מבצע: תנו 150 שקל, קבלו פוסט שיווקי סמוי
קראתם בבלוג האהוב עליכם פוסט משתפך על הסדרה Tru Blood? ביקורת חיובית על קרם הצערת הפנים ג’ניפיק? דיווח רכילות וסלבים ממתחם “yes in the city” של yes? מחמאות לאתר “יהיה בסדר” של בנק לאומי? הגיג על סרטון שבו נתפס השף ניר צוק מרמה עם רוטב עגבניות של קנור? כנראה שנחשפתם לפרסום סמוי, תוכן שיווקי שמקאן אריקסון הזמינה מהבלוגרים ושילמה עליו. ואפילו לא הרבה: 150 שקל ויש לכם פוסט שיווקי, 1000 לכמה פוסטים עם צילומים. ביקורת שלילית – אסורה. לכתבה שלי ב”העין השביעית” >>
כאן אפשר להגיב על הכתבה.
תגובות
66 תגובות לפוסט “מבצע: תנו 150 שקל, קבלו פוסט שיווקי סמוי”
השארת תגובה
לאחרונה בחדר 404לראות בלי ללייקק
כך תראו עמודי פייסבוק שדורשים לייק בלי ללייקק אותם (קוד מעודכן)
אין על הכתבות הגדולות שלך. כיף לקרוא.
כל הכבוד על הכתבה המושקעת – עכשיו יהיה לי לאן ללנקק בכל הפוסטים השיווקיים של חברות אילו ואחרות…
http://Stage.Co.IL/Stories/537222908
פיכסה. מה שמדהים זה שאף אחד לא יעז להמנע מזה כי זה לשקר ללקוחות (הפוטנציאלים) שלך. שקר זה לא משהו להתבייש בו יותר, כנראה.
תודה.
רואה?
אמרתי לך לפני שנה שצריך לנסח כללים אתיים לבלוגים, ואתה לא הקשבת D:
כמה צריך לשלם לך כדי שתוריד את הפוסט הזה?….
כתבה מצוינת!
לגבי הסיפור של הסמסונג אומניה – היה לי די ברור שזה תוכן שיווקי בבלוגים שראיתי בהם את הפלייסמנט, לא יודע לגבי השאר. איזה אידיוט יכתוב על חתיכת זבל ויזכיר את השם שלו, שוב ושוב, אם הוא לא מקבל על זה כסף?
מי שמקבל החלטות רכישה של מוצרי טכנולוגיה על פי “המלצות” של דודה מלכה או זרוב – מגיע לו.
…ואחלה כתבה, כמובן :-)
כתבה מעולה
שי
כתבה מצוינת. תראה אפשר לבוא לזה בגישה אתית ולעמוד על מה מסריח ואיפה אבל אני רוצה להתייחס לזה דווקא מבחינה שיווקית. אני מכירה את הנפשות הפועלות, ואני מופתעת מגלי, חשבתי שהיא הרבה יותר מבינה את אופיה של הרשת מחברה כמו טוויסטד אבל מסתבר שלא. זה שסתם בלוגרים פופולריים משתתפים באותם קמפיינים למוצרים שונים זה רע, לא רלוונטי ושורף את הבלוגר. החכמה האמיתית היא לאתר בכל קמפיין את קבוצת העניין הרלוונטית ולעשות בה שימוש חד פעמי. זה דורש המון השקעה מצד משרד הפרוסם, ממש ללמוד תחום בכל פעם , אבל זו הדרך היחידה שזה הולך יפה ברשת.
השתתפתי בקמפיין של דם אמיתי, וציינתי שמשלמים לי על זה.
שמעתי לפני כן שהסידרה טובה ואני גם ככה כותבת על טלוויזיה, אז זה לא נראה לי כזה ביג דיל לקבל על זה כסף/טובות הנאה כל עוד לא מכתיבים מה לכתוב ואיך לכתוב.
את המייל שמצוטט בכתבה (have fun be true וכאלה) לא קיבלתי. גם לא העברתי את הפוסטים שלי לאישור. מצד שני, פרשתי באמצע כשהתחילו לבקש דברים מוגזמים, אז יכול להיות שבגלל זה.
הציעו לי להשתתף בקמפיין של yes in the city וסירבתי כי ידעתי שאשקר אם אכתוב כמה רן דנקר מדליק וחתיך.
אגב, את הכסף עוד לא קיבלתי.
מעניין כמה שילם משרד שלמון-אבן-מלכישוע לעידוק כדי לחשוף את הפרשה… (-;
לי יש תחושה של מגמתיות בכתבה. נודף ממנה ריח של “בואו נדפוק את משרדי הפרסום”
כרמל אני לא מכיר את הנפשות הפועלות בכתבה חוץ מאת נפשו של האיש הצבוע שחתום על הכתבה ועל בלוג זה. הוא יעשה הכל כדי לצאת נגד משרדי פירסום באשר הם גם אם זה יהיה במחיר של כתבה מגמתית ועל כתבה מגמתית כזאת שמריחה מרדיפה אני שואל איפה האתיקה של העיתונאי כאן??
גלי, אני פנוי לקמפיינים (+ התנסות במוצר) עבור הנושאים הבאים:
1. קולנוע ביתי (מערכות בשווי 50,000 ש”ח ומעלה בלבד)
2. השקת תפריטים חדשים במסעדות מאכלי ים (תפריט ערב בלבד, 4 מנות מינימום, 2 סוגי יינות לפחות)
3. החלפת עיצוב הכיסאות במחלקת עסקים בחברות שונות, תוך בדיקה מעמיקה בטיסות ללאס וגאס.
מילים חמות מובטחות.
מיכאל.
[...] עידו קינן כותב לעין השביעית על מקרה מצער בו מקאן אריקסון, באמצעות גורם שלישי, שילמו לבלוגרים סכומים מצחיקים בעבור קניית פוסטים. הרעיון של “אמנת בלוגרים” התגלגל לפני שלוש שנים בערך בעקבות פרשות מצערות בבלוגוספרה, וגרם לכך שלפחות אני דיברתי על מערך של אתיקה שקשור לחופש ביטוי ולסינון תגובות, דר’ יובל קרניאל דיבר על המגבלות התקשורתיות וההבדלים בין בלוגרים לעיתונאים, ואפי פוקס הציע קוד אלמנטרי ואפילו בנה מערכת שמחוללת קוד אתי. דר’ מיכאל בירנהק הבהיר גם כי “הקוד לא יחול על מי שלא ירצה בו, ומי שלא ירצה בקוד הם בעיקר החבר’ה הלא נחמדים, ולכן, וזה החיסרון השני, תמיד יש חשש שהמחוקק יקפוץ על דוגמאות חריגות, על ה”קומץ”, ויחוקק חוקים מסוכנים”. [...]
אוי עידו איזו התממות עידן התמימות מעולם לא היה צח כלכך
זכור לי שאף אתה עצמך קיבלת מתנות עבור כתיבת פוסטים שנפשפש יחדיו בארכיון?
פשוט חיפשת את מקאן אה? עלוב
בעניין הגילוי נאות:
אתה לא עובד בפרטנר אורנג’, אתה עובד אצלי.
באפ.צה. בלוגים כל בלוגר חתום על התחייבות להתנהלות אתית בבלוגו.
מעבר לכך, לא זוכר שבאיזה מהקמפיינים הללו היה לא ברור שמדובר בטקסט שיווקי גרידא, ולמיטב ידיעתי היה גילוי נאות ברוב המקרים.
@רועיק, אני מעדיף שאתה תפשפש בארכיון לבד. ותעשה טובה, תשטוף ידיים לפני כן, אתה לא יודע איפה הן היו.
מזעזע. פתח לי את העיניים.
טוב שמישהו כותב על זה.
כל הכבוד!
יופי של כתבה. תודה על המאמץ.
איכשהו היה מתבקש שתזכיר גם את הנסיעה של יובל לארה”ב שלמען האמת טרם גיבשתי דעה בעניינה. התנהלותו היא סבירה ולמעלה מכך (כמו כל בלוגר שמצרף גילוי נאות ברור לפוסטים שיווקים אצלו), אבל אני לא בטוח אם הנסיעה הזאת מסמלת כיוון טוב או רע לבלוגיה. לא שמישהו שאל אותי.
בעת פרסום התגובה אצל אריאלה, לא היתה בידי כל התמונה, אבל אני משוכנע גם היום שאריאלה פירסמה את דעתה האמיתית.
מצד שני, לדעת שבלוגרים נתבקשו להמנע מפירסום דעתם האמיתי אם זו אינה חיובית במיוחד, די גורמת לגירתי לעלות.
נכון להיום עמדו לפתחי כמה וכמה הצעות לכתיבה בתשלום. לרובן סירבתי. לא הייתי מוכן אז ואינני מוכן היום להסכים מראש לשתיקה או להסתרת מידע כלשהו בתמורה לנזיד עדשים דלוח.
אני מוכן להשכיר את דעתי למשרדי פרסום, אני לא מוכן לקבל עליה מגבלות.
כרמל, אני אמשיך את קו המחשבה שלך לכך שהבלוגר הוא זה שיפנה לחברת הפרסום של המוצר שהוא ממליץ עליו ויקבל על זה כסף. זה יהיה צעד שנובע מתוך הכרות של המדיום.
ואני כותבת בלוג מ-2002 גרררררר
לא רואה שום בעיה בתוכן שיווקי (אפילו מחוץ לנושא הבלוג, כל עוד זה לא מגיע להזנייה ממש).
וזה בתנאי שגילוי הנאות נמצא ב*כותרת* או, לכל הפחות, בפסקה הראשונה של הפוסט.
נו….אחרי שקראתי שניר רפואה מעורב בעניין הכל נהייה יותר ברור….
מקאן – האיש טיפש בור ועם הארץ בהתנהלות ברשת.
ואני ישבתי וכתבתי על דם אמיתי פאקינג 1135 מילים בלי לקבל אגורה…
אוף. איפה הטרולים [i]אצלי[/i], איפה!?
איך זה ש”דם אמיתי” הוא כזה נושא מרכזי בפרסום “פסאודו-ויראלי”?
http://io9.com/5271559/vampires-are-not-real-and-blood-copy-is-not-a-real-blog
כל הבלוגים של Gawker עכשיו מלאים ב-cross promotion דומה, וכל העורכים בחרו לכתוב הודעת הסתייגות — שההנהלה כנראה ידעה טוב מאוד לא להסיר.
אבל בבלוגים מובילים בחו”ל, (“בוינגבוינג”, “פני ארקייד”, “שוגר ריי”,סמאשינג, וכו’) יש [u]שטח פרסום[/u]. למה זה פחות נפוץ כאן?
רבים כותבים בישראבלוג ותפוז ושות’, ושם שטח הפרסום שייך לחברה המנהלת. אוקיי. אבל איפה ה-http://www.federatedmedia.net/ הישראלי?
זה די פשוט לזהות פוסטים פרסומיים, בד”כ שישנה התלהבות מוגזמת על המוצר והשם שלו חוזר מספר פעמים.
אין בעיה שאנשים ישכירו את הכתיבה שלהם, אבל לפחות שיפרסמו גילוי נאות עם זה.
אגב, לא ראיתי עימות של כרמלי-שרים עם התיעוד שהיא דורשת לא לציין שזה בתשלום, בהתכתבויות עם הבלוגרים? (לא ראיתי שום דבר על זה בתקנון)
עכשיו אני מבינה קצת יותר טוב כמה דברים.
אחד מהם – הוא הפוסטים המפרגנים של יריב חבוט על הסמסונג אומניה.
כמעט קניתי כזה בעקבות ההמלצות שלו. (והן לא ניתנו לי אישית, הן פורסמו בבלוג).
עידו – יריב היה בין הבלוגרים שקיבלו אומניה כמהלך שיווקי? (אם כן – בחיי שזו הפעם האחרונה שאצבעי דורכת בבלוג שלו. נשבעת).
אני גם הייתי בין אלו שביקשו מאריאלה לתייג את הפוסטים השיווקיים שלה ולהיות ברורה לגבי נוכחותו של תוכן שיווקי בבלוג שלה.
אני לא יכולה ולא רוצה לדרוש מבלוגר לא לכתוב משהו שהוא רוצה לכתוב ולא משנה מאילו סיבות, אבל אני כן יכולה ומצפה מבלוגר שאני קוראת, ליידע אותי כשהוא משלב תוכן שיווקי בבלוג שלו (ואריאלה עוד היתה שקופה וגלויה יחסית. יריב חבוט מעצבן אותי עד אימה אם זו האמת) ולתת לי את ההזדמנות להחליט אם אני רוצה לקרוא את התוכן הזה או לא. (ומבחינתי – קישור לפוסט שמגיע אלי למייל, כמנויה על בלוג, בלי התראה שמדובר בתוכן שיווקי – הוא ספאם וניצול לצרכים מסחריים – של מערכת שלא נועדה לכך. (פרטי האישיים לא הוסגרו לידי הבלוגר הנ”ל לצורכי שיווק אלא רק כדי שיוכל לעדכן אותי מתי הוא כותב וההסכם הלא כתוב בינינו אינו כולל הפסקת פרסומות).
מה עם רשימת בלוגרים שהשתתפו בפרויקטים? שנדע עם מי יש לנו עסק. כלומר – מניח שרובם בני 16 מישראבלוג וממילא לא מעניינים, אבל מי שיודע שמות – שיוסיף כאן.
עידו, תודה.
תופעה מחליאה.
גם בין משרדי הפרסום יש הבדלים ברמת האתיקה. לא כל משרד היה בוחר לרמות כך את הציבור.
יופי של כתבה… מקווה שמישהו ילמד מזה משהו… עם כל הכבוד להתפתחויות שחלות בעולם השיווק וההכרה שלו במדיה החדשה למה להשחית גם את העולם הנפלא הזה שעוזר לאדם מן השורה לפקוח קצת את העיניים ולא להסתנוור מכל אקט פרסומי/שיווקי שמפעילים עליו
יש לציין שהבלוגרים שפרסמו את יס אין דה סיטי קיבלו אלף שקלים כל אחד.
וואו,
זה היה ממש מעניין!
כל הכבוד על הכתבה המושקעת.
רווית – מהכרת הנפשות הפועלות בלבד – כמעט אין מצב שיריב לא קיבל מכשיר.
אה, ושכחתי לומר – ואת זה אני באמת יודע – חרא מכשיר
די ברור שחברות יח”צ צריכות להתעסק בדברים האלה ולא חברות פרסום. המקאנים יודעים רק לקנות מדיה, אז הם מנסים לקנות בלוגרים. הרני רהבים יודעים שבשביל להשיג ידיעה צריך לתת משהו אחר, איזה ניחוח של הישג, איזה שוחד יותר מעודן, ואז מקבלים בדיוק את מה שרוצים לקבל.
וברנד אמבסדורז זה כל כך לא מה שניר רפואה חושב שזה. Inconceivable!
אתך במאבקך הצודק.
כשהגלי ההיא פנתה אליי ואמרה לי שאסור להגיד לקוראים שמקבלים על זה תשלום, מיד אמרתי לה שלא מתאים לי, שלום וביי, מה גם ש150 שקל זה מעט מדי. אין לי שום דבר נגד פרסום בבלוגים, כל עוד זה לא יותר מדי, כלומר לא יותר מפעם פעמיים בשנה, וכל עוד זה חשוף. יופי של כתבה, סיפור מדהים.
ליכטש, איזה לינק מטורף הבאת
ליכטש – פשוט גדול! :)
ולמי שלא שם לב:
http://Stage.Co.IL/Stories/537222908
הו, איפה היו האנשים שמוכנים לשלם עבור פוסטים בתקופתי? ~אנחה~
לא יאומן עד לאיפה מגיעה תרבות הקפיטליזם. מצד שני גם ככה יש מעט מאד בלוגים אישיים ולא מקצועיים ששווים קריאה אם בשל הכתיבה המרתקת או בשל התכנים עצמם.
קצת באיחור: כתבה בת זונה, כל הכבוד.
עסק די מדהים הפוסטים מטעם האלה. המגזר העסקי יותר מטומטם ממה שחשבנו, מסתבר.
תומר זה שיר ציני
http://Stage.Co.IL/Stories/537222908
איזה משורר אתה אם אתה לא מצליח להבין את זה
ולנבור במשכורות של בלוגרים זה כן אתי? למה עידו קינן לא מפרסם את התשלום שהוא מקבל על פוסטים ממותגים תחת חברת סלולר? ועם יד על הלב עידו היית כותב פוסט שלילי נגד אורנג’? תענה רק לעצמך.
תן לאנשים להתפרנס. וגם לא הוכחת שום דבר כל הבלוגרים בכתבה כולל קוסטה אמרו שיכתבו תמורת כסף. כל אחד מהצדקנים כאן ניתן לרכישה בכסף.
כל אחד רק מול האמת של עצמו
מי שמבין משהו ביחסי אנוש יבין מיד כמה הכתבה הזאת מעופשת
כמה דברים לגבי עידוק: ראשית, את הפוסטים שלו באפ.צה הוא כותב תחת הצהרה ברורה שזה בשיתוף פעולה עם אורנג’. שנית, הטקסטים שהוא כותב לא שיווקיים ולא פרו-אורנג’. זה אפשרי מכיוון שזה בלוג על לינקים מצחיקים מהרשת — אם זה היה בלוג שיש לו איזושהי נגיעה לסלולר ומכשירים, אני משערת שהיה קצת יותר קשה להימנע מדילמות אתיות בנוגע לתוכן.
שלישית, ראיתי את עידוק יותר מפעם אחת קרוב לפיטורין כי הוא נלחם על החופש שלו לפרסם אייטמים עיתונאיים שהאנשים למעלה לא אהבו ו/או *לא* לפרסם אייטמים חסרי ערך רק כי הם מלקקים לבעלים. זו דילמה שעולה הרבה במדורי מחשבים ואינטרנט של אתרי אינטרנט, כמו שאפשר לשער, ומבין העורכים שיצא לי להכיר, עידוק הוא הכי אידיאולוגי by far.
זה לא שאין טעם להתעמק בשיקולי התוכן של בלוגים מקצועיים וממומנים כמו זה שעידוק כותב כרגע. זה נושא מעניין לאללה וזה בהחלט רלוונטי לדיון על אתיקה בלוגית. אבל להגיד שעידוק מתעלם מנושאי אתיקה בכל הקשור להתנהלותו האישית זה לדבר שטויות גמורות.
ומכיוון שקשה לי להגיד דברים חיוביים על עידוק אני אוסיף שהוא שמן ויש לו שיער מצחיק.
כקורא בלוגים ( אך לא כותב ) אני יכול לומר שהמידע שחושף עידו קינן בהחלט משפיע על האופן בו אקרא בלוגים מעתה והלאה. הבלוגרים יכולים להמשיך ולהתפלסף עד מחר האם זו פגיעה באתיקה או לא ועל זה שמותר להם להתפרנס. הם לא יכולו לגרום לקוראים לשכוח את העובדה שמאחרי כל פוסט שלהם יכול לעמוד מפרסם עם תשלום.
אחד הדברים הנחמדים עד עתה בבלוגים אישיים שיש בהם משהו מאד אישי וככאלה הקורא מתייחס אל הכותבים כמעט כאל חברים. מעניין איך הייתם מתייחסים לחבר שהיה משכנע אתכם ללכת לסרט רק כי קיבל כסף מחברת פרסום ( בלי לגלות לכם ובלי לחלוק עמכם את התשלום…).
אני מניח שזה יהיה אחד המהלכים הבאים של חברות הפרסום “פרסום אישי – אחד על אחד”
מעבר לכל הבעיות האתיות הברורות (או שלא), יש שאלה ברורה, האם הבלוגרים מועסקים ע”י חברת פרסום כזו או אחרת או שמא מדובר בתשלום שחור פשוט וחברות הפרסום אפילו לא מתביישות להודות בכך
כתבה מעולה וחשובה.
כבוד !
ולעצם העניין, מאמין שלקבל כסף זה לגיטימי כל עוד זה חשוף לקוראים ומותר לכתוב גם שלילי. מצד שני אני די בטוח שתשלום מטה את הדעה של רוב הבלוגרים !
הייתה לא מזמן כתבה על בני נוער שמזמינים לארועי השקה והם הודו שם שאין עליהם לחץ כזה אבל הם לעולם לא יכתבו משהו שלילי !
בכלל, זה די דפוק לקחת בלוגרים ולתת להם להמליץ על גוון רחב של דברים. צריך לפנות למי שהבלוג שלו קשור. מוצר ווב, בלוגרים טכנולוגיים, מוצר אופנה, בלוגי אופנה, תכנית טלוויזיה, בלוגים על טלוויזיה. בקיצור, זה רמה אחת מעל לשלם לטוקבקים
קודם כל, הכתבה שלך מצויינת וחשובה. ואחרי שאמרתי את זה, עכשיו אני פשוט לא מסוגל יותר לקרוא את אריאלה רביב, אני כבר לא יודע מה מהפוסטים שלה הוא תוכן שיווקי ומה לא, ומה היא באמת אוהבת ועל מה משלמים לה כסף בשביל לאהוב. והכי גרוע, אני לא יודע כמה בלוגרים מעסיקה חברה כל פעם במבצע שיווקי כזה, אם היא משלמת ל-50 בלוגרים אבל מקבלת רק 20 פוסטים חיוביים כי היתר לא רצו לכתוב על מוצר רע, יוצא שהמוצר מקבל רק מחמאות למרות שהוא מוצר מחורבן.
הרשומה נתקבלה בבלוגדיבייט…
I found your entry interesting do I’ve added a Trackback to it on my weblog :)…
[...] נאות – בעקבות הרעש והרחש שעורר עידו קינן בעיין השביעית – הנני מודיע בזאת : אין לי שום קשר לחברה (ישיר או [...]
[...] עידו קינן דיווח השבוע על כך שחברת הפרסום מקאן-אריקסון מעסיקה בלוגרים שיכתבו ביקורות חיוביות על מוצריה ומשלמת להם על כך. יונתן קלינגר סיפק את הזווית המשפטית של הנושא ורויטל סלומון מספקת ניתוח מעניין של נושא הקוד האתי של הבלוגרים. [...]
מסתבר שאצל מקאן זו משנה סדורה עם “ספר הדרכה” משלה – http://mcwtf.co.il/?p=700 .
בסוף עוד עלול להתברר שכל ה”באזז” לאחרונה בהקשר של פרסום ויראלי וקמפיין “גורילה” (אותי זה שיעשע…) נועד כדי להחדיר לתודעה את ההישגים של סוג השיווק הזה, כדי שיותר אנשים יקחו בו חלק, ו/או לקדם את אותם בלוגים מפרסמים-סמויים, שהרי ידוע שאין דבר כזה פירסום גרוע.
כתבה חשובה, אם כי לא כל כך מרעישה עולמות. העלוב הוא שבשביל 150 ש”ח אפשר לקנות היום תשעה מתוך עשרה אנשים. והנקודה היא שלא רק את הבלוגרים קנו: גם את מי שגייסה אותם, ומי שגייס אותה, ומי שמנהל את הסוכנות. ובזה באמת רצו לעסוק? בשליחת מגיבים בשכר כדי שישמיצו את עידוק על “ההתנהלות האתית שלו עצמו”? להפך: רצו לכתוב שירה, לנגן בגיטרה, לכתוב סיפורים קצרים על חוסר הצדק בחברה. אבל עכשיו הם עובדים בזוהמה והם לא יכולים להפסיק. משווקים את “ערכי המותג”, כאילו שיש בקרם פנים משהו קדוש.
לכל דבר מחיר / לדל ולעשיר / לפתוח ת’גרון / זה שיר המחירון (כוורת, שיר המחירון)
[...] בשבוע האחרון רעשה וגעשה הברנז’ה הבלוגוספרית. על כל גבעה גבוהה ותחת כל URL רענן נכתבו פוסטי תגובה לרשימה של עידו קינן (פורסמה בווינט ובעין השביעית) שחשפה את יחסי הגומלין שבין המפרסמים לבלוגרים: מבצע: תנו 150 שקל – קבלו פוסט שיווקי סמוי. [...]
יש לי בעיה עם שיווק סמוי, כלומר: אנשים שמקבלים כסף כדי לכתוב דברים חיוביים בלבד על מוצר, ולא משנה אם הוא טוב או לא.
יש גם דרך אחרת: ישנן חברות בחו”ל שמגייסות צרכנים-מתנדבים (בפירוש מתנדבים. הם לא מקבלים יורו אחד על “שירותיהם”), נותנות להם מוצרים, הם מתנסים בהם וכותבים את דעתם ה א מ י ת י ת על המוצר…
כתבתי על זה בדה מרקר קפה.
תקראו.
http://passiton.cafe.mouse.co.il
יופי של כתבה. ומה עם ההמשך: מישהו עשה לאחרונה תמונת מצב של העסק הזה בעיתונות? תחושתי היא שגם כאן מתחלקלק לו המדרון החלקלק
אז יופי רשמת שאתה שכיר של אורנג’ ויאללה להסתער? היית צריך לשתוק. אתה בדיוק כמוהם, ולמעשה יותר גרוע. הם קיבלו כסף פעם אחת, אולי כמה פעמים. אתה מקבל משכורת. מה שהופך את הפוסט שלך כאן לשיא הצביעות
[...] עידו קינן פירסם השבוע כתבה שעוררה שוב, בפעם השלישית בערך, דיון אודות תשלום לבלוגרים, גילוי נאות, קוד אתי ועוד נושאים שמסביב. הנושא שחשף עידו בכתבה לא הפתיע אותי. אני עובדת בבלינק כבר שנתיים ולומדת על פעילויות כאלו כל הזמן, גם בתור בלינקית וגם בתור בלוגרית. חלקם נסיונות מעניינים להשתלב בבלוגוספירה, חלקם מוצלחים פחות. גם אני כתבתי על הנושא הזה בסיבוב הקודם, לפני שהתחלתי לעבוד בבלינק. על הגילוי הנאות, על הקוד האתי, על נסיונות לא מוצלחים להשתלב. כן, ניסינו כבר אז לפתור את הנושאים האלו. [...]
[...] והבדלה בין אמת ושקר. תגובות לכתבה אפשר למצוא אצל עידוק בבלוג הפרטי, כולל תגובות כועסות בעילום שם (אני מנחש של המפרסמים או [...]
כשאתה מקבל כֶּסֶף על כתיבה
זה הופך למאולץ, אתה מתאמץ לכתוב על משהו שבא מתוך כוונה לרצות את אלו שיתנו לך כמה ג’ובות. אפילו שכתבת במילים הנוגעות והמרגשות שלך. ואני שואלת, האם זה שווה, המחיר הזה בלשקר לאנשים שמלווים אותך כל כך הרבה זמן. לא נראה לי. אני לא מנויה לתוכנית התשלומים של תפוז, ובעבר אודי מערוץ 10 ביקש ממני כמה פעמים לכתוב על מסעדה וסירבתי, אפילו שכֶּסֶף לא נכנס לתמונה. אני לא מסוגלת לכתוב משהו בכפייה, ושזה לא משהו אֲרָעִי ואישי שאני חווה מהרצון החופשי שלי.
לעשות משהו שמכסה אותו שמיכת פיקה צבעונית בשביל רֵיְיטִינְג או כסף גורם לך לאבד את הזהות שלך כבלוגר. והרי בלוג תפקידו לתת אימפוט אישי ולא משהו מסחרי שאיזה בעל הון מנחה אותו.
כרגיל מרתק מה שכתבת. תודה.
[...] עידו קינן פירסם השבוע כתבה שעוררה שוב, בפעם השלישית בערך, דיון אודות תשלום לבלוגרים, גילוי נאות, קוד אתי ועוד נושאים שמסביב. הנושא שחשף עידו בכתבה לא הפתיע אותי. אני עובדת בבלינק כבר שנתיים ולומדת על פעילויות כאלו כל הזמן, גם בתור בלינקית וגם בתור בלוגרית. חלקם נסיונות מעניינים להשתלב בבלוגוספירה, חלקם מוצלחים פחות. גם אני כתבתי על הנושא הזה בסיבוב הקודם, לפני שהתחלתי לעבוד בבלינק. על הגילוי הנאות, על הקוד האתי, על נסיונות לא מוצלחים להשתלב. כן, ניסינו כבר אז לפתור את הנושאים האלו. [...]