פרייסלס: יבואן דייסון מסרב לציין מחירים כי “זה הנהלים בהתנהלות ברשתות חברתיות”
יבואן דייסון בעל השם הקטלוגי “ב.נ.ז.כ סחר” עורך יריד מכירות שבו המוצרים יימכרו ב-50% הנחה. כלומר עד 50% הנחה, כשהמילה “עד” נכתבה בגופן עד 75% קטן יותר מזה של “50% הנחה”, כדי שלא תפריע לעיניים שלכם להתעלם ממנה ולגלות שבעצם מדובר בהנחה שיכולה להגיע עד 0%. [עדכון] ידין עילם מזכיר את תקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ”ה-1995: “גודלן המזערי של האותיות בתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן יהיה 30 אחוזים מגודל האותיות הגדולות ביותר שבמידע האמור”. מידע אחר הוא בין השאר “מודעת פרסומת […] בין מודפס ובין במדיה אלקטרונית”. [\עדכון]
אבל למה להניח שד.ע.כ.ד.ג.כ סחר מנסים להסתיר מידע, כשאפשר לשאול אותם ולשמוע את זה במפורש, כלומר לקבל תשובה שאין תשובה, או לא לקבל תשובה בכלל?
אבל ש.ק.ר.כ.ל.ש.ה.ו.ע.ר.ע.ג.כ סחר לא מסתירים מידע ומסרבים למסור מחירים בשרירות לב – הם הרי בכלל לא מסתירים מידע, אלא בכלל מצייתים לנהלים. אילו נהלים? הנהלים בהתנהלות. הנהלים בהתנהלות? כן, הנהלים בהתנהלות. איזו התנהלות? ההתנהלות ברשתות חברתיות. אפשר את זה במשפט שלם? בוודאי: “לא מסתירים, זה הנהלים בהתנהלות ברשתות חברתיות”.
אני חושב שזה ציטוט שראוי לצילומסך ממודגש משלו:
* הכותרת “פרייסלס” נגנבה מתגובה של טל קורנרסטון
יאהו ממשיכה לחטוף על פרשת החיטוט באימיילים של לקוחותיה » האחראי על האינטרנט
יאהו חיטטה באימיילים הנכנסים של משתמשיה עבור סוכנות ביון ממשלתית, חשפה סוכנות הידיעות רויטרס בתחילת החודש. הציתות היה חסר תקדים בהיקפו ולא בטוח שהכרחי מבחינה חוקית, יאהו הגיבה בתחילה שהיא מצייתת לחוק ואחרי כיממה הוציאה תגובה שבה אמרה שהסיפור לא מדויק, אך לא הכחישה אותו, וגל כתבות בתקשורת הטכנולוגיה קרא למתגלצ’ים למחוק את חשבון היאהו מייל שלהם.
יאהו לא יכלה לבחור זמן גרוע יותר לשבש את שירות הפירוורד האוטומטי של יאהו מייל, זה שאיפשר למשתמשים להעביר את האימיילים הנכנסים שלהם לחשבון אימייל אחר. משמעות השיבוש היא פגיעה ביכולתם של משתמשים להתנתק בצורה חלקית מיאהו מייל על ידי העברת הפעילות השוטפת לחשבון בשירות אימייל אחר, מה שהיה מאפשר להם להודיע לשולחים על כתובתם החדשה מחוץ ליאהו מייל, לשנות את הכתובת שבאמצעותה נרשמו לניוזלטרים ולשירותים שונים מיאהו מייל לכתובת החדשה וכיוצא בזה.
סוכנות הידיעות AP דיווחה על כך ב-10/10, שישה ימים אחרי חשיפת הפרשה. בדף ההסבר על הפיצ’ר ב”יאהו עזרה” נכתב כי “הפיצ’ר הזה נמצא בפיתוח. בעודנו עובדים לשפר אותו, שיתקנו באופן זמני את האפשרות להפעיל את פירוורד האימייל לכתובות חדשות. אם כבר הפעלתם את פירוורד האימייל בעבר, האימייל שלכם ימשיך להתפרוורד לכתובת שהגדרתם בעבר”. מיאהו לא נמסרה תגובה לפניית AP, ורק אחרי הפרסום מסרה החברה כי היא עובדת על “החזרת [הפירוורד האוטומטי] לפעילות בהקדם האפשרי”. השירות הוחזר אתמול, 14/10, ארבעה ימים אחרי הדיווח על שיתוקו.
בינתיים, 48 חברי בית הנבחרים האמריקאי משתי המפלגות דורשים תשובות. הנציגים ג’סטין אמאש (רפובליקני, מישיגן) וטד לו (דמוקרט, קליפורניה) יזמו את המכתב, שנשלח לתובעת הכללית של ארה”ב, לורטה לינץ’, ולמנהל המודיעין הלאומי, ג’יימס קלאפר, ובו הם דורשים לקבל הבהרות על הפרשה. לפי הדיווח המקורי של רויטרס, ה-NSA או ה-FBI הגישו בשנה שעברה ליאהו דרישה מסווגת לחפש אימיילים שמכילים מחרוזת טקסט ספציפית, שתוכנה לא נחשף, באימיילים הנכנסים של משתמשיה.
עם הפרסום ספגה יאהו חריפה ולא אופיינית מצד החברות המתחרות גוגל ומיקרוסופט. עכשיו גם ורייזון משמיעה ביקורת – לא ישירות על הפרשה של יאהו, אבל כן על כך שהממשל חוצה קווים אדומים באיסוף המידע על משתמשים מרשתות תקשורת – במאמר שקרייג סילימן, סגן נשיא בכיר לענייני מדיניות ציבורית ויועץ משפטי בוורייזון, פרסם בבלומברג, נגד איסוף מידע המוני בחברות תקשורת. ורייזון היא חברה שעשתה כל כך הרבה נגד פרטיות משתמשיה, ואפילו לעגה לחברות שדאגו לפרטיות משתמשיהן מול ה-NSA, חברה שבלוג הטכנולוגיה טקדרט מכנה “החברה הכי טובה של ה-NSA” – ואם אפילו חברה כזאת בוחרת לנקוט עמדה ולעמוד לצדם של המתגלצ’ים ופרטיותם – יתכן שאנחנו נמצאים בנקודת מפנה ביחסה של אמריקה התאגידית המסורתית (להבדיל מההייטקית) כלפי הממשל ומשחקי הריגול שלו.
[תיקון 20:05] במקור נכתב פה בטעות כי ורייזון מתחה ביקורת על יאהו. המאמר של סילימן מוורייזון אמנם פורסם אחרי חשיפת פרשת הריגול של יאהו, אבל נכתב שבועות לפניה, והוא לא עוסק ביירוט אימיילים אלא ביירוט מידע על מיקום משתמשי סלולר.
הפיסקה השגויה שפורסמה פה במקור:
עם הפרסום ספגה יאהו חריפה ולא אופיינית מצד החברות המתחרות גוגל ומיקרוסופט. מבקרת נוספת, פחות צפויה, היא חברת התקשורת ורייזון. לוורייזון אמנם יש אינטרס בעניין – היא נמצאת במגעים לרכישת יאהו, ולפי דיווח של הניו יורק פוסט דרשה הנחה של מיליארד דולר על הצעתה הקודמת של 4.8 מיליארד דולר, בעקבות פרשת הריגול והפרשה שקדמה לה, של פריצה לשרתי יאהו וגניבת פרטי 500 מיליון משתמשים; והביקורת נגד יאהו היא אמנם עקיפה – יאהו לא מוזכרת בשמה במאמר שקרייג סילימן, סגן נשיא בכיר לענייני מדיניות ציבורית ויועץ משפטי בוורייזון, פרסם בבלומברג, נגד איסוף מידע המוני בחברות תקשורת. אבל ורייזון היא חברה שעשתה כל כך הרבה נגד פרטיות משתמשיה, ואפילו לעגה לחברות שדאגו לפרטיות משתמשיהן, חברה שבלוג הטכנולוגיה טקדרט מכנה “החברה הכי טובה של ה-NSA” – ואם חברה כזאת בוחרת לנקוט עמדה ולעמוד לצדם של המתגלצ’ים ופרטיותם – צריך להוריד בפניה את הכובע.
אמוג’י ממרח קקי מחייך השחר העולה
“השחר העולה” רוצה לייקר את נוטלה, בטענה שזו פוגעת בשוק המקומי של ממרחים בטעם דברים חומים.
וגם:
הדרך הכי בטוחה עבור חברה לשמור על המידע שלכם היא לא להחזיק אותו מלכתחילה » האחראי על האינטרנט
ממשלות דורשות מחברות טכנולוגיה לספק מידע על לקוחות שלהן. למשל: מידע על תכתובות בשירותי אימייל או צ’ט שהחברות מספקות ללקוחות. החברה יכולה לציית לבקשה ולהעביר את המידע או להיאבק נגד הבקשה בבית משפט (או לסרב פקודה וללכת לכלא).
יאהו בחרה לציית, כפי שעשתה בעבר כשהסגירה מידע על עיתונאים סינים דיסידנסטים לשלטונות סין. לפי סקופ של ג’וסף מן ברויטרס, החברה קיבלה בשנה שעברה דרישה מסווגת מרשות אמריקאית, NSA (סוכנות ביון לריגול אחר פעילות מחוץ לארה”ב) או FBI (רשות לחקירת פשעים פדרליים ולריגול אחר חתרנות וטרור בתוך ארה”ב, שה-NSA מגיש דרכה בקשות למעקבים בתוך ארה”ב), ובעקבותיה סרקה את כל הודעות האימייל הנכנסות של מאות מיליוני משתמשיה בחיפוש אחר מחרוזת טקסט ספציפית שהרשות האמריקאית ביקשה שתחפש. לפי הניו יורק טיימס, יאהו התאימה לשם כך את הכלים ששימשו אותה לסרוק אימיילים נגד ספאם, תוכן פדופילי ונוזקות.
לפיו הכתב מן, מומחי מעקב אומרים שזו הפעם הראשונה שחברת אינטרנט אמריקאית מסכימה לבקשת סוכנות ביון לחפש בכל האימיילים הנכנסים, במקום לבצע חיפוש בהודעות מאוחסנות או במספר מצומצמם של חשבונות בזמן אמת. תגובותיהן החד-משמעיות של המתחרות של יאהו מחזקות זאת. דובר מיקרוסופט מסר לרויטרס: “מעולם לא עסקנו בסריקה סודית של תעבורת אימייל כמו זו שדווחה על יאהו היום”. דובר גוגל מסר: “מעולם לא קיבלנו בקשה כזו, אבל לו היינו מקבלים, התגובה שלנו היתה פשוטה: ‘בשום אופן'”.
NSA לא מסרה תגובה. יאהו מסרה תגובה קצרה שלא מכחישה ולא מאשרת: “יאהו היא חברה שומרת חוק, ומצייתת לחוקים של ארה”ב”. בהמשך, כמעט יממה אחרי פרסום הכתבה ברויטרס, הוציאה החברה הודעה נוספת, שבה אמרה כי “הכתבה מטעה. אנחנו מפרשים באופן צר כל בקשה מהממשל לקבלת מידע של משתמשים כדי לצמצם את החשיפה. מערכת סריקת האימייליים שמתוארת בכתבה לא קיימת במערכות שלנו”.
כפי שציין סם בידל באתר אינטרספט, לא ברור למה יאהו לא מסרה את התגובה הזאת מלכתחילה לרויטרס, ולמה לקח לה 20 שעות לכתוב 29 מילים (באנגלית). אלו אפילו לא מכחישות את הסיפור, אלא רק אומרות שהוא מטעה. החברה טוענת שהמערכת ש”מתוארת בכתבה” “לא קיימת”, כלומר ייתכן שקיימת מערכת דומה אך הפרטים לא מדוייקים, או שייתכן שהמערכת הייתה קיימת בעבר אך הוסרה. בנוסף, ההצהרה נשלחה מחברת היחצנות של יאהו, ואינה חתומה על ידי אף אחד, ודאי שלא בכיר ביאהו, לא מריסה מאייר, המנכ”לית שתחתיה התקבלה ההחלטה, ולא על סמנכ”ל אבטחת המידע אלכס סטאמוס.
במקרה של סטאמוס, ברור למה – הוא כבר עבר לפייסבוק. לפי הדיווח ברויטרס, כשיאהו החליטה לציית לדרישת הריגול, היא לא עשתה זאת דרך צוות האבטחה אלא דרך מהנדסי האימייל של יאהו, שכתבו את התוכנה שאספה את האימיילים החשודים ואחסנה אותם עבור רשויות הריגול האמריקאיות. אנשי אבטחת המידע של יאהו גילו את התוכנה במאי 2015, שבועות בודדים אחרי התקנתה, ובתחילה חשבו שמדובר שקראקרים פרצו ליאהו והתקינו אותה. כשסטאמוס גילה שהמנכ”לית מאייר אישרה את תוכנית הריגול, הוא התפטר מתפקידו, ואמר לעובדיו שהחברה לא שיתפה אותו בהחלטה שפגעה באבטחה של המשתמשים. בגלל תיכנות לקוי, הוא טען, קראקרים יכלו לגשת לאימיילים המאוחסנים ולקרוא אותם.
ואין לה עוד לתת לך דבר
המצב בחברה שמאחורי תוכנת הצ’ט סיגנל, אופן וויספר סיסטמז, הרבה יותר טוב. באותו יום שבו נחשפה פרשת יאהו, אופן וויספר סיסטמז דיווחה באתרה כי “‘במחצית הראשונה של 2016’ (זה הכי ספציפי שמותר לנו) קיבלנו צו זימון מהמחוז המזרחי של וירג’יניה. צו הזימון דרש שנספק מידע על שני משתמשי סיגנל עבור חקירה של חבר מושבעים גדול פדרלי. […] זה צו הזימון הראשון שקיבלנו”.
וויספר צייתו לצו. אבל מאחר שסיגנל פועלת כפי שהיא פועלת, בניגוד לתוכנות צ’ט אחרות כמו וואטסאפ, היא לא שומרת כמעט שום מידע על משתמשיה, ולכן וויספר לא חשפו כמעט דבר על משתמשיהם: “המידע היחיד שאנחנו יכולים להפיק בתגובה לבקשה כזו היא התאריך והשעה שמשתמש נרשם בסיגנל והתאריך האחרון שבו הוא היה מחובר לשירות של סיגנל”. כל מידע אחר – ובפרט אנשי הקשר, גירסה מוצפנת של אנשי הקשר, מידע נגזר על אנשי קשר, קבוצות צ’ט, מספר קבוצות, שמות קבוצות, חברי קבוצות, עצם קיום תקשורת בין משתמשים וההודעות עצמן – לא נגיש לאנשי החברה, ולכן הם לא יכולים למסור אותו לרשויות, גם אם אלו יעצרו, יקנסו, יאסרו או יכו אותם עם מקלות.
“במקור הוא הגיע עם צו איסור פרסום שמנע מאיתנו לפרסם הודעה זו”, סיפרו אנשי סיגנל על צו הזימון. הם פנו לארגון זכויות האזרח ACLU, ובעזרתו הסירו את הצא”פ ופרסמו את כל מה שמותר מהתכתובות שלהם עם הממשל, דבר שהם מבטיחים להמשיך ולעשות בעתיד.
שרוף את הכל, רק אל תסגיר לקוחות לממשל
לנחשף שהמטרה של הרשויות היתה אדוארד סנואודן, מדליף מסמכי ה-NSA, שהחזיק תיבת אימייל בלאבהביט, וגם החשיפה הזאת קרתה בטעות, כי הרשויות שחררו לפרסום מסמכים שבהם שכחו להשחיר את כתובת האימייל של סנואודן.
במקום שבו כף רגלו של רובי ריבלין לא דרכה
נחמה והנשיא רובי ריבלין ליד פסלו של שמעון פרס. צילום: עמוס בן גרשום, לע”מ
נשיא המדינה רובי ריבלין כתב למוסף “דיוקן” של “מקור ראשון” לראש השנה טור על איש השנה שלו, אלי ויזל המנוח. בפיסקה הפותחת של הטור כתב ריבלין:
שבעים וחמש שנים חלפו מאז טבח באבי יאר הנורא, גיא ההריגה של יהודי קייב שבאוקראינה. 33 אלף ועוד 771 יהודים נרצחו שם בתוך יומיים, ב-29 ו-30 בספטמבר 1941, ח’ וט’ בתשרי התש”ב, באחד ממעשי הרצח האכזריים בתקופת השואה. בעומדי על האדמה הספוגה מדם, לבי בוכה על כל אותם צועדים אלמונים אל בור המוות, חשבתי גם על אלי ויזל.
אולם ריבלין, שביקר בסוף ספטמבר באוקראינה ונשא דברים בפרלמנט האוקראיני לציון 75 שנים לטבח בבאבי יאר, לא הספיק לצעוד על האדמה הספוגה בדם – הוא נאלץ לבטל את הביקור בבאבי יאר ולשוב לישראל להלווייתו של הנשיא לשעבר שמעון פרס.
הטקסט תוקן באתר מקור ראשון:
“לבי בוכה על כל אותם צועדים אלמונים אל בור המוות. ביום הזה אני חושב גם על אלי ויזל”.
בעותק שפרסם אתר-האחות nrg מופיעות שתי הגירסאות, קודם המתוקנת ואחריה המקורית:
איך הגיעה אישה חסרת ערך לוויקיפדיה העברית? » האחראי על האינטרנט
בפינה דיברתי על המאבק של ד”ר שרון גבע בפעילי וויקיפדיה העברית על חשיבותם של ערכים העוסקים בנשים, שנידונה בכתבה של עופר אדרת ב”הארץ”, ובטור של דוד שי, פעיל ותיק בוויקיפדיה העברית, ב”העין השביעית”.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
