שבירה קונספטואלית של האייפון – פרויקט “קוביות”
מי שנולד לעולם של אייפונים ידידותיים, שנענים בשמחה לכל ליטוף קל על מסך המגע, יתקשה להזדהות עם החוויה של מי שהיה עד לפריצתם של המחשבים האישיים, שדרשו מהמשתמשים להתאמץ, לחבר, לנתק, להכניס, להוציא, להתקין, לקנפג ולשדרג, וגם אז לא עבדו חלק. המחשב האישי הצריך, ועדיין מצריך לפעמים, פתיחה וחיטוט בקרביים. את האייפון, שמייצג את הדור החדש של הטכנולוגיה, בכלל לא ניתן לפתוח באמצעים ביתיים, אפילו לא בשביל להחליף סוללה. דווקא סטיב ג’ובס, שהציע לעולם “לחשוב אחרת” (Think Different), מוכר קופסה שחורה לבנה ויפה שלא מתמסרת לסקרנות הילדותית הטבעית לראות מה יש בפנים ואיך זה עובד. “הדברים היום ארוזים כל כך”, אומרת מיכל רינות, ראש המעבדה לאינטרקאציה במכון הטכנולוגי חולון, “האייפון מכיל המון חיישנים – תאוצה ואור ומגע – והוא נותן כל כך הרבה התנהגויות. זה אחד הדברים שגירו אותנו לפרק את זה”. רינות ועמיתיה למעבדה ערן גל-אור, שחר גייגר ולוקה אור, יצרו את פרויקט “קוביות”, קוביות שקופות שמנהלות אינטראקציית קלט-פלט עם המשתמשים. כתבה שלי ב-ynet מחשבים >>
זה הכל רק משחק של דמעות
אני לא חושב שאי פעם בכיתי מול משחק מחשב (אפילו לא שם)
עד Passage.
פריים מ-Passage של ג’ייסון רורר
קודם לשחק (כל מה שצריך לדעת זה שזזים עם החצים, אפשר גם למעלה ולמטה, וגם אם אתם חושבים שאתם לא מבינים – המשיכו, זה בסך הכל חמש דקות). אחר כך לקרוא את המניפסט של היוצר, ג’ייסון רורר. אם כי המשחק די מסביר את עצמו.
ומסתבר שאני לא היחיד, ושזה היה מכוון. רורר אמר בראיון ל-WSJ:
“היו מספר אנשים שכתבו דברים על זה שזה משחק הווידאו הראשון שגרם להם לבכות”, אומר מר רורר. “זה בהחלט מה שניסיתי לעורר”.
(דרך מארק הרסט, Good Experience)
מן הארכיב:
• תערוכת משחקי הווידאו Game On: טור אישי, גלריית תמונות
• נוסטלגיקיה: דונקי קונג (דפדפו עד הסוף)
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
