מהנעשה באיראן: דבר הנסיך

פוסט של תמר עילם גינדין


מהנעשה באיראן. קליק לארכיון המדור

מי שמגיע מחר (א’) לוועידת האינטרנט של דה-מרקר מוזמן לפאנל בהשתתפותי, “השטח בוער: מהפיכות לאומיות ומדיה חברתית“.

וכעת לנעשה באיראן. מהפוסט שעבר נשארנו במתח: מי יזכה בתארים הטוב, הרע והמכוער של תוכנית הסאטירה “פרזיט” לשנת 1389 (2569), שהסתיימה לאחרונה (אם אתם רוצים תאריך ושעה מדויקת – 2011/03/21-01:20:45). בכל שבוע בוחרים יוצרי התוכנית את הטוב, הרע והמכוער של השבוע, והפעם הם נתנו למעריצים בפייסבוק לבחור.

תואר הטוב, באופן בלתי מפתיע, ניתן לעם האיראני. מה שכן מפתיע הוא שאחמדינז’אד זכה בתואר הרע וח’אמנהא’י בתואר המכוער. זה מפתיע כי לפי כל אמת מידה אסתטית, אחמדינז’אד הרבה יותר מכוער מח’אמנהא’י. זה מפתיע גם כי בהפגנות בכלל לא שמים על אחמדינז’אד וכל הסיסמות והשלטים מכוונים נגד ח’אמנהא’י. אז אולי בכל זאת מכירים גם בכוחו של הנשיא המכהן ושונאים גם אותו ולא רק את מוסד ההנהגה האסלאמית.

לפני כשלוש שנים אמר לי איש איראני נחמד אחד (אין לי מושג איך קוראים לו. אני תופסת אותם בחניות ביניים בין טיסות בינלאומיות ומתרגלת עליהם את הפרסית שבפי) שלאחמדינז’אד אין שום שליטה, והוא בובה של ח’אמנהא’י ושל רפסנג’אני. זה הסביר נהדר את העובדה שבהפגנות לא צעקו שום סיסמאות נגד אחמדינז’אד.

אז מה קורה פה?

שאלתי חבר שמעורה בהלכי הרוח בעם. הוא אומר שאחמדינז’אד מודע לכך שהעם שונא את ח’אמנהא’י, והוא משתמש בכך עכשיו כדי להתחזק על חשבון ח’אמנהא’י. הוא משתמש באידיאולוגיה לאומנית כדי לצבור כוח – זה עובד על איראנים הרבה יותר טוב מאשר אידיאולוגיה אסלאמית – ורוכש כך את תמיכתם של בני המעמד הבינוני. לכן מעריצי פרזיט בכל זאת החליטו לבחור בו כרע. רובם מודעים למאבקי הכוחות והם לא רוצים רפובליקה אסלאמית בכלל.

בתוכנית סיום העונה של פרזיט היה גם ראיון עם יורש העצר, הנסיך רצ’א פהלוי (לקרוא: רֶזָא פַּהְלַוִי). האמת היא שלא היו שם הרבה אמיתות חדשות, אבל אפשר ללמוד מהראיון הרבה על הלכי הרוח הרווחים היום בקרב העם, לפחות בקרב מתנגדי המשטר הנוכחי. וכרגיל, מהתגובות אפשר ללמוד הרבה יותר. הנסיך לא אמר דברים שלא שמענו קודם: הפרדת דת ממדינה, אבל בניגוד לאביו שהייתה אצלו כפייה חילונית, הוא יכבד את אמונתו ואת דרך חייו של כל אדם, דתי כחילוני. דבר נוסף שאמר הנסיך ומייצג דעה רווחת בעם: הבעיה העיקרית של מתנגדי המשטר שוחרי איראן החופשית היא שהם אינם מאוחדים. התנועה הירוקה היא התנועה הגדולה והפעילה ביותר המתנגדת לשלטון, אבל גם שם הבעיה – כלומר הבעיה של שוחרי הדמוקרטיה החילונית, לא של הנהגת התנועה – היא שאין בעצם הנהגה. כפי שציינתי באחד הפוסטים הראשונים, כרובי ומוסוי לא מייצגים את העם. מחוץ לאיראן יש הרבה מנהיגים, אבל כדי לנצח צריך מנהיג אחד שכולם מאוחדים מאחוריו.

האם יורש העצר הוא האדם המתאים להיות המנהיג הזה?

לא.

הנסיך עצמו אמר שאם יהיה מלך, הוא רואה עצמו כמלך ייצוגי בלבד, כמו בשוודיה, בהולנד, בבריטניה וכו’, ולא כשליט. הממשלה תיבחר בבחירות דמוקרטיות ותתחלף, כמובן, כל מספר שנים.

אבל לפי התגובות לראיון (שהתפרסם במלואו בדף הפייסבוק של פרזיט), גם זה לא יקרה. אנשים הגיבו ממש רע לראיון. אמנם המראיין כאמביז חסיני (לקרוא: Kāmbiz Hosseini) שאל אותו שאלות מביכות, למשל כמה כסף הוציאה משפחת השאה מאיראן (ולא קיבל תשובה), ונכון שחלק ממעריצי התוכנית מלוכנים או שלא אכפת להם מי יחליף את השלטון האסלאמי, העיקר שיתחלף. אבל חלק גדול מהם ממש לא אהב את עצם העובדה שמראיינים את יורש העצר, ועוד בתור אופציה שלטונית. כמה תגובות קיצוניות לדוגמה (מתוך 1875 תגובות במועד פרסום הפוסט):

• “זה שהוא אומר ‘אני לא צמא כוח, אני רק רוצה לשרת, ורק במקום של מלך’ – המילים האלה בדיוק מזכירות לי את אחמדינז’אד”.

• “עלינו לדעת שמלוכה והנהגה מביאים דיקטטורה. באלוהים, בזקֵן, בנביא – אנחנו לא רוצים שליט, אנחנו רוצים מנהל”.

• “אם מלך זה טוב, שאני אהיה מלך. למה אתה?”

ולמי שלא זוכר, משפחת פהלוי לא תמיד הייתה משפחת מלוכה, כפי שמסבירה תגובה אחת בת 898 מילים, שאני מסכמת בעבורכם:

“בשנת 1304 (1925), רצ’א ח’אן, מפקד הצבא, לאחר כמעט 5 שנים של מאבק בעקבות המהפכה האנגלית בשלושה באספנד 1299 (22/2/1921), הפיל את אחמד שאה קאג’אר והמליך את עצמו”.

אחר כך באים כמה סעיפים של החוקה לגבי יורש העצר ואיך בית המלוכה עצמו שינה את החוקה כדי שיוכל להמשיך להתקיים (אם ממש מעניין אתכם – יורש העצר היה חייב להיות בן לאם איראנית, אבל מה לעשות שמחמד רצ’א שאה (לקרוא: Mohammad Reza Shah) נשא לאישה את נסיכת מצרים, והיה צריך לשנות את ההגדרה של “איראנית”), ואז מספר בעיות שיש לכותב עם משפחת המלוכה, שאפשר לסכם אותן כך:

1. רצ’א שאה לא נבחר על ידי העם. האנגלים הביאו אותו לשלטון כדי להפיל את השושלת הקאג’ארית (ששלטה באיראן משנת 1794).

2. כשם שהחזית העממית של איראן לא מקבלת את ח’מיני ואת ח’אמנהא’י כנציגיו ועושי דברו של האל, כך היא לא תקבל את המלוכה כ”ברכה אלוהית שהופקדה ביד המלך” (הגדרה של אחד הסעיפים בחוקה המלוכנית). חוצמזה, אף שושלת לא כיבדה את “הברכה האלוהית” של קודמתה, או את חוק ה”דור לדור” של השושלת הקודמת. וכל השושלות עלו לשלטון בכוח החרב. גם המלך הקאג’ארי ויורש העצר שלו, שמתו בגולה אחרי עליית שושלת פהלוי, החשיבו את עצמם כמלכים החוקיים של איראן.

3. אי אפשר להשוות את איראן מוכת הדיקטטורות לספרד ולאנגליה המתועשות.

4. בקיצור, אין שום הצדקה לרצון להשיב את המלוכה על כנה. התמיכה במלוכה מזיקה לעתיד ומקדמת את שימור המצב הקיים. במקום להגן על הדיקטטורה הקודמת ולנסות להשיב את המצב לקדמותו, צריך להתקדם הלאה, לעבר דמוקרטיה חופשית שנשלטת על ידי העם ובשביל העם.

ועוד תגובה קיצונית:

“האישיות הרעה של השבוע – כאמביז חסיני, שלא העז להזכיר לרצ’א פהלוי שאביו היה דיקטטור, עינה את כל המשכילים של אותה תקופה באמצעות הסאואק (ארגון המקביל לשב”כ), כלל לא האמין בדמוקרטיה, וראה את המלוכה כפיקדון אלוהי”.

ולשם איזון – תגובה שקיבלה תשעה לייקים (זה המון לשרשור המוני כזה):

“כאמביז היקר, אני מצרה על כך שהתוכנית שלכם מתייחסת בכזה שוויון ובחוסר כבוד לאישיות מדינית כזו. אני צופה בתוכנית פרזיט כל שבוע בפייסבוק, וכל שבוע אני נבוכה מהאופן שבו אתה מדבר עם אורחי התוכנית, אבל מעולם לא ציפיתי שאפילו ‘אתה’ [תוֹ – “אתה” בחוסר כבוד. לאישיות מכובדת מתייחסים ב-שׁוֹמָא; תע”ג] תתייחס כך לבן מלך. באמת מצטערת. האישיות המכוערת של השבוע זה אתה עצמך, למרבה הצער. עם כל המילים היפות ומלאות התקווה שדיבר הנסיך רצ’א פהלוי, למה העלית את סוגיית הכסף והתיק בתא המטען? אני גאה מאוד בנסיך, שהוא כל כך כן ומשכיל, ומקווה שתמיד יצליח בכל תחום בחייו”.

________________________
ד"ר תמר עילם גינדין, בלשנית איראנית, מעבירה הרצאות העשרה על השפעות איראניות על לשוננו ותרבותנו, "מגילת אסתר - היה או לא היה" ועוד במסגרת "מר צים וחבורתו"

תגובות

תגובות

Powered by Facebook Comments

תגובות

פרסום תגובה