ארז טל כתב על שי חי ו”האח הגדול” אבל מזהיר שאם תפיצו את זה אתם מפירים זכויות יוצרים
כמו להרבה ישראלים, גם לארז טל, מנחה-משותף של שעשועון הטלוויזיה “האח הגדול”, יש דעה נחרצת לגבי אחד המתמודדים בתוכנית, שי חי. יש לו גם משהו שאין להרבה ישראלים – נקודת מבט של מישהו שהוא חלק מהתוכנית, ותגובה של אדם מבפנים לביקורת הציבורית על הבמה שהתוכנית נתנה לחי, שהתנהל באלימות לפני שעזב את השעשועון. אבל בעולם הדמיוני ש”קשת” יצרו בכשרון לא מבוטל סביב “האח הגדול”, המנחה צריך להישאר בעמדה של משקיף נייטרלי על המתמודדים בתחרות האותנטית לגמרי.
אז איך מיישבים את הדברים? טל פרסם פוסט בפייסבוק על חי, הגדיר שהוא יוצג רק לחברבוקים שלו (האירוניה של ציפייה לפרטיות לגבי התבטאות עם ערך ציבורי על תוכנית שמאיינת את פרטיות משתתפיה היא כל כך סמיכה שאפשר לפסל בה) – וחתם אותו באיום משפטי עקיף אך חד-משמעי כלפי חברבוקיו ועיתונאים שהטקסט עלול לדלוף לידיהם: “נ.ב. הפוסט הזה סגור לחברים בלבד וכל ציטוט ממנו, מלא או חלקי, בכל כלי תקשורת הוא הפרת זכויות יוצרים”.
בקצרה, לא.
בפירוט: “בטקסט יש זכויות יוצרים כי הוא יצירה מקורית ויצירתית”, אומר עו”ד יהונתן קלינגר מהעמותה לזכויות דיגיטליות. “בפועל, המשפט ‘כל ציטוט ממנו, מלא או חלקי, בכל כלי תקשורת הוא הפרת זכויות יוצרים’ אינו נכון. ציטוט קצר לא יהיה הפרת זכויות יוצרים, וגם לא ציטוט ארוך, במיוחד אם יש חשיבות לאותו הציטוט. בהתחשב באורך הפוסט, בצורך הציבורי ובכך שמדובר בדיווח עיתונאי על הפוסט הזה, ציטוטו במלואו נכנס כנראה לחריג של סעיף 19 לחוק (‘שימוש הוגן’), כך שלא בהכרח יש הפרה”.
אדם רשאי לבקש מחבריו לא להפיץ מידע שחשף רק בפניהם. טל עשה זאת באמצעות אזהרה משפטית. המעשית, הנסיון של טל לנהל את השימוש בציטוטיו באופן שבו בחר לעשות זאת הוא מגוחך. לטל יש הרבה חברבוקים (המספר מוסתר מהציבור, אבל בבדיקה מהירה ובלתי מקיפה מצאתי חברבוק שלו שחולק איתו כ-250 חברים משותפים). אחד מהם עלול להפיץ את הטקסט בוואטסאפ, להעלות אותו לאתר שמאפשר העלאת טקסטים/תמונות בלי זיהוי המשתמש כמו פייסטבין, לשלוח אותו לאתר הדלפות דמוי-וויקיליקס או להדליף לעיתונאי. ואולי הוא יפיץ רק את הדברים שטל אמר על התוכנית, וישמיט את אזהרת זכויות היוצרים שבסופם.
ואז מה? תביעת זכויות יוצרים נגד מדליף שזהותו לא ידועה, או נגד מפרסם, אולי עיתונאי, שציטט את הדברים בלי שידע שטל טוען להגנת זכויות יוצרים עליהם, או ידע אבל חלק על כך משפטית, וכל זה אחרי שהמידע כבר פורסם? מה אתה, שידורי קשת?
תגובות
17 תגובות לפוסט “ארז טל כתב על שי חי ו”האח הגדול” אבל מזהיר שאם תפיצו את זה אתם מפירים זכויות יוצרים”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
אחרי כל ההסבר המלומד ובכל זאת לא פרסמתם את הפוסט המלא, אני תוהה מה זה אומר לגבי ההסבר המלומד.
מה שזה אומר לגבי ההסבר המלומד זה שהעובדה שלא מדובר בהפרת זכויות יוצרים לא מונעת ממנו להטריל אותי על ידי תביעה; מה שזה אומר לגבי זה שהתוכן של הסטטוס שלו לא מעניין אותי, רק המעטפת, ובה עוסק הפוסט הזה.
מזעזע אותי שארז בן טולילה…הרי הוא ארז טל, הוא אדם שמעריץ אדם ככ אלים, נחות ומשפיל, עצוב לי שזה מה שהילדים שלנו רואים כדמות אותה מעריצה התקשורת, עצוב לי שזה מה שהם לומדים שכדאי להעריץ, ממש עצוב.
ארז טל לך הבייתה אתה פאסה, הגבר של פעם חי בעולם חשוך.
אני מזמן אומרת שסיימת את הקריירה שאתה כבר פאסה, הפעם הוכחת סופית שצדקתי…הטלויזיה של 2016 מורכבת מאנשים קצת יותר רגישים ואמפתיים, זו הטלויזיה החדשה…כדאי שתבין גם אתה משהו…בטוחה שלא היית בוחר גבר כזה כבעל לבנותייך.
ארז טל נחשב לגאון טלוויזיוני שהדרדר להנחיית תכנית רדודה …אפלה …ומפסידנית……
התאווה לרייטיניג והרצון להחשב כמוביל דרך ודמות לחיקוי נשארה אי שם מאחור שאפילו פורים הבא עלינו לטובה לא יכול להפוך זאת לבדיחה מוצלחת
לפני שמדברים על חוק, כדאי לחשוב קודם על הגינות ואתיקה. ללא קשר לכותב הפוסט ולתוכן שלו. אם הכותב ביקש במפורש לא לצטט אותו, מן הראוי לכבד בקשה זו.
היכולת לשתף תכנים בצורה אנונימית אינה הופכת את השיתוף לחוקי, היא פשוט מקשה על איתור המדליף.
אם בכל זאת חושבים שיש כאן איזו ערך עיתונאי שחשוב לחלוק עם הציבור, ניתן להעביר את מהות הפוסט ללא ציטוט מדוייק וכך אין חשש לפגוע בזכויות היצירה.
עידוק, תירוץ עלוב. אתה פשוט מפחד? יש לזה מילה אחרת? אתה מפחד מתביעות? אתה זה שלא בחל לתבוע את כל מי שהעז לירוק לכיוונך בתביעות קטנות, ואכלת אותה כהוגן בהוצאות אז בגלל זה אתה מפחד? מה תגיד בתביעה של עינב גלילי? יכול להיות שהיא הפחידה אותך? עלוב.
ועוד ההסתרה הזו לא שווה כלום. מה היא אמורה להיות בדיוק אם לא הטרלה של הצד השני? בזיון.
הוא יכול להטריל אותך על ידי תביעה ולו רק על ציטוט חלק ממנו. לכן כל הררי המילים ששפכת כאן לא שווים כלום.
וואו, הואשמתי בפחדנות על ידי אדם שפוחד להזדהות אז הוא חותם כ”יוסי האמיץ”. אני מקדיש לך את שיר הטרולים:
אוי, האירוניה בכך שלא פירסמת את הפוסט המלא… רק מראה כמה אתה (לא) סומך על שכתבת.
האירוניה היא שמאסתי בשיחות עם שמבדוי ולהקתו. בעצם זו לא אירוניה. כשיגיעו לפה אנשים אמיתיים, אשמח לשוחח איתם.
זהותי לא רלוונטית לטיעון שהעליתי. תגיב לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. אד הומינם וכו’.
זהותך רלוונטית לסוגיית הגילוי הנאות, למשל אם אתה עובד בקשת. וכבר השבתי.
בוא נניח שאף אחד לא מפיץ טקסט לפקינג 250 איש (שלא יהיה מופרך להניח שקשורים לתעשית התקשורת) ומצפה שלא יופץ. אז שני דברים א. ייתכן שזו בכלל הייתה הכוונה שלו במטרה לעורר את הדיון בקשר לתוכנית האח הגדול. דיון שאת עצם הקיום שלו ארז טל כבר יודע לתרגם לכסף יותר טוב מכולנו. ב. או (ואולי “גם”) רצה שוב להזכיר לחברים שלו ולכולנו פה מי הבוס הגדול. מי שולט בשיח הציבורי ומי במשפט סתום אחד בסוף טקסט קובע איזו אינפורמציה היא נחלת הכלל ואיזו אינה נחלת הכלל.
בכל מקרה. בכך שהסתרת את הטקסט, ארז טל הצליח. וזה מצער.
שנית, אתה כנראה פספסת את המהות של הדבר הזה שנקרא “חוק”. חוק, בין היתר, הוא כלל שמכתיב ומעצב את ההתנהגות האנושית.
בנתיים נראה שהמשפט שארז טל כתב בסוף הפוסט די עיצב את ההתנהגות האנושית שלך כעיתונאי. בעצם ההסתרה אתה זה שהמלכת את דבריו כ “חוק”. אז גם פה ארז טל הצליח. וזה אפילו עוד יותר מצער.
לגבי ההטרלה, לא כל תביעה קלושה היא הטרלה. ואם נניח שזו הטרלה ואם כל יש פה למעלה איזה עו”ד ואיזו עמותה שדאגו לקבל קרטיד ופרסום אז אפשר היה כבר לשלם לו/להם עוד קצת בשביל חוות דעת כתובה. והתחייבות ג’נטלמנית לעמוד מאחוריך במקרה של תביעה. כזו שגם תאפשר לפרסם את הפוסט ולישון בשקט בלילה. כי נכון, להיות אמיץ מאחורי טוקבק זו חוכמה קטנה מאוד.
אבל שעיתונאי לא יומר משהו מחשש להטרלה? זה אפילו מצער מאוד מאוד.
ודבר אחרון, מקובל שתכני הפוסט עצמו לא מעניינים ולא ממש רלוונטים לטיעון אבל פעולת ההסתרה היא כן רלוונטית והיא כן נוגעת בלב ליבו של מה שנכתב. ומהמקום הכי שנון ורפלקטיבי באינטרנט העברי היום היה ניתן לצפות לקצת יותר מודעות עצמית והתייחסות לפעולה הזו.
[…] סיפרתי כאן שארז טל פרסם לחברבוקיו בפייסבוק התייחסות לסוגיית שי […]
asaf, הנה תשובה מלאה ומפורטת לטענותיך.
[…] שצועקים ומתעצבנים, במיוחד לאור העובדה שהטלוויזיה, כזכור, היא כבר מזמן לא רחוב […]