התגלתה שיטה חדשה לגנוב סיסמאות
ראשומון א”י
מה יש לנציגי התקשורת הכתובה להגיד אחד על השני, בניתוחים שלאחר מותה של מסיבת העיתונאים ההיא?
יוסי קליין מ”הארץ” קורא לברוך קרא “הכתב לענייני פכים קטנים של ערוץ 10”.
רינו צרור, גיבור הערב מטעם עצמו, מספר שבעיניו קצב הגזים, “הוא נקב בשמות אנשים, כינה אותם ואת עבודתם בכינויי גנאי…הוא הניף את ידו לעומתי, מן הבימה, ונדמה לי שאמר משהו זועף במיוחד…אז קמתי והלכתי.”
גרסת העלמה במצוקה, שלום ירושלמי: “חברי רינו צרור ביקש להגיב…קצב תקף גם אותו. צרור ניסה לענות וסולק מהאולם בידי שני בריונים…בדרך החוצה לחצתי לו יד והחלטתי להישאר. אולי אני אוכל להגיב. קצב המשיך בשלו. לא יכולתי להתאפק. ‘זה שקר, אדוני’, קראתי לעברו”. קצב טען שירושלמי פוטר ממעריב בגללו. אמנון דנקנר, העורך של ירושלמי דאז, נזעק לעזרה ומכחיש שירושלמי הועזב בגלל קצב. הוא עושה את זה בעמוד שנמצא בין גרסת רינו צרור לזו של ירושלמי על הדברים.
ובכל מקרה, גם ירושלמי מעביר את הטלנובלה הלאה, אל נחום ברנע. “‘אתה לא מאמין מה הוא כתב עלי’, השתומם הנשיא לשעבר, ופנה לעיתונאי נחום ברנע, חתן פרס ישראל”, רושם ירושלמי.
ולברנע מצדו, בכל זאת, חתן פרס ישראל, ישנה גם פרשנות משלו על מה שקרה שם. “קצב ניהל התקוטטות מיותרת עם שני עיתונאים שישבו באולם, אחד שרצה לגנוב כותרת [וואו רינו, מה ברנע אמר עליך], אחר שמחה בצדק על שקצב תוקף אותו אישית ולא מאפשר לו להגיב.”
וכל זה קרה אחרי שערוצי הטלוויזיה חתכו מהשידור הישיר והתחילו לשדר בריפיט את הנפילה של צייד הדורבנים מהמסוק של 669.
אתה רוצה שיגידו שאישה מתעסקת בקוד לבוש?
יו”ר הכנסת הקודמת, דליה איציק, קבעה קוד לבוש מחייב, שהסעיף המדובר ביותר בו היה האיסור על כניסה למשכן הכנסת בג’ינס. היו”ר שהחליף אותה, רובי ריבלין, ביטל את האיסור.
אבל מסתבר שאיציק חששה מהחלת קוד לבוש. בגיליון יוני 2006 של מגזין פירמה פורסמה כתבה של ארי ליבסקר, שבחן את קוד הלבוש בישראל בכך שהגיע לאירועים ומקומות מכובדים בבגדים מרופטים וכפכפים. בין השאר הוא התארח בכנסת ביום השבעת הכנסת ה-17. הוא נכנס לחדרה של היו”ר איציק ושאל אותה על קוד לבוש. תשובתה: “אתה רוצה שיגידו שזה מה שאישה עושה, מתעסקת בקוד לבוש?”
הוא שוחח גם עם ריבלין, אז יו”ר הכנסת לשעבר, וזה אמר לו: “בזמנו ניסו להביא לי איזושהי הצעה לקוד לבוש פורמלי, ואני חשבתי שבמדינת ישראל לא צריכים קוד לבוש פורמלי שיחייב פרטי לבוש. אני חושב שכמו שאתה נכנסת לפה [בטריקו, מכנסי טרנינג וכפכפי אילת; ע”ק] קצין הכנסת לא היה צריך לתת לך להיכנס. […] לצערי רוב האנשים ביציע העיתונאים מגיעים בג’ינס ונעלי התעמלות כי הם בזמן עבודה. אבל חברי הכנסת נוהגים לענוב עניבה וללבוש מקטורן במליאה. […] בהחלט אפשר להתלבש בצורה מכובדת בלי שמחייבים לבוש פורמלי”.
פתאום זה מכה בי: יכול להיות שהדוקטיביזם של ליבסקר נתן לאיציק את ההשראה להחיל קוד לבוש?
שאלה מתחכמת
האם בידיעות אחרונות יש חבצלת של מעריב?
אהבתי פעם נערה במשקפיים
דפנה טלמון צירפה את גואל רצון לפרויקט שלה.
לא ידוע אם הוא ניסה לצרף אותה לפרוייקט שלו.
האינטרנט הורג את מגזיני הפורנו
רייטינג :: טוחנים :: טונה 5% שומן של סטארקיסט
תראו מה קורה באינטרנט ביום אחד
בתאילנד לא שמעו על חופש הטקבוק
השב”ס שומר על הטעם הטוב
ביום שישי שודרה ב”שלח ודרוקר” בערוץ 10 כתבה על האסירים הבטחוניים שעשויים להשתחרר במסגרת העסקה להשבת החייל החטוף גלעד שליט. כשראיתי את הפרומו לתוכנית, התפעלתי מהחשיבה המקורית של חדשות 10, שבזמן שכולם מדברים על העסקה ומספר האסירים, הולך ומביא את סיפוריהם וקולותיהם.
ידיעה באייס הבהירה לי שהקדמתי להתפעל: ראיונות דומים שודרו בעבר בערוץ 1, נכתב שם. כמו כן, ציינה הידיעה כי גם בסיבוב הנוכחי, ערוץ 10 לא היה היחיד שחשב על הרעיון, אלא שהשב”ס סירב לאפשר לראיין את האסירים, וערוץ 10 השיגו את הראיונות מאדם שערך אותם במסגרת מחקר בנושא. אפשר, אם כך, להתפעל ולהוריד את הכובע בפני ערוץ 10, שמשלא הצליח לפתוח את הדלת נכנס מהחלון ועשה את עבודתו העיתונאית.
“מדיניות השב”ס בשנתיים האחרונות אינה מתירה צילום בתי כלא ואסירים ביטחוניים, והיא ידועה לכלל גורמי התקשורת”, הסביר לאייס דובר השב”ס, ירון זמיר, ובין המילים אני קורא ליטוף אדנותי על ראשו של כלב השמירה הממושמע של הדמוקרטיה, ומכה עם עיתון מגולגל על חוטמו של הכלב הסורר ערוץ 10, ששוב השתין על השטיח. יש לשער שזמיר יזכור את עקיפת הכללים שלו בפעם הבאה שערוץ 10 יבקש לראיין אסיר.
אבל למה התנגד השב”ס לראיונות מלכתחילה? זמיר השיב בעקיפין: “העברתם [של צילומי האסירים] מהווה מעילה באמון וחוטאת למחקר, במטרותיו ובכוונותיו – בוודאי אל מול המדיניות שלא לתת במה למחבלים. צר לי על הכאב, עוגמת הנפש והפגיעה במשפחות קורבנות הטרור שיצפו בחומרים אלה”.
נדמה שההנמקה הזאת היא לא גחמה נקודתית, אלא נוהל קבוע. בסוף 2008 היה זה האסיר יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה יצחק רבין, שעקף את האיסור להתראיין ודיבר עם ערוצים 2 ו-10 באמצעות שיחות הטלפון למשפחתו. השב”ס העניש את עמיר בשלילת שיחות טלפון וביקורים משפחתיים, והוצאת חפצים אישיים מתאו. גם אז התראיין הדובר זמיר והסביר בעקיפין שהאיסור לא מונע משיקולים מקצועיים, אלא רגשיים: “ברמה האישית אני מביע מורת רוח והסתייגות מהעובדה שראיונות אלה מתפרסמים”. במקרה ההוא, הערוצים חשפו קטעים נבחרים מהראיונות, נשטפו בביקורת ציבורית ובלחץ רגולטורי של הרשות השנייה והחליטו לגנוז את הראיונות.
יפה מצדו של השב”ס, המחזיק במונופול על ראיונות עם אסירים, להתחשב בנפגעי הטרור, בני משפחת רבין וכלל הציבור. אבל לא מתפקידו למנוע בשל כך ראיונות. יש להזכיר לשב”ס שהוא הוא ממונה על הכליאה, לא על רגשות הציבור והטעם הטוב של התקשורת.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
