שעת סיפור, או: מישהו הרי היה צריך לעשות מחווה לדירה להשכיר
פוסט של הלל גרשוני
בעמק יפה בין כרמים ושדות
עומד מגדל בן חמש קומות
ומי גר במגדל? אף אחד
כי לפני שבועיים בא מר טייקון
קנה את המגדל וסילק את יושביו
הלכו דרי המגדל
התיישבו להם במאהל
ותלו שלט בקיר –
“אין לנו כסף לדירה להשכיר”
והנה בשבילים, בדרכים, בכבישים
אל המאהל באים מוחים חדשים
ראשונה באה חברת כנסת כבודה
בראש ועדה לדיור היא עמדה
באים מכל האוהלים המוחים,
עומדים סביבה, מזעימים לה פנים
“גברת, את מהימין, ממפלגת השלטון
אנחנו יודעים מי את, קראנו בעיתון!”
נעלבה חברת הכנסת והלכה לה.
הלכה חברת הכנסת, בא אדון חרדון
כולו לבוש שחורים, לעזור בנדון
באים מכל האוהלים המוחים
עומדים סביבו, מזעימים לו פנים
“רק לך הם בונים ובונים כל הזמן
ומתחת לשולחן נותנים לך מזומן!”
“אם משלמים לי כה הרבה, איך אני גר
בדירת שני חדרים עם ילדים תרי עשר?”
נעלב אדון חרדון, והלך לו.
הלך אדון חרדון, בא מתנחל עם פתרון
“בואו נבנה עכשיו ברחבי השומרון!”
באים מכל האוהלים המוחים,
עומדים סביבו, מזעימים לו פנים
“אתה הטפיל שעושק את דמנו,
לך לך מהר פן יחרה אפנו!”
נעלב המתנחל, והלך לו.
הלך המתנחל, באה סימונה מדימונה
באים מכל האוהלים המוחים
עומדים סביבה, מסבירים לה פנים
“שבי אתנו סימונה במאהל, נעשן נרגילה בצוותא”
“מה לשבת אתכם, יש לי בבית עשרה ילדים וגם סבתא”
נעלבו יושבי האוהלים, וסימונה הלכה לה.
הלכה סימונה, באה רינה הכתבת
ואִתה יוסי הצלם ועירית המתנדבת
וגם עידו התחקירן ויאיר הפובליציסט
וגם שלום הפרשן, שתמיד היה סוציאליסט
עם מאתיים מיקרופונים ושלוש מאות מצלמות
ואלף כותרות ענקיות ואדומות
ובאו גם שלמה הזמר וריטה הזמרת
וגם אביב, שצורח שיש לו ארץ אחרת
הלכו ונתנו אחלה הופעה
כולם הגיעו, וקצת שכחו על מה בדיוק המחאה
אבל בסוף הממשלה נפלה והעם ניצח
וראש הממשלה החדש העלה מסים על מר טייקון הקרח
ופינה את כל ההתנחלויות וביטל את כל הקצבאות
וכולם היו מבסוטים עד הגג לפחות
ועם כל האוהלים של הקרן החדשה
היה מה לעשות: כך בתוך חורשה
הושיבו בהם את כל המתנחלים והחרדים
וככה לחבר’ה הטובים הייתה דירה עם נוף מדאים
ומר טייקון?
סגר את מפעליו ונסע מכאן, אולי קצת נבהל
גם המפעל של סימונה נסגר, אז גם היא הצטרפה למאהל
המגדל ספג פגיעת גראד, אז יושביו ברחו ממנו שוב
וחזרו אל המאהל, כי לגור איפשהו זה חשוב
כך בעמק יפה בין אורות וצללים
עומד מאהל בן אלפי אוהלים
ובמאהל גרים עד היום
שכנים טובים חיי שלום
(עד המלחמה הבאה)
___________________
הלל גרשוני הוא סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים, קשקשן בשעות הפנאי וכותב הבלוג "בלוגרשוני", שם התפרסם הפוסט במקור. גרשוני כתב על מבוכה לתקשורת בגליון מאי 2011
“לא למיותר לציין כי בנה של מרשתי הינו רוסי עצבני”
תומר ברעם “כRובי” קיבל מעו”ד מכתב איום, במובן האיום-בהפיכת-שולחנות-על-ידי-רוסי-עצבני של המילה (הלשין: vaiden):
ברעם מספר:
המכתב נשלח לסוכנות בעקבות תלונת הלקוח על תקלה טכנית כלשהי בכלי שרכש, מה שמעניין, הוא הסעיף האחרון במכתב, עליו חתום עו”ד שלמד כמה וכמה שנים משפטים כדי שיוכל לשאת בתואר המכובד (?!) הנ”ל…
זה היה הרבה יותר מצחיק אם זה לא היה מביך ועצוב. ניתן להקליק להגדלה… וכן, גם אנחנו הופתענו. לא שזה מונע מאיתנו להעניק שירות שווה והוגן גם לבחור “העצבני” שהוא לקוח שלנו, אבל עצוב שלפעמים זו הגישה שלקוחות בוחרים בה בפנייתם הראשונה לחברה, ועוד מקבלים גיבוי של עורך דין לכך…
יש לי בדיוק את הלקוח הראוי לעורך הדין הזה:
ישראל היום מסקר את המחאה (פארודיה)
פוסט של גל חן
______________________
גל חן הוא מעצב וכותב בלוג הכיף Gloglog
מקלחות ומהנדסים סדיסטיים
פוסט של אנה פולק
________________________
אנה פולק היא סטודנטית חיפאית למדעי המחשב, בשלנית ואדם נבזי. פולק סיפרה למה היא עושה/לא עושה את הדברים שהיא עושה/לא עושה בגליון אפריל 2011
יש זוכה בארוחת הצהריים
ב-15 ביוני פרסמתי הצעה לארוחת צהריים איתי לכל המרבה במחיר, כשהכסף הולך לתרומה לעמותת נגישות ישראל. אור הציע 669 שקלים וזכה בארוחה. תודה לכל המשתתפים.
רשת ב’ זה אוהל
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
