alt-בדיחות
גדי שמשון החליט שהבלוג החדש שלו בג’יבלוגס יהיה בלוג “עסקי מקצועי” רציני, בניגוד לבלוגו הוותיק ברשימות, אותו הוא מגדיר “במקרה הטוב מקצועי-לייט, עם מתכונים לחמין ואי-אילו בדיחות פרטיות”.
אבל kids will be kids, ושמשון לא מצליח להתאפק מלהשתיל דאחקות בטקסט החלופי שרואים כשמרחפים עם העכבר מעל הלינקים בפוסטים שלו.
(והסירו מלבכם את החשד המטונף שאני צוחק על שמשון כנקמה כך שהוא כתב על טור שלי שהוא “משובח”, אבל בטקסט החלופי הוסיף ש”גם מתלהבים צודקים לפעמים!”)

“תראו לי תמונות של ג’ודי גרלנד עושה סמים”
“senility and risky sex”
“subtle feet”
“bat proof mailbox”
“hippies as model minorities”
“hula for health”
“paean to poodles”
“decorative chickens”
“female raccoon hunters”
“pictures of him looking at her that way”
“lonely White House TV correspondent”
“show me pictures of Judy Garland doing drugs”
“how to pass an IQ test”
לא רק בלוגרים – גם אתר הדו-ירחון המכובד The Atlantic מספר בניוזלטרו, TransAtlantic, אילו חיפושים משונים הביאו אליו גולשים.
גלובס, תסתכלו רגע מתחת לפנס
גלובס השיק היום רשת בלוגים עסקיים, וזה המותג שהוא בחר עבורה:

יש מישהו בקהל ששמע על זה ולא חשב שהמותג צריך להיות “בלוגס”?

סיקור אוסקר חי בסינמסקופ
אחרי פיילוט בגלובוס הזהב, יאיר רוה מתכוון לבצע סיקור חי של טקס האוסקר בבלוגו, סינמסקופ.
רוה כותב:
חובבי אוסקר? שימו לב: בעת השידור החי של טקס האוסקר, החל ב-3:00, בלילה שבין ראשון ושני הקרובים, יתקיים אירוע Live Blogging באתר הקולנוע של יאיר רוה, www.cinemascope.co.il. האתר יעודכן מדי כמה דקות לא רק עם שמות הזוכים בכל קטגוריה, אלא גם עם רגעי השיא מתוך נאומי הזכייה, פרשנויות ופרטי טריוויה. אם אין לכם טלוויזיה בלילה, זה הדבר הכי קרוב לתחליף. אם יש לכם טלוויזיה, זה כמו קומנטרי בשידור חי, ואם אתם הולכים לישון, זה כמו לקבל את התקציר על הבוקר, דקה אחר דקה, ובלי טעויות התרגום המצחיקות ובלי ההשמטות המעצבנות של השידור החוזר הערוך. יום ראשון, 3:00, www.cinemascope.co.il. הכניסה חינם.
under construction
הבלוגים של ynet בשביתה.

עדכון 22:01
שכה אחיה, רפרוש כמה דקות אחרי פרסום הפוסט הראה שהבלוגים חזרו לתפקד. מצד שני, 22:01 זה לא בדיוק שעות הבוקר.
דה בלוגר
בערך מיליון שנה אחרי שהתחילו לעבוד עליהם, דה מרקר השיקו את הבלוגים שלהם. הפוסט הראשון, של עידו פולק, פורסם תחת הכותרת “עידו פולק מגלה מדוע מכר את המקינטוש שלו“.
את הדיווח על השקת הבלוגים קראתי בבלוג של ניר אופיר, עורך תפוז אנשים. והוא לא חושב שמדובר בבלוגים:
איזה מוזר זה לכתוב על עצמי כותרת בגוף שלישי בבלוג של עצמי. אם הייתי עושה את זה, זה היה נראה כאילו מישהו מעדכן את הבלוג שלי ולא אני עצמי. אם זה באמת היה קורה, ולא היתה אפשרות להגיב כאן זה היה נראה קצת כמו כתבה בעיתון מודפס.
אם לא היה פה ממש ליד rss שמאפשר לכם להתעדכן בכיף בלי באמת להכנס לבלוג אז בטח הייתם חושבים שיש פה כתבה חביבה, אישית וחושפנית על הרגלי קניית החומרה של ניר אופיר ותו לא. אם לא הייתם רואים קצת פרטים עליי, אפשרות לטראק בק ואולי גם בלוגרול עדכני אז בוודאי לא הייתם מאמינים שממש כאן יש בלוג.
מזל טוב לדהמרקר על הבלוגים החדשים. דה מור דה בטר. אבל בחייתאק, זה בלוג זה?
שילמדו מהבוס של אופיר, מנכ”ל תפוז גיא אליאב, איך פותחים בלוג. ואז סוגרים אותו.
מחתרת העיסוק-העצמי
יריב חבוט טוען שהוא לא יודע מי זאת Velvet Underground (שהבלוג שלה יושב בישראבלוג שהוא הקים), ומנצל את ההזדמנות להעביר ביקורת על התעסקות התקשורת בה:
מעציב אותי לגלות עד כמה התקשורת עסוקה בעצמה. הנגישות של בעלי העניין למילה הכתובה מאפשרת להם לבזבז הרבה מילים על ענייני הברנז’ה, מילים שלא מעניינות אף אחד מחוצה לה, שלא מעניינות 99% מהקוראים.
אני לא רואה את אנשי השוק הסיטונאי, למשל, מתעסקים בזהותו של ירקן שפתח בלוג ובו הוא כותב על מאורעות השוק. גם אם זה היה מעסיק אותם, הקהל הרחב לא היה יודע מזה, כי האנשים שם לא מחזיקים במקלדת. וטוב שכך.
אירוניה היא: שאשת-הרשת רוגלה, כתבת הרכילות החדשה של NRG הרשת, כותבת על ולווט, וזו שואלת בטוקבק: “תגיד, עידוק, אתה הכותבת?”
(והתשובה היא: קודם את).
שמעון פרנס
אחרי שכתבתי אתמול על הארכיון של “עונג שבת”, הארכיון, שנמצא עדיין בשלבי עבודה, נסגר לגולשים, ובמקומו מופיע שם ציטוט רלוונטי של שמעון פרנס: “סבלנות היא הדרך המהירה והטובה מכולן”.
אעדכן כשהארכיון ישוב לאוויר.
ארכיון מענג
ארכיון “עונג שבת”, סיכום השבוע של השרת העיוור, עולה בבלוג בוורדפרס. מה שאומר שבעתיד אפשר יהיה גם לקבל אותו ברסס.
משלמים טוב במחתרת?
Velvet Underground, בלוגרית התקשורת שחצי ברנז’ה כבר מדברת עליה, הפכה את המותג שלה לפועל, לאמור, “מי שלא וילווטו בשישי בלילה”.
ולשאלותיכם הרבות: אין לי מושג מי זאת (זה?), וכשאגלה, אציע לה קודם לקנות את שתיקתי. אחרי הכל, היא כבר הבטיחה לי בפרהסיה: “יום יבוא ואגמול לך, יקירי”.



