כך הצלחתי לרכוש במגה בעיר מוצרים שאינם חמץ אך משום מה אינם כשרים לפסח, ואפילו לא הייתי צריך לשלם עליהם
שלשום (א’) הלכתי ל”מגה בעיר” בשכונתי, בבלי בתל אביב, כדי לקנות כמה מצרכים – חומוס, סירופ ענבים, בקבוק מי טוניק ורוטב סויה. את החומוס והסירופ מכרו לי בשמחה, אבל את הטוניק והסויה נאלצתי להשאיר בסניף, וזאת על אף שהם אינם מכילים חמץ (סויה נחשבת קטניה, אסורה רק למחמירים ואינה חמץ), ולא היו מוסתרים מאחורי ניילון שמאחל לי “חג שמח”. הקופאית הראשית אמרה לי שהם כן אמורים להיות מכוסים ושהם יטפלו בזה. כמו כן, היא סירבה לקבל ממני בקבוקים ריקים למיחזור, בטענה שאסור להם לאסוף בקבוקים בזמן הפסח.
אתמול קראתי את הפוסט של עומר כביר, שבו הוא מתאר איך באותו יום בדיוק יצא עם שקית ביסלי לא כשרה לפסח מסניף של רשת שופרסל. מעודד מהצלחתו, החלטתי לצאת למגה בעיר שוב כדי להשיג את המוצרים שאני רוצה. הפעם עם תדפיס שהוצאתי של חוק חג המצות, בקבוק למיחזור של שוופס תפוח-ליים מוגז עדין ומכשיר הקלטה מוסתר.
נכנסתי לסניף, והדבר הראשון שניסיתי לעשות היה שוב להחזיר את הבקבוק תמורת פיקדון, כחוק. כאמור, הוא לא מכיל חמץ בשום צורה. הקופאית הראשית סירבה שוב לקבל אותו והפנתה אותי לסגן מנהל הסניף, שהזדהה בתור איתמר. הוא טען שלפי “חוק הכשרות” (כך במקור) אסור לו להחזיק בקבוקים למיחזור בסניף. השתמשתי בלוגיקה פשוטה שאומרת את זה:
- החוק מחייב אותך לקבל ממני בקבוקים למיחזור
- אין בבקבוק חמץ. הוא לא נמכר כחמץ ולא טבלתי אותו בחמץ.
- חוק חג המצות אוסר על הצגת חמץ, לא על קיומו או מכירתו.
- יש חמץ בסניף. הסניף לא נוקה מחמץ, והוא פשוט מסתתר מאחורי ניילון שכתוב עליו “חג שמח”.
- לפיכך, עליך לקחת ממני את הבקבוק. מצדי תסתיר אותו מאחורי ניילון.
הלוגיקה פסחה מעל ראשו והוא עדיין סירב לקחת את הבקבוק ממני. הוא אמר לי לזרוק אותו לפח מחוץ לסניף והוא יתן לי שלושים אגורות מכיסו. לא הסכמתי, השארתי את הבקבוק בשקית שלי והמשכתי בדרכי לתוך הסניף כדי לקנות מי טוניק ורוטב סויה. בכל אותה העת הבקבוק של המוגז העדין היה אצלי בשקית, ולכן אם למישהו יש בעיה עם הכשרות של זה אני ממליץ לו לא להיכנס למגה בעיר סניף בבלי עד צאת החג.
המדפים של הסויה וגם של מי הטוניק לא היו מכוסים בניילון, אפילו אחרי שיידעתי את הקופאית הראשית יום קודם לכן. לקחתי את המוצרים וניגשתי לקופה. הקופאית העבירה אותם, כנראה כי הבינה שאני לא מנסה לקנות חמץ, אבל על צג הקופה הופיעה הודעת שגיאה שאומרת שהפריט חסום. סגן מנהל הסניף, איתמר, ניגש אלי שוב. הוא טוען שאני לא יכול לקנות את המוצרים האלה כי הם חמץ. ניסיתי שוב את הלוגיקה:
- זה לא חמץ.
- גם אם זה היה חמץ, מותר לך למכור לי את זה כי זה לא מוצג בפומבי מחוץ לחנות (והנה פסיקה תקדימית בנושא).
הלוגיקה פסחה מעל ראשו, והוא עדיין סירב למכור לי את המוצרים. כנראה מתוך יאוש משיחתנו על בקבוק הפיקדון, הוא הציע לי לקחת את המוצרים ולשלם לו אחרי החג. וגם אם לא אשלם, זה בסדר לדבריו. ההצעה הנדיבה שלו סתרה את כל מה שהוא ייצג קודם לכן על איסור החזקת חמץ, אבל אני מוכן לוותר על לוגיקה אם היא אומרת שאני מקבל את המוצרים שאני רוצה. הכנסתי את המוצרים לשקית שלי והלכתי לכיוון היציאה.
הוצאתי מהתיק את המצלמה שלי על מנת לצלם את השלט שאומר שמגה בעיר לא מקבלים בקבוקי פיקדון בחג הפסח, אבל איתמר עצר אותי. הוא אמר שאסור לצלם בתוך החנות כי זה עסק פרטי. השתמשתי בלוגיקה פשוטה שאומרת את זה:
- אני מקבל את העובדה שזה עסק פרטי, ולכן לא אצלם בתוכו.
- אם זה עסק פרטי, מותר לך להחזיק פה חמץ ולהציגו כי זה לא בפומבי.
- פומבי זה מחוץ לחנות.
- לפיכך, או שאתה מוכר לי חמץ או שאתה נותן לי לצלם בסניף.
הלוגיקה פסחה מעל ראשו והוא התעקש שלא אצלם. יצאתי מהסניף כדי לצלם את השלט מבחוץ והוא נעמד מולו כדי להסתיר לי. לאחר מכן הוא ניסה שוב להסביר לי שהחמץ בסניף נמכר לערבים לפני הפסח והוא הראה לי מסמך שמעיד על כך. לחצנו ידיים (כי בכל זאת, יצאתי עם שני מוצרים שרציתי בחינם), יצאתי מהסניף, צילמתי את השלט שרציתי והלכתי הביתה לשתות מי טוניק.
אסף שגיא הוא מייסד ומנהל אתר דורבנות. סלקום גרמו לו לפהק בגליון מאי 2010
תגובות
59 תגובות לפוסט “כך הצלחתי לרכוש במגה בעיר מוצרים שאינם חמץ אך משום מה אינם כשרים לפסח, ואפילו לא הייתי צריך לשלם עליהם”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
סויה (ספציפית מה שאתה מציג, לא כל סויה) מכילה חיטה להסמכה, ולכן היא חמץ. ישנה סויה ללא חיטה, אשר נמכרת עם הכשר (במקור היא לסובלים מרגישות לגלוטן).
רק הערה קטנה – רוטב סויה הוא דווקא חמץ. הוא מכיל חיטה. זה אפילו כתוב ברשימת המרכיבים.
לוגיקה אינה פתרון לבעיה. מכיוון שמנהל החנות צודק:
1. עונש כרת (מוות לחוטא ולמשפחתו מדי שמיים וכריתת המשפחה בעצם מעולם החיים לדורי דורות) מובטח, בנסיבות מסוימות, גם למי שיש פירור חמץ באמתחתו. למשל אם החמץ הזה נוצר בפסח. ודאי אפשר לחשוד בבקבוק המובא מבחוץ כחמץ.
2. ההבחנה בין “לא חמץ” ו”לא כשר לפסח” גם היא סותרת את הלוגיקה הדתית. כי לוגיקה זה לא מספיק, חשובות גם הנחות היסוד.
3. המוצרים שאינם בחותם כשרים לפסח באמת לא בבעלות הסניף. לכן אסור לו למכור אותם. אם הוא ימכור אותם הוא יאבד את ההגנה שהפיקציה הזו מקנה לו ביחס למוצרי החמץ הגמור. הרי בניגוד ללוגיקה של הכותב, אין בעיה שיהיו בסניף מוצרי חמץ, ובלבד שהם אינם בבעלות יהודי. זה מגוחך אבל זה לוגי.
לכן אין מקום להתמודד עם לוגיקה משפטית דתית באמצעות לוגיקה אלא באמצעות ערעור על הנחות יסוד.
ולגבי פרובוקציה – יש משהו צורם בלבצע פרובוקציה מול אנשים קשי יום שנמצאים בסכנת פיטורים. אני חושב על מנהל החנות המסכן חוסם בגופו שלט פומבי כדי שלא יצולם. זה עצוב.
זה עסק בבעלות פרטית, אבל גם בתוך העסק זה שטח ציבורי לכל דבר.
מותר לך לצלם בפנים כמה שבא לך, אם יש לו בעיה עם זה הוא מוזמן לוותר על רישיון העסק שלו ולעשות מה שבא לו עם עצמו.
כלומר, עסקים מעדיפים להפסיד הכנסה מאשר לעבוד לפי החוק. מעניין אם זה עובד גם עם בנקים. כל השטרות שלי מכילים שמרים!
ברוטב סויה יש חמץ גמור (בדוק ותראה, שהוא מכיל גלוטן מחיטה). סתם שתדע.
הלוגיקה פסחה מעל ראשך כשהתעלמת מכך שזה לא עניין של חוק החמץ בכלל אלא של זה שהסופר מכר את החמץ לגוי.
יצאת חומוס, למרות שזה קטניות.
כמדומני, על מנת להכין מזון שהוא כשר לפסח יש צורך בתהליך הכשרה מסוים.
מה שלא עבר את תהליך זה אינו כשר לפסח.
הן הבקבוק הריק והן הסויה ומי הטוניק כנראה יכולים להיות חשודים כ’נגועים מחמץ’.
העדר הכיסוי על המוצרים הללו הינה טעות של הסופר, ולא נובעת מכשרותם של המוצרים.
מכיוון שמוצרים שאינם כשרים לפסח נמכרים לערבים למשך הפסח, הרי שהם כבר לא בבעלות המקום, ולפיכך אין לו הרשאה למכור אותם ללקוחות. (ייתכן כי בעל הסניף לא פעל כשורה כשהתיר לך לקחת את המוצרים הללו ולשלם אח”כ)
כיוצא מזאת, כל הלוגיקה שלך פסולה מהיסוד.
[…] המעשה שלי נתן לאסף שגיא השראה לבצע פעולה דומה. […]
אני חייב להודות שאני מתקשה להתחבר לז’אנר ה’אוי ואבוי, הם לא מוכרים חמץ’. חוק החמץ אולי אומר שמותר למכור חמץ אם לא מציגים אותו, הוא לא אומר שחייבים. וזכותה של חברת שופרסל להחליט שהיא לא מוכרת סויה בין י”ד ל-כ”א ניסן, כמו שזכותה להחליט שהיא לא מוכרת כדורי באולינג בין ראש השנה הסיני לחג המולד האינדונזי.
יש לכם בעיה עם העובדה שהרשת כופפת את עצמה לחוקי הדת? דברו על זה, לא על חוק החמץ. הוא לא רלוונטי כאן.
מחזקת את ידיו של “הכחשאי”. כדי להתמודד עם בעיית חוק החמץ לא צריך להתעלל במנהל סניף – צריך להפעיל לחץ כלכלי על הרשת.
אה, ושלל טיעונים לא-בדיוק-מדוייקים ומעט סותרים אינו נחשב “לוגיקה”. סתם שתדע.
לדעתי פספסת הזדמנות.
אם הוא הציע לך מוצרים בחינם, היית אומר לו שאתה צריך לשימושך הפרטי 10 בקבוקי סויה, שני ארגזים של ביסלי, 5 שישיות של טוניק ו30 קילו קמח.
הציע בחינם לא?
בחיית זום זום, מה היתה הפואנטה?
מגה ו/או שופרסל מחליטים לשמור על ציבור הלקוחות שומר הכשרות בפסח. הציבור הזה רב הרבה יותר מציבור האנשים שלא חשבו מראש לקנות לעצמם ביסלי/לחם/מה שזה לא יהיה בלי חותמת חמץ. הם עסק פרטי. זכותם לא למכור חמץ בכלל, אם כבר.
מעבר לכך – מאוד קשה להכנס לויכוח הילכתי בלי הבנה בסיסית של חוקי ההלכה (לעניין זה חוקי הכשרות בפסח). זה לא עניין של לוגיקה, זה עניין של שתי מערכות נורמטיביות שונות, הדבר משול לאסף המדבר יפנית ולאיתמר העונה לו בשוודית. ברור שלא יצא מזה כלום.
מוטב היה לו היית הולך לטיב טעם/כל סופר לא כשר הקרוב ומחזק אותם.
מה יהיה עם המדינה הזו?
צריך עוד לוחמי הגיון כמו אסף.
השאר, עושה רושם, פשוט לא מודעים או מוותרים. הכי עצוב על אלה שרק מבצעים פקודות שהם לא מבינים.
עוד יותר פאתטים הם ניסיונות ההתחמקות מחוק הפיקדון בכל הזדמנות, לא רק בפסח.
חג שמח וטעים
וואו, אתה אחד האנשים המעצבנים והקטנוניים בתבל.
סתם פרובוקציה. זה לא קשור לחוק. אם הסניף לא יהיה נקי מחמץ (אי אפשר לדעת מה עבר על הבקבוק שהוא מחזיר) או אם הסניף ימכור חמץ, הוא יאבד את תעודת הכשרות מהרבנות. המוצרים ללא כשרות לפסח אומנם נשארים בתחום החנות מכוסים אבל זה כי הסניף מחר אותם לפני הפסח ומאחר וזה כרגע הם לא בבעלותו המחשב לא נותן למכור אותם
הלל:
גם מצה מכילה גלוטן מחיטה.
הכחשאי – אין לוגיקה דתית. כל העניין בדת שזה לא לוגי. הדרך היחידה של הדתיים לשמר את מערכות החוקים המסועפות והמופרעות האלו היא להתעלם במפגיע מכל הגיון או לוגיקה כלשהם.
מה שנותר זאת שטיפת מח אגרסיבית כמו עונש כרת על פירור חמץ.
או שפשוט אפשר לא להטריד סופרמרקטים עם פורמט “בשידור חוקר” עקב הרצון הבלתי נשלט בשבוע האחרון לאכול ביסלי או למחזר בקבוקים.
מישהו: אבל מצה זה כשר, ובסויה אין מצה…… ולכן סויה אינה ברווז, ולכן סויה היא מכשפה, ומכשפות אינן כשרות לפסח, מש”ל. burn her!
איייףףףףף יא טרחן!!! אני לא מאמינה שבזבתי זמן לקרוא את השטות הזאת!!!
תנוח! כולה שבוע בלי המוצרים שאתה רוצה, פעם הבאה תצטייד מראש.
מה שיותר דחוף הוא שמגה גנבים גם בחג וגם בימי חול…
מדובר פה על דת, למה כולם מחפשים את ההגיון??
אני מאחלת לך בכל ליבי שתעבוד בעבודה מעפנה בשכר מינימום ובלי זכויות בכלל, ושיבואו אליך לקוחות שירצו שתעשה משהו שהמעסיקים שלך אוסרים עליך, וינג’סו לך עד שתצטרך לשלם להם מכיסך/לגנוב ממקום העבודה שלך רק כדי שהם ילכו. בשם הלוגיקה.
אני חייב להעיד על עצמי שאני אחד הגויים הגדולים בארצנו. באמת, ישנם ערבים שהם יותר יהודים ממני.
ובכל זאת- אפילו אני לא מצליח להסכים עם הדרך שלך. למה סתם להתעקש? לך לטיב טעם וסגור עניין. למה סתם להתעקש להחזיר בקבוק בודד (ז״א כשלא מדובר בשק בקבוקים שנסחבת איתו לשם במיוחד ובחוסר ידיעה)?
המאבק הקטנוני שלך דומה לאדם שייכנס לסניף שופרסל וידרוש שימכרו לו חזיר, כי מותר למכור אבל אסור לגדל.
חלאס.
ההיגיון שלך לא עובד טוב: זה שמותר לו למכור חמץ זה לא אומר שהוא חייב למכור חמץ. מותר לו גם למכור לך את המשקל של הירקות אבל הוא לא רוצה. אתה לא יכול להכריח בעל עסק למכור לך דברים שלא מפורסמים למכירה
הטרדת עובדים תמימים כדי ליצור פרובוקציה מיותרת. אתה מעודד שנאה מיותרת, והלוגיקה שלך שופעת בכשלים של איש קטן ומסכן (דוגמא קטנה: זה שיש מוצרי חמץ פיזית בתוך הסופר, לא אומר שהם בבעלותו ו/או שהוא יכול לאחסן אותם איפה שהוא (ע”ע מכירת חמץ)).
למעשה, מאחר ונעשית מכירת חמץ מרוכזת כך שמגה היא כבר לא הבעלים, גנבת את המוצריך האלו מהבעלים החוקי שלהם…
אמיר, הדברים האלה כן היו מפורסמים למכירה. הם לא היו מכוסים ולא התאמצתי למצוא אותם או לקחת אותם מהמדף. גם אם אני לא מדבר על חמץ בפסח (וזה לא חמץ), אז דמיין את המצב הבא: אתה נכנס לסופר ביום חול רגיל עם רשימת קניות, אתה מבזבז ארבעים דקות על מילוי עגלה ואז בקופה אומרים לך ששני שליש מהעגלה שלך חסומה לקניה. סתם כך. לא חמץ ולא כלום. “טוב”, אתה אומר, ויוצא עם שליש מהקניות שתכננת. בזבזת זמן. וגם אני בזבזתי זמן.
אסף, אתה מעוצבן שלא סימנו את זה כראוי. זה אכן מעצבן. מכאן ועד לעשות סצינה מטופשת כזו, המרחק רב.
אכן בזבזת את הזמן של כולנו במקום להתעסק בעיקר:
1. עובדי הסופר כנראה מרוויחים הכי פחות מכל עובדי הסופר במדינות OECD.
2. המוצרים הללו כנראה הכי יקרים בהשוואה לכל מדינות OECD.
3. כמות המלח במוצר הסויה שהצגת מזיקה לבריאות.
4. כמות הסוכר ועוד יותר חומצת הלימון הורסות את ציפוי השן.
5. חוק הפקדון לא חל על הבקבוק בגלל לחץ החרדים ולא סתם אנחנו אחת המדינות המלכלכות ביותר/נפש.
6. אין כיום מחזור זכוכית מוסדר ברמה הלאומית במדינה מתקדמת ומפותחת כמו שלנו. מוצר זה עולה על כל מוצר אחר בקצב ההתפרקות שלו (כמיליון שנה).
7. במבחן התוצאה יצאת בדיוק כמו החרדים שאחראים למצב שאתה מתאר: אם נותנים לך, תיקח..ועדיף בלי תמורה.
8. חג שמח
מאחר וכל הנימוקים כבר נכתבו כאן מעלי, כל שנותר לי הוא להוסיף את חוות דעתי: אתה אדם קטן, קטנוני וגס רוח.
חג שמח.
עצוב שהטרחנות נהייתה ספורט, והתעללות בעובד זוטר הופכת את המתעלל לסופר הירו ביצתי.
בשפת האינטרנט, אתה אפיק אסהול וגורלך פוראבר אלאון.
אסף, אתה לא הגעת לשם באופן תמים על מנת לבצע קניות.
אתה י דעת שהמוצרים הללו לא מכוסים בטעות, הגעת לשם רק על מנת לבצע פרובוקציה.
בזבוז הזמן שלך היה יזום ומרצונך המלא.
לכל אלו שבוכים את בכיים של עובדי הסניף – צאו מהסרט!
לא רמסו את כבודם, לא צעקו עליהם, לא גרמו לפיטורים של אף אחד.
אז בא איזה אחד ונדנד להם קצת, ביג פאקינג דיל!
מה שמעצבן בכל העניין, ללא קשר לרמת הטרחנות/אי-טרחנות של המעשה הנ”ל, הוא הכניעה לתכתיבים הזויים של רבנים על גבינו. זאת אפילו לא האוכליסה הדתית עצמה, הם נשמעים לקולות הפוסקים ללא מחשבה ביקורתית מיוחדת (ברובם המכריע).
מה שמעניין בתגובות הוא שאסף, שהיה הרבה יותר מנומס והרבה פחות עימותי ממני, מותקף בדיוק באותה עוצמה ורטוריקה שלהן אני זכיתי (“גנב”, “נודניק”, “מטריד”, “התעללות”, וכמובן “פרובוקציה”).
אין מדרג, כל יציאה נגד הכפייה הדתית בישראל, כל מהלך אנטי-קונופורמיסטי, מתויג כפוגעני ומותקף מיד. גם הפגנה מול הסופר הייתה זוכה, כנראה, לתגובות דומות: “נודניקים”, “פרובוקטורים” ו”לכו לטיב טעם”.
ולאסף, אני מצדיע לך. לא קל להתעמת עם דמויות שררה וסמכות, ולרוב האנשים רועדות הברכיים כשמאבטח מנסה לעצור אותם או כשמנהל מתווכח איתם. כן ירבו אנשים כמוך.
le me trying to buy chametz at le Costco.
My mission: impose my morals on those who try to impose theirs on le me
Instead: got into a fight with the middle aged cashier. she offers me money and free product so I leave.
Conclusion: Forever Alone
הצוהל אתה באמת חושב שהשטות שהבחור הזה עושה תעזור לפתור את הבעיה?
אם הוא רוצה לפתור את הבעיה הוא צריך להראות לשופרסל/מגה שלא משתלם להם למכור את החמץ וזאת ע”י ארגון חרם ולא התעללות בעובדים זוטרים שלא אחראים על דברים אלה ורק יפגעו מהם.
ולכותב הפוסט הלוגיקה שלך ממש עקומה מקווה שתשרת לקוחות נודניקים כמוך בעבודתך
אתה פשוט ילד מעצבן ומשועמם…
סתם פרובוקציה של מישהו שזקוק כנראה לקצת תשומת לב.
אני רוצה לחזק את ידי המגיבים: אתה אדם קטנוני, מעצבן וגס רוח. רוצה להפגש לקפה (עם חלב סויה)?
איחולים! הצלחת לא לצאת אידיוט.
עידוק- מתי כבר תספק לנו את דעתך שלך על הנושא?
אני חושש שהוא דווקא כשל בכך :(
אתה פשוט בן אדם מתיש!
התעייפתי..
בקיצור, באת למחזר ויצאת ממוחזר.
חבל על הפרובוקציות על רוטב סויה במדינה שאתה לא יכול לנסוע בה בשבת ולהתחתן באופן אזרחי.
[…] קולנוע “רב חן” הסמוך, שדווקא היה פתוח בשבת (רואים, מגה בעיר? תלמדו). פסחתי מעל ראשו של הקופאי בכניסה תוך שאני מנופף […]
אפשר לחשוב שקשה לקנות מוצרים לא כשרים לפסח.
אבל לאאאא, אתה רוצה לקנות דוקא במקומות שלא מוכרים חמץ.
סתם הצקת לאנשים שאין להם יד החלטת הרשתות.
סתם הצקת.
העיקר שאתה מרוצה. כי זה מה שחשוב.
נו, עוד דביל שחושב שהוא לוחם הצדק והשוויון, אבל פספס בבית־הספר כמה שיעורים באזרחות (ולוגיקה)..
נכון, מותר להם למכור לך חמץ, ומותר לך לקנותו, אבל הרשת לא מעוניינת בכך, ובתור עסק פרטי זו זכותם המלאה.
למה אנשים חושבים שאם זו זכותם לרכוש חמץ בפסח, אז גם זכותם לכפות על האחר למכור להם אותו?
האם היית הולך גם להמבורגריה הכשרה הקרובה לבית מגוריך, ודורש שימכרו לך צ׳יזבורגר (מוגדל בשקל תשעים), רק כי זו זכותך לרכוש אותו?
בתור אחד שהשתמש שלוש פעמים ב־”לוגיקה פשוטה” בפוסט הזה, הלוגיקה הפשוטה הזאת פסחה לך מעל הראש..
היי, אבל לפחות לא יצאת גנב כמו עומר כביר, המודל לחיקוי שלך (ולא הרבה בזכותך, לו נפלת על מנהל סניף אחר ככל הנראה שהיית פועל באופן פלילי כמוהו).
במקום העבודה שלי (מוסד ציבורי גדול) רוב העובדים יצאו לחופשה מרוכזת, מכיוון שזה בעייתי, רוב העובדים הגיעו בחול המועד לפחות ליום עבודה אחד. אני מאלו שעובדים כל השבוע. שתי הקפיטריות במקום סגורות משום שלא עברו הכשרה. רוצה לקטר על כפיה דתית ולערוך פעולת גרילה? פתח במקום כזה קפיטריה מחתרתית וזה לא משנה מה הכשרות שלה. העובדים, בהם גם אני, רעבים מיום שני כי שאריות הסדר אזלו ולא בישלנו בבית.
כשרציתי פסטה ורוטב סויה הלכתי לטיב טעם, ממילא אני עושה שם את רוב הקניות כי שישי בערב זה הזמן הכי נוח. כשהלכתי לפיצוציה לקנות סיגריות וגיליתי שהיא לא כשרה הוספתי גם שקית ביסלי, ככה בשביל הנוסטלגיה.
עברתי בחיי דירות בשתי ערים מרוחקות ושונות זו מזו שאינן תל אביב. אף פעם לא התקשיתי למצוא למץ בפסח.