איך קניתי ארבעה מוצרים בכפל הנחה, ואפילו נהניתי בקולנוע
ביום שבת האחרון הזדמנתי לסניף “אמ:פמ” בכיכר צינה דיזנגוף שליד ביתי. התכוונתי לרכוש מלפפון, שמן תינוקות, מבחן הריון ביתי וקולב. למיטב ידיעתי כל המוצרים הללו כשרים לפסח. אבל שוד ושבר: כשהגעתי לשם גיליתי כי הסניף לא נקרא עוד “אמ:פמ” כי אם “מגה בעיר” ושהוא סגור בשבת. הזדעזעתי מהפגיעה באורחות חיי וכמעט והלכתי משם לקנות בסניף לא מרוחק של “טים טעם”, שם גם יש פיתות בצורת ריבוע, עד שנזכרתי: המלפפונים ב”טיב טעם” לא טעימים בכלל. החלטתי לעשות מעשה לטובת הציבור החילוני כולו ולבצע רכישה אזרחית.
ראשית בדקתי את הדלתות והחלונות שבחזית הסניף, אך אלו היו חסומים, כנראה במצוות איזה “רב כשרות” כזה או אחר. הדלת האחורית הייתה נעולה גם כן. ועם זאת המזל האיר לי פנים: נזכרתי שהסופר חולק קיר עם קולנוע “רב חן” הסמוך, שדווקא היה פתוח בשבת (רואים, מגה בעיר? תלמדו). פסחתי מעל ראשו של הקופאי בכניסה תוך שאני מנופף בכרטיס הקאנטרי שלי ומסנן “משטרה”. סרקתי את המקום וזיהיתי דלת לחדר ההקרנה של אולם 1, השוכן בחלק האחורי של בית הקולנוע. לאחר שפיניתי את החדר מיושביו היה קל לקדוח חור לא גדול בקיר, והופה, מצאתי את עצמי בתוך הסופר.
למרות שהסניף לא הואר (אני לא יודע, אולי אור בשבת זה לא כשר או משהו), לא היה קשה למצוא את המוצרים, ובתוך דקות יכולתי לסיים את הקנייה. אליה וקוץ בה: כשצעדתי ליד מחלקת השמנים והתלבטתי בין שמן תינוקות שלא נוסה על בעלי חיים ובין שמן תינוקות שלא נוסה על תינוקות דרכתי בטעות על עין אלקטרונית והאזעקה הושמעה. ציינתי לעצמי לדווח על המקום, משום שעוצמת הרעש עברה בהרבה את המותר בשכונת מגורים כמו שלי, בוודאי בשבת.
כעת נותרה בפני סוגיית התשלום. לא היה עימי כסף מזומן, מכיוון שהתכוונתי לשלם בכרטיס אשראי, ולכן השארתי על שולחנה של הקופאית הראשית פואמה קצרה פרי עטי. אמרתי לעצמי שהיצירה ערכה ודאי רב הרבה יותר מאשר המוצרים המעטים שרכשתי. על הדף כתבתי “עבור 4 מוצרים. הכל כשר לפסח. יז”. הוספתי את מספר כרטיס חבר YOO שלי – וגם את מספר כרטיס החבר בטיב טעם, כדי שידעו שדווקא היו לי אופציות.
הייתי צריך לנחש שהם לא יתנו לי לבצע את זכותי האזרחית לרכוש בקלות כזאת. בזמן שפניתי לעבר היציאה לאולם הקולנוע חסם את דרכי מנהל התחזוקה של הסניף, שמעון בוסקילה (וידאתי את שמו המלא מול תעודת זהות שהוא מסר לי), שגר בבניין ממול ושמע את האזעקה. נזפתי בשמעון על הווליום הלא סביר של האזעקה ופניתי לצאת, אבל גיליתי ששמעון מעוניין שאחכה שם עד שתגיע המשטרה. ברגע כזה, אדם רגיל היה מפחד. למזלי, כבעליו לשעבר של הבלוג “זהלאזה” (2004-2007) באתי מצויד מראש במכשיר הקלטה, במצלמת DSLR, בחצובה ובירחון עדכני מטעם “בצלם”. שמעון עזר לי להקים את החצובה ואני דרשתי ממנו שיסביר לי בשם איזה חוק הוא לא פותח את הסניף היום. שמעון מלמל משהו שנשמע כמו “חוק שעות עבודה ומנוחה” (?) ואני תקפתי בחזית אחרת: איך יכול להיות שהם לא מוכרים קולבים בבודדים? אני אישית נאלצתי לקרוע בשיניים את כיסוי הפלסטיק שעטף חבילה של עשרים קולבים כדי לקחת את הקולב שלי. שמעון אמר שיברר, ושמיד כשהשוטרים יגיעו נשים דברים על דיוקם.
בשלב הזה הצטרפו אלינו אישתו של שמעון ובתו בת העשרה, ואני הצעתי לכבד אותן מהמלפפון שלי. הסברתי לשמעון שאני עוזב עכשיו, ושאני לא מאמין שהוא מתייחס אלי כמו גנב, ושהוא יכול ללכת לקופה הראשית ולקרוא את הפואמה שלי אם הוא לא מאמין לי. שמעון חסם את דרכי בגופו, העטוי רק פיג’מה, ואני הסברתי לו שהוא מסתבך עכשיו. אפילו הראיתי לו בחוברת של “בצלם” כמה זה חמור להחזיק אדם כלוא כנגד רצונו. שמעון הבין שאני לא סתם אזרח מהשורה ונאלץ לתת לי ללכת. יש לציין שבכל הזמן הזה, ה”בוסקילות”* עמדו בצד ולא הפריעו. טיפסתי בחזרה, נופפתי לשמעון לשלום עם עדשת המצלמה שלי ויצאתי לאולם הקולנוע החשוך והקריר.
_______________________
* ב”בוסקילות” אני מתכוון לחיה בוסקילה, אשתו של שמעון, ולאוראל בוסקילה, בתם.
יהונתן זילבר הוא עורך ynet מחשבים ולא קורא את הטוקבקים שלך, אז אל תטרח
תגובות
23 תגובות לפוסט “איך קניתי ארבעה מוצרים בכפל הנחה, ואפילו נהניתי בקולנוע”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
מעולה. קצת יותר מדי קישון בזקת לשם, אבל עודף פפריקה לא הזיקה לאיש.
LOLZ
נהדר :-)
להבדיל ממגדלי YOO, כרטיס החבר נקרא YOU :)
בזמן שאתם נהנים מזה אתם שוכחים שהיחיד שנהנה מכל הצדדים הוא עידו (כן, אתה, זונת טראפיק שכמוך!) שקודם פרסם את החטא, אז את עונשו ואז אכל בייקון.
והלקח על אנשי תקשורת הוא לקח לחיים.
אידיוט. בכלל לא גנבת מהסופר, הם הרי מוכרים את כל שמן התינוקות ל״טיפת חלב״ לפני כניסת כל שבת וקונים מחדש עם צאתה.
קצת טו מאץ’, אבל לא רע סה”כ.
אני מעדיף את הפרודיה שלי קצת יותר מעודנת ומתוחכמת.
מבריק
מעולה! צחקתי! והיה לי דגדוג בבטן!
בפעם השניה, אחרי שקוראים את הפוסט האינפנטילי של עומר, זה הרבה יותר מצחיק
ריספקט.
נחמד אבל לא באמת צחקתי עד שכאבה לי הבטן, פשוט אכלתי חומוס מקולקל.
אדיר!
אתה רציני?
אם זה אמיתי אז אתה חוליגן וגנב. בושה לאיפה שהמדינה שלנו מתדרדרת. כל אחד עושה מה בראש שלו.
גם לי בא לפרוץ אליך הביתה לגנוב כמה מוצרים ולהשאיר לך פתק. מה זה השטויות האלה?
נתנאל, לא הבנת אותי בכלל. לא השארתי להם פתק. השארתי להם פואמה פרי עטי, ואפילו חתמתי עליה.
לא להאמין, סרט טוב בקולנוע חן
D:
אבל זו לא באמת מניפולציה כשיוני זילבר בעצמו מדבר אחר כך על ה”כינויים הסקסיים” בהם הוא כונה לאורך כל הלילה. פתאום הוא לא יכול לשאת את המחשבה שמישהו קרא לו “דירטי סטאד”, השם ירחם טפו. ככל שעברו השעות היה נדמה לי שזילבר הוא הזלמן שושי של המלפפונים החמוצים.
צחקתי בקול רם מהתגובה האחרונה. והבטן בסדר.
“התכוונתי לרכוש מלפפון, שמן תינוקות, מבחן הריון ביתי וקולב”
רפרנס ללואי סי.קיי?
קצת אובר-טוויסטד, אבל חוץ מזה מעולה.
שורה תחתונה: מצוין מינוס.
לא, רנדל מונרו.
[…] לאקזמה ברגל. אנחנו לא היינו סומכים על יהונתן זילבר, הוא פרץ לסניף של רשת שיווק בשם חופש הדת בגליון אפריל 2012 תגובות תגובותPowered by Facebook Comments 12 […]
אה. יש כזה קטע של לואיס סי.קיי. שבו הוא קונה חיתולים, חפיסת סיגריות וקונדומים, או משהו כזה.