שומרי המשקל של בריטני מרפי
הנה אני קוראת את הידיעות על מותם של בריטני מרפי ובעלה, סיימון מונג’ק. מרפי היתה כוכבת קולנוע יפהפיה. כשנפטרה היה נוח מאוד לכלי התקשורת בארה”ב לתלות את אשמת מותה בבעלה. הוא כלומניק, הגדירו אותו כלי התקשורת האמריקאיים. תסריטאי מאיכות ירודה ששפר עליו גורלו להינשא לברבורה היפהפיה והמצליחה. הדבר המרכזי שאף אחד לא דיבר עליו אבל עשה את כל תעשיית ההאשמות כלפי הבעל קלה יותר היה המשקל. מונג’ק היה גבר שמן. ולא רק שמן, גם מזיע. וגם יהודי.
לא היה צריך הרבה כדי לרמוז שהבעל הוא המרוויח הגדול ממותה. מאבק הירושה המתוקשר עם אמה של מרפי הספיק כדי להרים גבות. איך הגבר השמן הזה העז להינשא למישהי שנמצאת כל כך הרבה דרגות מעליו בסולם האסתטיקה? ואיך עכשיו הוא מעז לא לוותר על חלקו בחיים המשותפים איתה? הוא ודאי זמם להשתלט על כל רכושה. הוא בטח רצח אותה.
שיהיה ברור, מונג’ק הוא לא תסריטאי-עילית. הוא היה לוזר. בקריירה ההוליוודית שלו הוא היה מעורב רק בפרויקט גדול אחד. אין שום ספק שהנישואין למרפי עשו לו טוב. אין שום ספק שלשניהם היה עניין שהקריירה שלה תשגשג. העניין הוא שמפה ועד להאשים אותו בציניות אינסופית, החל מכך שדחף אותה לעבור עוד ועוד ניתוחים פלסטיים ועד לרצח – אמור להיות מרחק. נראה לי שהמרחק הזה התקצר משמעותית במקרה של מונג’ק רק מכיוון שהוא היה שמן ומיוזע, מה שהפך אותו לדוחה מספיק כדי שיהיה קל להאמין עליו לדברים הכי גרועים. היה גם קל להניח שמרפי בעלת הפרעות האכילה וההתמכרות לניתוחים פלסטיים וסמי ההרגעה שבצידם נכנעה לו. במאזן בין אישה קטנה ורזה לגבר שמן ומזיע, די ברור מי הצד המכניע. הדבר הכי טוב שקרה למונג’ק היה מותו. בדיעבד זה היה גם הדבר הטוב ביותר שקרה למרפי, כי אז מישהו סוף סוף טרח לבדוק את בית המגורים. האם יכול להיות שאילו כולם היו עוזבים לרגע את הפרסונה התקשורתית הדוחה של מונג’ק ועושים מאמץ לבדוק את בית המגורים שלהם ולגלות בו פטריה קטלנית שהרעילה את שניהם לאט אבל בטוח, אפשר היה להציל את חייו?
הפוסט הזה לא קשור ישירות לשומרי משקל. שומרי משקל הם כלי, סימפטום לתופעה. שומרי משקל עוזרים לנו לא להפוך למונג’קים של העולם, הרבה פעמים – כי השוטר הפנימי רשע ואכזרי יותר מכל השוטרים החיצוניים. יש הרבה יופי בתמיכה שהם מספקים. אין לי ספק שהם מקלים על חיינו. השאלה האמיתית היא מי הקשה על חיינו מלכתחילה.
שרון קפלן מוטרדת משאלות קיומיות וסוציולוגית של הצרכנות, וכותבת על נעליים ואופנה בבלוג “נעלולה“, שם התפרסם הפוסט במקור. קפלן כתבה על יחצני אופנה נעלבים בגליון יולי 2010
יחצ”ן האופנה הנעלב: קווים לדמותו
1. הוא תמיד יסביר לך שנבחרת בפינצטה: “אני, אני מביא רק עשרה בלוגריות מו-בי-לות”, הוא יאמר לך בשיחת הטלפון המקדימה וחמש דקות אחריה יאיים עלייך בתביעה אם לא תעתיקי את הקומוניקט מילה במילה. הוא בוחר קופי-פייסט בפינצטה.
2. הוא תמיד יסביר לך, עם חיוך, שזה מה יש ואז מה אם לא קיבלת קמצוץ של המידע שרצית: “אבל מאמי, זה בחברה החליטו. אני רק עושה מה שהם ביקשו ממני”, הוא יאמר לך כשתבקשי ממנו את מה שהבטיחו לך ולא טרחו לקיים, וחמש דקות אחרי זה יאיים עלייך בתביעה אם לא תעתיקי את הקומוניקט מילה במילה. הוא לא חייב לך כלום, זו את שחייבת לו.
3. הוא תמיד יגיב לך בצורה מגעילה: “הכותבת היא ללא ספק בורה ועמת הארץ, לא מבינה כלום באופנה/מחשבים/כפיפות בטן. איך היא יכולה לטעון שהמוצר לא עושה X? היא יודעת שהוא קיבל פרס עיצוב?!”, הוא יכתוב בחמת זעם וחמש דקות אחרי זה יאיים עלייך בתביעה אם לא תעתיקי את הקומוניקט מילה במילה. התגובות שלו – זה טוקבק לגיטימי, הביקורת שלך – זה לשון הרע.
4. הוא לעיתים נדירות יזכור את שמך: “מאמי! איזה כיף שבאת! אז תזכירי לי, איפה את כותבת?”, הוא יאמר בארוע ה-600 שלכם יחד וחמש דקות אחרי זה יאיים עלייך בתביעה אם לא תעתיקי את הקומוניקט מילה במילה. הוא זוכר אותך מצוין כשצריך להיעלב.
5. הוא תמיד יבקש שתכתבי על זה אתמול כי מחר אולי הלקוח יחליף אותו במשרד אחר: “בובה, תעשי לי טובה, כן? זה חייב להיות על הבוקר!”, הוא יאמר לך שנייה לפני שהספיקו להציג את המצגת בארוע הרלוונטי וחמש דקות אחריה יאיים עלייך בתביעה אם לא תעתיקי את הקומוניקט מילה במילה. באמת בשביל מה רצית לראות את הפלא בעיניים, היית יכולה להעתיק את החומר כבר אתמול מהמייל.
6. הוא תמיד יאיים עלייך בחרם, פסילה אחת ואת בחוץ: “לא רצית לבוא לארוע של X , אז לא. אני לא חייב להזמין אותך לדברים שלי!”, הוא יאמר ובכלל לא מעניין אותו שאין לך מה לומר על X וחמש דקות אחרי זה יאיים עלייך בתביעה אם לא תעתיקי את הקומוניקט (שאותו דווקא לא שכחו לשלוח לך) מילה במילה. הוא מחרים אותך רק כשזה מגיע ללתת לך משהו, בלקבל הוא מעולה.
7. הוא תמיד יסביר לך שלא הבנת כלום: “אני? אני אמרתי שאת תעשי ככה וככה? מה פתאום?! את לא הבנת! תתקני את הפוסט עכ-שיו!”, הוא יאמר לך כשתהיי ילדה טובה ותעשי מה שהוא ביקש וחמש דקות אחרי שתתקני יאיים עלייך בתביעה אם לא תעתיקי את הקומוניקט מילה במילה. ברור שאת לא מבינה כלום, מזל שלעשות קופי-פייסט את יודעת.
אני מניחה שהרעיון ברור.
(הבהרה: זהו פוסט סאטירי. מי שמוצא עצמו נעלב מהעניין עושה זאת על אחריותו).
שרון קפלן היא בלוגרית נעליים ב”נעלולה” ומוטרדת משאלות קיומיות וסוציולוגית של הצרכנות
