אקזיסטנציאליזם בממשקים

פוסט של ויטלי מיז'יריצקי, UXtasy


ביקרתי באתר www.gov.il, ובו ראיתי את התרשים הבא:

אתם לא חושבים שהתרשים הזה ממש, אבל ממש מדכא?

אני אישית נמצא אחרי שלב החתונה ולפני ההורות – וזה שניים מהסוף? זהו?? אי אפשר היה להכניס משהו באמצע, עוד איזו עבודה, רכישת דירה, משבר גיל המעבר, משהו? ואני לא רוצה לחשוב על מדוע הגבר נותר לבד בגיל הזהב ומה קרה לאישתו ואם ילדיו. אני מעדיף להיות אופטימי ולחשוב שהם התגרשו (גם הסטטיסטיקה לצידי). ונר הנשמה הזה… דיכאון עולם.

אל תבינו אותי לא נכון. זו לא ביקורת על האתר, ההתרשמות המהירה שלי ממנו היא מצוינת. והרכיב הזה הוא למעשה אחת ההברקות בו, הוא נחוץ, יעיל, ברור, מדויק ואלגנטי. גם אין לי הצעות עיצוביות מעודדות יותר, חוץ מבאמת להחיות את הגברת הקשישה – וגם – כשבוחרים באחת הדמויות – לעשות את החיווי של ה”לא-בחור” לקצת פחות מורבידי מהכחול חדר-מתים הזה אשר צובע את פני יתר הדמויות:

ואולי גם הקשת הכחולה יכולה לא להתכנס באופן כה חסר רחמים לעבר הבלתי-נמנע. אבל מעבר לזה זו ממש לא ביקורת על האתר. כנראה שזו ביקורת על החיים :)

________________________
ויטלי מיז'יריצקי ויטלי מיז'יריצקי מאפיין ממשקים וחוויית משתמש בחברת נטקראפט. הוא חבר מערכת ב-UXI – חוויית משתמש ישראל וכותב על ממשקולוגיה ב-UXtasy, שם התפרסם הפוסט במקור

• קישור אסוציאטיבי: זה הכל רק משחק של דמעות

25 בפברואר, 2011 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 7 תגובות