כשלים: תפריט ילדים, פינת עישון, קולנוע מודרני

כשל חד-סטרי בהרצליה פיתוח, ליד ארומה/מקס ברנר/פראג הקטנה/אגאדיר (צולם בתחילת 2009, אולי תוקן מאז). צילום: לירון נוימן.

וכמה כשלים מצוינים מהבלוג “כשל” (cc-by-sa):

מת מפליטת כדור באוהל בעת צניחה בנהיגה.

ילדים למאכל.

פינת עישון עם גלאי עשן.

ככה רואים היום סרטים: על מסך ביתי.

20 ביוני, 2010 | בנושאים: FAIL • כשל | 3 תגובות

ברוסיה סובייטית, קפצ’ה מזהה אתה!

גל חן מלשין על קפצ’ה משכתבת מציאות:

והנה שתי קפצ’אות פוליטיות קודמות. מישהו התחיל להזין לשם ספרי מדע המדינה?

20 ביוני, 2010 | בנושאים: captcha | תגובה אחת

אמא, הבטחת לנו וירוס למק!

לפני חודשיים ביקש איש העסקים דייוויד גרין לבצע העברת כספים. הוא השאיר את המק הנייד במשרד, ולכן השתמש בפי.סי של אשתו. סוס טרויאני שישב על המחשב יירט את השם והסיסמה, והנוכלים רכבו עליו אל השקיעה עם 100 אלף דולר שגנבו מחשבונו. אם זה לא היה סיפור אמיתי, היינו חושבים שמשרד הפרסום של אפל המציא אותו.

אפל הביאה להמונים את בשורת המחשב האישי, נשרפה ועלתה מן האפר כשהיא ממציאה מחדש את שווקי הנגנים (אייפוד), סלולריים (אייפון), סרטים וסדרות ומוזיקה (אייטיונז), וכעת מנסה להפוך לשליטת מחשבי הלוח (אייפד). למרות שהשילה משמה את המילה Computer במלאת לה שלושים שנה, היא עדיין מחדשת, מייצרת ומוכרת מחשבים שולחניים וניידים. בסוף מאי נרשמה היסטוריה קטנה כששווי השוק שלה עבר את זה של מיקרוסופט, שליטת מערכות ההפעלה למחשבים האישיים. אז למה לעזאזל אין וירוסים למק?

טוב, זה לא מדויק. גם למק יש סוס טרויאני, OSX/OpinionSpy, שמבוסס על וירוס ווינדוז מ-2008 (כנראה לקח שנתיים להמירו לגירסת מק). הסוס מסתתר בשומר מסך ומאפשר לפורצים לדפדף לכם בקבצים. אבל כדי שהוא יעשה את זה, אתם צריכים להזין סיסמה ולתת לו הרשאה של מנהל, שזה כמו להשאיר את המפתח בדלת ולכתוב לפורצים פתק שאומר איפה המזומן והתכשיטים. “בוא תעשה 16 פעולות בשביל שהווירוס יעבוד”, מגדיר זאת אלון כרמל, יזם ומקיסט. הוא מסביר ש”מערכת ההפעלה הנוכחית של מק, OS X, מבוססת על יוניקס, ומיושמים שם מראש עקרונות אבטחה די קפדניים עבור היוזרים הכי טפשים. בווינדוז אתה מוגדר כאדמין (מנהל) עם הרשאות מאוד גבוהות, ולכן הווירוס מזיין לך את המחשב. עקרונות האבטחה במק מכריחים את היוזר לעבוד בצורה נכונה. הם לא נותנים לך לגשת בצורה קלה לקבצי המערכת של המחשב שלך, אתה לא יכול סתם למחוק קבצים. בניגוד לווינדוז, שאתה יכול לכתוב :Format C ואנטר וזה מתחיל לרוץ. במק אתה צריך להיות יותר מבין כדי לעשות דברים כאלה. זה מחשב פור דאמיז”.

“כשיש חור אבטחה בווינדוז, מיקרוסופט מכריזה עליו ואז מתפנה לטפל בו”, מוסיף אסף בן-ארי, מקיסט מאז 1994. “אפל לא מודיעה כלום – יש לה החשכה טוטאלית. פעם בחודש לפחות יוצא עדכון אבטחה, כך שברור שיש הרבה פרצות, אבל הם לא מודיעים עליהן, קודם סוגרים אותן”. אפל לא צוחקת: בשנת 2008 ביטלה החברה ברגע האחרון פאנל אבטחת מידע בהשתתפות עובדיה, שתוכנן להתקיים בכנס הנחשב בלאק האט. היא גם שכנעה מומחה אבטחה לבטל הרצאה באותו כנס על פירצה במערכת הצפנה שלה, והחתימה אותו על הסכם סודיות.

קרן אלעזרי, מומחית וחוקרת אבטחת מידע, סבורה שהסיבה כלכלית: “מפתחי הווירוסים והאנשים הרעים שמרוויחים מהם מתפרנסים בקלות מ-85% ממשתמשי המחשבים בעולם שעובדים עם ווינדוז. יש הקוראים לזה security by obscurity. אני קוראת לזה hackonomics”. זיו קיטרו, מומחה מק ומחבר הספר “אייפון אחד על אחד”, מסכים עם הדברים: “אם אנשים אומרים, ‘לא שווה לי לקנות מק כי זה עולה הרבה כסף’, גם לא שווה לפתח לזה וירוסים. מדובר, עם כל הכבוד, ב-8% נתח שוק. ויותר קשה לכתוב וירוסים למק, אני צריך ממש להתאמץ כדי לכתוב את הווירוס לשוק המאוד קטן הזה. זה לא קוסט אפקטיב. נגמרו הימים שבהם מישהו עושה וירוס כי זה מצחיק אותו”.

אפליה?
“כן. לכל הילדים יש וירוסים ולי לא. אתה מרגיש שלאנשים לא אכפת. השקעתי במחשב הרבה יותר יקר, אז למה הקאקר הזה מקבל בוטים ואני לא? מה, לי אין כרטיס אשראי? אם אני אקליד, לא תמצא את הסיסמה שלי לבנק?”

אני זוכר שהיו לנו מחשבי אפל בבית הספר היסודי, ואחד מהם נדבק בוירוס פינג-פונג. אשכרה כדור פינג פונג שקיפץ במסך.
“והיה עוד איזה וירוס אחד אומלל שהסתובב, ולא יותר מזה. היום הווירוס העיקרי שנמצא במק זה ‘וירוס ניוטון‘, תוכנה בעשרים דולר שיושבת על יואסבי, וכשאתה מחבר למק היא מדמה כוח משיכה – כל האייקונים והטולבר, הכל נופל ומתרסק. אבל כשאתה מנתק את זה זה נעלם”.

ואולי מדובר בעניין אסתטי, מציעה אודין שדמי, סטודנטית לעיצוב גרפי: “הסיבה שאין וירוסים למקים היא שהם יפים. פי.סי זה דבר שחור ואתה מניח אותו איפשהו והוא מתלכלך. תראה את הלפטופ שלך, זרוק על המיטה. מק אתה לא מניח סתם ככה, כי הוא לבן ויפה ומהמם. לא תראה מק סתם ככה מונח על הספה. אתה תעדיף להתחתן איתו מאשר להניח אותו במקום מלוכלך. הכל זה סוד היופי”.

• התפרסם במקור בגירסה שונה מעט ב-7 לילות, 18.6.2010

20 ביוני, 2010 | בנושאים: 404 | 24 תגובות

מה עוד נותר לומר על הוובוזלות שלא נאמר?

כלום.

20 ביוני, 2010 | בנושאים: 404 | 5 תגובות

פווווווּ, נשפה הנושפת בסביון בסביון

נשיפה נגישה.

ילדות עשוקה, אבל עם סביונים.

קבוצת הפייסבוק “לחוקק מיד – חוק למימון מלא של ניתוחים ותרופות מצילות חיים“.

video-push.co.il.

קבוצה בפייסבוק.

מלון מטיילים.

אפליקציית האייפון The Extraordinaries.

כמעט נושפת

קרמיסימו.

אתר thecoachingame.co.il.

נשפו: אסף הוכמן, גלעד לייבוביץ, ג’ניה, Oded f, Nitsan, שחר גולן, ג’יובל, איתי בנר ויעל גורן.

• מה הסיפור של הנושפת בסביון? • ארכיון הנושפת בסביון

19 ביוני, 2010 | בנושאים: noshefet, הנושפת בסביון | 2 תגובות

חוק הפורוורד

ינאי סמדג’ה שלח לי אימייל. אהבתי את ההערה שצורפה בתחתית:

חשוב: קיבלתם ממני מייל ואתם מתכוונים להעביר אותו הלאה
נא מחקו את שמי וכתובתי מהמייל לפני ההעברה
כך גם אני עושה – כדי שהכתובות לא יתפזרו ברחבי האינטרנט
ויפלו לידיים רעות, השולחות ספאמים – דואר זבל וכדומה

19 ביוני, 2010 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

מהנעשה בבלוגיה 19.6

פוליטיקה

• intellectualdouchebag ב”פלצן מתנשא”: “חוק לא-ימין-ולא-שמאל קובע כי כאשר מגיב באינטרנט מודיע בתחילת תגובתו שהוא ‘לא שייך לא לימין ולא לשמאל’ דיעותיו המפורטות בהמשך לעולם ינטו לצד הימני/ביטחוניסטי. חוק לא-ימין-ולא-שמאל עובד גם בווריאציית ‘אני שמאלי בדיעותיי’, היגד שלאחריו השמאלן יסביר מיד שישראל רודפת שלום כבר שישים שנה ושהפלסטינים אשמים בכל קורותיהם”. קליק >>

• גיא חג’ג’ ב”עונג שבת”: “אנשים הם לא הדעה הפוליטית שלהם. יש לי הרבה חברים עם דעה פוליטית הפוכה לחלוטין משלי, אפילו כזו שנדמית בעיניי לפעמים מטורפת או מסוכנת. אבל זה לא גורם לי לשנוא אותם, או לזלזל בהם, או להתייחס אליהם כמו זבל. הם אנשים, והם מורכבים מעוד הרבה דברים מלבד דעתם הפוליטית”. קליק >>

• אורית גלילי צוקר בבלוגה: “השיח השלילי והלעגני בעיתונות כלפי הפוליטיקה גובה מחיר יקר. הציבור מצפה במין התניה פבלובית שהייצוג התקשורתי של הפוליטיקה יהיה צבוע בגוון אחד: שכולם חרא, שכולם גרועים, שכולם מושחתים. רק אז הוא מרוצה. הניסיון להציג את הפוליטיקה כברירת מחדל, כמרחב שבו לא כל המאוויים והרצונות יכולים להיות מוגשמים, שאין במציאות הפוליטית ideal type, נדון לכישלון ולא מצליח כמעט להטות את החשיבה אל מחוץ לקופסה”. קליק >>

עשרות מיליוני טפשים רצים אחרי כדור

• עידו גנדל ב”מולדבסקי ובניו” מספר שלא יצפה במונדיאל. “אני לא מצליח למצוא בצפיה בכדורגל שום דבר. גם בכדורסל, אגב, ובכל ספורט אחד שמצריך יותר מדקה עד שמגיעים להישג כלשהו. השאלה היא למה. […] התקשורת מנסה מדי פעם לרמוז בעדינות, למרות כל העדויות הברורות שבידי, שהסיבה היא שאינני סטרייט. זה כשלעצמו נראה לי מוזר, כי לפי האינטואיציה שלי, אם מישהו אמור להנות מתשעים דקות של צפיה בגברים שריריים ומיוזעים במכנסונים קצרים… אבל מה אני מבין”. קליק >>

חרם על טורקיה

• אני ב”גבר”: “אם לשלם זה כוח, חרם כלכלי זה הכוח המוחלט. הטורקים הנאו-נאצים האלה, אנחנו נראה להם מה זה. שקל הם לא יראו מאיתנו. חרם על טורקיה!! מחרימים את טורקיה! שמים X על טורקיה! לא טסים לטורקיה! לשנות את השם של הקפה הטורקי לקפה ישראלי! ישראלים מאוד אוהבים חרם כלכלי. אלא אם הוא מופנה אליהם. אז הם מתחילים ליילל ולרקוע ברגליים כמו ילד שלקחו לו את הארטיק”. קליק >>

• שרון גפן ב”דברים קטנים” על החרם על טורקיה:

הגעת לקו החרם התורכי, איך אפשר לעזור?
“רציתי לדעת איך עליי לתבל את הקציצות שלי כך שלא יטעו לחשוב שאלה הם קבבים בוגדניים, תודה!”

הגעת לקו החרם התורכי, איך אפשר לעזור?
“שם המשפחה שלי הוא גפן, ואני מבינה שגם עלי גפן ממולאים מוקצים כעת מחמת המיאוס. האם עליי להחליף שם?”

הגעת לקו החרם התורכי, איך אפשר לעזור?
“רציתי לדעת האם מעתה יש לחדול מהשימוש בצבע ‎#00868B‎ המוכר בקרב שונאינו כטורקיז?”

קליק >>

ביטולי הופעות

• חייש ב”לשבור להם את הידיים והרגליים”: “אם אירועי סברה ושתילה יכלו להוציא לרחובות מאות אלפי אנשים (ואני בטוח שקהל האינדי של תחילת האייטיז היה שם) היום שום סוגיה של צדק וזכויות אדם לא תוציא 20% מאותו קהל. אני לא מדבר על הטוקבקיסטים הימנים או על אביגדור ליברמן. אני מדבר עליכם, מאזיני אינדי יקרים. כל אחד ואחד מכם (כלומר, כל אחד ואחד מאיתנו) חווה דה-סנסיטיזציה איומה, דבר יום ביומו. התרגלנו לגרוע ביותר. מעשים שבמדינות אירופה היו מביאים למרי אזרחי, מתקבלים פה על ידינו בציקצוק לשון. דברים שאמורים להפוך לנו את הקיבה זוכים ליחס של ‘לא נעים’. פדיחה, הממשלה הזאת”. קליק >>

• גיא חג’ג’ ב”עונג שבת”: “אז תנו לי לומר לכם משהו, אם במקרה כמה מתומכי החרם התרבותי ופעיליו קוראים כאן: אתם סתם מטומטמים. […] אלף ומשהו קוני הכרטיסים של דבנדרה בנהארט לא יפנו את האכזבה והזעם שלהם עכשיו וילכו להפגין בבילעין. הם ידברו על זה כמה ימים וזה יעבור להם ותישאר להם בעיקר אכזבה וכעס כלפי האנשים שהביאו לביטול ההופעה שהם חיכו לה. החרם הזה אולי ישנה את דעתו של חצי אחוז מהקהל לכיוון דעתם של תומכי החרם. 99.5 האחוזים הנותרים פשוט ישנאו את האמ-אמא של כל מי ששלח מייל להפקה של דבנדרה והפציר בו לא להגיע לישראל”. קליק >>

• יוענה גונן בפייסבוק: “קל נורא לחיות בתל אביב ולהרגיש ברלין, אחרי הכל כולנו (אתם, שקוראים את זה, לא כולם סביבכם) מאוד נאורים וליברלים ונגד הכיבוש, פחות או יותר, ואנחנו רק רוצים לשתות את הבירה שלנו בהופעה כמו במדינה נורמלית ולהרגיש קצת בסדר. אבל אנחנו לא מדינה נורמלית. אנחנו מדינה מופרעת, שכרגע נתפסת בעולם כמדינה מצורעת – וזה לא בגלל אף אחד מאיתנו באופן אישי אבל זה כן באחריותנו באופן קולקטיבי. ולא, אף הופעה שמתבטלת לא תגרום עכשיו להסרת הסגר מעל עזה. היא רק תסדוק לרגע, אולי ליותר מרגע, את האשליה שלנו שהכל בסדר ונורמלי ודבנדרה אגוזים. היא רק תאלץ אתכם לכתוב בפייסבוק על הכיבוש, אמנם בעצבים ובאכזבה וכמה-מסריחים-החארות-האלה-שבגללם-הוא-ביטל (מוזר שהכוונה לא לביבי, לבני, ברק וליברמן, אבל מילא), אבל לפחות זה גורם לכם לרגע אחד לשבור את השתיקה, להתייחס לנעלם הגדול הזה, לחור השחור שהכיבוש הפך להיות בתודעה שלנו. הדבר הזה שכולנו יודעים שהוא נורא, אבל ממשיכים לחיות כרגיל כי אין לנו ברירה. ובאמת אין לנו ברירה. ובגלל זה, זה ממש בסדר שמדי פעם משהו יביא לנו בעיטה לישבן או אגרוף לבטן, ויזכיר לנו”. קליק >>

וכו’

• י. כביר ב”גבר” כתב לשלמה ארצי שיר של שלמה ארצי: “אתה צריך למות כבר. לא באמת אכפת לי איך תעשה את זה. תתרסק במטוס סילון, תקבל מכת חום ביולי אוגוסט, תעתיק את מגוריך לגרמניה לפני המלחמה, תקבל הרעלת קיבה בשל תפוח… זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר. אתה תמצא. זה הזמן למות, וגם לשלם את המחיר, על כל טעות ועוד טעות שעשית בחיים. אולי האפס יבכה כשתלך לרקוד עם חיילים מתים בלב, אבל אין ברירה. אני מתנדב לנגב לו את הדמעות כשתגיע לארץ חדשה. יודע מה? עדיף בשניים, זה תמיד פעמיים. קח איתך את ריטה”. קליק >>

• אלמוג בהר ב”שירים למגירה”:

קליק >>

• אבי לבקוביץ’ ב”זיפט” על בדרן מסוג אחר. “אגשירה 2:50 הוא קומיקאי יפני שהולך בד”כ עם טייטס שחורים ובלי חולצה, ואוהב לצעוק, לקלל, להתפשט בפומבי, להכניס את היד למכנסיים ולעשות כאילו שיש לו זין גדול ועוד תעלולים כאלה”. קליק >>

• צפריר בשן ב”גומרים הולכים” על פלירטוט/בגידה: “הרי הוא יודע כמה היא שונאת למצוא אותו ישן. וכמה זה מוזר, היא חושבת, שבהמולת היום כל מה שהיא רוצה בין טוסט לשניצל לכביסה לטלפון מלקוח, זה רגע אחד של שקט. וכעת, כשיש לה, היא אומללה כל כך”. קליק >>

• “פטרוזיל” על ארוחת גורמה:

קליק >>