קטנוניסט: הדומיין של רני רהב • שאול פרחיו ושקריו • ברווז עם אוזניות • ועוד

היום בקטנוניסט:

• שאול פרחיו ובניו עף מדה מרקר קפה
• גדי שמשון מלשין לפייסבוק על שאול פרחיו
• המשטרה מכחישה מאבק באוזניות
• אתר הארץ וצו איסור הפרסום
• אתר השב”כ: הערבים והאמריקאים יחכו
• הדומיין הארוך להפליא והבלתי קליט להחריד של רני רהב
• הצעת נישואים בטוויטר

שאול פרחיו ושקריו

שאול פרחיו ובניו, כוכב קמפיין דפי זהב מהמאה שעברה בגילומו של דבל’ה גליקמן, קם לתחייה באינטרנט עם בלוג, פרופילים ברשתות חברתיות, סרטונים, פליקר וכל השאר. בין השאר נפתח לשאול פרופיל ברשת החברתית דה מרקר קפה, אף שזו מתנגדת לפרופילים בדויים. אדם שוב מ-Refresh – Content Power, שאחראי על פעילות תוכן הגולשים של קמפיין שאול, מכיר את הכללים: הוא קבע אותם כשהיה העורך של דה מרקר קפה. שוב סירב להגיב.

שאול פרחיו ובניו בסרטון של דפי זהב

“יוזמי הקמפיין הפרו את כללי האתר, ובתום דין ודברים הכרטיס הורד על ידנו”, מסר עורך הרשתות החברתיות של קבוצת הארץ, ליאור קודנר. “הכרטיס יוכל לשוב בעתיד רק בהסכמת הנהלת האתר ולפי התנאים שייקבעו”.

בחזרה לראש הפוסט

אם יסגרו לי, אני לא אסתגר?

לשאול יש גם פרופיל בפייסבוק, שתנאי השימוש שלה אוסרים על פתיחת פרופילים פיקטיביים. יועץ האינטרנט גדי שמשון הלשין על כך להנהלת האתר: “‘הוא’ אייקון של מותג (דפי זהב הישראלי) ולא אדם אמיתי”.

שמשון, למה השטנקרת?
“השיווק ברשתות חברתיות מציע אתגרים ראויים ודורש מאיתנו לחשוב על פרדיגמות חדשות. שאול פרחים בפייסבוק אינו אחד מהם”.

גדי שמשון מסגיר את שאול פרחיו לפייסבוק

“אני לא מבין איך אפשר לטעון ששאול פרחיו ובניו הוא דמות פיקטיבית”, אומר מנהל הקמפיין, ערן גפן מ-Y&R אינטראקטיב. “יצא לי לעבוד מקרוב עם דבל’ה על הקמפיין ואני יכול להעיד שהוא שאול, הוא חי את הדמות והיא חלק בלתי נפרד ממנו. שאול להיט ברשתות החברתיות כולם רוצים להיות חברים שלו, הוא קיבל מעל אלף בקשות חברות בפייסבוק וכמו שהוא אומר, נשים מתות עליו”.

בחזרה לראש הפוסט

לא שומעים אתכם ממטר

לפני מספר חודשים יצאה משטרת ניו סאות’ וויילס שבאוסטרליה במסע פרסום נגד נגני המוזיקה, בטענה שתאונות דרכים בהן הולכי רגל צעירים נפגעים בכביש בגלל שדעתם מוסחת מהמוזיקה תפחה לממדים של מגיפה. מסע הפרסום כלל מודעות יפהפיות שמציגות צעירים מוטלים מתים על הכביש, כשאת קו הגיר המסמן את הגופות מחליפות אוזניות לבנות המשתלשלות מנגן אייפוד.

כרזה מהקמפיין האוסטרלי. יוצר: משרד הפרסום DDB אוסטרליה

בשבוע שעבר פורסמה ידיעה במעריב לפיה משטרת התנועה החליטה להגביר אכיפה נגד הולכי רגל שחוצים כבישים כשאוזניות של נגנים או סלולריים תחובות באוזניהם, ואף לקנוס אותם בסכום הקבוע בחוק, 100 שקלים, בגלל הגידול בשיעור הולכי הרגל הנפגעים בתאונות דרכים. הסיפור עצבן לא מעט אנשים, ואחד מהם, מני ברמן, מארגן הפגנה הערב (ג’) בתל אביב נגד ההחלטה. “אני חושב שהם רוצים למלא קצת את הקופה שמתרוקנת”, אומר ברמן. “זה נשמע לי קצת מוגזם. מספיק כדי שאירוע כזה יזעזע אותם טיפה, כדי שישנו את ההחלטה במעט”.

אלא שדובר אגף התנועה, רב פקד דורון בנאמו, אומר שמדובר בברווז עיתונאי, וכי ההוראה היתה להגביר את ההסברה והאכיפה נגד עבירות של הולכי רגל באופן כללי. עד כמה שולית עבירת האוזניות? בנאמו: “נתנּו מתחילת 2008 14,600 דוחות, כאשר מתוכם 13 לאנשים שהלכו עם אוזניות”.

בחזרה לראש הפוסט

כתבה באפלה

ביום שלישי בשבוע שעבר הוציא בית המשפט צו איסור פרסום על פרטים בחקירת מלי שחם, החשודה שהתחזתה לחולת סרטן ברשת החברתית דה מרקר קפה כדי לגייס תרומות. באותו יום ירד לדפוס מוסף הארץ עם כתבת שער על שחם, שלטענת המשטרה הכילה מידע האסור בפרסום. לפי דיווח בוואלה, המשטרה זימנה לחקירה את עורך המוסף ניר בכר והכתבת אסתי אהרונוביץ’.

מלי שחם על שער מוסף הארץ

ובינתיים באינטרנט: הכתבה עלתה לאתר הארץ, שהתה בו לפחות עד יום חמישי לפנות בוקר, הוסרה (למה לא לערוך החוצה את המידע האסור בפרסום ולהשאיר את השאר?) אבל הטוקבקים נשארו, ועד לפני כמה ימים אפשר היה למצוא עותק מטמון שלה בגוגל (עותק המטמון עודכן וכעת הוא מציג את העמוד ללא הכתבה ועם הטוקבקים).

“אני לא רוצה לשתף פעולה עם זה”, אמר עורך אתר הארץ, לירון מרוז, כשביקשתי לדעת מתי פורסמה הכתבה באתר. “היא עלתה כשהיא עלתה, ירדה כשהיא ירדה”.

כשהיא עלתה, הייתם מודעים לצו איסור הפרסום?
“אני לא מעוניין להגיב”.

עורך המוסף בכר סירב להגיב על הדברים.

בחזרה לראש הפוסט

דרושים בשב”כ: דוברי ערבית

בשבוע שעבר השיק השב”כ בלוגים לארבעה מעובדי מערכות המידע שלו, ככלי לגיוס עובדי הייטק לשירות. גרסאות מובטחות של האתר בערבית, שפה רשמית במדינת ישראל, ובאנגלית, שפה מדוברת באי אילו מקומות בעולם, עוד לא הספיקו להרים שם מאז עלה אתר השב”כ לאינטרנט לראשונה לפני שלוש שנים.

דוברות השב”כ בתגובה: “זה יקרה בשבועות הקרובים”.

אתר השב”כ בערבית – בקרוב

בחזרה לראש הפוסט

ארוך, אבל לא משגע

יחסיו של רני רהב עם האינטרנט ידועים לשמצה – הוא מחזיק במשרדו מסך נפרד לכל אחד מאתרי החדשות המרכזיים, חושב שהטוקבקיסטים הם חולי נפש, ממליץ ללקוחותיו לא לדבר עם הציבור ישירות ברשת, ולמשרד יחסי הציבור המוביל שלו אין אפילו אתר.

אבל בכובעו כקונסול הכבוד של איי מרשל בישראל החליט רהב לפתוח אתר רשמי. כתובתו הארוכה להפליא והבלתי קליטה להחריד היא – בבקשה לקחת נשימה ארוכה – www.honorary-consulate-of-the-marshall-islands-in-israel.org.il
(הלשין: דן מלמד; דן, סלח לי שהקרדיט נשמט מזכרוני בעיתון, האייטם נוסף ברגע האחרון)

אתר קונסול הכבוד רני רהב

בחזרה לראש הפוסט

למי יש כוח לכרוע ברך?

“ל-@emilychang, אחרי חמש עשרה שנה של שמחה עילאית אני רוצה לבקש את ידך בנישואים”, כתב מקס קיסלר בטוויטר שלו. “כן, אני מסכימה”, השיבה אמלי צ’אנג בטוויטר שלה. כדאי שימהרו לשכור אולם, שמעתי שבקיץ מעלים מחירים בסקנד לייף.

הצעת הנישואין בטוויטר

בחזרה לראש הפוסט

(הרחבה של הטור קטנוניסט שפורסם בכלכליסט ב-25/3/2008)

תגובות