חטפו אותך? תתקשר לאבא ואמא // ניר גונטז’
כבר כמה ימים שאני חושב על שיחת הטלפון שעשה בזמן אמת אחד משלושת הצעירים החטופים למשטרה, ועל דרך (אי-)הטיפול בה, והאמת? אני מוצא את עצמי כמעט חסר מילים. בכל זאת, אנסה להגיד עכשיו משהו:
מוקד 100 של המשטרה, בכל המחוזות, עבר רה-ארגון בשנים האחרונות. מזמן הבינו במשטרה שמדובר בעקב אכילס שלהם. אבל מה? הארגון הזה מחדש, לא מוכיח את עצמו. בזמנו הוזמנתי עם חברי, הכתבים לענייני פלילים, לסיור במוקד. ויזואלית זה נראה יופי: מסכי ענק עם זמני המתנה, אופן-ספייס ממוזג ומערכת משוכללת לניתוב שיחות על-פי מרחבים. ובכל זאת דבר אחד בלט כבר אז לעין: המוקדנים צעירים מאוד וחסרי נסיון. ההכשרה שלהם לא מספקת ולא עומדת במבחן המציאות, פעם אחר פעם. הבעיה הזו לא נפתרה.
כמה וכמה מתושבי הארץ נורו או נדקרו לעולמם לאחר טיפול כושל של המוקד. שלא לדבר על עבירות רכוש שזכו למענה דפוק ומאוחר. משהו בשיטה ההפעלה של המוקד לא עובד.
המשטרה מתמחה בביצוע תחקירים פנימיים שלא מעלים כלום. המשטרה מעולה בלהתגונן ולהסביר, ולתרץ. רק לעתים נדירות היא מבינה שמשהו אצלה היה לא בסדר. לעתים נדירות עוד יותר, היא מודה בזה בפה מלא. אבל גם במקרים הבודדים הללו האשמה נעצרת בדרגת פקד, מקסימום רב-פקד. במקרה הנוכחי הכישלון הוא של המפכ”ל. לא פחות. אסביר:
המפכ”ל וראש אגף המבצעים ידעו היטב על הבעיות במוקדי 100. שניהם הבטיחו יותר מפעם אחת לתקן ליקויים במוקד. השניים מכירים את נקודות החולשה של המוקד ועדיין אפשרו למצב הנוכחי להתקיים. היינו: ידעו, ניסו, ולא הצליחו להשתלט על הבלאגן. ידעו – וכשלו.
לא על כל כשלון או טעות של שוטר זוטר או מפקד זוטר צריכים הבכירים ביותר לשלם. אבל כשמדובר בכשל ידוע ומתמשך – כזה שכבר עלה בדם. כזה שהמפכל הבטיח אין ספור פעמים לתקן – ולא הצליח. על זה הוא צריך לשלם. במדינות מתוקנות קוראים לזה אחריות מינסטריאלית. הפאדיחות של המפכל הנוכחי הן כבר רבות מספור. הוא אמנם חביב ורהוט, אבל לנהל בהצלחה את המשטרה – בזה הוא לא הצליח. זו עובדה.
על הכשלון הנוכחי משלם כעת עם שלם. בעצם שניים. גם זו עובדה. הרמת מסוק לאויר בזמן אמת, הקפצה מאסיבית של כוחות וטיפול יעיל, אולי לא היו מצילים את הנערים, אך בסבירות גבוהה מאוד, יאמר כל מומחה לטרור, היו יכולים לסכל את התגלגלות החטיפה ולמנוע ממנה להפוך לפיגוע מיקוח.
רב-ניצב דנינו הבטיח בעבר (בסמוך לכשלים קודמים של מוקד 100) לטפל בבעיות. הוא אולי ניסה, אך במבחן התוצאה – נכשל. עובדה.
כואב הלב לחשוב על הנער רב-התושיה והאומלל שבחר להתקשר 100 רק בכדי למצוא מערכת אטומה. בישראל 2014 במקרה חירום עדיף להתקשר להורים מאשר למשטרה. תחשבו על זה – אם היה הנער מצלצל להוריו, הם בוודאי לא היו חושבים שהוא מתלוצץ עם שוביו. את שתי הדקות האחרונות לחייו, כפי שהכיר אותם, את שתי הדקות היקרות ביותר, הוא בזבז בשיחה עם מוקדן צעיר וחסר הכשרה.
דנינו לא יתפטר. אף אחד גם לא ידרוש ממנו לעשות את זה. הוא יפרוש בכבוד וילך לעשות לביתו. ואנחנו נמשיך להתמודד עם הכשל החמור שסיבך מדינה שלמה (ועוד אחת). דנינו ידע. דנינו הבטיח. דנינו לא הצליח. דנינו נכשל.
הנה סרטון שמוכיח שדנינו ידע בדיוק מה הבעיה:
תירוצי הבדיעבד, כגון “זה מוקד שמקבל המון שיחות הטרדה”, אוויליות. מה האזרח צריך להבין? שהמשטרה לא מצליחה להתמודד עם חבורת משעוממים שמטרידה אותה? ושאם האזרח יזדקק לסיוע לא יהיה מי שיטרח לעשות את הא׳ ב׳? כל שנדרש גם אם חשבו שזו הטרדה, זה לבדוק למי שייך הקו וליצור קשר עם קרוביו.
ניר גונטז’ הוא עיתונאי, לשעבר כתב הפלילים של ידיעות אחרונות. הוא כתב על ניכוי הערבים מהסקרים בגליון אפריל 2012
בניכוי הערבים, עם ישראל חי ואופטימי
גזענות, העמדת פנים, והשקר הקבוע של העיתונות הישראלית. במוסף “ישראל 64” של “ישראל היום” (25.4.2012) פורסמו נתוני סקר מעוררי גאווה וחיוך. על פי הסקר, “תשעים ושלושה אחוזים מהישראלים גאים להיות ישראלים”. וואו, איזה יופי. אשכרה תשעים ושלושה אחוזים. רגע.. משהו כאן לא מסתדר…
יציאה לחיפוש אחר האותיות הקטנות והנידחות מגלה את האמת: אזרחי ישראל הערבים, אלו שעורכי העיתונים מצפים מהם להיות ולהרגיש חלק מהמדינה, לא נכללים בין הנסקרים. באתר “ישראל היום” לאייפון בכלל לא מצאו לנכון לפרסם את האותיות הקטנות.
למה? ברור, כי בעיניי עורכי הסקרים והעיתונים, הערבים לא באמת חלק ממה שקורה כאן, וכשאלו פני הדברים, זה בכלל לא חשוב לדעת מה דעתם על מה שקורה כאן. זאת ועוד: הכללתם בוודאי “תקלקל” את תוצאותיו היפות והישראליות כל-כך של הסקר.
השמטת הערבים מהסקרים יוצרת מצג שווא. “אחמד” ו”מוסא” אינם פחות ישראלים מ״לודמילה״ או “רונית”. זה שהעיתונות המרכזית מתעלמת מהערבים הישראליים, כמעט לא מסקרת אותם, ולא פונה אליהם כקהל יעד – זו זכותה המסחרית-כלכלית גם אם יש בה טעם לפגם. ברם, לעיתונות אין זכות למחוק את הערבים מהמציאות, ולהתעלם מהם בסקרים. התעלמות כזו כמוה כצעקת הקריאה “ערבים החוצה!”
כמעט תמיד, ולא משנה מי הוא עורך הסקר ובאיזה כלי תקשורת הוא יפורסם, הערבים נעדרים מהסקרים הישראלים. לא ראיתי את יתר עיתוני וסקרי החג. אני מניח שהמצב זהה. לאור המצב העגום נדרש חוק שיאסור לפרסם תוצאות סקר ארצי-כללי, תוך התעלמות מפלח אוכלוסיה רק בשל דתו או מוצאו.
ניר גונטז’ הוא עיתונאי, לשעבר כתב הפלילים של ידיעות אחרונות
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
