אח גדול, מחזה קצר מאת חנוך לוין // אפרת בן צור
אישה מחרבנת. איור: R8R (cc-by-nc)
יוֹנָה פּוֹפּוֹךְ: “מתי יפסיק להיות לי קקי בבית הזה?”.
כְּלָמנסֵעַ: “די, אתה סתם, לא באמת יש לך קקי, לא באמת אתה כל הזמן רוצה לדבר על קקי”
פוגרה: “הוא סובל מתסביך אנאלי”
טיגלך: “אני נכנס, נותן לחיצה ויוצא, מה. נכנס, לחיצה, ניגובית, ויאללה”.
מלכת אמבטיה: “הלוואי עלי”.
יוֹנָה פּוֹפּוֹךְ [מדגים הליכת פינגווין]: “אני הולך ככה, על קצות האצבעות אני הולך אחרי הקפה, ככה, שלא ייצא לי בלי כוונה מהתחת”.
______________________
(השראה)
תהיי פיה ותשתקי // הסטריאוטיפים המבאסים של פורים
הבנות תמיד יהיו נסיכות, רקדניות ושלגיות – לרוב בלבוש חושפני – והבנים שוטרים, נינג’ות ורופאים. אפרת בן צור תוהה: איך נהפך דווקא פורים, שבו אנחנו אמורים לשבור את המוסכמות, לחג של סטריאוטיפים מטרידים?
פורים הוא החג שבו, לכמה שעות, אנחנו יכולות להיות מי שאנחנו לא, וגם בתור בוגרות לחזור ולשחק ב”כאילו”. תחושת החופש והבחירה העצומה הזו לא מדלגת על אף גיל. אבל דווקא בפורים, החג שמבקש מאיתנו להפוך את עורנו ולהתחפש למשהו שאיננו, ועבור רבים מהנה ביותר בדיוק בשל אפשרות החריגה הזו, טומן גם הוא בחובו קבעון ושגרה דכאנית. זו משתקפת בקטלוגים של החברות הגדולות שמוכרות תחפושות, ומקבעות סטריאוטיפים של מה גברי, מה נשי ומה נחשב סקסי.
פעם, זה לא היה מזמן, נתפרו תחפושות הילדים בבית ונתנו דרור ליצירתיות של ההורים. בשבועות שלפני החג היו נאגרים חפצים והיינו אוספים כל מיני אביזרים מתאימים, מתקשרים לקרובים וחברים בחיפוש אחר פריטים חסרים. לעיתים היו המשפחות ממחזרות תחפושות או אביזרים משנה לשנה ובין אחים ואחיות. היו כמובן גם תחפושות קנויות, אבל היתה הרבה גאווה בהכנת תחפושת בבית. ילדים התחפשו לרוב לדמויות קלאסיות, חלקן מהמגילה וחלקן ייצוגים של מקצועות ודימויים נפוצים (ליצן, כבאי, נסיכה, רקדנית) או דמויות מפורסמות מסרטים ואגדות (כיפה אדומה, סופרמן, מיני-מאוס, שלגיה, באטמן). היו גם “צומח” ו “דומם”; פרחים, טלוויזיה, פעמון וכדומה, כיד הדמיון הטובה. עם השנים והשינויים, השתנו גם התחפושות. למעט פעוטות, קצת קשה למצוא היום ברחובות ליצנים ופיות, ורב הדמויות שאובות מעולם הילדים העכשווי, הכולל בעיקר דמויות מסדרות אהובות.
כחודש לערך לפני החג עצמו, הופצו בתיבות הדואר ובעיתונים קטלוגים של שתי חברות, “כפר השעשועים” ו”שושי זהר”, המציגים את מבחר התחפושות לשנת ה’תשע”ג. מה מלמדים אותנו הקטלוגים האלו? על שער הקטלוג של כפר השעשועים מצויין כי התחפושות הן בעיצובו של יובל כספין. עוד על השער נראים שני פעוטות מחופשים לפיל ולצב (לא ממותגים) וילד המחופש לדרדס. ילדה ושני ילדים בוגרים יותר מצולמים תחת המותג “SPY פסטיגל”, שלוש ילדות קטנות המחופשות האחת בשמלה הנראית כמו זו של שלגיה של דיסני ושתיים נוספות בשמלות של נסיכות. על ידן שלושה ילדים נוספים, שוטר, חייל זר ושחקן כדורגל. בתחתית השער שתי ילדות באדום, אחת עם נקודות ואחת עם לבבות, ליצנית, פיראט ורקדנית. בשער האחורי מתנוססת תמונת של פנינה רוזנבלום על יד מגוון קופסאות איפור הנושאות את שמה ותמונתה, “קו האיפור הייחודי לפורים מבית פנינה רוזנבלום”. תחתיו הופיעו מגוון אביזרים “גבריים”: חרבות, שריון, חגור, קרס, תרבוש ומסכות גבריות.
בשער של שושי זהר יש יותר מותגים: “מיקי”, “גיבורי האור”, “מר עגבניה”, “יובל המבולבל”, “קופיקו”, “רינת הנסיכה”, “דוד חיים בובו”, “מיכל הקטנה”, “מותק של פסטיבל 5 – הרפתקה בארץ הקסם” ו”SPY פסטיגל”. על השער האחורי מופיעות מגוון נוסף של תחפושות, ולכולן יש שם: לבנים: אהרון הכהן, חסיד לבן, חסיד שחור זהב, חסיד לבן זהב, חסיד שחור, משה רבינו (שלוש גרסאות שונות), אברהם אבינו, דוד המלך, ספר תורה. לבנות: רחל אימנו ורבקה אימנו (שהדבר היחיד המבדיל בינהן הוא השם הכתוב על השמלה) ותחפושת נוספת בשם “כלת השבת”, שם לבושה הילדה בשמלה צחורה ומעליה יש חלק הנראה כמעין מפה קטנה של שבת שפורסים על החלות.
עמודי הפנים אצל כפר השעשועים מחולקים לקטגוריות, לרוב על פי מגדר וגיל (“תחפושות הכוכבים”, “קטנטנות בתחפושות” וכדומה) ועל יד כל קבוצת תחפושות לוגו המותג. בסך הכל ישנם 16 עמודים מלאים ב-358 תחפושות. הקטלוג של שושי זהר מכיל 40 עמודים וכ-415 תחפושות. עמודי הפנים פחות מתמקדים בכותרות וגם הם רוויים בלוגואים של מותגים, מוכרים יותר ופחות לקהל הישראלי. החלוקה בעיקרה תמטית: דמויות מסדרות לקטנטנים, נסיכות, פיראטים, כוכבי על, רקדניות, חיות, כוחות בטחון, נינג’ות, מפלצות.
כבאית במיני, שוטרת בחולצת בטן
בסך הכל, שני הקטלוגים די דומים. איפה השוני? כרגיל, בהבנייה החברתית של מה זה להיות גבר/בן ומה זה להיות אשה/בת. ההבחנה בין שני המגדרים באה לידי ביטוי בתחפושות בשני אופנים מרכזיים: בתמה של התחפושות (מה הן תחפושות נשיות ומה מתאים לתחפושות גבריות) ובמידת העור החשוף של כל קבוצה מגדרית.
כבר על שער הקטלוג של כפר השעשועים ניתן לראות הבחנה ברורה בנושאי התחפושות ובצבעיהן: הבנים בצבעים כהים וכחול-אדום, בתפקידי שוטרים, נינג’ות כדורגלנים וכדומה, הבנות בצבעי פסטל ובוורודים ואדומים של רקדניות, נסיכות וילדות חייכניות עם סוכריות על מקל, כמעט כולן בשמלות מנופחות. ישנה חריגה אחת: ילדה בלבוש עור שחור צמוד (וחושף זרועות) של Spy פסטיגל. השער של שושי זוהר יותר יוניסקס: אמנם נשמרו בו המקומות לתפקידי מגדר מסורתיים, נסיכות לעומת גיבורים בעלי כוחות-על, אולם ישנן שתי קבוצות מותגים (Spy פסטיגל וגיבורי האור) המציגות בנים ובנות בתחפושות זהות ועוד זוג, ילד וילדה, בתחפושת לא ממותגת אך דומה מאד וילד (לא פעוט) ונער בתחפושות “קופיקו” רכות (סגנון המשוייך יותר למגדר הנשי או לפעוטות רכים מאד).
עיון בגוף הקטלוגים מראה תמונה דומה: הילדות והנערות לבושות כמעט כולן שמלה או חצאית, בולטים צבעי הוורוד-אדום-סגול וקשת הצבעים בסגנון פסטלי ורך. יש להן כתרים, כנפיים, קוקיות, הן חייכניות ומאופרות בסומק ורוד וליפסטיק אדום (גם הילדות הצעירות) ומשדרות מתיקות וחמידות. הילדים והנערים, לרוב בצבעים כהים או צבעונים-עזים, לעיתים בעלי פנים עם הבעה קשוחה ומתפקדים במגוון דמויות שמשדרות אפלוליות או כח ועצמה: שוטרים וחיילים למיניהם, אסטרונאוטים, טייסים וסוכנים, נינג’ות, שלדים עטלפים ורוחות רפאים, אנשי זאב, אנשי מסמרים וזומבים, כדורגלנים, בנאים וציידים. בתחפושות של תפקידי רפואה ניתן למצוא רופאים (בנים) ואחיות (בנות).
עם זאת, כמו על השער, פה ושם, ובעיקר בקטלוג שושי זוהר, ניתן למצוא חריגות מהמקובל, כמו אישה כבאית (אבל עם לבוש שונה מזה של הכבאי – בשמלת ויניל קצרצרה וחשופה, שכלל לא מייצגת לבוש של כבאיות אמיתיות), של נהגת מונית ונהגת מירוצים (שלבושות בשמלות בעלות גזרה דומה מאד לזו של הכבאית: חשופות רגלים וחזה), חיילת ורב חובלת עם סיפור דומה, שוטרות (אחת עם בטן חשופה), ארבע ילדות המדגמנות צבי-נינג’ה בתלבושת המקובלת (כאשר ברשימה כתוב “צב”), ספיידרוומן אחת חשופה ואחת עם התלבושת המקורית. בוב-ספוג והדרדסים הציגו שניהם תחפושות לשני המגדרים, אולם בשניהם תלבושות הבנות הן שמלות קצרות באורך השרוול והחצאית ואילו תלבושות הבנים מכסות את כל גופם.
תלבשי משהו, קר לי לראות אותך ככה
אז כן, ניתן לראות זליגה מעטה מתפקידי המגדר המקובלים, אך חשוב לשים לב שאלו הן בעיקר בנות או נשים שיכולות לקבל חלק מהתפקידים הגבריים, בעוד שלא ניתן היה למצוא ילד אחד בשמלה או בתפקיד הנחשב “נשי”. בנוסף, התעכבתי ולא בכדי, על העניין של השוני בלבוש, ובפרט על אורכו.
ישנם הבדלים ניכרים בין התחפושות ה”גבריות” לתחפושות ה”נשיות”, וניתן לראותם בעיקר בנושאי תחפושת המציגים תלבושות הן לבנים והן לבנות, כפי שציינתי. בעוד תלבושות הבנים הן מלאות ומותאמות לעונה (מכנסיים ארוכים וחולצה ארוכה, או גלימה המכסה את כל הגוף), רוב התחפושות לנערות חשופות וחלקן אף יותר חושפניות ממה שנהוג ללבוש בקיץ. רוב החצאיות קצרצרות, החולצות ללא שרוולים ומלוות במחשוף עמוק, והן לעתים חולצות בטן. גם התחפושות לילדות הקטנות לא מציגות לבוש תואם לעונה או לגיל, ומציגות שמלות ללא שרוול או בעלות שרוול קצר וחצאיות או שמלות המותירות את הרגלים מופקרות לחסדי השמש, אם תחליט לצוץ ביום החג.
אחת הדוגמאות הקלאסיות, אשר מחדדות את ההטיה הנזכרת כאן, היא תחפושת ה”Angry Birds” המבוססת על המשחק בשם זה. בעוד במשחק דמויות הציפורים תפוחות ועגלגלות, בקטלוג של כפר השעשועים מופיעים שני סוגי תלבושות: שני גברים לבושים בדמויות הציפורים, אשר זהות לדמויות מהמשחק (תלבושת לפלג הגוף העליון, כאשר רגליהם מכוסות מכנסיים שחורים) ואילו האישה המופיעה לצידם לבושה בשמלה אדומה וקצרצרה ועליה הדפס של תמונת הציפור.
ההבדלים הללו לא באמת מפתיעים, נוכח ההבניות החברתיות אודות לבוש גברי למול לבוש נשי ונוכח הציפיה מנשים להתלבש צמוד, קצר וחשוף, מבלי להתחשב בהשלכות הנוחוּת האישית שלהן. מעבר לכך, ההבדל הזה מחדד תפיסה שרווחת כבר כמה שנים, ואשר בכל פורים חוזרת בשיח ברשתות החברתיות: בפורים נשים מתחפשות לכל דבר בתוספת “סקסית” (ויש הטוענים “פרוצה” – שוטרת “סקסית-פרוצה”, פיה “סקסית-פרוצה”, מפלצת “סקסית-פרוצה”). ההנחה הלא-מובלעת כאן, ושאינה מייחדת את חג הפורים, היא כמובן ש”סקסית” פירושו “לבושה בכמה שפחות בגדים, כמה שיותר עירומה”.
הנקודה הזו מבהירה ביתר שאת את המוסר הכפול של החברה הפטריאכלית, שמשדרת לנשים כל הזמן מסרים כפולים: מחד גיסא, תתפשטי, ככה את יותר “סקסית” בעיניי בעלי הכח ומי שמכתיבים את הקוד החברתי, ומאידך גיסא – מי שמתלבשת חשוף היא פרוצה ומזמינה על עצמה הטרדות מיניות ואונס, מה שמכונה בשיח הפמיניסטי “האשמת הקורבן”. מעניין שזה קורה בחג הזה: יש הטוענות שבמיתוס המכונן שלו, מגילת אסתר, הגיבורה האמיתית היא ושתי, אשת המן, לפחות מבחינה פמיניסטית. במשחקי הכס דאז, כשהמלך קרא לה בכדי להשוויץ בגופה ויופיה מול חבריו הגברים, היא סרבה בתוקף ושילמה על כך בכתרה ובמעמדה.
חמודות בכל גיל, חמודים עד גיל 3 בלבד
נקודה נוספת ששווה התייחסות לטעמי ומעלה שאלה מסויימת היא היוצא מן הכלל. יוצאות מן הכלל הן חלק מהתלבושות לפעוטות, אשר רובן הן חליפות של חיות פרוותיות הנראות בקטלוגים מתאימות לשני המינים. כבר כתבתי לעיל כי מקובל עבור פעוטות ממין זכר שילבשו תלבושות “חמודות” ופרוותיות. אולם, ניתן לראות, גם בתמונות מהקטלוגים וגם ברחוב, כי מגיל מסויים, שלוש-ארבע לערך, הן נעלמות ותפקידי המגדר בתלבושות הופכים ברורים יותר.
יש לכך קורלציה מעניינת, לטעמי, עם העובדה שזהו גם מועד השלב ההתפתחותי בו ילדות וילדים מתחילים להתעסק במגדר שלהם ובשוני של המין שלהם מבני ובנות המין השני. כך, בעוד הבנות נותרות עם התלבושות ה”חמודות”, הבנים מתחילים בקבלת העול החברתי, בדמות תלבושות של פיראטים ולוחמים, והתפיסות של נכון ולא-נכון מגדרית מתחילות להשתרש ולהעמיק.
חלק ממשחק ההתחפשות, שעבור פלח אוכלוסיה זעום הוא עניין שבשגרה, הוא גם היכולת לשחק עם המגדר, להפוך אותו, לטשטש אותו או לקרוא תיגר על עקרונותיו הנוקשים. ישנו קשר הדוק בין יכולת משחק ויצירתיות, וכיום המרחב המשחקי הזה מצומצם יותר מתמיד, ולדעתי יש לכך קשר גם לעובדת מיתוג התחפושות: בעבר, האפשרויות היו פתוחות יותר כי היצירתיות היתה מאפשרת גם יוניסקסיות או תחפושות ללא מגדר (זכורים לי לא מעט בנים שהיו מתחפשים למגוון דמויות ותפקידים נשיים בהגדרתם). היום יש קיבוע מגדרי ידי המותגים הקפיטליסטיים שהם חלק מהמערכת של תכתיבי חברה.
והערה לסיום: שני הקטלוגים שנסקרו כאן מכוונים לציבור הכללי. מזה כמה שנים מופצים בחברה החרדית פרסומים שונים, בעיקר לאור ההקצנה בעמדותיהם כלפי נראוּת של נשים וילדות בחברה ובתקשורת. בשנה שעברה היו אלה הפרסומים המקוריים, שבהם טושטשו פני הילדות. חברות התחפושות והחברה החרדית חטפו ביקורת נוקבת על הדרת הנשים. השנה בחרו להתמודד עם “הבעיה הנשית” באופן אחר, ולהעלים כליל תחפושות של נשים וילדות מהפרסומים למגזר החרדי.
אפרת בן צור היא סטודנטית לתואר שני בפילוסופיה, בוגרת לימודי פסיכולוגיה התפתחותית, פמיניסטית, מתגוררת בירושלים. הטור התפרסם במקור בגירסה שונה ב”המוסף” של אתר בית אבי חי. עוד על פורים ב”המוסף”: פורים והאיסור היהודי על גבר ללבוש בגדי אשה ולהפך; מגילת אסתר והשמחה על מפלתם של אויבנו
• עוד בנושא בחדר 404:
הכוסיפיקציה של “מגלים עם דורה”
רק ליברמן מדבר דופלגנגרית
הבוקר הבחנתי שרבים מחברותי וחברי ברשת, גם כאלו שלא הולכים אחרי טרנדים, שינו את תמונות הפרופיל שלהם לכל מיני דמויות. מאוחר יותר נתגלתה אחת הסיבות לכך: בעמוד האחורי של עיתון מעריב, לא פחות ולא יותר, כתבו על שבוע הדופלגנגר. מיותר לציין שלא כל חברותי וחברי עשו את זה כמו שהתכוונה המשוררת.
זה נכון גם לגבי שני פוליטקאים, ששכחו שנגמרה כבר מערכת הבחירות והם יכולים להפסיק לשחק אותה קול. לכבוד שבוע הדופלגנגר והקפיצה שלו מעל הכריש מ”מלתעות”, החליטו גם הם לשחק את המשחק. בנימין נתניהו, כהרגלו, היה הראשון לזהות. אתמול שינה את הקאבר-פוטו שלו וגם את תמונת הפרופיל לאותה תמונה, של מריאנו אידלמן עושה ביבי ב”ארץ נהדרת”. בהמשך החזיר את תמונת הפרופיל והותיר את הקאבר.
היי-זאת-שלי יחימוביץ’, AKA “אני אהיה אופוזיציה חזקה”, לא למדה הרבה מהקמפיין העמום והנוטה ימינה שלה, והחליטה שוב ללכת בעקבות המנהיג. התוצאה לפניכן: קאבר-פוטו ותמונת פרופיל זהות, בהן מופיע טל פרידמן עם דמותה של חלי-שלי, שם, Ibid. כמו שלימדו אותנו כבר בכיתה ד’, אם את מעתיקה, הדבר היחיד שאת צריכה לדעת זה ממי להעתיק. ביבי, כהרגלו, טעה.
אם במשחקים ובילדות עסקינן, משלושה יוצא אחד. האחד הזה הוא אביגדור ליברמן, שכפי שאתן רואות, מבין טוב-טוב, חוץ מערבית, גם את חוקי המשחק.
[עדכון 18:03] הקורא מוטי דהאן מתקן:
זה לא צילום של ג’יימס בונד. זה צילום של המפקד הרוסי מ”המרדף אחרי אוקטובר האדום”, זה שערק לארה”ב. שון קונרי היה צעיר בעשרים שנה בערך מגילו בתמונה כאשר גילם את 007.
אותו שחקן, דמות שונה.
לא רק דמות שונה – שון קונרי כג’יימס בונד היה נטול זקן, ועל כן לא יכול להיות הדופלגנגר של ליברמן המזוקן.
-עידוק
לכבוד עיריית תל אביב; אג”נ, הנדון: מזכר על מגדר
היוש עיריית תל אביב, העירייה של העיר הכי גיי-פרנדלי במזרח התיכון!
אז בטח גם אצלכם שמעו את הבשורה המרעישה, שיש הבדל בין מין (נתון ביולוגי) ובין מגדר (הבחנה חברתית-תרבותית). ובגלל שאתם כל כך קוויר-פרנדלי, ובכלל פרנדלי, עם-הפנים-לתושב, טכנולוגיים, פוסטמודרניים, רדיקלפמיניסטים ואנטיהטרופטריארכיה, החלטתם שם בחלונות הגבוהים להתקדם אל עבר המילניום החדש ולפרק את הדקונסטרוקציה לפירוק מסדר חמישי, וכך יצא שבלי להתבלבל כלל, גמלתם בלבכם שתקיצו את הקץ על השאלה המעצבנת “מין: זכר/נקבה”. כמובן, משום שאתם כל כך אובר-מודעים לפריוולגיות שלכם ולאפשרות של זהות שאינה תואמת מין מולד.
אז החלטתם ללכת על מגדר. שזה אחלה, אם לא הייתם מותירים שם את אותן שתי הקטגוריות הבינאריות המולדות, זכר ונקבה (אגב, יש יותר משתיים כאלו, אבל עזבו, למה לסבך? ביולוגיה היא מדע, ומדע זה תמיד מדוייק).
אז בואו נעשה ביחד קורס מזורז ובסיסי במגדר:
זכר ונקבה: שתיים מתוך האפשרויות הביולוגיות המולדות לתינוקות חדשימות.
אשה וגבר: שתיים מתוך האפשרויות שכופה הסוציאליזציה על אנשימות.
אתןם מבינותים, מה שיפה בפירוק של השיח המגדרי הוא שניתן לצאת מההבחנה הביולוגית השטחית והרדודה (ואגב, הלא מדוייקת בכלל) של שני מינים בלבד ולאפשר מנעד ומגוון של זהויות מגדריות.
אז בפעם הבאה שתגדילו ראש ותכתבנה “מגדר” במקום מין, אנא מכןם, שנו את הקטגוריות והוספנה עוד כמה אפשרויות בהתאם.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
