אנטישמיות בטוויטר, דוגמנית בפוטושופ, בלוגרית נגד יחצנית, הבחור החמוד מאייקון נמצא • כתבותי בוואלה טק בשבוע החולף

• נגה דורון פגשה בחור חמוד בפסטיבל אייקון, אבל לא לקחה את הטלפון שלו. אז היא פרסמה בפייסבוק קומיקס שבו היא מתארת את המפגש. אבד איש נחמד, עזרו למצוא! >>

• תוך פחות משבועיים היא מצאה את מעין שרל-פוקס. מה קרה איתם? ספוילר: התשובה בכתבה. נמצא האיש הנחמד >>

• “יהודי טוב זה יהודי מת” ועוד אמירות אנטישמיות באומת הטוויטר הצרפתית. הופעת אורח של זרועו הארוכה של צה”ל. בטוויטר הצרפתי, יהודי טוב הוא יהודי מת >>

• הסוד של ויקטוריה: מה משפצרים בפוטושופ בתמונות דוגמנות? נחשף סוד הפוטושופ של ויקטוריה’ס סיקרט >>

• מעין אסור, בלוגרית אופנה ישראלית, כתבה פוסט ארסי על יחצנית ממשרד סברינה בלהסן, שלטענתה נזפה בה שלא כתבה על מוצר איפור שקיבלה לסקירה. במשרד יחסי הציבור מאיימים בתביעת לשון הרע. מלחמת צלליות >>

21 באוקטובר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב 

הטכנולוגיות החמות לשנת הלימודים 2012 | קומיקס

סטריפ הקומיקס של חגי גילר במדור fi בגליון ספטמבר של מוסף פירמה של גלובס. קליק להגדלה.

לארכיון המלא של הקומיקס של חגי גילר בפירמה >> עוד קומיקסים של חגי גילר >>

15 באוקטובר, 2012 | בנושאים: הקומיקס של חגי גילר ב-fi | להגיב זה מגניב 

אפל לא מוכרת בשקלים • גוגל נגד מיט רומני • באדג’ר באדג’ר באדג’ר • כתבותי בוואלה טק בשבוע החולף

• החוק הישראלי מחייב לנקוב מחירים בשקלים. בחנויות האפליקציות גוגל פליי וסמסונג אפּס המחירים בשקלים. באפל לא. למה? ככה. האם אפל עוברת על החוק בישראל? >>

• ההיפך מלינצ’טרנט: הצטרפות ליוזמות חיוביות ברשת, בלי לבדוק מי עומד מאחוריהן והאם האמצעים כשרים. עדר המעשים הטובים >>

• קפצ’ה חדשה תרחיק בוטים ואנשים שהפרת זכויות אדם לא מרגיזה אותם. הכניסה לאתר – לתומכי זכויות אדם בלבד >>

• פעילי זכויות חיות בריטים הקימו בארה”ב אתר עם פרטי התקשרות של אחראים להחלטה ממשלתית לחסל עשרות אלפי גיריות. הבריטים דרשו מספק האחסון האמריקאי להסיר את הפרטים. הוא כתב להם מכתב ארסי ושנון שבו הוא מחנך אותם בסוגיות של משפט בינלאומי וחופש הביטוי. איך קשורות גיריות לחופש הביטוי? >>

• מיט רומני טועה לגמרי, לפי גוגל. הפעם לא מדובר בהפצצת גוגל, אלא בהצפה של כתבות על הודאה בטעות של המועמד הרפובליקני. מיט רומני “טועה לגמרי”, ואת זה גוגל אומרת >>

14 באוקטובר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב 

האם פייסבוק משבשת את ההתפתחות האנושית?

פוסט של ירדן לוינסקי
דברים שעוברים לי בראש



לפעמים אני שמח שאת ההתפתחות הטכנולוגית שלי התחלתי בשנים שרשתות חברתיות היו הקבוצה שלי בצופים ולא כמות הסטטוסים שאני עושה להם לייק בפייסבוק. את ההכרות שלי עם כתיבה באינטרנט עשיתי בימים שבהם הדבר הציבורי היחיד שאנשים כתבו היה בפורומים וכל הקונספט של תוכן אישי היה זר ומוזר למרבית האנשים. גם הפורומים היו איזורים אינטימיים שבהם גלשו מקסימום כמה עשרות אנשים, חלקם הגיעו לביקור פעם בחודש בשביל לדעת מה התעדכן והרוב כבר הפך ללא רלוונטי.

באותם זמנים, הרעיון שבו אתה מפרסם כל מחשבה, חוויה והגיג לחלל האינטרנט היה זר לכולם. הרשת היתה מקום שבו חיפשת מידע על חנויות וטיסות לחוץ לארץ ולא מקום שבו מדברים עם אנשים על מה שאנחנו מרגישים. גבולות החשיפה היו מאד ברורים וכל אירוע של חשיפה מייד הפך לכתבה בקפטן אינטרנט בסגנון “הידעתם? אנשים מתאהבים באינטרטנט!”. עם השנים נוספו מגוון אפשרוית כתיבה ואיתם למדתי להזהר במה שאני מפרסם באתרים חינמיים כיוון שאי אפשר לדעת מתי הם ישנו את החוקים ויחליטו לסגור את הבאסטה או למכור את הסודות שלנו בחצי חינם לגופים מפוקפקים (כן, גם לי גאוסיטיז סגרו את הבלוג).

לכן, בשגרת היומיום שלי אני בכלל לא מוטרד מהגדרות הפרטיות של פייסבוק פשוט בגלל שאני לא מפרסם שם שום דבר שאמא שלי לא צריכה לקרוא. לא אכפת לי שכולם ידעו מה דעתי על פוליטיקה או אם אני עושה לייק לסטטוס של גל מור על האנשים בבלוגוספירה, או אם אני עסוק בשתיים בלילה במענה לקשקושים בעמוד של הרופאים המתמחים. אני מבין מדוע אנשים שחשבו שהרשת היא מקום סגור שאין בו מציצנות מבועתים ממה שקורה היום סביבם ברשת אבל מצד שני צריכים להיות די מנותקים בכדי לא להבין את המשמעויות של כל המידע שאנשים מחלקים פה מסביב ונותנים בחינם לגופים כלכליים שישמרו אותו. אין ארוחות חינם באינטרנט.

ואחרי שהבנו את זה, עולה השאלה של ההתפתחות הרגשית שלנו לאורך זמן בעולם דיגיטלי שבו הכל מתועד. כמו לפני כמה שנים, כשפייסבוק הכניסו את הניוזפיד וקמה צעקה על אבדן הפרטיות, השירות החדש של פייסבוק, שנקרא Timeline, מאפשר לעקוב כרונולוגית אחרי כל מה שפרסמנו/עשינו בפייסבוק. כמעט כתבתי “עשינו בחיים”, כי זה די קרוב עבור אנשים רבים. רוב האנשים מתפתחים אישית ורגשית עם הזמן. זכרון סלקטיבי, הדחקה, החלפת חברים ושינוי מקום מגורים הם דברים שמייצגים ומשרתים באופן משמעותי את היכולת שלנו להתפתח. מה עושה העובדה שפייסבוק מציגה במקום אחד עותק כרונולוגי של כל החיים שלנו ליכולת שלנו להתפתח רגשית?

יש אנשים שהיו בפייסבוק מהתקופה שהם היו בני עשרה. היום הם לקראת סיום תואר באוניברסיטה, בעיר אחרת עם חברים אחרים והם בעצם אנשים אחרים. הם עברו שלבים שונים של התפתחות רגשית שהביאה אותם היום לאיפה שהם נמצאים. האם העובדה שהטיימליין של פייסבוק קיים עוזרת להם או מעכבת את היכולת שלהם להתפתח? האם לא צריכה להיות לנו היכולת לבחור להתנתק מהעבר שלנו? כמובן שאני לא מתכוון לעבריינים מורשעים שצריך לדעת מה הם עשו בעבר. אני מתכוון למשקפיים שהיו לי כשהייתי בן 13 ואני לא רוצה שאף אחד יזכור את חולצות שנות השמונים שלבשתי (אמא, את תשלמי ביוקר). אני לא אותו אדם שהייתי לפני 20 שנה, ולא בטוח שאני רוצה לחזור לשם. אולי העובדה שכל ההסטוריה ההתפתחותית שלנו נמצאת במרחק קליק אחד דווקא דוחקת אותנו למקומות שאנחנו לא רוצים להיות בהם? אולי זה גורם לדפוסי התנהגות מסויימים להמשך יותר מדי זמן כי אי אפשר להפטר מהם? דווקא היכולת למחוק או להדחיק חלקים בעבר שלנו היא שמאפשרת לנו לעבור שינוי ולהתפתח.

לפעמים נדמה שהאנשים שמובילים את השינויים המשמעותיים בחיי החברה שלנו מסתובבים עם איזו אוטופיה שבה “היום היה טוב, ויהיה גם מחר”, למרות שלא לכולם טוב היום ולא בטוח שגם מחר יהיה יום מוצלח במיוחד. הילד שתוייג השבוע בתור ילד כאפות לא בהכרח ירצה להזכר במי שהוא היה בעוד חמש ועשר שנים. המירוץ הזה לחשיפה ושקיפות יכול להיות נפלא, אבל הוא טומן בתוכו פוטנציאל לדור שלם שלא יודע שיש דברים שלא מספרים לכולם, שיש דברים חשובים יותר ודברים חשובים פחות ובעיקר שלא כל דבר צריך להיות פומבי. הם לא ידעו כי העולם שלהם לא נותן להם להיות כאלו. כי הם גדלו בעולם שבו השיתוף הוא חזות הכל. שתף או שאתה לא קיים.

ולמי ששאל – לא, זה לא בריא לנפש שלכם שכל העולם יודע עליכם הכל, כולל הכל.

ד”ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר, מנהל את מרכז רזולוציה לישומים פסיכולוגים מתקדמים, וכותב על נפש וטכנולוגיה בבלוג “דברים שעוברים לי בראש”, שם התפרסם הפוסט במקור

10 באוקטובר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב 

קפטן פיקארד וקפטן קירק נגד הכבלים • 404 – הילד לא נמצא • ריקוד הטירונות • כתבותי בוואלה טק בשבוע החולף

• אם אתם ספק שירות שלא מצליח לתת שירות טוב, לפחות אל תסתבכו עם קפטן פיקארד. הוא יביא את כל החברים מסטאר טרק והם יאנגג’ו לכם את הצורה. קפטן אינטרנט >>

• פרויקט NotFound חדש מבקש מבעלי אתרים להחליף את הודעת “404 העמוד לא נמצא” בפרטים של ילדים נעדרים. הילד שחיפשת לא נמצא >>

• רון ברונשטיין העביר את הטירונות בריקוד השאפל של LMFAO, ועשה מזה סרטון יוטיוב. בניגוד לסרטון ריקוד חיילים בחברון, בצה”ל דווקא מרוצים הפעם. תרקוד, היא אמרה לי, טירון >>

7 באוקטובר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב 

סרטן ויראלי • “לופר” של דיסני | שישבת

מתוך פינת “האחראי על האינטרנט”, המשודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית שישבת עם אסף ליברמן בגל”צ:

• הקמפיין הוויראלי להעלאת המודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד חזר לפייסבוק. ב-2010 התפרסמו סטטוסים עם שמות של צבעים – המשתתפות התבקשו לנקוב בצבע החזיה שלהן; וסטטוסים שבהן נשים ציינו מקומות שונים, במה שנתפס כרמיזה למקום קיום יחסי מין (“אוהבת את זה על השולחן”) אך למעשה היה המקום בו הן מניחות את התיק כשהן מגיעות הביתה.

ב-2011 ובימים האחרונים פרסמו נשים לאיזו מדינה הן נוסעות ולכמה חודשים (“אני נוסעת לפריז ל-4 חודשים”), כשהסטטוס למעשה מציין את יום ההולדת שלהן – היום בחודש מתורגם למספר החודשים, והחודש מתורגם למדינה, לפי רשימה שהועברה בהודעות פרטיות. כמו במקרים הקודמים, גם השנה מתווכחים הגולשים אם הקמפיין אפקטיבי.

• ראיתם את לופר? כך זה היה נראה אם דיסני היו מפיקים את הסרט:


[youtube]www.youtube.com/watch?v=lkJu5VX972M[/youtube]

6 באוקטובר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב 

פייקבוק: מלחמתה של פייסבוק בלייקים המזוייפים

נורית פומרנץ היא אישה מוכה ואם חד-הורית לילדה, שבעלה האלים חייב לה 100 אלף שקל במזונות והיא תלויה בקצבת נכות של 3000 שקל, שניטלת ממנה כשהכנסתה עולה על 2200 שקל. פומרנץ סיפרה על כך בסטטוס שבו תייגה את דף הפייסבוק של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אחרי גילוי נאות: “כדי לפנות אליך פתחתי פרופיל פיקטיבי, משום שאני מתביישת”.

פומרנץ היא אוהדת של הדף של נתניהו, והפרופיל שלה מפר את תנאי השימוש שדורשים שימוש בשם אמיתי. בסוף אוגוסט הכריזה הרשת החברתית מלחמה על אוהדים שהושגו “באמצעים שמפירים את תנאי השימוש של פייסבוק”. הכוונה היא לרכישת אוהדים פיקטיביים מחברות שמתמחות בכך. האוהדים הם פרופילים פיקטיביים שמנוהלים על ידי תוכנה, ופרופילים אותנטיים שעושים לייק לדפים בלי ידיעתם, בגלל שהתפתו להקליק על כפתור לייק נסתר או להתקין תוכנה/אפליקציה זדונית שעושים לייק בשמם.

פייסבוק שיפרה באחרונה את שיטת זיהוי הפרופילים המזוייפים והכפולים, ועדכנה את הערכתה לגבי שיעורם מ-5-6% במרץ ל-8.7% בחודש שעבר – 83.09 מיליון פרופילים מזוייפים. סמנכ”ל הכספים הראשי דיוויד אברסמן הצביע על השווקים המתעוררים טורקיה ואינדונזיה כמניעים העיקריים של הפרופילים המזוייפים. 2% מאוהדיו של נתניהו, 6353 משתמשים, מזוהים כאינדונזים.

“אף אחד לא מרוויח מלייק שמגיע ממישהו שלא באמת מתעניין בהתחברות עם דף”, מסבירים בפייסבוק את המלחמה שלהם, אבל זה לא נכון. בעלי דפים שרוכשים אוהדים פיקטיביים מרוויחים תדמית של דף פופולרי ומצליח. חברות שמספקות אוהדים פיקטיביים מרוויחות כסף. הכסף הזה נגרע מתקציבי פרסום בפייסבוק, שמשמשים לגיוס אוהדים אותנטיים. זו הסיבה למלחמה.

טוב שפייסבוק נלחמת בתעשיית הונאות הלייקים – אחרי הכל, היא אשמה בהיווצרותה. פייסבוק יכולה היתה להציג בכל עמוד את מדד האינטראקציה שלו עם אוהדים אמיתיים, שמשקלל את גודלו של העמוד, תדירות וכמות התכנים ומספר האוהדים הכולל. אבל היא בחרה להציג בפומבי את מספר האוהדים, ובכך הפכה דווקא אותו למדד להצלחה של דף פייסבוק.

• עוד בנושא: מלחמת הריפורטים בפייסבוק והפתרון של הרשת החברתית הישראלית

התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון ספטמבר 2012 של מוסף פירמה של גלובס

3 באוקטובר, 2012 | בנושאים: 404 | תגובה אחת 

חמש דקות מצחיקות? זה מה ש*היא* אמרה • הסטנדאפ הגיקי שלי

הגשמתי חלום ועשיתי סטנדאפ במסגרת כנס אייקון TLV. הנה:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=th_Bmuw09hY[/youtube]

והנה כל הסטנדאפיסטים שהופיעו באותו ערב.

תודה ליהונתן זילבר על הסיוע בכתיבה, למאיה מגנט שיזמה את המופע, לאורי אביב שהזמין אותי ולטופ גיק שתיעדו את המבוכה.

3 באוקטובר, 2012 | בנושאים: 404 | 4 תגובות 

חתולים, אוטובוסים ואלקטרונים רוקדים

פוסט של אורן שעיה
עד כדי קבוע

הסיפור שלי מתחיל באמא.

***

“הבנתי!”, היא אמרה לי.

“לא הבנת כלום”, סיננתי בקול מזלזל.

“הבנתי, הבנתי”, היא חזרה ואמרה בהתלהבות.

“עזבי אמא, אני אומר לך שלא הבנת שום דבר”, עניתי.

“אני אומרת לך, הבנתי. הבנתי את החתול, הבנתי את האי וודאות, הבנתי את הכל”.

עכשיו אני כבר קצת כועס. “אמא, לא הבנת כלום, אין בכלל מה להבין, החתול זה סתם סיפור, והכל זה מתמטיקה!”, סיימתי בפסקנות.

***

אי שם בתחילת שנות האלפיים הייתי סטודנט צעיר לפיזיקה, צעיר ויהיר. לקחתי קורס במכניקת הקוונטים והרגשתי שהבנתי את סודות היקום. רק אחרי שלקחתי עוד מספר קורסים, הייתי בשל להבין שאני בעצם לא מבין כלום. אבל אז עוד הייתי תמים.

אמא שלי לא זכתה להשכלה אקדמית, אבל מאוד אהבה ידע. כל יום הייתה מקפידה להאזין לאוניברסיטה המשודרת בגלי-צה”ל. אם חלילה פספסה הרצאה, היית דואגת להקליט אותה באמצעות רדיו-טייפ קטן וחבוט. אחד הקורסים ששודר באותן שנים היה בנושא מכניקת הקוונטים או משהו קרוב. אמא שלי כמובן האזינה גם לו, וידעה שאני מתעניין בנושא. לאחר מספר שבועות, כאשר הסתיים הקורס, ניגשה אלי ואמרה:

“שמעתי קורס על מכניקת הקוונטים. באמת מאוד מעניין. הבנתי, הבנתי את החתול של שרדינגר, הבנתי את עקרון אי-הוודאות, הבנתי את הכל. מאוד מעניין”.

ואני בשלי, “אמא, לא הבנת כלום, אין בכלל מה להבין, החתול זה סתם סיפור, והכל זה מתמטיקה!”

***

מספר שנים לאחר מכן, בעודי שקוע במחקר במסגרת עבודת הדוקטורט שלי, הרגשתי שחסר לי ידע בסיסי בכימיה. החלטתי לקחת קורס בנושא דרך האינטרנט, ובחרתי באחד שניתן לסטודנטים בשנה הראשונה במסגרת לימודים במדעי-החיים. נושא אחת ההרצאות היה סידור של אלקטרונים ברמות האנרגיה באטומים. זהו נושא חשוב ובעל השפעה על הטבלה המחזורית, תכונות בסיסיות של היסודות והתגובות הכימיות שהם מבצעים.

בכל אטום ישנן רמות אנרגיה רבות שבהן יכולים להימצא אלקטרונים. בכל רמה ישנם כמה מצבים אפשריים שונים לאלקטרונים (אותה אנרגיה, אוריינטציה שונה), כאשר כל מצב יכול להכיל רק שני אלקטרונים, אחד עם ספין (המקבילה הקוונטית לסבסוב) מכוון למעלה ואחד עם ספין מכוון למטה. כלומר, ברמת אנרגיה מלאה מסודרים האלקטרונים במצבים, זוגות-זוגות, עם ספין למעלה ולמטה. השאלה המעניינת היא באיזה סדר מתמלאים המצבים, ככל שעולה מספר האלקטרונים.

במהלך לימודי הפיזיקה לא יצא לי ללמוד את הנושא הזה באופן מסודר, אלא רק בנגיעה קלה. ההסבר לסידור הורכב מחוקים מסובכים ונוסחאות, ומכיוון שנלמד בחטף מעולם לא טרחתי להבין אותו באמת. הייתי מאוד סקרן לשמוע כיצד יסביר המרצה את הנושא מבלי להסתבך, שהרי לסטודנטים מולו אין כל צורך או עניין בפיזיקה שמאחורי התופעה.

המרצה אמר שתי מילים: “כלל האוטובוס”.

כלל האוטובוס? מהו כלל האוטובוס?

כיצד אתם מחליטים היכן לשבת, לאחר שעליתם לאוטובוס? ראשית אתם מחפשים מקום פנוי, כלומר מושב זוגי ריק, ואם מצאתם, מתיישבים בו. אם אין מקום פנוי, רק אז תשקלו לשבת ליד אדם אחר.

אני אציג זאת מהכיוון השני. אתם יושבים לבד באוטובוס, כשלפתע מצטרף לנסיעה אדם נוסף. אותו אדם מביט סביב באוטובוס הריק, מבחין בכם, ניגש ומתיישב במושב הצמוד אליכם. כל שאר האוטובוס פנוי. אתם מביטים בו בחשש ושוקלים את האפשרויות: משוגע? מטריד מינית? רוצח סדרתי? מוזר.

מסתבר שאלקטרונים באטום מתנהגים באותה צורה. האלקטרונים ברמת אנרגיה מסוימת מסתדרים אחד בכל מצב, נניח עם ספין למטה. רק כאשר כל המצבים ברמה מכילים אלקטרון אחד עם ספין למטה, אז מתחילים האלקטרונים ‘החדשים’ להתיישב לצד ‘הותיקים’ עם ספין הפוך.

דבר זה הדהים אותי. איך התנהגות כה מסובכת, מסוכמת בשתי מילים פשוטות בעלות הקשר המוכר כמעט לכל אדם. עכשיו לא היה סיכוי שלא אבין איך לסדר אלקטרונים באטום. אין פשוט מזה: כלל האוטובוס. כל השאר זה מתמטיקה.

***

לפני שנה בערך החלטתי שאני רוצה לנצל את הידע שלי בתחומי מדע שונים כדי להסביר אותו לאנשים אחרים. לאחר לבטים רבים, פתחתי בלוג בשם “עד כדי קבוע”. בבלוג אני נוהג לספר סיפורים על מדע, ומשתדל להסביר מושגים מסובכים מעולם המדע בצורה פשוטה כך שיהיו נגישים לכל אדם בעל עניין בנושא – גם לאנשי מדע מתחומים אחרים וגם לאנשים שמתעניינים במדע אך לא עוסקים בו. דבר נוסף שאני עושה בבלוג הוא לראיין תלמידי מחקר על עבודתם, ולפרסם כתבות המסבירות את המחקר, לכול מי שמעוניין, בשפה פשוטה ככל האפשר. המדע אמנם נעשה על ידי מדענים אך אינו שייך להם.

אחד המרואיינים סיפר לי על עבודתו בתחום ‘אופטיקה לא לינארית’. ואני חשבתי לעצמי: מהי בכלל אופטיקה לא לינארית? האם קיימת אופטיקה לא לא-לינארית? היה ברור לשנינו שכדי להסביר את המחקר, ראשית עלינו להסביר מהי אופטיקה לא לינארית. אז שאלתי והוא הסביר לי שאופטיקה לא לינארית קשורה בלייזר רב עוצמה שמוקרן על חומר, ובאלקטרונים שעולים-יורדים-רוטטים-קורנים-משנים-צבעים ברמות האנרגיה. די מסובך, למען האמת. כלומר, ההסבר שלו היה בסדר, אבל היה לי ברור שאינו מיתרגם היטב לקהל הרחב. מה גם שהוספת הסברים להסברים לא תשאיר מקום לתיאור המחקר.

ישבתי בבית אל מול המחשב לכתוב את הראיון. בהיתי בחלל, לעסתי את העיפרון, דפקתי על המקלדת, תלשתי שערות, ואז זה בא. “האלקטרונים רוקדים! ברור, הם רוקדים!”, צעקתי בהתלהבות.

וכך כתבתי: ” ניתן לחשוב על אור הנכנס לחומר שקוף כמוזיקת מעליות נעימה המעוררת את האלקטרונים. המוזיקה מתונה והאלקטרונים נעים לפי הקצב שלה. ריקוד זה גורם לפליטה של קרינת אור בתדר של האור שנכנס. לעומת זאת, ניתן לדמיין הקרנת אור חזק מאוד לתוך החומר כמוזיקה חזקה ורועשת עד כדי כך שהיא גורמת לאלקטרונים לאבד את הקצב ולפצוח בריקוד סוער המערבב מקצבים שונים. אלקטרונים אלה יפלטו אור בעל תכונות שונות משל זה שנכנס.”

כלומר, מוזיקת רגועה ואלקטרונים רוקדים לפי הקצב – אופטיקה. מוזיקה רועשת ואלקטרונים רוקדים עד לאיבוד הקצב – אופטיקה לא לינארית. כל השאר זה מתמטיקה.

***

ולסיום, אמא, אם את יכולה לשמוע אותי, היכן שלא תהיי (היא לא יכולה, אני כותב בלילה והיא ישנה מזמן, מאוחר), רק רציתי לומר לך שצדקת. עכשיו אני מבין, מבין את החתול, מבין את הכל. כל השאר זה מתמטיקה.

אורן שעיה: ביום פוסט-דוקטורנט בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל-אביב, ובלילה כותב את הבלוג המדעי “עד כדי קבוע“, שם התפרסם הפוסט במקור.

1 באוקטובר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב 

← לדף הקודם