חסר מנוח: סיפורו העצוב של דוד קינדון ומאבקו בגורמים הפוגעים במסורת ישראל

פוסט של סמי קונדקטור

[עדכון 20.1.10: סמי קונדקטור, הלא הוא גילעד נס, משיב בתגובות לטענות נגד הפוסט הזה]

באמצע דצמבר נפלה על דוד קינדון המכה. בתחילה החלו השמועות, ההודעות ההיסטריות בפורומי האינטרנט, אך רק כשהביט בידיעה המודפסת שחור על גבי עיתון הבין שהסיפור נגמר: “זקנים עצלנים” תרד מהמרקע.

“זקנים”, כפי שקינדון וחבריו נהגו לקרוא לה בחיבה, היתה הסדרה הוותיקה ביותר בערוצי הכבלים. בברית המועצות לשעבר, המדינה שבה הוקרנה לראשונה, היא מככבת על גבי מסך הכסף כבר יותר מ-30 שנה, ועלילותיה המפותלות, העוסקות בשילוש הקדוש של תככים, אהבה וגולאש הונגרי, יצרו דורות של מעריצים מכל הגילאים.

כשהחלה “זקנים” להיות משודרת בישראל בערוץ 3 של חברת הכבלים מת”ב, היה קינדון רק בן 3, אולם כבר אז נשבה בקסמם של “האנשים שזזו על המסך”. היום, עשרים שנה לאחר מכן, הבשורה על ירידתה של הסדרה מסדר יומו הטלוויזיוני הקבוע פשוט שוברת אותו.

“אומרים שמדובר בפעולה כמעט חד צדדית של הרוסים, בעלי זכויות השידור, שפשוט דרשו מחיר מטורף על מנת שהכבלים ימשיכו לשדר את הסדרה”, הוא מתייפח. “אז מה? כמה הנאות כבר יש לאדם בחיים? אז מוסיפים קצת כסף לרוסים – בשביל זה שוברים מסורת של 20 שנה?”.

קשה לעמוד בפני יבבותיו של קינדון. גם כשאני מנסה לטעון בפניו שתשלום מוגזם על הסדרה היה עלול לגרום להתייקרות התשלום הקבוע לחברת הכבלים, הוא נזעק. “יש גבול לכמות הסבל שאזרח במדינה יכול לעמוד בו! קודם מורידים את ערוץ המוזיאונים הצרפתי, אחר כך את אחד משלושת הערוצים הגרמנים שאני נשבע לך ששמעתי שיש אנשים ברחוב ימית בחיפה שהיו צופים בו מדי יום שלישי, וממש לאחרונה התחילו ליפול המכות הגדולות באמת – ערוץ קראמלוה, ששידר את מיטב הסרטים שהקולנוע לא היה מסוגל להכיל והערוצים הגדולים בארצות הברית לא היו מוכנים לשדר – ירד מהמסך. יפה תמצא היום ערוץ כמו קראמלוה, שמתוך דאגה לסדר יומם העמוס של רוב הצופים החליט לשדר את הסרטים שלו שלוש פעמים ביום, ולחזור עליהם פעם בחודשיים? איפה?”.

קינדון מאמין שהפעם, עם הורדת “זקנים עצלנים”, נחצה הקו האדום. “יש בישראל עוד עשרות אנשים שחיים עדיין בטראומה שנגרמה להם ביום שנודע שטלעד לא ישדרו את העונה השישית של באפי, ואני אפילו לא מדבר על העובדה שאפילו העונה האחרונה של פרייזר לא הגיעה לאף ערוץ. איך מנהלים מדינה מתוקנת, כשכל אחד שיש לו חברת כבלים או לווין פשוט מקבל החלטות כאלה ולא חושב על ההשלכות שלהן?”.

פנינו ליו”ר מועצת הכבלים והלווין, באד גרייס, ומצאנו אוזן קשבת לתלונותיו של קינדון. “דוד קינדון ורבים אחרים ממשפחת קינדון המורחבת צודקים – הורדת “זקנים עצלנים” עומדת בניגוד גמור להסכם הבלתי רשמי בין חברות הכבלים והלווין, שלפיו האחרונות מחוייבות לספק באופן מתמשך תוכן בידורי טלוויזיוני, ללא קשר לעלותו”, אומר גרייס. “לא יתכן שהתירוץ של אותן חברות ימשיך להיות כזה המטיל את האשמה על הגורם המוכר להם את התוכנית. אנחנו נדרוש מברית המועצות להמשיך ולמכור את הסדרה למדינת ישראל, ולצורך כך אני קורא לצרכנים הישראלים לפצוח במרד צרכנים שמטרתו העליונה היא לגרום להסבת הגלגל לאחור, הפיכת המדינות הנפרדות שהתפרקו מברית המועצות בחזרה למדינה אחת, ודרישה מאותה מדינה לעמוד בהסכם שלא חתמה איתנו, ולהמשיך לספק לנו את הסדרה הזו, שמבחינתי צריכה להיות מוגדרת כנכס לאומי. באם הדבר לא יבוצע מיידית, אאפשר לכל אזרחי ישראל להתנתק מהכבלים והלווין באופן מיידי, ולשמור לעצמם את הזכות לתבוע את החברות על עוגמת נפש.

סמי קונדקטור הוא מוליך למחצה

שמות שכמעט והגיעו לקו הגמר: דוקטור EVIL, אסף לוץ ואניהומו

מתוך ראיון עם אלי רייפמן (דמות שנויה במחלוקת בעולם ההייטק, תוכלו לקרוא שם למה):

"הוא לא מוכן להרחיב על חייו הפרטיים, רק להזכיר את הבן שנולד לו, ג’דאי, כשמם של אבירי הצדק בסאגת "מלחמת הכוכבים" (וגם "חי" בגימטריה). "אני מתכנן להעביר בקרוב קורס על קבלה להורות, כי העברתי שיעור מאלף בנושא, ואנשים התחננו לעוד. עכשיו יהיה לי גם ניסיון".

ג’דאי? למה החלטת לקרוא לו ככה?

"מהות האבהות הבסיסית היא להקשות על הילד. הורים נוטים היום לגונן באופן מופרז על ילדיהם, ולא מציבים בפניהם אתגרים. כשאתה נותן לילד שם בעייתי, שיכול לייצר לגלוג, אתה מייצר לו הזדמנות להתמודד עם הלגלוג". "

כולנו יהודים

אחת מהבדיחות האהובות עלי הולכת בערך ככה: בקרון רכבת יושבים שלושה אנשים: יהודי, יפני, ואמריקאי. פתאום, ללא סיבה נראית לעין, מכניס האמריקאי ליפני אגרוף. היפני ההמום עוד לא מספיק לשאול מה בדיוק קרה כאן, כשהאמריקאי אומר לו "זה על פרל הארבור". "פרל הארבור? אני בכלל עוד לא נולדתי אז!" טוען היפני, והאמריקאי משיב לו "כולכם אותו דבר".

כמה דקות לאחר מכן, ושוב בהפתעה, היפני מכניס סטירה אימתנית לאמריקאי וצועק "וזה על הירושימה ונגאסקי!". "אבל גם אני בכלל לא נולדתי אז!" טוען האמריקאי, ומקבל את אותה תשובה בדיוק "אתם כולכם אותו דבר".

ממש לקראת סוף הנסיעה, מסתובב פתאום האמריקאי לכיוונו של היהודי ומוריד לו כאפה אדירה. לאחר שהוא מתאושש, היהודי שואל את האמריקאי מה בדיוק היה פשעו, והאחרון עונה: "זה על הטיטאניק". היהודי הנדהם אומר לו "הטיטאניק? הטיטאניק התנגשה בקרחון!"

האמריקאי עונה "אייסברג, גולדברג, אותו דבר" (באנגלית זה נשמע, כמובן, הרבה יותר טוב).

נזכרתי בבדיחה הזו כשקראתי את הידיעה (ידיעה? בואו נקרא לה בשמה האמיתי "לינק שמשום מה נמתח ל-250 מילה") של גיא גרימלנד בדה-מרקר, ושמתי לב למשהו (ואם אתם לא תשימו לב, סימנתי בדיוק למה אני מתכוון)

eiz2

“שמי איניגו מונטויה, לאחותי קראו שולה, עשית ממנה צחוק, פריפר טו דאיי!”

[עדכון 4/7/2008] התגובות של עידו קינן ושל סמי קונדקטור לביקורת נגד הפוסט הזה [\עדכון]

במסווה של חיסול מחבל, ביצע השוטר אלי מזרחי רצח בדם קר:

Capture

במדינה מתוקנת לא היו נותנים לשוטרים לירות סתם באזרחים, גם אם הם לא אהבו את ניסיון הקאמבק שלהם.

עוד באירופה היא היתה סקסית

"אתמול (שני) ניגנה באירוע מסחרי בתל אביב ניקי בלוצ’י, תקליטנית ויוצרת מוסיקה אלקטרונית אוורירית וסוחפת. ילידת הונגריה בהווה, וספורטאית ושחקנית פורנו בעבר."

תמרה שרייבר בעכבר העיר, מוכיחה שיש מקצועות שאדם פשוט נולד אליהם.

ווב 3.0: מספיק לוגו (וגם אם אין, לא נורא, יש מי שיסדר)

אתמול נערך בתל אביב אירוע TWS2008, שבו התקבצו כל מיני אינטרנטים וסיפרו איזה כיף זה לספר לחברים האינטרנטים האחרים שלך בטוויטר שהרגע העלית תמונה לפליקר שבה אתה מצולם כשאתה מעלה וידאו ליוטוב שבו רואים אותך מסמן תגיות בדלישס. אתם יודעים, מסוג הדברים שאוטוטו יגרמו לסקיינט להיות מודעת לעצמה ולהפציץ אותנו בטילים גרעיניים.

באירוע, שהוגדר על ידי הוגיו כ"הכנס האירופאי החדש" (כרגע אירופה כוללת רק את ישראל, אבל עובדים על זה) הציגו 10 סטארטאפים אינטרנטיים שנבחרו על ידי פאנל מכובד (מכובד = דיברו באנגלית) בינלאומי (בינלאומי=אמריקאי). הדה-מרקר דיווח על עשרת הזוכים במהלך הבוקר (בגלובס כנראה עוד במקלט, מודאגים מהפעילות המשפטית נגד פייסבוק):

"עשר החברות שנבחרו כסטארט-אפים המובילים בישראל, יזכו לסיקור ולחשיפה בבלוגים הטכנולוגיים המובילים בעולם.
החברות שנבחרו בכנס הן: Wix, המפתחת ממשק פשוט ליצירת רכיבי פלאש שאותם ניתן לשתול באתרים; – WorkLight, המפתחת מוצרים לשימוש בטוח בכלי ווב 2.0 לארגונים; HiveSight, המציעה למשווקים תובנות צרכניות באמצעות ניתוח מדיה חברתית; Qoof, המפתחת פלטפורמת מסחר בווידיאו; WikiAnswers, העוסקת במאגר תשובות המבוסס על ידע הגולשים; – Dapper המאפשרת לצרוך תוכן ברשת בפורמטים שונים – Mo’Minis פלטפורמה לפיתוח משחקים בסלולר; – Kaltura המספקת פלטפורמה לניהול וידיאו בקוד פתוח; – Moscospace העוסקת בפיתוח רשת חברתית בסלולר; ו-Nuconomy העוסקת בניתוח דפוסי הגלישה באתרים."

ראשית, זה נפלא שהזוכים יזכו לסיקור וחשיפה בבלוגים הטכנולוגיים המובילים בעולם. אני בטוח שזה יביא להם בדיוק את הטראפיק שהביאו להם הסיקורים והחשיפות בבלוגים הטכנולוגיים בעולם בשנה האחרונה, כי לפחות 8 מתוך עשרת הזוכים (כלומר כולם מלבד HiveSight ו-WikiAnswers) כבר כוסו בהרחבה כמעט בכל מקום אפשרי בבלוגוספירה האמריקאית עד שהם כבר יצאו מהאף. אם אירוע שאמור לאתר את הסטאראטפים המעניינים ביותר מצליח לבחור כמעט בדיוק את הסטארטאפים שכולם כבר מכירים, סימן שהוא די מיותר.

אבל הפלא הגדול שייך למחלקת הגרפיקה של הדה-מרקר.  כשכתבת הדה-מרקר מעיין כהן העתיקה את רשימת החברות הזוכות מהקומוניקט, בטעות השתחלה האות S לשם החברה הלפני אחרונה ברשימה, והפכה את Mocospace ל-Moscospace. מוקוספייס היא מפתחת רשתות חברתיות בסלולר, המחזיקה משרד ראשי בבוסטון ומרכז פיתוח בהרצליה. מוסקוספייס, לעומת זאת, לא קיימת.

אבל זה לא הפריע לדה-מרקר, שהצליח אפילו להשיג את הלוגו של מוסקוספייס ולשלב אותו בכתבה (טור שני משמאל, חברה רביעית מלמעלה):

moscospace

 mosco

 

הלוגו של מוקוספייס, שלא עוצב בידי נוויל ברודי, ולכן השאיר את רוב הכסף שגייסה החברה בקופה שלה, נראה כך:

moco

אכן, ווב 2.0 כמו שאנחנו מכירים אותו נגמר.

הסינים אומרים: המסע הארוך ביותר מתחיל בצעד אחד קטן (לעבר המכונית שלך)

בפרסומת שעלתה הערב בכוכבנולדוויזיה מופיע קטע מהקלטת המפורסמת של אוסאמה בן-לאדן שהופצה לאחר אסון התאומים (לא זו עם פריס הילטון והתאומים, השניה) שבה הוא טוען כנגד העולם המערבי שהוא משתלט על ארצות ערב או משהו משעשע מסוג זה, על רקע המטוסים המעצבים מחדש את גובהם של המגדלים. בסופה של הפרסומת מופיעה הכתובית "יותר דלק, יותר כסף לטרור. לכו ברגל".

את הפרסומת הפיק משרד "מקאן גרין", מקבוצת מקאן אריקסון. יו"ר ומנכ"ל מקאן אריקסון הוא אילן שילוח, שצוטט היום בקומוניקט:

"עליית מחירי הדלק והעברת העושר למדינות מוסלמיות קיצוניות תוך כדי הגברת כוחן היא סכנה גדולה לעולם המערבי. הירידה בצריכת הדלק תביא להורדת מחירו ותגרום גם להפחתה בזיהום האוויר. קמפיינים מסוג זה מבטאים את האחריות החברתית של ענף הפרסום לסייע ולעודד את החברה כולה לפעול למען העתיד‭"

ואליו אני מפנה את המילים הבאות: אולי תלך אתה ברגל.

אנחנו מובילים את הציוד על ה-emule

נגלתה רשת שיתוף רהיטים

מה שמזכיר לי: יש באיקאה השבוע מבצע מעולה – משלמים שנקל, ומקבלים שני שקלים בודדים שאותם אפשר בבית להרכיב לשנקל.

נתגלה מניח רעפים נוצרי במכנסיים שלי*

כבר עברו כמעט שבועיים, אבל ב-YNET כנראה מתעלמים מעשרות הטוקבקים, ומשאירים את הטעות המשעשעת הזו:

treat

"גם בארצות הברית מעוניינים בסשן שני של "In Treatment", הגרסה האמריקנית ל"בטיפול" הישראלית: רשת הכבלים HBO אישרה רשמית עונה שנייה לסדרה. על פי עיתון התעשייה "וראייטי", הרשת הזמינה 35 פרקים נוספים, וגבריאל ביירן כבר אישר את השתתפותו בעונה השנייה.

אישור העונה השנייה לסדרה התמהמה, אולם לא משום שברשת התלבטו לגביה, אלא בעיקר מפני שהחוזה של ביירן היה בר תוקף לעונה אחת בלבד והרשת התקשתה לחדשו בשל ענייני תשלום וזמן פנוי. לעונה השנייה צפויים ליהוקים חדשים והיא תצולם בגותהאם, עיר מגוריו של ביירן, במקום בלוס אנג’לס. "

אז מירב קריסטל, שתרגמה את הידיעה הזו כנראה מ-Variety: גות’אם היא כינוי של ניו יורק, היא, כמו המשפט "ראיתי היום את אסי דיין, הוא דיבר מאוד ברור", לא קיימת באמת.

*כותרת הפוסט מובנת רק למעורים בעולם התרגום. השאר יכולים להמשיך הלאה ולקרוא הסבר.

 

הסבר: באחת מאירועי התרגום הטראומטיים של כל הזמנים, החליט מתרגם ישראלי ששמו של השחקן "כריסטיאן סלייטר" יתורגם ל"מניח רעפים נוצרי" והפך מיידית לאגדה אורבנית בקרב הקהילה. במקרה מאוחר יותר תורגם המשפט "I think its in my genes" ל"אני חושבת שזה בג’ינס שלי", ועוד אירוע מכונן נולד.

מחשב מחליק על בננה זה תמיד מצחיק

היום קיבלתי הזמנה להשתתף בבטא של שירות גיבוי מרוחק חדש בשם Backblaze. אני אישית כבר משתמש, ודי מרוצה, מ-MOZY, שעושה בדיוק אותו דבר, אבל הבחורה החיננית באתר של Backblaze תסביר לכם מדוע כדאי לכם להשתמש בשירות שלהם, ואפילו תראה לכם פספוסים מהצילומים (זה אחד המקרים הבודדים, כנראה, שבו מחשב שלא נשרף נחשב כפספוס).

Capture

לדף הבא →