע משפחתי ולייק לסטטוס של מקום העבודה שלי על מבצע גיוס לקוחות); היא הופכת כל אדם למפורסם-בפוטנציה (סטטוס שחשבתי שעשרים חברים יראו עשוי לתפוס תאוצה ויראלית ולהגיע לעשרות אלפי אנשים); והיא מאפשרת לכמות גדולה של גולשים להתגייס אד-הוק לפעולה אקטיביסטית.

הקריאה לפיטורי אדם שהתבטא באופן בעייתי פופולרית משום שהיא משרתת את הצורך בלינצ’טרנט מזכך, בדיוק כמו תגובות ביקורתיות, ביוש (שיימינג) פומבי ואיומים, אבל יעילה מהם בהטלת ענישה ממשית על אותו אדם. מי שלא התבייש לכתוב דבר שטנה, הסתה, שנאה או חריגה אחת מהקונצנזוס בפייסבוק, ספק אם יושפע מדעת קהל שלילית, ואת האיומים הוא עלול להפנות לטיפול הרשויות. לעומת זאת, קריאה לפיטורים נוגעת בשתי נקודות תורפה – זו של העסק או הארגון, שחושש לתדמיתו; וזו של מושא הלינצ’טרנט, שחושש לפרנסתו. מדובר בחרם כלכלי-תדמיתי שהציבור מכוון כלפי הארגון, במטרה שזה יקפוץ הצדה ויתן לו לפגוע בכיסו של העובד. הקריאה לפיטורים היא גם חוקית לחלוטין, בניגוד לפיטורים עצמם, שמעמדם המשפטי מורכב.

מכתב של המפיקה הראשית של I24, לי גיל, לעובדים, לגבי התבטאויות בתקופת צוק איתן

כך כתבו לעובדים בחברה גדולה שאת שמה התבקשתי שלא לפרסם: “[החברה מקפידה] – וגם מצפה מעובדיה ומנהליה להקפיד – על הפרדה בין מקום העבודה לבין החיים הפרטיים שלהם, ובין היתר – לשמור על נייטראליות וענייניות בכל הקשור לעבודה ולשמור את הדעות והפעילויות הפרטיות לזמן ולתחום הפרטי – שכן ברור שעירוב כזה של עסקים ודעות פרטיות עלול לפגוע בעובדים ולקוחות המחזיקים בדעות אחרות, ובשל כך – להרחיק מהחברה לקוחות כאלה, ליצור חוסר בטחון תעסוקתי ואישי בקרב עובדים כאלה ולפגוע במרקם העדין של יחסי עבודה. הבעת דעות פרטיות כאלה ואחרות ברשתות החברתיות השונות פוגעת בהפרדה הזו כאשר מביע הדעה מסומן באותה רשת כעובד חברה, או שידוע לקוראי ה’פוסט’ שהוא נכתב על ידי עובד / מנהל בחברה; מי שנחשפים להבעת הדעה הם עובדי חברה. מנגד, הטלת הגבלות ואיסורים על ביטוי פרטי בשעות הפנאי ובתחום החברתי עשוי לפגוע פגיעה חמורה בחופש הביטוי והבעת הדעה שהוא ערך דמוקרטי בסיסי של המדינה שלנו, וחל ומגן גם על עובדי חברה ומנהליה, ואף החברה שלנו מחוייבת לו”. “המדינה”, מזכירים שם, “קובעת בחוק הגבלות על חופש הביטוי והבעת הדעה (להבדיל מחופש המחשבה והדעה, שהוא חופש מוחלט במדינה דמוקרטית). לא הכל מותר להגיד גם אם זו הדעה שלך: גזענות (‘כל ה____ הם גנבים’), הסתה לאלימות ולשנאה (‘מוות ל____’, ‘חרם על כל _______’), לשון הרע בפני ציבור רחב (‘זה וזה הוא שקרן כרוני’) הם אסורים ומהווים עבירה פלילית”.

ההחלטה שהתקבלה, אחרי דיון בנושא בפורום האתיקה של החברה, היא ש”יש להימנע ככל האפשר מקיום דיונים פוליטיים, הבעת דעות פוליטיות וכו’, לכל צד, בשעות העבודה או בין עובדים בפורומים ציבוריים שונים. מדובר בתקופה רגישה לכולם, מלאה בכאב, ובמצבים כאלה אנשים נוטים להחצין דעות קיצוניות העלולות לגרום כאב וכעס לאחרים. אסור בהחלט לגרום בדיבור, בכתב, או בהתנהגות אחרת כלשהי, שעובד כלשהו של החברה ירגיש חוסר נוחות, דחייה, ניכור חברתי, פחד או חשש אחר כלשהו לביטחונו האישי מצד עובדים אחרים – בגלל שדעותיו או המגזר אליו הוא שייך שונות משל מי מהם. חובה על כל עובד ומנהל לשמור על סובלנות כלפי דעות אישיות של עובדים ומנהלים אחרים, כל עוד אינן מפרות את הכללים הנ”ל ואת חוקי המדינה. זכותו של אדם להחזיק בדעותיו כל עוד אין בהם הפרה של חוק, ועל סובביו החובה להפגין איפוק וסובלנות ולכבד את זכותו כאדם להחזיק בדעות אלה”.

עצם ההתערבות של החברה במה שעובדיה אומרים בפלטפורמה לא-מקצועית הוא הישג נוסף של הקריאה לפיטורים – ההשפעה המצננת על חופש הביטוי. מי שלא הבין בעצמו שהתבטאות שחורגת מהקונצנזוס עלולה לסבך אותו עם הבוס, עשוי היה לקבל תזכורת לכך בשורה של מכתבים שחברות שלחו לעובדים, כמו השניים שהוזכרו לעיל, בנסיון להתמודד עם התבטאויות שכבר פורסמו, ולהימנע מהתבטאויות דומות בעתיד.

“ארגונים רבים מתמודדים עם הבעות דעה קיצוניות מצד עובדיהם”, כתבה לעובדי בנק דיסקונט הדוברת שרית וייס. “נזכיר כי אנחנו מייצגים את הבנק בממשקים רבים בוכלל זה גם ברשתות החברתיות. בציון מקום העבודה ליד שמנו (במיוחד ב-facebook), ישנה מחויבות לייצוג הבנק באופן מכבד וראוי. חשוב שבימים אלה, על אף סערת הרגשות הפוקדת את כולנו, נשמור על אופן ביטוי ראוי ומכבד. כאשר אנו מבקשים להביע את דעותינו, נמנע מכל הסתה וביטויים פוגעניים, במיוחד בעת הזאת”. סמנכ”ל משאבי אנוש בבזק, אהוד מזומן, כתב לעובדיו: “בימים שכאלה מצפה חברת בזק מכל עובד ועובדת בחברה לנהוג במשנה זהירות, ברגישות וכבוד לזולת ולמדינה בעת שהוא עושה שימוש ברשתות החברתיות ובפרסומים בהם, בעיקר כאשר הנכם מזוהים כעובדי החברה. […]החברה תשקול את צעדיה כלפי כל עובד או עובד אשר ינהגו התנהגות בלתי הולמת, הסתה, או פגיעה בבטחון המדינה ובסדרי המשטר והחברה ולא ינהגו על פי הנדרש לעיל”. בערוץ I24 (גילוי נאות: אני מרואיין שם מפעם לפעם כמומחה לתרבות דיגיטלית), כלי תקשורת שמעסיק יהודים וערבים ומשדר באנגלית, ערבית וצרפתית, ואשר מגדיר את עצמו בקמפיין טרי כ”כיפת ברזל מול התקשורת העולמית”, אמרה המפיקה הראשית לי גיל לעובדים כי “אלו ימים שבהם כולנו צריכים להיזהר לגבי מה נאמר ונכתב בתוך הערוץ אבל גם בחוץ, ברשתות חברתיות ובפורומים אחרים”.

מכתב של דוברת בנק דיסקונט, שרית וייס, לעובדים, לגבי התבטאויות בתקופת צוק איתן

החשש מהמעסיקים ממשי. כשביקשתי מקוראיי בפייסבוק לשלוח לי מכתבים שמעסיקיהם שלחו בנוגע להתבטאויות ברשתות חברתיות, כמה מהם חששו להסתבך אפילו בעצם השליחה, וחלקם ביקשו שלא אציין את שם החברה. בחברת IBM ישראל, מנהלת קשרי החוץ רחל יעקבי הזכירה לעובדים כי “בהתאם להנחיות ההתנהגות העסקית של יבמ, יש להימנע מיצירת קשר ישיר עם עיתונאים ו/או לענות על שאלותיהם, בין אם באופן מקוון (לרבות רשתות חברתיות), באמצעות הטלפון או בכל אמצעי אחר, ללא אישור ממנהל קשרי החוץ של החברה”. תקציבאי בכיר במשרד יחסי ציבור סיפר לי, בתנאי שלא אפרסם את שמו ואת פרטי מעסיקו, כי “לאור ריבוי פעילותי הסמולנית בפייסבוק, אני כבר מזמן נמנע וולונטרית מלהיות חבר של לקוחות שלנו, והבוס שלי החליט בהסכמתי למדר אותי מכל פעילות היח”ץ-פייסבוק שלנו ליתר ביטחון (הוא עצמו חבר שלי בפייסבוק, רואה את עצמו כשמאלן מתון וחי טוב עם מה שאני כותב, אבל לא רוצה שזה יפגע בביזנס, ואני מבין אותו). לפני שבוע, לרגל המצב, החלטתי – וולונטרית – לשנות את הגדרת הפרטיות שלי ככה שאנשים שאינם חברים שלי לא יראו מה אני כותב, גם אצל חברים של חברים וגם בשיתופים. סיפרתי לבוס והוא שמח לשמוע, ואמר שבאמת היה מודאג מהאפשרות שהלקוחות (שיש ביניהם מתנחלים, דתיים וימנים) יקראו פוסטים שלי, אבל היה מודע שאסור לו להתערב בכך”.

אולם לא כל המעסיקים נגררים להתמודדות כזו כשהם בועטים ומשתוללים. כשעובדת עיריית לוד איסרה גרא התבטאה נגד חיילים, ראש העירייה יאיר רביבו שמח לפטר אותה. גרא הביעה שמחה בפייסבוק על מותם של 13 חיילי צה”ל: “חחחחחחחחחחחחח 13 [שורה של סמיילים] שירבו אמממממממן”. “כשאזרח ישראלי שמח על מותם של חיילינו הקדושים, שחרפו נפשם על הגנת המולדת על מנת שלא יירו פה עוד טילים שמתעופפים על יהודים וערבים כאחד, לכך לא נוכל להשלים”, כתב רביבו בפייסבוק אחרי שפיטר את גרא (לדברי העירייה, כי המעשה שלה מהווה “עבירת משמעת, הגובלת בפלילים, והתנהגות לא הולמת של עובד ציבור”). “אני מבקש לשתף את הפוסט הזה שיגיע לכל איש ציבור, מנהל בשירות הציבורי ולכל בעל חברה שיאזור אומץ ויפסיק את העסקתם של הבוגדים החיים בתוכנו”.

קריאה של דף הפייסבוק "מבצע צוק איתן העמוד הרישמי" להחרים את סלקום בגלל הבעת שמחה של העובדת לינה עאלם על מות חיילים במבצע צוק איתן

בסלקום לא הלכו רחוק כל כך, אולי בגלל המעמד המשפטי השונה של עובדת חברה פרטית לעומת עובדת ציבור. עאלם לא פוטרה, אלא זומנה לשיחת נזיפה והסירה את הסטטוס. לא כל הגולשים היו שבעי רצון מכך. דף הפייסבוק הרשמי-אבל-לא-ברור-מטעם-מי “‎מבצע צוק איתן העמוד הרישמי” קרא, בהיעדר צידוק משפטי לפיטורים, לעזוב את סלקום וליצור צידוק כלכלי. כותרת התמונה שהופצה היתה נחרצת, ואולי גם דיבתית: “סלקום מסרבת לפטר את המחבלת לינה עאלם”.

אחד הגולשים ששיתפו תמונה זו הוא דודי דותן, שמרבה לשתף תכנים של תמיכה בחיילים ובמבצע צוק איתן, קריאות לפיטוריה של ח”כ חנין זועבי וגם את השלט הדוחה של עיריית אור יהודה, שקורא לחיילי צה”ל “כנסו ב’אמא שלהם’ ותחזרו לשלום לאמא שלכם”. דותן שיתף גם את קריאתו של שר החוץ אביגדור ליברמן להחרים עסקים של ערבים שהשתתפו בשביתת ההזדהות עם תושבי עזה ונגד המבצע. דותן, לפי פרופיל הפייסבוק שלו, הוא מתגורר בירושלים ועובד כמנהל אגף רישוי עסקים ופיקוח עירונים במשרד הפנים, ולפי חיפוש המשך בגוגל עולה שהוא מנהל מחלק רישוי עסקים במועצה המקומית אבו גוש. האם הערבים בעלי העסקים באבו גוש יכולים לסמוך על שיקול דעתו החף ממשוא הפנים של אחראי הרישוי שקרא להחרים עסקים של ערבים שמימשו את זכותם הדמוקרטית לשביתת מחאה? האם מחאה אינטרנטית תקרא לפיטוריו מהתפקיד? והאם דותן תיאר לעצמו שמה שהוא עשה לעאלם, אחרים עלולים לעשות לו?

דודי דותן משתף קריאה של אביגדור ליברמן להחרים עסקים של ערבים, יולי 2014 (צילומסך נעשה ב-13.10.2015)


התפרסם בוואלה, 24.7.2014


תגובות

2 תגובות לפוסט “מה שקורה כשעובדי חברות גדולות מתבטאים בקיצוניות ברשתות חברתיות”

  1. » עובד בזק ביצע פיגוע רצחני, החברה מתמודדת ברשת (פוסט מתעדכן) on 13 באוקטובר, 2015 17:11

    […] שנה וחצי, כשמבצע צוק איתן סער גם בפייסבוק, הנחתה בזק את עובדיה כיצד עליה לפעול כשהם מתבטאים שם. […]

  2. » 👮 השוטר הלוהט שחרך את הרשת הושעה כשהגולשים גילו בדיחות אנטישמיות בפייסבוק שלו on 16 בספטמבר, 2017 22:36

    […] לא יכולים להתמודד עם אמירות קטנות של עובדים שלהם, לכן מפטרים מוקדנית בסלקום שהביעה שמחה על מות חיילים, והורים בבתי ספר מרשים לעצמם לגרש מורות שנחשבות […]

פרסום תגובה