עיריית תל אביב: פסל עזריאלי לא פונה מהר כמו פסל נתניהו המוזהב כי הוצב בשטח פרטי ונוצרה “מחלוקת משפטית לגבי סמכות העירייה”
פסל מוזהב של בנימין נתניהו, שהאמן איתי זלאיט הציב בכיכר רבין בלילה שבין שני לשלישי, פונה תוך פחות מיממה, אחרי שפקח של עיריית תל אביב הציב עליו דרישה לפינוי תוך שעות ספורות. פסל של שש דמויות מייצגות של הציונות ובמרכזן דוד עזריאלי, שקבוצת עזריאלי הציבה ב-2014 על המדרכה ליד קניון עזריאלי, פונה אחרי תשעה חודשים. סיפרתי על כך אתמול, ובערב הגיעה תגובת עיריית תל אביב, שמסבירה שמדובר בשני מקרים שונים לגמרי: באחד מדובר בהצבת פסל ללא היתר בשטח ציבורי, ובשני מדובר בהצבת פסל ללא היתר בשטח פרטי.
תגובת העירייה:
הפסל [של זלאיט] הוצב במרחב הציבורי ללא אישור ועל כן הוציאה העירייה דרישת פינוי מיידית, כשם שהיא עושה לגבי כל חפץ שהוא במרחב הציבורי בהתאם לדין.
אין כל קשר בין שני המקרים והניסיון לקשור ביניהם הוא דמגוגי. הפסל בעזריאלי הוצב בשטח בבעלות פרטית. עם זאת, מאחר והוצב ללא היתר כנדרש, הוציאה העירייה דרישה לסילוקו. העירייה פעלה תוך מחלוקת משפטית מול החברה לגבי סמכות העירייה לפנות פסל זה. טענת העירייה הייתה שמדובר במרחב פתוח למרות שמדובר בשטח בבעלות פרטית, ומכאן סמכותה החוקית לפנות את הפסל, ולבסוף הוא אכן הוסר.
בנוגע לשטח הפרטי הסבירה בזמנו כתבת האדריכלות נעמה ריבה, שביצעה אז פעילות מחאה נגד הפסל של עזריאלי:
מגדלי עזריאלי, כמו מרבית המגדלים התל-אביביים הוקמו על קרקע ציבורית, ששייכת לכולנו. כמו כל המגדלים בעיר, בתוכנית בניין העיר (תב”ע) של המגדלים, נוסחו סעיפים, שאמורים להגן על האינטרסים הציבוריים. בתוכנית מגדל זה נכתב כי כל אלמנט או עיצוב, שיוצב בין המגדלים לכביש נדרש באישורו של מהנדס העיר.
גם העירייה הבינה ואומרת במפורש שהפסל הוצב ללא היתר נדרש, והיא אכן דרשה מקבוצת עזריאלי לפנותו, בלי קשר לסוג הבעלות על הקרקע. אבל מה שמתגלה כאן לראשונה הוא הסיפור על המחלוקת המשפטית. בזמן אמת, קבוצת עזריאלי ציינה כבדרך אגב כי “על אף שאנו סבורים שהפסל הוצב בשטחה של קבוצת עזריאלי, ועל מנת להימנע ממאבקים שאינם מכבדים את זכרו של דוד עזריאלי ז”ל, החלטנו להעביר את היצירה הייחודית לשטחו של קניון חיפה” (עזריאלי מת ארבעה חודשים אחרי הצבת הפסל וחודשיים אחרי דרישת הפינוי, סחתיין על ניצול מותו למאבק הנדלני שלכם). אולם העירייה, בזמן אמת, לא דיברה כלל על מחלוקת משפטית כשנימקה את הדחיות המשונות שהעניקה לקבוצת עזריאלי, אלא על סיבות טכניות. על דחייה אחת אמרה כי “המהלך [של הכנסת הפסל לקניון עזריאלי] כרוך בביצוע מדידות ועבודות הנדסיות, ולכן הם זקוקים לזמן. העירייה השיבה כי תיעתר לבקשתם, כאשר די ב-60 ימים לצורך ביצוע המהלך”, ועל דחייה אחרת כי “חברת עזריאלי [הודיעה] כי עיריית חיפה הסכימה לקבל את הפסל לתחומה. לבקשתם, נעתרה עיריית תל אביב-יפו, לפנים משורת הדין, לאורכה בת חודש נוסף”.
רק בתגובה הנוכחית, שנתיים וחצי אחרי הצבת הפסל, שולפת העירייה את הנימוק של מחלוקת משפטית – ואפילו כאן לא אומרת במפורש שהמחלוקת היא זו שגרמה לעיכוב. כלומר, גם בתגובת העירייה לא נענתה השאלה מדוע הופלה לרעה איתי זלאיט לעומת קבוצת עזריאלי – האם משום שאינו עשיר כמו בעלי קבוצת עזריאלי? האם משום שהוא משלם פחות ארנונה לעירייה? האם משום שאינו מיודד עם פוליטיקאים ואנשי ציבור בפוליטיקה המוניציפלית והארצית? בהיעדר תשובה עניינית ו/או עתירה לבית משפט על אפליה, הניחוש שלכם טוב כמו שלי.
הפלת הפסל רה”מ נתניהו המוזהב של הפסל זלאיט. תמונה: אוסמה אל-אוואט
וויקיליקס חוגגת 10 
פירצה בחומת האש הסינית 
גלש לאתרי דאע”ש – ונכלא לשנתיים 
רבע לדיגיטל
צן וזורה יש בסין
צבי שלגו התגורר ועבד בסין במשך 20 שנה. “כשרק התחיל האינטרנט, הסינים הניחו שהאינטרנט הוא כמו מדינה בפני עצמה”, הסביר למפיקה אחינעם קפון. “הם לא קיבלו את הנחת היסוד שחברות טכנולוגיות יכולות לקבל [חופש מוחלט]. זו פגיעה בהגמוניה השלטונית. בפועל, הם היו חכמים וראו את הנולד. מופיעה הרבה ביקורת על חומת האש הסינית, אבל מול הפשעים הכלכליים והמיניים, מול הסחיטה והאיומים [ברשת], נראה שיש בכך הגיון. למעשה כך מאמינים בסין, החברות הגדולות הן טריטוריה בפני עצמה ופוגעות בהגמוניה. ארה”ב, אנגליה וגם ישראל, על אף האמירות הדמוקרטיות שלהן, קיבלו מערכות הדומות לסיניות כדי לאזן. ההבדל ביניהם הוא שסין לא התיימרה לא לעשות את זה. להפך – היא לא מאפשרת להעביר אתרי אינטרנט בלי עירוב של שלטונות. פייסבוק וגוגל לא הסכימו שלשלטונות יהיו נגישות – כל חברה עם סרבר חותמת על מסמך שהיא צריכה לקבל ומאפשרת למדינה לעשות ניטור וגם כדי לפעול לחסום אם צריך. כל חברה שפועלת בסין בעצם מקבלת את זה על עצמה. כשגוגל ופייסבוק סרבו, [השלטון הסיני] חסם אותן ואיפשר לחברות סיניות גדולות לצוץ. 700 מליון סינים משתמשים באינטרנט, ו-700 מליון במובייל. שוק ענק לכל הדעות. אז גוגל ופייסבוק, כדי להשתתף במשחק שהן כביכול סרבו לשחק, מחזיקות מניות של חברות סיניות. הן לא במשחק אבל משתתפות במשחק בשביל כסף. הן מגמישות את עצמן מול סין”.
חברת PTL Group China, ששלגו ייסד ומיי”ר, מציעה שירות שפותר בעיות תצוגה של אתרי אינטרנט זרים בסין, שנגרמות לרוב בגלל חומת האש הסינית, אשר מצנזרת תכנים שהשלטונות לא רוצים שהסינים ייחשפו אליהם: “החברה שלנו תומכת בחברות בינלאומיות ומתווכת אותנו. אנחנו מזהים שלחברות רבות שמשתמשים בגוגל וביוטיוב ובאפליקציות מערביות יש בעיה בנראות בסין. והם לא מודעים שלא רואים את זה. למשל, אם משתמשים בפונט של גוגל, המשתמש הסיני לא רואה שום טקסט. או לעלות סרטים לא ביוטיוב. את התיווך הזה קשה לעשות כי צריך רשיון עסקי בסין. לכן זו בעצם מערכת שלא באה לפרוץ את החומה הסינית, אלא להתאים אליה. האם הצנזורה כל כך גרועה כמו שמציגים אותה? אני עשרים שנה חי בסין ופועל שם, ומי שחי במדינה לא שלו ועושה עסקים בה, צריך ללמוד מהסינים ולהבין שיש מנטליות אחרת ושיטת שלטון אחרת. מי שחושב שהוא חכם יותר לא יצליח לעשות עסקים בכל מקום. סין מובילה מספר שנים על השוק האמריקאי למשל. הם עושים בית ספר”.
שלגו לא ביקורתי כלפי הצנזורה באינטרנט הסיני, אבל הודה בשיחה בתוכנית שלא היה רוצה לראות צנזורה דומה ברשת ישראל, שאליה הוא חוזר אחרי שנותיו בסין. מלבד זאת, אמר, כל סיני שרוצה בכך יכול לגלוש עם VPN ולעקוף את הצנזורה שם.
דולֵף הוא הצדק
הדבר המפתיע היחיד בגילויים של וויקיליקס הוא שאין בהם כל הפתעה. הרי גילינו בדיוק מה שציפינו לגלות, לא כן? השיבוש היחיד היה ברמת מראית העין: לא נוכל עוד להעמיד פנים שאיננו יודעים את מה שכולם יודעים שאנחנו יודעים.
– סלבוי ז’יז’ק, נימוסים והליכות בעידן וויקיליקס
“אני מתעניין מאוד בפוליטיקה של העידן הדיגיטלי”, מספר פעיל החופש הדיגיטלי יואב ליפשיץ למפיקת רבע לדיגיטל אחינעם קפון. “עשור לויקיליקס זו הזדמנות לדון באתר ההדלפות, במיוחד כשעלה שוב לכותרות בעקבות הבחירות בארצות הברית. אני חושב שכולם מכירים את ויקיליקס – זה דבר שלא הכרנו קודם לכן. הם חשפו דברים מאוד גדולים – הסרטון של ההפצצה בבגדד, הדלפות משיחות של הסכמי סחר סודיים וכדומה. ברמה הפרקטית-פוליטית יש לו השפעה, כמו גם במערכת הבחירות האחרונה [לנשיאות ארה”ב]. מעבר לזה, אמנם העיתונות במשך שנים חשפה סודות, אבל לא היה שום דבר בהיקף הזה הזה. חברות גדולות, משרדי חוץ ושלטונות רואים שכל המידע שלהם יכול להגיע לציבור. ולא מדובר רק בהדלפות של האקר רוסי או סיני, אלא אנשים מבפנים, ונגד זה קצת קשה להתגונן. אני חושב שזה משנה את יחס הציבור לארגונים. לא משנה לפעמים מה הפרטים, אלא עצם החשיפה. הציבור מאבד עוד יותר את האמון במערכות”.
בנוגע לאמינות של וויקיליקס אמר ליפשיץ, “העבודה של ויקיליקס היא רציפה ככל ששולחים להם חומרים. אם עושים חישוב, יוצא שבמשך העשור האחרון הם פרסמו בממוצע 3000 מסמכים ביום, כמות עצומה של מסמכים, ואף אחד מהמסמכים לא התגלה כמזויף. זה די מדהים, וזה אומר משהו על שיטת העבודה ועל איך זה פועל – זו עיתונות בלי טעויות, משהו שקשה להגיד על העיתונות שאנחנו חלק ממנה”.
מה השתנה בוויקיליקס מאז היווסדה ועד היום?
ליפשיץ: “לפני עשר שנים ג’וליאן אסאנג’ היה אדם חופשי, היום הוא כבר כמה שנים בשגרירות אקוודור [בבריטניה, שם הוא מקבל מקלט מדיני]. היום יש לויקיליקס יותר כוח ויותר השפעה, היא יותר חזקה מאי פעם. שיטות ההעבודה שלהם לא השתנו. ויקיליקס נראו בעיני שלטונות בהתחלה כגיבורים והיום כטרוריסטים”.
בתוכנית דיברנו עם ליפשיץ על המניעים של מייסד וויקיליקס, ג’וליאן אסאנג’, על הדרישות שהוא מציב בפני העיתונות של ימיני, על הגישות השונה של אסאנג’ ושל מדליף מסמכי NSA, אדוארד סנואודן, לגבי פרסום מסמכים חסויים, ועל האירוע שליפשיץ מארגן לציון עשור לוויקיליקס מחר, ד’ 7.12.2016, 18:45, הירקון 19 תל אביב. תוכנית האירוע:
דר’ עטרה פרנקל פארן – ויקיליקס: הפוליטיקה של הסולידריות
ערן עציון – השפעתה ויקיליקס על הדיפלומטיה
יואב ליפשיץ – קריפטו-עיתונות בעידן פוסט-אמת
עבודת אמנות: קבוצת המדיה ביטניק – משלוח למר אסאנג’
והחוק אומר: כאן אסור לגלוש
אפרופו וויקיליקס, הנה מגיש ב-CNN מסביר שאסור לנו לקרוא במסמכי וויקיליקס, אלא רק לקבלם מהתקשורת:
אלא שזה לא כל כך מופרך, בעולם שבו אפשר להיכלא על גלישה באינטרנט. ביום חמישי שעבר גזר בית משפט במחוז ארדש בדרום מרכז צרפת שנתיים מאסר וקנס של 30 אלף אירו על צרפתי בן 32, ששמו לא פורסם, על כך שגלש באופן קבוע לאתרים תומכי ארגון הטרור דאע”ש. בצרפת שאחרי פיגועים במערכת המגזין הסאטירי שארלי הבדו ובהיפר כשר בתחילת 2015 ובמרכז פריז באמצע אותה שנה, גלישה לאתר תומך טרור היא פשע, לפי חוק שנכנס לתוקף ביוני השנה.
החוק מחריג את אלו שגלשו לאתרים כאלו “בתום לב”, לצרכי מחקר, לשם יידוע הציבור (למשל, מחקר אקדמי או כתיבה עיתונאית) או למטרות משפטית. האנונימי המורשע לא נהנה מההגנות הללו. במשפטו טען כי “רציתי ללמוד את ההבדל בין האיסלאם האמיתי לאיסלאם המזוייף, עכשיו אני מבין”, כך לפי דיווח ב-France bleu. אולם הוא הודעה שלא קרא על הנושא באתרי חדשות אחרים. המשטרה מצאה תמונות פרו-דאעשיות וסרטוני הוצאה להורג על הטלפון שלו, במחשבו השולחני ועל החסן נייד שלו, דגל דאע”ש שימש כתמונת הרקע של מחשבו השולחני, וסיסמת המחשב היתה “13novembrehaha” (בעברית: “13 בנובמבר חה חה”, התאריך שבו ביצעו הטרוריסטים את המתקפה המשולבת בפריז). בני משפחתו אמרו לבית המשפט שהתנהגותו ומאפייניו החיצוניים השתנו – בין השאר, החל לגדל זקן ארוך.
אבל נציג של בית המשפט מסר לאתר Verge שאין שום אינדיקציה לכך שהאיש התכוון ליזום מתקפת טרור. כלומר, מדובר במקרה הטוב במאסר מנע – סוג של מעצר מנהלי מורחב, ובמקרה הרע במאסר על פשעי מחשבה.
מפיקה: אחינעם קפון; טכנאית: הילה מזרחי; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-6.12.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net
עיריית תל אביב תפנה את הפסל של נתניהו עוד היום, כמו שאת הפסל של עזריאלי פינתה מיד אחרי תשעה חודשים כשעזריאלי העבירו אותו לחיפה מיוזמתם
[עדכון: בהמשך לפוסט הזה, תגובת עיריית תל אביב ופרשנות]
האמן איתי זלאיט הציב הלילה פסל מוזהב של ראש הממשלה בנימין נתניהו בכיכר רבין. לפי דיווח של וויינט, שאי אפשר ללנקק אליו כי יש בו סרטון באוטופליי, תוך שעות ספורות הגיע פקח של עיריית תל אביב והצמיד לפסל הודעת התראה לפני קנס ובה דרישה לפנות את הפסל עד 12:58, אחרת העירייה תפנה אותו בעצמה על חשבון האמן. בהארץ דווח כי חברת מועצת העיר וסגנית ראש העיר, מיטל להבי, אמרה שאגף התפעול בעירייה יחליט לגבי פינוי הפסל, וכי ככל הנראה הוא יפונה עד סוף היום.
פסל נתניהו המוזהב על שער פיקטיבי של ישראל היום. מם: רז ציפריס
עיריית תל אביב בראשות רון חולדאי מקפידה לפעול מיידית נגד מציבי פסלים במרחב הציבורי ללא היתר. למשל, במרץ 2014 הציבה קבוצת קנית של האדריכל דוד עזריאלי את הפסל הענק “המסע הציוני”, שבו שש דמויות שמייצגות ארכיטיפים של גיבורי התנועה הציונית ועזריאלי עצמו במרכז, על המדרכה לפני קניון עזריאלי, ללא קבלת היתר.
העירייה מיהרה לפנות את הפסל של עזריאלי, מיד אחרי שהודיעה שהנושא נמצא בבדיקה, ואחרי שחודשיים אחר כך הורתה לראשונה לחברת קנית לפנותו, ואחרי שביולי עזריאלי מת והחברה שלו הגישה בקשה רטרואקטיבית לוועדת הפסלים העירונית לאשר את הצבת הפסל וזו נדחתה, ואחרי שבאוגוסט קנית הודיעה לחברת המועצה גבי לסקי שבכוונתה להכניס את הפסל לתוך שטח הקניון, ואחרי שבספטמבר העירייה מסרה שתתן דחייה של חודשיים נוספים משום ש”[בעזריאלי] ציינו שהמהלך כרוך בביצוע מדידות ועבודות הנדסיות, ולכן הם זקוקים לזמן. העירייה השיבה כי תיעתר לבקשתם, כאשר די ב-60 ימים לצורך ביצוע המהלך”, ואחרי שבתום חודשיים הפסל עדיין לא פונה, ואחרי שבסוף אוקטובר מסרה העירייה שתתן עוד חודש לאור הודעת “חברת עזריאלי כי עיריית חיפה הסכימה לקבל את הפסל לתחומה. לבקשתם, נעתרה עיריית תל אביב-יפו, לפנים משורת הדין, לאורכה בת חודש נוסף לצורך קיום הדרישה וסילוק הפסל מרחובות תל אביב-יפו”, ואחרי שקבוצת עזריאלי ברוב חוצפתה ניצלה למאבקה את מותו של עזריאלי, שכזכור מת ארבעה חודשים אחרי הצבת הפסל, ואמרה ש”מאחר ועיריית תל אביב הביעה את התנגדותה להצבת הפסל, על אף שאנו סבורים שהפסל הוצב בשטחה של קבוצת עזריאלי, ועל מנת להימנע ממאבקים שאינם מכבדים את זכרו של דוד עזריאלי ז”ל, החלטנו להעביר את היצירה הייחודית לשטחו של קניון חיפה”.
ואכן, הפסל של עזריאלי פונה מיד בתום תשעה חודשים, בדיוק כמו שהפסל של זלאיט יפונה מיד.
המחאה של נעמה ריבה וניצן קלוש נגד פסל עזריאלי. צילום: דור נבו
אגב, אם תציבו פסל בצורת מכונית או אופנוע בלי היתר, העירייה לא תפנה אותו לעולם, למעט אם הוא מפריע לספונסר של איזה מירוץ יום/לילה.
[עדכון: בהמשך לפוסט הזה, תגובת עיריית תל אביב ופרשנות]
ריגול בלי גבול – ארה”ב מרגלת אחרי המגיעים לגבולות ומסירה גבולות לריגול ברשת » האחראי על האינטרנט
גבולות ללא גבולות
בתחילת אוקטובר הגיע צלם העיתונות הקנדי עטור הפרסים אד או (Ed Ou) לארה”ב, לסקר עבור רשות השידור הקנדית (CBC) את המחאה של הילידים-האמריקאיים נגד הנחת צינור הנפט דקוטה אקסס (Dakota Access Pipeline – DAPL). סוכני ה-CBP (רשות המכס והגנת הגבולות – U.S. Customs and Border Protection) עיכבו את או בגבול, החרימו את שני הטלפונים הניידים שלו ואמצעי דיווח אחרים ומנעו ממנו להיכנס למדינה.
הסוכנות לא היתה סגורה על הסיבה שנתנה לעיתונאי הקנדי כשביקש לדעת מדוע הוא נעצר. לדברי או בראיון לוושינגטון פוסט, סוכן אחד אמר לו ששמו היה מסומן כ”person of interest” ברשימת מעקב של ארגון אכיפת חוק ששמו לא צויין, אבל מאוחר יותר אמר שהימצאות שמו ברשימה הזאת לא היתה הסיבה הרשמית למניעת כניסתו. הסוכנים נתנו לאו טופס שמציין שכניסתו נאסרה לפי סעיף 212(a)(7)(A)(I)(I) לחוק ההגירה והאזרחות (Immigration and Nationality Act -INA), אולם סעיף כזה לא קיים. סעיף 212(a)(7)(A) עוסק בכלל במהגרים, ואו אינו מהגר ולא ביקש להגר למדינה, כך לפי מכתב (פדף) של ארגון זכויות האזרח ACLU, שמסייע לאו משפטית נגד ה-CBP.
במהלך העיכוב, הסוכנים דרשו מאו לפתוח את הסלולריים שלו כדי שיוכלו לבצע בהם חיפוש. הוא סירב, בנימוק שיש לו מחוייבות אתית להגן על מקורותיו העיתונאיים. הסוכנים לקחו את הטלפונים איתם למקום שבו לא ראה מה הם עושים בהם, וכשהוחזרו כמה שעות מאוחר יותר, ההיה ברור שהיה נסיון להתעסק עם כרטיסי הסים שלהם ואולי ליצור העתקים שלהם. הם היו מוצפנים, כך שלא ברור כמה מידע הסוכנים הצליחו להוציא מהם.
ה-ACLU פנה לרשות ודרש ממנה הסברים על מעשיה, השמדה של את ההעתקים של הסימים והתחייבות להימנע מהפרעה לאו בעבודתו בעתיד. במכתב מעו”ד יו הנדיסייד מ-ACLU נכתב: “אנחנו מאמינים שהרשות ניצלה את בקשת הכניסה של או כדי ליזום מסע דיג אופורטוניסטי של מידע רגיש וסודי שמר או אסף בפעילויות העיתונאיות שלו”.
המסקנה הזאת נובעת מכך שאם או כבר היה בתוך ארה”ב, סוכני רשויות חוק שהיו רוצים לחפש בסלולריים שלו היו צריכים להשיג צו בית משפט. אולם בגבולות של ארה”ב, המדינה טוענת שיש לה זכות לבצע חיפושים כאלו בלי צו או אפילו חשד למעשים אסורים, גם על זרים וגם על אמריקאים. וההגדרה של הגבולות בהקשר הזה היא רחבה – 100 מיילים מהגבול לתוך היבשת.
סייברספייס ללא גבולות
ובינתיים ביבשת: סמכויות החיפוש והפריצה של הרשויות למחשבים התרחבו בימים אלו. עד כה, שופטים פדרליים יכלו להוציא לבולשת הפדרלית (FBI) צווי חיפוש למחשבים שנמצאים בתחום השיפוט של בית המשפט שלהם בלבד. החל מיום חמישי נכנסו לתוקף שינויים בכלל 41 של סדר הדין הפלילי הפדרלי, והם מאפשרים לשופטים להוציא צווי חיפוש שמאפשרים רשות לגשת למחשבים מרחוק בכל תחום שיפוט, כולל מעבר לים. כך יתאפשר לחקור חשודים שמשתמשים בטכנולוגיית אנונימיזציה להסתיר את מיקום המחשב שלהם, וכן לחקירות של בוטנט/זומבים – רשתות של מחשבים שנפרצו בלי ידיעת בעליהם, ונשלטים על ידי קראקרים שמשתמשים בהם לבצע מתקפות שונות.
תומכי השינוי אומרים שהוא יסייע לחקירות מקוונות מורכבות. למשל, בחקירה בשם “Playpen” (“לול תינוקות”), שבה ה-FBI החדיר תוכנת מעקב למחשביהם של חשודים בפורנוגרפיית ילדים בכל רחבי ארה”ב, כמה מהחשודים הצליחו לפסול את הראיות בטענה שהם מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של הצו שאישר את המעקב. השינוי בכלל 41 ימנע מצבים כאלו בעתיד.
מתנגדי השינוי טוענים שהוא רחב מדי, מסכן את פרטיותם של אזרחים חפים מפשע; מסכן את המחשבים, הסמארטפונים ושאר ההתקנים האלקטרוניים נשואי המעקב, שכדי לחדור אליהם ולעקוב אחריהם צריך להשתמש בחולשות ופירצות אבטחה או להחדיר אליהן תוכנות כאלו, אשר עלולות לשמש גם גורמים עויינים; יאפשר לרשויות האכיפה לעשות שופינג ולבחור שופטים נוחים באזורים מרוחקים מאלו שבהם התבצע הפשע לכאורה; ויהווה הפרה של חוקים בינלאומיים בנוגע לסוברניות (אם המחשב שעליו מתבצע המעקב נמצא מחוץ לארה”ב).
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
